וישובו ויחונו לפני פי החירות -
כאן נתקיים: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
אמר הקב"ה: זו היא הבטחה שהבטחתי לו, יחזרו לאחוריהם. שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון, וכשחזרו נטלוהו, שנאמר: כנפי יונה נחפה בכסף:

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו -
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
כל מקום שהוא אומר: לאמר ואמרת אליהם - לדורות.
וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זו לשעה.

רבי אומר:
אף בכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם - הרי הוא לדורות, חוץ משלשה מקומות. וישובו ויחנו לפני פי החירות - מה היו חִירֹות הללו?
לא היו משופעות אלא גדודיות, לא היו תרוטות אלא מוקפות, לא היו עגולות אלא מרובעות. לא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים, ועינים להם פתוחות כמין זכר וכמין נקבה היו - דברי רבי אליעזר.

ר' יהושע אומר:
החירות מצד זה, ומגדל מצד זה והים לפניהם, ומצריים מאחוריהם.

דבר אחר:
אין חירות אלא מקום חירותן - מקום אטלס - מקום בית עבודה זרה שלהן.
לשעבר היה נקרא פִּתֹם שנאמר: ויבן ערי מסכנות וגו' חזרו להן ונקראת פי החירות שהיא מאחרת עובדיה.

ויסעו בני ישראל מרעמסס –
לסכות,
ומסכות לאתם
ומאתם לפני פי החירות - נסעו בערב שבת ושבת ובאחד בשבת. שני בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנים את כליהם ומציעים את בהמתן לצאת.
א"ל האוקטורין: הגיע פרוטגמא שלכם לחזור למצרים, שנאמר: דרך שלשת ימים וגו'.
אמרו להן ישראל: וכשיצאנו, ברשות מי יצאנו?!
שנאמר: ממחרת הפסח וגו'.
א"ל האוקטורין: רוצים ולא רוצים, סופכם לקיים דברי מלכות.
עמדו עליהן ישראל, הכו מהן, פצעו מהן, והרגו מהן, הלכו והגידו לפרעה.
א"ל משה: חזרו לאחוריכן.
כיון שתקע קרו לחזור, התחילו כחוסרי אמנה שבישראל מתלשין בשערן ומקרעים לכסותן, עד שאמר להם משה: מפי הקב"ה נאמר לי שאתם בני חורין, לכך נאמר: ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים - שם גדולם של מצרים, שם הייתה תפארתם, שם הייתה מקום מיוחס שלהם, שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב, כענין שנאמר: וילקט יוסף וגו'.

לפני בעל צפון -
נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצריים, עליו הוא אומר: משגיא לגוים ויאבדם.

נכחו תחנו על הים -
בשביל לפתות לבם של מצרים.

ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ -
אין נבוכים אלא מטורפים, שנאמר: מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר וגו'.

דבר אחר:
אין נבוכים אלא מעורבין, שנאמר: והמלך והמן ישבו לשתות וגו'.

דבר אחר:
אמר פרעה ולא ידע מה אמר. משה הטעה אותם ולא היה יודע להיכן מוליכן, שנאמר: נבוכים הם ואין נבוכים אלא משה, שנאמר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו.

דבר אחר:
אמר פרעה ולא ידע מה אמר. ראה שעתידין ישראל לבכות במדבר, שנאמר: ותשא כל העדה.

דבר אחר:
אמר פרעה ולא ידע מה אמר. ראה שישראל עתידין ליפול במדבר, שנאמר: במדבר הזה יפלו.

סגר עליהם המדבר -
כיון שראו ישראל הים סוער ושונא רודף הפכו פניהם למדבר, זימן להם המקום חיות רעות ולא היו מניחין אותן לעבור, שנאמר: סגר עליהם המדבר. ואין סגירה אלא חיה רעה, כענין שנאמר: אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא.

וחזקתי את לב פרעה -
שהיה לִבָּן חלוק אם לרדוף, אם לא לרדוף.

ואכבדה בפרעה ובכל חילו –
פרעה התחיל בעבירה תחלה, וממנו התחילה הפורענות.
כיוצא בו: וימח את כל היקום וגו'.
כיוצא בו: והכיתי כל בכור.
כיוצא בו: הכה תכה וגו'.
כיוצא בו: וצבתה בטנה - אבר שהתחילה בעבירה תחלה, ממנה התחילה הפורענות.

והרי דברים קל וחומר: ומה אם מידת פורענות מעוטה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות, קל וחומר למדת הטובה מרובה.

דבר אחר:
ואכבדה בפרעה -
מגיד הכתוב כשיבא הקב"ה לפרוע מן האומות - שמו מתגדל בעולם, שנאמר: ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וגו' כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש.
אחריו מהו אומר?
אכן אתה אל מסתתר.
וכן הוא אומר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם.
אחר כך והתגדלתי והתקדשתי.
ויהי בשלם סכו וגו'

שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב
מה הוא אומר?
נודע ביהודה אלוהים בישראל גדול שמו, לכך וידעו מצרים כי אני ה'.
לשעבר לא היו יודעים את ה' אבל מכאן ואילך וידעו מצרים כי אני ה'.

ויעשו כן -
להודיע חכמתן של ישראל שלא אמרו: היאך אנו חוזרין לאחורינו, שלא לשבור לב טף ונשים שעמם.

דבר אחר:
ויעשו כן -
אמרו: רוצים ולא רוצים, אין לנו אלא לקיים דברי בן עמרם.

ויוגד למלך מצרים -
האוקטורין שלו הגידו לו.

ויש אומרים:
דירכאות היו לו.

ויש אומרים:
עמלק הגיד לו.

