פסוק א
חכמה. החי"ת בקמץ לבד.

ותבונה בהמה. בהמה ג' וסימן נמסר במ"ג סוף פרשת תצוה ועל זה דרשו רז"ל שכל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת ולא בבני אדם בלבד אלא אפילו בבהמה ובחיה שנאמר חכמה ותבונה בהמה.

פסוק ז
והמלאכה היתה דים. אין בוא"ו געיא.

פסוק י
חמש היריעת. טעו המדפיסים שכתבוהו חסר יו"ד שבכל ספרים מדוייקים הוא מלא גם במסורת כתוב יריעת כלם חסר וא"ו בלישנא וכו' מכלל שכולם מלאים יו"ד. עוד בפירוש איתמר מהרמ"ה ז"ל עשר יריעת מלא יו"ד וחסר וא"ו וכל לישנא באורייתא דכותא היריעה האחת מלא יו"ד כתיב וכל לישנא מלא יו"ד.

חבר. במקצת ספרים הבי"ת בפתח ובקצתם בקמץ ומסורת עליו לית קמץ זקף.

פסוק יא
ויעש ללאת. עיין מ"ש על מלה זו בפרשת תרומה.

במחברת. החי"ת בשוא לבדו וכל במחברת שבענין המ"ם בלא מאריך בספרים כ"י.

פסוק יב
מקבילת. חסר וא"ו ועיין מ"ש על זה פ' תרומה.

פסוק כא
עשר אמת ארך הקרש. א' לחוד חסר וא"ו באורייתא וסימן עשר אמת ארך הקרש דמשכנא תניינא.

פסוק כג
ויעש את הקרשים למשכן עשרים קרשים. בסיפרי דילן לית הכא פרשתא כלל ובספר תגי פליגי עליה נהרדעי וסוראי הלין אמרין פ' והלין אמרין ס' ולא פשיטא לן עד דייתי עזרא לעלמא דאתי ולימא.

פסוק כט
והיו תואמם. ב' סבירין ויהיו הדין ואידך והיו שמנה קרשים דבתריה.

והיו תואמם. מלא וא"ו וחסר יו"ד בהעתק הללי ובכל ספרים מדוייקים וכן מצאתי במסורת כ"י פרשת תרומה על פסוק והיו תאמם מלמטה ב' דין תאמם בתראה. והיו תואמם כתיב. והנה תומם בבטנה כתיב. ויהי בעת לדתה והנה תואמים ע"כ. והוא ג"כ חד מן ח' זוגים בספרא קדמאה חסר תניין מלא וסימן נמסר במ"ג פ' פקודי וכבר טעה בזה בעל מנחת כהן בפ' וישב שכתב ויהיו תואמם חסר יו"ד והיו תאמם חסר דחסר אך בפרשת ויקהל סתם דבריו ותיקן המעוות וכתב קדמאה דתרומה חסר דחסר דויקהל מלא וא"ו וחסר יו"ד עכ"ל גם הרמ"ה ז"ל הביאם כולם כמ"ש.

פסוק לא
חמשה לקרשי צלע המשכן האחת. קדמאה דצואה האחד בדל"ת והדין דעשייה האחת בתי"ו וסימן באחד ההרים או באחת הגיאיות.

פסוק לג
לברח. בפשט האחרון לבד.

פסוק לד
ואת הקרשים. ואת בגעיא.