זה שאמר הכתוב: אמרו לאלהים מה נורא מעשיך.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
אמרו לפועלא טבא יישר, מה נורא מעשיך - מה דחילין אינון מנגניא דידך - הנהרגין הורגין את הורגיהן, והנצלבין צולבין את צולביהן, והנשקעים בים שוקעין את שוקעיהן.

ברוב עוזך יכחשו לך -
ישקרו ויעשו אויביך כחשים.
נבוכדנצר אמר: בריך אלההון דישדרך מישך ועבד נגו,
פרעה אמר: לא ידעתי את ה' נעשה כחשן, אמר: ה' הצדיק הוא אמר: גם את בני ישראל לא אשלח.
א"ל הקב"ה: בא אל פרעה ועל ידך ישלח, שנאמר: שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו ויוציא עמו בששון.

וכסה את עין הארץ -
אמר ריש לקיש:
כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ:
אדם יש לו ראש,
והארץ יש לה ראש, שנאמר: וראש עפרות תבל.

אדם יש לו עינים,
והארץ יש לה עינים, שנאמר: ויכס את עין כל הארץ.

אדם יש לו אוזנים,
ובארץ, כתיב: שמעו שמים והאזיני ארץ.

אדם יש לו פה,
והארץ ותפתח הארץ את פיה.

אדם יש לו ידים,
והארץ והארץ הנה רחבת ידים.

אדם יש לו זרוע,
וכתיב: ומתחת זרועות עולם.

אדם יש לו טבור,
וכתיב: יושבי על טבור הארץ.

אדם יש לו ירכים,
והארץ וקבצתים מירכתי ארץ.

אדם יש לו רגלים,
וכתיב: והארץ לעולם עומדת.

האדם אוכל,
וכתיב: ארץ אוכלת יושביה.

האדם שותה,
והארץ למטר השמים תשתה מים.

אדם מתגעש,
והארץ ותגעש הארץ.

אדם משתכר,
וכתיב: נוע תנוע ארץ כשכור.

אדם מקיא,
וכתיב: ותקיא הארץ את יושביה.

וכשם שהאשה יולדת, כך הארץ, שנאמר: היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת - אלו ישראל שבפעם אחת הקב"ה מביאן ומכניסן לירושלים, שנאמר: ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה?
א"ל הקב"ה: חייך, לשעה קלה אני מקבץ גלותך, שכך אמר ישעיה: שאי סביב עיניך וראי וגו'.

ויבוא ארבה וחסיל וסלעם ואכל יתר הברד, אז שמחו מצרים ויצודו מהם לרוב מאד וימלחום.

ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה -
גם מהמלוחים לא נשאר ארבה אחד:

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים -
זה שאמר הכתוב: שלח חשך ויחשיך, חשך ששלח הקב"ה על המצריים, היה קשה הרבה.

רבי אחא אמר:
שלא קבלו מרותו של הקב"ה עליהם.

רבי אחא אמר:
מהו לא מרו את דברו?
על שהמירו דברו של הקב"ה.

שלח חשך ויחשיך –
אמר הקב"ה למלאכי השרת: ראויין הן המצריים ללקות בחשך, מיד הסכימו כולם כאחד ולא המירו.
מהו שלח חשך ויחשיך?
למה הדבר דומה?
למלך שסרח עבדו עליו ואמר לאחד: לך והכה אותו חמישים, והלך והכה אותו מאה.
כך שלח הקב"ה חשך על מצרים ונתוסף החשך, הוי: שלח חשך ויחשיך.
מהיכן היה אותו חשך?

רבי יהודה ורבי נחמיא:
[רבי יהודה אומר:
מחשך של מעלה

ורבי נחמיא] אומר:
מחושך של גיהנם.

ר' יהודה בר רב אומר:
במה הרשעים מתכסין בשאול?
בחשך,

חזקיה אומר:
הגיגית הזו, במה מכסין אותה?
בכלי חרס, מנה ובא. כשהם שהיא של חרס, כך מכסין אותה בכלי חרס.
כך הרשעים, מה כתיב בהן?
והיה במחשך מעשיהם - לפיכך הקב"ה מכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום.
וכמה עביו של אותו החשך?
[רבותינו אמרו:
עבה כדינר] קורדינא, [שנאמר]: וימש חושך [שהיה בו ממש].
ז' ימים של חשך היה על מצרים:
ג' ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמוד – עומד, ומי שהיה עומד אם היה מבקש לישב – יושב.
ועוד ג' ימים אחרים, מי שהיה יושב - לא היה יכול לעמוד, ומי שעומד - לא היה יכול לישב. ואיזה יום שביעי?
זה יום שביעי של ים, שנאמר: ויהי הענן והחשך - היה הענן [מחשיך] למצרים ומאיר לישראל, דכתיב: ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, והיו ישראל נכנסין לבתיהן של מצריים ורואין כל מה שיש להן.
ובשעה שאמר להן הקב"ה: ושאלה אשה משכנתה, היו ישראל נכנסין אצלם ואומרים להם: השאילני אותו הכלי שיש לך.
והוא אומר: אין לי.
ואומר לו: אני יודע שיש לך, והרי הוא בתוך התיבה שלך, הרי הוא במקום פלוני ראיתי אותו בידך, והיה משאילו אותו הכלי.
ומהיכן היו ישראל יודעין?
אלא באותן ימי החשך.
וממכת חשך וממכת דם העשירו ישראל.

ויהי חשך אפלה -
למצרים, ולישראל היה אור במושבותם.
וכשרדפו מצריים מה כתיב?
ויהי הענן והחשך, אם ענן למה חשך, אם חשך למה ענן?
דו פרצופין היו: אור לישראל וחשך למצרים.
וכן: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.

גם אתה תתן בידנו -
(כתוב ברמז צ"ב).