כי ברח העם -
וכי בורחים היו?
והלא כבר נאמר: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה ומה תלמוד לומר: כי ברח העם?! אלא מתוך שהכו את האוקטורים הלכו והגידו לפרעה.
אמרו: הכו ממנו, פצעו ממנו והרגו ממנו, ולא מיחה אדם בידם, אין להם לא מושל ולא שר כענין שנאמר: מלך אין לארבה.

ויהפך לבב פרעה ועבדיו -
לשעבר ויאמרו עבדי פרעה אליו וגו'.
ועכשיו ויהפך לבב פרעה ועבדיו.
אמרו: אילו לא לקינו ושלחמו די הוא, אלא לקינו ושלחנו.
או אילו לקינו ושלחנו ולא נטלו את ממוננו די הוא, אלא לקינו ושלחנו ונטלו את ממוננו.
משל למה הדבר דומה?
לאחד שאמר לעבדו הבא לי דג מן השוק וכו' (במכילתא).

דבר אחר:
ויהפך -
מגיד הכתוב שכשיצאו ישראל ממצרים, בטלה מלכותן של מצרים, שנאמר: מעבדנו.
אמרו: עכשיו כל האומות מקישות עלינו בזוג, לומר: מה אלו שהיו ברשותם הניחום והלכו להם, עכשיו היאך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מסים, להביא לנו עבדים ושפחות?!
ללמדך, שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו, והיו לו שולטנות על כל העולם כולו, בשביל כבודן של ישראל. עליו הוא אומר: שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו.

וכן אתה מוצא, בכל מלכות ששעבדה את ישראל ששלטה על כל העולם כולו, בשביל כבודן של ישראל.
במלכות בבל מהו אומר?
והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנצר מלך בבל.

במלכות אשור מהו אומר?
ותמצא כקן ידי וגו'.

במלכות מדי ופרס מהו אומר?
באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולשניא.

במלכות יון מהו אומר?
וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה.

במלכות רביעית מהו אומר?
ותאכל כל ארעא.
ללמדך, שכל מלכות ומלכות ששעבדה את ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו, בשביל כבודן של ישראל.

דבר אחר:
ויהפך -
אמרו: בשבילם הייתה טובה באה עלינו.

ר' יוסי הגלילי אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שנפלה לו בית כור בירושה וכו' (במכילתא)
כך נעשה למצרים: שלחו ולא ידעו מה שלחו, דכתיב: ויאמרו מה זאת עשינו.

ויאסר את רכבו -
בידו אסרו, אמר: דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם, אבל כאן בידו אסרו. כיון שראו גדולי מלכות שהוא עומד ומציע לעצמו, עמד כל אחד והציע לעצמו.
ארבעה אסרו בשמחה (כתוב ברמז צ"ו).

ואת עמו לקח עמו -
לקחן בדברים, אמר להן: דרך מלכים להיות מנהיגים בסוף וחיילותיהם מקדימים לפניהן, אני אקדים לפניכם, שנאמר: ופרעה הקריב.
דרך מלכים להיות בוזזין לעצמן ונוטלין חלק בראש, אני אשוה לכם בביזה, שנאמר: אחלק שלל. ולא עוד, אלא שאני פותח לכם אוצרות של כסף ושל זהב ומחלק לכם, לכך נאמר: ואת עמו לקח עמו, לקחם בדברים.

ויקח שש מאות רכב בחור -
משל מי?
(כתוב ברמז קפ"ו).
בסיסרא אומר: תשע מאות רכב ברזל.

א"ר שמעון:
משל לשור הבר שיהו הכל בורחין ממנו. אמרו נוציא לו את הארי שהיה דר עמו במדינה, יצא הארי וחתכו אברים אברים.
כך היה סיסרא מתגאה בברזל.
א"ל הקב"ה: בברזל אתה מתגאה?!
חייך, האש מפעפעו, שנאמר: הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.

רשב"ג אומר:
בוא וראה גדלה ועשרה של מלכות חייבת, שאין להן נוּמְוִין אחת בטלה, שכולן רצות ביום ובלילה, וכנגדן של מצרים (שלהן) [כולהון] עומדות בטלות.

ושלשים -
אין שלשים אלא גבורים, שנאמר: שלשים וקרואים רוכבי סוסים כלם.

דבר אחר:
שלשים -
שהיו משולשין בזיין.

רשב"ג אומר:
שלשים - שעל המרכב לשעבר לא היו אלא שנים, ופרעה הוסיף עליהם עוד אחת, בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל.

רבי אנטונינוס אומר:
ג' היו, הוסיף עליהן עוד אחד.

דבר אחר:
ושלשים -
על כלו שלושה, על כל אחד ואחד.

ויש אומרים:
שלשים על כל אחד.

ויש אומרים:
שלוש מאות על כל אחד ואחד.
וכי מנין היה יודע כמה מתו מישראל בשלשת ימי אפלה?
אלאל הוציא טימוסין שלהן, ולפי הטימוסין הוציא עליהן חיילות.

כיוצא בו דרש ר' ירמיה:
ויצא אליהם זרח (מלך) הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלוש מאות –
ולפי מרכבות הוציא עליהן חיילות.

דבר אחר:
ושלשים על כלו –
על מנת לכלות.
לשעבר כל הבן הילוד וגו' אבל כאן ושלשים על כלו ע"מ לכלות, שנאמר: אריק חרבי.

ויחזק ה' את לב פרעה -
שהיה לבו חלוק אם לרדוף, אם לא לרדוף.

וירדוף אחרי בני ישראל -
להודיע שבחן של ישראל, שאילו הייתה אומה אחרת לא היה פרעה רודף אחריה.

