פסוק א
בני. במאריך לא במקף.

פסוק ז
מאדמים. האל"ף בקמץ לבד וכן חביריו.

תחשים. התי"ו דגושה.

פסוק ט
ואבני שהם. מקף באמצע וכן חכם לב.

לאפוד. כתוב בהרמ"ה ז"ל לאפד ולחשן דאבני שהם קדמאה חסר דחסר כתיב חסר יו"ד וחסר וא"ו ומסיר עליה בכולהו מסורתא דאתו לידן לית כותיה חסר מכלל דתרין לאפוד דויקהל מלא וא"ו כתיב ובתרתי מסרתא לאפוד תלתא תרין מלאים וחד חסר וסימנהון אבני שהם קדמאה חסר ותרין מלאים חברו דויקהל ודכותיה והנשאם הביאו וברובא דנסחי דיקי הכין כתיב ואית דמסרין בהון תרין חסרים וחד מלא דאבני שהם תרויהון חסר דוהנשאם מלא וליתא דבהאי מסורתא גופיה מסיר גבי לאפד קדמאה לית כותיה חסר ורובא דנוסחי דיקי כמסורתא קדמיתא סלקי. ובלישנא כל אפד באורייתא בין בבגדי כהונה בין בשום בר נש חסר וא"ו כתיב בר מן עשרה מלאים וסימנם חשן ואפוד ומעיל ושבעה האפוד דמסיר עליה האפוד שבעה מלאים וסימן שתי טבעות קדמאה ועשית שתי טבעות תנין תרין בפסוקא וירכסו דואתה תצוה תלתא בפסוקא ועשית את מעיל האפוד הא שבעה וחד ואפוד דאמרן הא תמניא ותרין לאפוד דויקהל כדאמרן הא עשרה ושאר לישנא באורייתא חסר וא"ו כתיב וכולהון חסר יו"ד וחשב אפדתו חסר וא"ו ודכותא ויאפד לו בו חסר וא"ו כתיב ע"כ. ועיין מ"ש בפרשת תצוה.

פסוק י
יבאו. שורק בוא"ו.

פסוק יא
את המשכן את אהלו וגו'. סימן את את ואת. את ואת. את את ואת. גה"ח ואת ושארא את וחד פסוק סימן כי סלעי ומצודתי אתה ולמען שמך תנחני ותנהלני.

בריחו. בריחיו קרי.

פסוק טו
הקטרת. בשני פשטין.

פסוק טז
את מזבח העלה וגו'. סימן את ואת. את ואת. את ואת. וחד פסוק סימן לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי. פסוק אחר בנערנו ובזקננו בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו חד נסיב וא"ו וחד לא נסיב וא"ו וכה"ג איתנהו בפ' פקודי.

פסוק יח
מיתריהם. מלא דמלא כתיב בתרין יודי"ן חד קדים לתי"ו וחד קדים לה"א וכל מיתריהם באורייתא דכותא ומסורת דמסרא עליהון גבי מיתריהם דפרשת במדבר לית כותיה מלא שבושא הוא דכולא בנוסחי דיקי מלאים דמלאים כתיבין הרמ"ה ז"ל.

פסוק כב
הביאו חח ונזם וטבעת וכומז. שמות רבה סוף פ' מ"ח אמר משה לפני הקב"ה כתבת כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור הרי הביאו חמשה חח ונזם טבעת ועגיל וכומז ע"כ. וקשה דלא כתיב עגיל אלא בפ' מטות בביזת מדין.

פסוק כז
והנשאם. לית חסר דחסר עיין במ"ג סוף פ' לך לך וצריך להגיה שם ויקריבו הנשיאם את קרבנם שהוא השני שבפסוק וכן כתב בהרמ"ה ז"ל ובבמדבר רבה פ' י"ב אמר הקב"ה בני שנזדרזו יכתב שהביאו והותר והנשיאם שנתעצלו חיסר אות א' משמם שכן כתיב והנשיאם חסר יו"ד ע"כ. ונראה לי להגיה במדרש והנשאם וכן הוא במדרש שהביא רש"י בפרשת ויקהל דיקא נמי דקאמר חיסר אות א' משמם דרובא דהאי לישנא באורייתא מלא חד יו"ד.

פסוק כט
לעשות. השי"ן בתביר לא בטפחא.

פסוק לב
לעשת בזהב ובכסף. בס"א כ"י כתיב בגליון מלא בספר מוגה עכ"ל. ובכל ספרים מדוייקים וגם בהעתק הללי חסר וא"ו והוא חד מן החסרים עפ"י המסורת וכיון דאתא לידן נימא ביה מילתא ללמוד ללמד לשמור ולעשות החסרים והמלאים כי במסרות ראיתי חילוקים יש מי שמסר לעשת י"ב חסרים ויש מי שמסר י"ג ומסורת שבדפוס פיה לא פתחה בחכמה שבריש סדרא וגם בנחמיה י"ב נמסר לעשת י"ג חסר וסימן ולחשב מחשבת וחברו. וזה לא יתכן שחבירו הוא בפ' כי תשא ושם כתוב לחשב מחשבת לא ולחשב ועוד דלעשות דהתם מלא בכל הספרים בלא מחלוקת והמדפיס עצמו כתבו מלא וא"כ חסר בידו א' להשלים מניין י"ג. והא לך סימן שמצאתי במסרות כ"י לעשות י"ג חסר וסימנהון ויקהל משה ולחשב מחשבת ועשה בצלאל וגו' כל הסימן כמו שכתוב בדפוס ובאחרונה הוסיפו ולכם הנשמע לעשת דסוף נחמיה וגם במקרא גדולה כתב על זה דנחמיה י"ג חסר. והך מסורה בתראה ניחא טפי ונשלם מנין י"ג וכן צריך להגיה מסורת הדפוס. עוד אעידה לי עד א' נאמן הרמ"ה ז"ל שכתב אשר ברא אלהים לעשות מלא וא"ו כתיב וכל לישנא דלעשות באורייתא דכותא מלא בר מן ט' חסרים וא"ו ומסר הסימן כמו שהוא במסורת כ"י דלעיל וכגון זה עשה בעל מנחת כהן שכתב לעשת ט' חסר בתורה וסימן דין לעשת בזהב ובכסף דראו קרא ה' בשם לדעת לעשת את כל מלאכת עבדת הקדש וגו' והיינו הך במלות שונות. ומי שמסר י"ב חסרים מנה כל התשעה שבתורה כמ"ש וההפרש הוא בכתובים בלבד שהשמיט פסוק כי עזרא הכין לבבו (עזרא ז') ופסוק ואשר ישמיעו (נחמיה ח'). והוסיף וחד ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט (עזרא ז'). ובמסורת שלנו כתיב ולעשות מלא שהוא אחד מן ט"ו מלאים וסימן נמסר בשמואל ב' ז'. כללא דנקטינן מכל הנך דלכולי עלמא אותם של תורה הם ט' חסרים ולית בהון פלוגתא כלל.

פסוק לד
ואהליאב בן אחיסמך. עיין מ"ש בפ' כי תשא.

פסוק לה
מלא אתם חכמת לב לעשות כל. בחומש עם תרגום דפוס סביוניטא כתוב בגיליון יש ספרים בכל ע"כ. וספרים משובשים נזדמנו להם למדפיסים ואין בזה מחלוקת.

חרש. יש גם כן טעם פסק.