דבר נא באזני העם -
אין נא אלא לשון בקשה.
אמר לו הקב"ה למשה: בבקשה ממך, אמור להם לישראל: בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: ועבדום וענו אותם - קיים בהן, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהן.
אמרו לו: ולואי שנצא בעצמותינו.
משל למה הדבר דומה?
לאדם שהיה חבוש בבית האסורין, א"ל: למחר מתיר אותך רבך, ונותן לך ממון הרבה.
א"ל: בבקשה מכם, הוציאוני עכשיו ואין אני מבקש ממון.

ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים -
מאי כחצות?
אילימא דאמר לה נמי הקב"ה כחצות, ומי איכא ספיקא ברקיע?
אלא דאמר ליה: למחר בחצות כי השתא, ואתא איהו ואמר: כחצות.
ודוד מנא הוה ידע?
דוד סימנא הוה ליה: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו',

ר' זירא אמר:
לעולם משה מידע הוה ידע, דוד נמי מידע הוה ידע, אלא דוד כנור למה ליה?
לאיתעורי משנתיה.
ומשה הא דאמר כחצות, סבר שמא יטעו אצטגניני פרעה (א) ויאמרו: משה בדאי הוא, דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

רב אשי אמר:
משה רבינו בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר פלגא דליליא הוה קאי, והכי קאמר להו משה: למחר כי השתא אני יוצא בתוך מצרים, זה שאמר הכתוב: מקים דבר עבדו - זה משה, דכתיב ביה: לא כן עבדי משה.
ועצת מלאכיו ישלים - [זה משה], דכתיב: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים.
אמר הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל: כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא.
אמר הקב"ה: כבר כתבתי ואמרתי: עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ויהא משה נראה כמכזב?! אלא הוא אמר כחצי הלילה, אף אני כחצי הלילה.

דוד אמר: חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך - על משפטים שהבאת על מצרים, ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים, שלא היו בידן מצוות שיגאלו בהן, ונתת להן שתי מצוות:
דם פסח,
ודם מילה.

תני, ר"ש בן יוחי:
משה שאינו יודע לא עתותיו ולא רגעיו של לילה, לפיכך הוא נכנס ואמר: כחצות, אבל הקב"ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו של לילה לפיכך נכנס כחוט השערה.

ומת כל בכור -
בכור לאיש בכור לאשה, בכור לזכר בכור לנקבה.
הא כיצד?
יש אחד בא על עשר נשים והן יולדות עשרה בנים, נמצאו כולן בכורי נשים.
עשרה אנשים באים על אשה אחת, והיא יולדת עשרה בנים, נמצאו כולן בכורי אנשים.
הגע עצמך שאין שם בכור לא לאיש ולא לאשה.
ומה אני מקיים: כי אין בית אשר אין שם מת?

א"ר אבא בר אחא:
אפוטרופוס של בית היה מת, כמה דאת אמר: [שמרי] הראש כי לא (היה) בכור וישימהו אביהו לראש.

תני בשם ר' נתן:
ביום שמת בכורו של אחד מהן, היה צר איקונין שלו בתוך ביתו, ואותו היום הייתה נִדֶּקֶת ונשחקת וְנִזְרֵת, והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום.

א"ר יודן:
לפי שהיו המצריים קוברין בתוך בתיהן, והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין הבכורות ומתעדנין בהן, והיה קשה עליהן כאלו באותו היום קברום.

מבכור פרעה -
מגיד שפרעה היה בכור, ונכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן, וא"ל: בגין דאמר משה: ומת כל בכור, וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עבראי מביננא, ואי לא אלין עמא מייתין.
אמרין: עשרה בנין לחד מנן, ימות חד מנהון ולא יפקון אלין עבראי.
אמרין: אלא סמא דמילתא נזיל לן, לגבי פרעה דהוא בכור, דילמא דהוא חייס על נפשיה, ומפיק אלין עבראי מביננן.
אזלון לגבי פרעה, אמרו לו: בגין דאמר משה: ומת כל בכור, וכל מה דאמר על הלין עמא אתא עליהון, וכדא קום ואפיק אלין עבראי מביננן, ואם לאו אלין עמא מייתין.
אמר: צאו וקפחו שוקיהן של אלו.
אנא אמר: אי נפשאי אי נפשיהון דאלין עבראי.
ואתון אמרין: יזלון עבראי.
מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהם ס' רבוא.

ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי:
בתיה בת פרעה בכורה הייתה, בזכות מה נצולה?
בתפלתו של משה, שנאמר: לא יכבה בלילה נרה, לַיִל כתיב, כמה דאת אמר: ליל שמורים.

עד בכור השפחה -
ר' הונא בשם ר' אחא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי:
אפילו שפחות הנמכרות לרחיים היו אומרות: רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן.

א"ר יהודה בן פזי:
מסורת אגדה היא בשעה שירדה שרה למצרים כְּדָנוּהָ לרחים (אסרוה לרחיים).

וכל בכור בהמה -
ר' הונא אמר:
אם אדם חטא בהמה מה חטאה?
אלא לפי שהיו המצרים משתחוים לטלאים, שלא יהו המצרים אומרים: קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה על עצמה, קשה יראתנו שלא שלט בה פורענות.

ר' זכריה חתניה דר' לוי:
אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה.
ממי אתה למד?
מאיוב: הבקר היו חורשות, כשדים שמו שלושה ראשים, אש אלוהים נפלה מן השמים, ואח"כ: ויקח לו חרש להתגרד בו.
אף במחלון וכליון בתחלה מתו סוסיהן וגמליהן ואחר כך מת הוא וימת אלימלך ואח"כ מתו שנאמר: וימותו גם שניהם ואח"כ מתה היא.

ואף נגעים הבאין על האדם בתחלה הוא מתחיל בביתו, אם חזר בו טעון חליצה - וחלצו את האבנים ואם לא חזר בו - טעון נתיצה: ונתץ את הבית.
ואח"כ הוא מתחיל בבגדיו, ואם חזר בו טעונין קריעה - וקרע אותו מן הבגד, ואם לא חזר בו טעון שרפה - ושרף את הבגד.
ואח"כ הוא מתחיל בגופו אם חזר – חוזר, ואם לאו - בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.

אף במצרים כן, בתחלה פגעה מידת הדין בממונם: ויך גפנם ותאנתם ויסגר לברד בעירם ואח"כ ויך כל בכור במצרים.

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו -
הרואה כלב בחלום, ישכים ויאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו קודם שיקדמנו פסוק אחר: והכלבים עזי נפש.
כתיב: לכלב תשליכון אותו, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.
אמר המקום: תנו לו שכרו.

והלא דברים קל וחומר: ומה אם חיה לא קפח הקב"ה שכרה, קל וחומר שכר בני אדם.
וכן הוא אומר: קורא דגר ולא ילד וגו',
ואומר: כסא כבוד מרום מראשון.

רבי ישעיה תלמידו של ר' חנינא בן דוסא היה מתענה שמונים [וחמש] תעניות.
אמר: כלבים שכתוב בהם: והכלבים עזי נפש יזכו לומר שירה זו, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו?!
נענה אותו מלאך מן השמים, ואמר: ישעיה, עד מתי אתה מתענה על אותו דבר?
גזירה היא מלפני הקב"ה - [מיום] שגלה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה שבעולם, אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול, לכך זקקו לי מן השמים ושלחוני אליך. ואמר: כלבים כתיב בהן: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות.

ולענין שאלה ששאלת - חזור לאחוריך, כמו שכתוב: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, לפי שנאמר: כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, יכול חפזון לישראל?
תלמוד לומר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.
אמור מעתה (ב) למצרים היה חפזון, ולישראל לא היה חפזון.

וירדו עבדיך -
א"ר ינאי:
לעולם תהא אימת מלכות עליך, שנאמר: וירדו כל עבדיך אלה אלי, ואילו לדידה לא קאמר ליה.

ר' יוחנן אמר מהכא:
שנאמר: ויד ה' הייתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפי אחאב (כתוב ברמז קע"ח):