ובני ישראל יוצאים ביד רמה -
מגיד הכתוב שכשהיו מצרים רודפים אחרי ישראל, היו מחרפים ומנאצים ומגדפים, אבל ישראל - מפארים ומרוממים ומשבחים, ונותנין שיר ושבח, גדולה תהילה ותפארת, למי שהמלחמות שלו, כענין שנאמר: רוממות אל בגרונם.
רומה על שמים אלוהים.
ואומר: ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך.

ובני ישראל יוצאים ביד רמה -
שהיתה ידן רמה על המצריים.

וירדפו מצרים אחריהם -
מגיד, שלא נכשל אחד מהם [בדרך], שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהם.
וכן מצינו בכל מקום הגוים מנחשים, שנאמר: כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו.
וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ואת בלעם בן בעור הקוסם.

ופרעה הקריב -
הוא הקריב את הפורענות לבוא עליו, כיון שראה פרעה שישראל חונים על הים, אמר: בעל צפון הסכים על דעת גזרתי. אני חשבתי לאבדן במים, והוא התחיל לאבדן במים. התחיל מזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה לעבודה זרה שלו, לכך נאמר: ופרעה הקריב הקריב לזבח ולקטר.

דבר אחר:
הקריב -
מה שהלכו ישראל בשלשת ימים, הלכו האוקטורין ביום ומחצה.
[ומה שהלכו האוקטורין ביום ומחצה], הלך פרעה ביום אחד, לכך נאמר: ופרעה הקריב.

וישאו בני ישראל -
כיון שהכו את האוקטורין והיו יודעין שסופן לרדוף אחריהן. והנה מצרים נוסע אחריהם - נוסעי- אינו אומר אלא נוסע אחריהם, מלמד שעשו כולן טורמיות טורמיות כאיש אחד.
מכאן למדה מלכות להיות מתנהגת טורמיות.

וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' -
תפסו להם אומנות אבותם:
באברהם מהו אומר?
בית אל מים והעי מקדם וגו' ויטע אשל בבאר שבע.

ביצחק מהו אומר?
ויצא יצחק לשוח בשדה - ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: ערב ובקר וצהרים אשיחה אשפוך לפניו שיחי תפילה לעני כי יעטוף וכו'.

ביעקב מהו אומר?
ויפגע במקום - ואין פגיעה אלא לשון תפילה, שנאמר: אל תתפלל בעד העם הזה וגו'.
וכן הוא אומר: אל תיראי תולעת יעקב - מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה, כך אין להן לישראל אלא תפילה.
וכן הוא אומר: ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך.
וכי בחרבו ובקשתו לקח?
והלא באברהם נאמר: כי לא בקשתי אבטח מה תלמוד לומר: בחרבי ובקשתי?
זו תפילה.
וכן הוא אומר: גור אריה יהודה.
ואומר: וזאת ליהודה ויאמר וגו'.
וכן ירמיה אמר: ארור הגבר אשר יבטח באדם ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. וכן דוד הוא אומר: אתה בא אלי בחרב ובחנית.
ואומר: אלה ברכב ואלה בסוסים המה כרעו ונפלו וגו' ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. וכן אסא הוא אומר: ויקרא אסא אל ה' אלהיו וגו' כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון (הגדול) הזה ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש.
במשה מהו אומר?
וישלח משה מלאכים מקדש וגו' וירדו אבותינו מצרימה וגו' ונצעק אל ה' (אלהי אבותינו) וישמע (ה' את) קולנו.
אמרו להם: אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם: הקול קול יעקב, וישמע ה' את קולנו ואנו מתגאים על מה שהוריש לנו אבינו: והידים ידי עשו, על חרבך תחייה.
מהו אומר?
לא תעבור בי פן בחרב וגו'.
אף כאן אתה אומר: ויצעקו בני ישראל אל ה' - תפסו להם אומנות אבותם - אומנות אברהם יצחק ויעקב.

ויאמרו אל משה המבלי אין קברים -
מאחר שנתנו שאור בעיסה באו (להם) אצל משה, אמרו: הלא זה הדבר וגו'.
וכי מה אמרו ישראל למשה במצרים?
הרי הוא אומר: ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים וגו' ויאמרו אלהם ירא ה' עליכם וישפוט. היינו מצטערין על שעבודנו במצרים, מיתת אחינו באפלה קשה ממנו.
היינו מצטערין על מיתת אחינו באפלה, מיתתנו במדבר קשה לנו ממיתת אחינו באפלה, שאחינו נספדו ונקברו ואנו תהא נבלתנו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה.

תניא, א"ר יהודה:
עשרה ניסיונות נסו אבותינו למקום במדבר:
שנים בים
שנים במים.
שנים במן,
שנים בשלו.
אחד בעגל.
ואחד במדבר פארן.
שנים בים - אחת בירידה ואחת בעליה.
בירידה דכתיב: ויאמרו אל משה המבלי אין קברים.
בעליה - כדרב הונא: ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו.

כדדרש רבה בר מרי:
מאי דכתיב: וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו?
מלמד שהמרו ישראל על הים ואמרו: כשם שאנחנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר. אמר הקב"ה לשר של ים: פלט אותם ליבשה.
אמר לפניו: רבונו של עולם, יש עבד שנתן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו?!
אמר הקב"ה: אני נותן לך א' ומחצה שבהן.
אמר לפניו: רבונו של עולם, יש עבד שתובע את רבו?!
א"ל: נחל קישון יהא ערב! מיד פלטין ליבשה, היינו דכתיב: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.

שנים במים - אחת במרה ואחת ברפידים.
במרה דכתיב: ויבאו מרתה וכתיב: וילונו העם.
ברפידים דכתיב: ויחנו ברפידים וכתיב: וירב העם עם משה.

שנים במן, שנאמר: אל (תצא) [יצא] ויצאו, לא תותירו, והותירו.
שנים בשלו, בשלו ראשון, דכתיב: בשבתנו על סיר הבשר.
בשלו שני, דכתיב: והאספסוף אשר בקרבו.

עגל כדאיתיה.
במדבר פארן כדאיתיה.

ויאמר משה אל העם אל תיראו -
הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה, היאך היה משה עומד ומפייס לכל אותן האלפים והרבבות, עליו מפורש בקבלה: החכמה תעוז לחכם.

התיצבו וראו את ישועת ה' -
א"ל: אימתי?
אמר להם: היום ישלח עליכם רוח הקדש, ואין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש, שנאמר: ראיתי את ה' ניצב על המזבח.
ואומר: ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם.
ואומר: קרא את יהושע והתיצבו.
למה היו ישראל דומין באותה שעה?
ליונה שברחה מפני בן הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע והיה הנחש נושף בה אם תכנס לפנים וכו' יצתה לחוץ הרי בא בן הנץ לתפשה.
כך היו ישראל דומין באותה שעה - הים סוגר ושונא רודף, ונתנו עיניהן בתפילה, עליהן מפורש בקבלה: יונתי בחגוי הסלע וגו'.
כי קולך ערב – בתפילה,
ומראיך נאוה - בתלמוד תורה.

דבר אחר:
התיצבו וראו -
א"ל: אימתי?
א"ל: למחר.
א"ל: משה רבינו אין בנו כח לסבול התפלל משה באותה שעה והראה להם המקום טורמיות של מלאכי השרת עומדין לפניהם, כענין שנאמר: וישכם משרת איש האלהים וגו' ויאמר אל תירא כי רבים וגו' ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו וגו'.
כך התפלל משה באותה שעה, והראה להם המקום טורמיות של מלאכי השרת עומדין לפניהם. וכן הוא אומר: מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש,
עביו - כנגד טורמיות שלהן.
ברד - כנגד אבני בליסטראות שלהן.
גחלי אש - כנגד טרמנה שלהן.
אש - כנגד נפט שלהן.
ירעם מן שמים - כנגד הגפת תריסין ושפעת קלגסין שלהן.
ועליון יתן קולו - כנגד צחצוח הזיין שלהן.
וישלח חציו ויפיצם - כנגד חצים שלהן.
וברקים רב ויהומם - כנגד צווחות שלהם.

דבר אחר:
וישלח חציו ויפיצם - מפזרן
וברקים - מכנסן.
ויהומם – הממם, ערבבם, נטל סיגניות שלהן ולא היו יודעין מה הם עושין.

דבר אחר:
ויהומם - אין הממה אלא מגפה, כענין שנאמר: והמם מהומה גדולה.

כי אשר ראיתם את מצרים היום -
בשלשה מקומות הזכיר הקב"ה שלא לחזור למצרים, שנאמר: כי אשר ראיתם את מצרים ואומר: וה' אמר אלי לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד.
ואומר: בדרך אשר אמרתי לך וגו'.

בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו:
הראשונה בימי סנחריב, שנאמר: הוי היורדים מצרים לעזרה.
השניה בימי יוחנן בן קרח, שנאמר: הייתה החרב אשר אתם יראים וגו'.
והשלישית בימי טרגנוס.
בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו.

ארבע כתות נעשו ישראל על הים:
אחת אומרת: נפול לים.
ואחת אומרת: נחזור למצרים.
ואחת אומרת: נעשה מלחמה כנגדן.
ואחת אומרת: נצווח כנגדן.
זו שאומרת: נפול לים, נאמר להם: התיצבו וראו.
זו שאומרת: נחזור למצרים, נאמר להם: כי אשר ראיתם.
זו שאומרת: נעשה מלחמה כנגדן, נאמר להם: ה' ילחם.
וזו שאמרת: נצווח כנגדן, נאמר להם: ואתם תחרישון.

ה' ילחם לכם -
לא לשעה אלא לעולם, שנאמר: ה' ילחם לכם.

רבי מאיר אומר:
ה' ילחם לכם - אם כשתהיו שותקין, קל וחומר כשתהיו נותנין שבח והלל.

רבי אומר:
ה' ילחם לכם - המקום יעשה לכם נסים וגבורות, ואתם תהיו עומדין ושותקין?!
אמרו ישראל למשה: משה רבינו, מה עלינו לעשות?
אמר להם: אתם תהיו מפארין מרוממין ומשבחין וכו'.
באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה: אשירה לה' כי גאה גאה:

מה תצעק אלי -
אמר לפניו: רבונו של עולם, למה אני דומה?
לרועה שמסר לו רבו צאן ופשע בהן. העלן לראשי צוקין, ולא היה יודע איך להורידן. נתעטף בבגדו והתחיל יושב ותמיה מה תהא עליהן.
כך אם אני בא להחזירן למצרים, הרי פרעה ומצריים.
ואם אני מוליכן לדרום, הרי בעל צפון.
ואם אני מוליכן לצפון, הרי מגדול.
ואם אני מוליכן למזרח, הרי הים.

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי -
רבי יהושע אומר:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: בני נתונין בצרה והים סוגר ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפילה?!
מה תצעק אלי –
יש שעה לקצר ויש שעה להאריך.
אל נא רפא נא לה - הרי זה לקצר.
ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום - הרי זה להאריך.

רבי מאיר אומר:
אם לאדם יחידי עשיתי יבשה, שנאמר: ויאמר אלוהים יקוו המים וגו' לעדת קדושים אלו, איני עושה להם יבשה?!

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו -
רבי ישמעאל אומר:
בזכות ירושלים אני קורע להם את הים, שנאמר: עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים.
ואומר: עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחרבת ים וגו' דרך לעבור גאולים.

דבר אחר:
עושה אני להם הבטחה שהבטחתי לאבותיהם שבזכותן אני קורע את הים, שנאמר: והיה זרעך כעפר הארץ וגו'.

רבי יהודה בן בתירה אומר:
כבר עשיתי ההבטחה שהבטחתי את אבותיהם שנאמר: וישם את הים לחרבה וגו'.

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים -
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
כבר חמה ולבנה מעידה, שנאמר: כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם וגו', רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו.

רבי בנאה אומר:
בזכות מצוות שעשה אביהם אברהם, אני קורע להם את הים, שנאמר: ויבקע עצי עולה, וכאן נאמר: ויבקעו המים.

שמעון התימני אומר:
בזכות המילה אני קורע להם את הים, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.
אמרת: צא וראה איזו ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה?
אין אתה מוצא אלא מילה.

רבי [אבטולס] אומר:
משלו משל, למה הדבר דומה?
לאחד שכעס על בנו וטורפו. נכנס אפוטרופוס לבקש עליו, אמר ליה: כלום אתה מבקש ממני אלא מפני בני? כבר נתרציתי עמו.
כך אמר הקב"ה למשה: מה תצעק אלי כבר נתרציתי להם דבר אל בני ישראל ויסעו.

דבר אחר:
דבר אל בני ישראל ויסעו -
אמש היית אומר: ומאז באתי אל פרעה ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפילה?!
מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו - אמור להם שיסיעו דברים מלבן.
אמש היו אומרים: המבלי אין קברים במצרים ועכשיו אתה מרבה בתפילה?!

וחכמים אומרים:
למען שמו עשה עמהן, שנאמר: למעני למעני אעשה וגו'
מה תלמוד לומר: בוקע מים מפניהם - מפני מה?
לעשות לו שם עולם.

רבי אומר:
כדאי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להן את הים, שנאמר: וישובו ויחנו לפני פי החירות.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:
בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים, שנאמר: כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו.
ואומר: ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו.

אמר רבי אלעזר בן עזריה:
איש כפר ביתר בזכות השבטים קרא להן את הים, שנאמר: נקבת במטיו וגו'.
ואומר: לגוזר ים סוף לגזרים.

שמעיה אומר:
כדאי היא האמנה שהאמין אברהם שאקרע להם את הים, שנאמר: והאמן בה' ויחשבה לו צדקה.

אבטליון אומר:
כדאי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להן את הים, שנאמר: ויאמן העם.

שמעון איש קטרון אומר:
בזכות עצמות יוסף אני קורע להם את הים, שנאמר: וינס החוצה.
ואומר: הים ראה וינוס.

רבי יונתן אומר משום אבא יוסף המחוזי:
והלא כבר כתבתי בתורתי: בכל ביתי נאמן הוא?
הים ברשותי ואני עשיתיך גזבר עליו.

ר' חנניה בן חכינאי אומר:
והלא כבר כתבתי אח לצרה יולד אח אני לישראל בשעת צרתן אחים אלו ישראל, שנאמר: למען אחי ורעי.

רבי שמעון בן יהודה אומר:
מה תצעק –
כבר צעקתם קדמה לצעקתך, שנאמר: ויצעקו בני ישראל אל ה'.

רבי אחא אמר:
אילולי צעקתך, כבר אבדתי אותם מן העולם, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.

רבי אלעזר המודעי אומר:
מה תצעק -
על בני אני צריך צווי?
שנאמר: על בני ועל פועל ידי תצוני?
והלא כבר מוכנים לפני מששת ימי בראשית, שנאמר: אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבות מהיות גוי לפני נאם ה'?!

אחרים אומרים:
כדאי הוא האמנה שהאמינו בי, שאקרע להם את הים. שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאין למדבר ואין בידינו מחיה לדרך, אלא האמינו והלכו אחרי משה. עליהם מפורש בקבלה על ידי ירמיהו הנביא: הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו'.
מה שכר נטלו על כך?
קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

רבי יוסי הגלילי אומר:
כבר היה הר המוריה נעקר ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו ויצחק כאלו עקוד ונתון על גבי המזבח, ואברהם כאלו פושט ידו ולוקח המאכלת לשחוט את בנו.
אמר המקום למשה: משה, בני נתונים בצרה - הים סוגר, ושונא רודף, ואתה עומד ומאריך בתפילה, שנאמר: מה תצעק אלי?!
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ומה עלי עשות?
אמר לו: ואתה הרם את מטך - אתה מרומם, ומפאר, ומשבח, ונותן שיר ושבח, ותהילה ותפארת, הודיה והלל, למי שהמלוכה שלו.

ואתה הרם את מטך -
עשרה נסים נעשו לישראל על הים:
נבקעו המים ונעשו כמין כיפה, שנאמר: נקבת במטיו.
נחלק לשנים, שנאמר: נטה את ידך על הים ובקעהו.
נעשה יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה.
נעשה כמין טיט, שנאמר: דרכת בים סוסיך חומר וגו'.
ונעשה פרורים פרורים, שנאמר: אתה פוררת בעזך ים.
נעשה סלעים סלעים, שנאמר: ראשי תנינים על המים.
נעשה גזרים גזרים, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים.
נעשה ערמות ערמות, שנאמר: וברוח אפיך נערמו מים.
נעשו כמו נד, שנאמר: נצבו כמו נד נוזלים.
יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר: ויוציא נוזלים מסלע.
קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בלוס של זכוכית, שנאמר: קפאו תהומות.

ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם -
מה תלמוד לומר: ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם?
אלא אותה מידת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב"ה כנגד המצרים.

ויסע מלאך האלהים -
רבי יהודה אומר:
הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה.
משלו משל, למה הדבר דומה?
לאחד שהיה מהלך בדרך, והיה בנו מהלך לפניו.
באו לסטים לתפסו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו.
בא זאב ליטלו מאחריו, נטלו ונתנו על זרועותיו, שנאמר: ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו.
התחיל הבן מצטער מפני החמה, פרש עליו בגדו, שנאמר: פרש ענן למסך.
נרעב האכילו לחם, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם.
צמא השקהו מים, שנאמר: ויוציא נוזלים מסלע - ואין נוזלים אלא מים חיים, שנאמר: מעין גנים וגו' ואומר: שתה מים מבורך וגו'.

שאל רבי נתן את רבי שמעון בן יוחאי:
בכל מקום הוא אומר: וימצאה מלאך ה' ויאמר לה מלאך ה' וירא מלאך ה'.
וכאן הוא אומר: מלאך האלהים?
אמר לו: אין אלוהים בכל מקום אלא דין, מגיד הכתוב שיהו ישראל נתונים בדין באותה שעה, אם להנצל אם ליאבד עם מצריים.

ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך -
הענן - על ישראל.
והחשך - על המצריים.
מגיד הכתוב, שהיו ישראל באורה ומצרים באפלה.
וכן במצרים: לא ראו איש את אחיו.

וכן אתה מוצא לעתיד לבא: קומי אורי כי בא אורך .
מפני מה?
כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.
ולא עוד, אלא כל שהוא נתון באפלה רואה מה שהוא נתון באורה.
מצרים שהיו נתונים באפלה, רואין את ישראל נתונין באורה ואוכלין ושותין ושמחים, והיו מזרקין בהם חצים ואבני בליסטראות, והענן (מקבלן מהן) [מגין עליהם], שנאמר: אל תירא אברם אנכי מגן לך.
ונאמר: מגני וקרן ישעי.
ואומר: מגן הוא לכל החוסים בו.

ולא קרב זה אל זה כל הלילה -
מגיד הכתוב, שהיה המצרי עומד ואינו יכול לישב, יושב ואינו יכול לעמוד, פורק ואינו יכול לטעון, טוען ואינו יכול לפרוק, מפני שהיה ממשות באפלה, שנאמר: וימש חשך.

דבר אחר:
ולא קרב זה אל זה -
לא מחנה מצרים אל מחנה ישראל, ולא מחנה ישראל אל מחנה מצרים.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
מאי דכתיב: ולא קרב זה אל זה כל הלילה?
בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה.
אמר להם הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?!

ויט משה את ידו על הים -
התחיל הים עומד כנגדו.
אמר לו משה: תקרע בשם הקב"ה ולא קבל עליו.
הראהו את המטה ולא קבל עליו.

משלו משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות, זו לפנים מזו, מכר הפנימית, בא הלוקח להיכנס בתוכו, ולא הניחו השומר.
אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו.
הראהו את הטבעת ולא קבל עליו, עד שנהג המלך ובא.
כיון שנהג המלך ובא, התחיל השומר לברוח.
אמר לו: כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך, ועכשיו למה אתה בורח?
א"ל: לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך.
כך בא משה ועמד על הים, ואמר בשם הקב"ה ולא קבל עליו.
הראהו את המטה ולא קבל עליו, עד שנגלה עליו הקב"ה בכבודו.
כיון שנגלה עליו הקב"ה בכבודו, התחיל הים בורח, שנאמר: הים ראה וינוס.
א"ל: כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך, ועכשיו מה לך הים כי תנוס?
א"ל: לא מפניך בן עמרם, אלא מלפני אדון חולי ארץ.

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה -
בעזה שברוחות, ואיזו?
זו רוח קדים.
וכן אתה מוצא, שלא נפרע המקום מדורו של מבול ומאנשי סדום, אלא ברוח קדים,
שנאמר: מנשמת אלוה יאבדו - זה דור המבול.
ומרוח אפו יכלו - אלו אנשי סדום.

וכן אתה מוצא, באנשי מגדל, שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים,
שנאמר: ומשם הפיצם ה', ואין הפצה אלא רוח קדים, שנאמר: כרוח קדים אפיצם.

וכן אתה מוצא, במצריים, שלא נפרע מהם אלא ברוח קדים,
שנאמר: וה' נהג רוח קדים.

וכן אתה מוצא, שלא נפרע הקב"ה (משבט יהודה ובנימין) [מעשרת השבטים] אלא ברוח קדים, שנאמר: כי הוא בין אלים יפריא יבוא קדים רוח ה'.

וכן אתה מוצא, שלא נפרע הקב"ה (מעשרת השבטים) [משבט יהודה ובנימין] אלא ברוח קדים, שנאמר: כרוח קדים אפיצם.

וכן אתה מוצא, בצור שלא נפרע מהם הקב"ה אלא ברוח קדים,
שנאמר: רוח הקדים שְׁבָרֵךְ בלב ימים.

וכן אתה מוצא, שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות עליזה אלא ברוח קדים,
שנאמר: ברוח קדים תשבר אניות תרשיש.

וכן אתה מוצא, שאין המקום עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבא אלא ברוח קדים, שנאמר: כי ערוך מאתמול תָּפְתֶּה וגו' הגה ברוחו הקשה ביום קדים.

אף כאן אתה מוצא: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה - בעזה שברוחות.
ואיזו?
זו רוח הקדים.

וישם את הים לחרבה -
כמין חרבה עשאו.

ויבקעו המים -
כל המים שבעולם נבקעו.
ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות (ושבככר) [ושבכד] ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו?
תלמוד לומר: ויבקעו המים - כל המים שבעולם.
ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו?
שנאמר: ראוך מים אלוהים וגו' – יחילו - אלו העליונים
אף ירגזו תהומות - אלו התחתונים.
וכן הוא אומר: זורמו מים עבות קול נתנו שחקים - אלו העליונים.
אף חצציך יתהלכו - אלו התחתונים.
תהום אל תהום קורא לקול צנוריך
ואומר: נתן תהום קולו.
וכשחזרו, כל המים שבעולם חזרו, שנאמר: וישובו המים וכו', כל המים שבעולם חזרו.

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה -
ר' מאיר אומר:
בלשון אחד.

ר' יהודה אומר:
בלשון אחר.

ר' מאיר אומר:
כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני ארד, וזה אומר אני ארד, ומתוך שהן עומדין וצוהבין קפץ שבט בנימין וירד לים תחלה, שנאמר: שם בנימין צעיר רוֹדֵם - אל תקרי רודם אלא רָד יָם. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים, שנאמר: שרי יהודה רגמתם.

משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן.
אמר לקטן: תעמידני עם הנץ החמה.
ואמר לגדול: תעמידני בשלש שעות.
בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול.
א"ל: לא אמר לי אלא עד שלוש שעות.
והקטן אמר: לא אמר לי אלא עם הנץ החמה.
מתוך שהיו עומדין וצוהבין נעור אביהם.
א"ל: בני, כל שניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי, אף אני לא אקפח שכרכם.
כך מה שכר נטל שבטו של בנימן שירד לים תחלה?
זכה ששרתה שכינה בחלקו של בנימין, שנאמר: בנימין זאב יטרף.
ואומר: לבנימין אמר ידיד ה' וגו'.
ומה שכר נטל שבטו של יהודה?
זכה למלכות, שנאמר: שרי יהודה רגמתם - ואין רגמה אלא מלכות, שנאמר: באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל אַרְגְּוָנָא.
ואומר: וְרֶגֶם המלך ואנשיו.
ואומר: שרי זבולון שרי נפתלי.
מלמד, שכשם שנעשו נסים לישראל על הים, על ידי שבט יהודה ובנימין, כך נעשה להם נסים על ידי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק, שנאמר: ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא.
ואומר: זבולון עם חרף נפשו למות וגו'.

ר' יהודה אומר:
כשעמדו ישראל על הים, זה אמר איני יורד, וזה אמר איני יורד, שנאמר: סבבוני בכחש אפרים וגו'. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים, עליו הוא אומר: הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה אל תשפטני שבולת מים.
באותה שעה אמר הקב"ה למשה: משה ידידי, (אתם) משוקעים במים, והים סוגר, ושונא רודף, ואת עומד ומרבה בתפילה?!
א"ל: ומה עלי לעושת?
א"ל: ואתה הרם את מטך.
ומה אמרו משה וישראל על הים?
ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר הקב"ה: מי שהמליכני תחלה על הים, אעשנו מלך על ישראל.

וכבר היו ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך ביבנה ונשאלה שאלה זו לפניהם:
מאי דכתיב: וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט?
להודיע זכות של צדיקים עד כמה הוא מסייען, שאילו ירד הידיד האהוב הזה עם ערביים, לא היו ממיתין אותו מריח גמלים ומריח העטרן?!
אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל טוב שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן. אמרו לו: למדנו רבינו, השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך?
אמר להם: בורא נפשות רבות וחסרונם.
אמרו לו: למדנו רבינו, באיזה זכות זכה יהודה למלכות?
אמר להם: אמרו אתם!
אמרו לו: בזכות שאמר: מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו'
אמר להם: דיה להצלה שתכפר על המכירה.
אמרו לו: אם כן בזכות שאמר?: צדקה ממני.
אמר להם: דיה שתכפר על הביאה.
אמרו לו: אם כן בזכות שאמר: ישב נא עבדך תחת הנער.
אמר להם: מצינו שהערב משלם בכל מקום.

א"ל רבי: למדנו באיזה זכות?
א"ל: כשעמדו ישראל על הים וכו':

והמים להם חומה -
כמין חומה עשאן.
מימינם - זו מזוזה,
ומשמאלם - זו תפלין.

והמים להם חומה -
בשעה שירדו ישראל לים, ירד גבריאל עמהם, והקיפם ושמרם כחומה, והיה מכריז (בין מים למים):
[במים, לימין]: היזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה מימינו של הקב"ה.
ולשמאל היה אומר: היזהרו באלו שהן עתידין להניח תפילין בשמאל.
ולמים שלפניהם היה אומר: היזהרו באלו שעתידין שיהו חותמין לפניהן בברית.
ושלאחריהם היה אומר: היזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף ציציותיהן מאחריהן.

דבר אחר:
והמים להם חומה -
שירד סמאל ואמר לפניו: רבונו של עולם, לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים, ואתה עושה להם נסים?!
והיה משמיע קולו לשר של ים, ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען.
מיד השיב לו הקב"ה: שוטה שבעולם, וכי לדעתם עבדוה?
והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת, ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון?!
כיון ששמע שר של ים אותה חמה שנתמלא על ישראל, החזירה על מצרים, שנאמר: וישובו המים - ששבו מישראל על מצרים.

ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' -
בלילה רצה גבריאל להרוג את מצרים.
א"ל הקב"ה: המתן להם עד אותה שעה שפעל אביהם עמי, שנאמר: וישכם אברהם בבקר. כיון ששמע גבריאל כך, לא נגע בהן כל הלילה, שנאמר: ולא קרב זה אל זה.
היו המצריים עושין כשפים ועולין מן הים.
אמר הים: פקדון שהפקיד לי הקב"ה, היאך אניחנו?
מיד היו המים רצין אחר כל מצרי ומצרי ומורידן לים, שנאמר: ומצרים נסים וגו' לקראתם לא נאמר, אלא לקראתו של כל מצרי ומצרי.
שני מכשפים היו במצרים:
יוחני,
וממרא.
ועשו להן כנפים בכשפים, ופרחו באויר, ונתלו ברומו של עולם.
אמר גבריאל: ברוב גאונך תהרוס קמיך.
מיד אמר הקב"ה למיכאל: לך ועשה בהם דין.
תפסן מיכאל בציצית ראשן וקעקען על פני הים, הדא הוא דכתיב: אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים.

ויהי באשמורת הבקר -
אתה מוצא שתפלתן של צדיקים משמעין בבקר.
בוקרו של אברהם - וישכם אברהם בבקר.
בוקרו של שמואל - וישכם שמואל לקראת שאול בבקר.
בוקרן של נביאים שעתידין לעמוד, שנאמר: ה' בקר תשמע קולי.
בוקרו של עולם הבא, שנאמר: חדשים לבקרים:

דבר אחר:
ויהי באשמורת הבקר -
עם שהאיר המזרח, שנאמר: וישקף ה' אל מחנה מצרים וגו'.
הקב"ה קרוי רופא לכל באי עולם, שנאמר: כי אני ה' רופאך,
רפאני ה' וארפא,
שובו בנים שובבים ארפא וגו'.
בוא וראה הוא רפא את איוב בסערה ובסערה הכהו, שנאמר: אשר בשערה ישופני.
ובסערה רפאהו, שנאמר: ויען ה' את איוב מן הסערה.

ובעבים הגלה הקב"ה את ישראל, שנאמר: איכה יעיב.
ובעבים גאלן - מי אלה כעב תעופינה.

וכשפזרן לא פזרן אלא כיונים, שנאמר: ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כולם הומות איש בעונו.
וכשמחזירן אין מחזירן אלא כיונים, שנאמר: וכיונים אל ארובותיהם.

וכשהוא מברך את ישראל, אינו מברכן אלא בהשקפה, שנאמר: השקיפה ממון קדשך.
בהשקפה גאלנו ונפרע ממצרים, שנאמר: וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, שהיה עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט, ועמוד האש מרתיחו, וטלפות סוסים משתמטות.

ויסר את אופן מרכבותיו -
ר' יהודה אומר:
מחמת האש שלמעלן נשרפו גלגלין שלמטן, והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות על כרחן, שהיו טוענות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכו'.

ר' נחמיה אומר:
מקול רעם שלמעלה נתזו צנורות מלמטה, שנאמר: קול רעמך וגו' והיו מוטות וכו', ונכנסות בעל כורכן.
דרך ארץ המרכבות נמשכות אחר הפרדים, עכשיו מרכות מושכות את הפרדים.

וינהגהו בכבדות -
ר' יהודה אומר:
במדה שאם מודד, בה מודדין לו.
הם אמרו: תכבד העבודה
ובאותה מדה מדד להם, לכך נאמר: וינהגהו וגו'.

אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם -
אמרו: מי שעשה להם נסים במצרים, הוא עושה להם נסים על הים.

ר' יוסי אומר:
מנין אתה אומר, שבמכות שהיו אלו שעל הים לוקים, כך היו במצרים לוקין, והיו רואין זה את זה וכו'?
ואומר: צרי ואויבי לי.
ועל צריהם אשיב ידי.
ואומר: עשרת בני המן וגו'
ואומר: לשבור אשור (באפי) בארצי.
ואומר: וסרה קנאת אפרים וגו'.
כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות: זאת העצה היעוצה על כל הארץ.
מפני מה?
כי ה' צבאות יעץ ומי יפר - הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם על פני כל הדורות, לכך נאמר: כי ה' נלחם להם במצרים.

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים -
אין הים עומד כנגדך.

וישובו המים על מצרים -
ויחזור עליהם הגלגל ויחזור עליהן זדונם, שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל, בה אני מאבדן.
הם חשבו לאבד את בני במים
אף אני לא אפרע מהן אלא במים. בור כרה ויחפרהו וגו' ישוב עמלו בראשו וגו'.
ואומר: כורה שחת בה ייפול.
ואומר: חופר גומץ בו ייפול, מסיע אבנים יעצב בהם.
וכן שלמה אמר: מפרי פי איש תשבע בטנו.
וכן ישעיה אמר: כעל גמולות כעל ישלם.
ואומר: ומדותי פעולתם ראשונה.
וכן ירמיה אמר: גדול העצה ורב העליליה.
ואומר: שלמו לה כפעלה.
וכן אמר יתרו למשה: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו.
מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר, שנתגדל שמו בעולם, שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם הקב"ה, שנאמר: כי בדבר אשר זדו עליהם.

וישב הים לפנות בקר לאיתנו -
א"ר יונתן:
התנה הקב"ה תנאים עם הים, שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב: וישב הים לפנות בקר לאיתנו - לתנאו שהתנה הקב"ה עמו.
וכתיב: יקוו המים - יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם.

אמר ר' ירמיה בן אלעזר:
לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי:
צויתי את הים שיקרע לפני ישראל.
צויתי את השמים ואת הארץ שישתקקו לפני משה, שנאמר: האזינו השמים.
צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון.
צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר: והעורבים צויתי לכלכלך שם.
צויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל.
צויתי את הדג להקיא את יונה, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.

וישב הים לפנות בקר לאיתנו -
אין איתנו אלא תקפו, שנאמר: איתן מושבך.

ר' נתן אומר:
אין איתן אלא לשון קשה, שנאמר: גוי איתן הוא.

ומצרים נסים לקראתו -
מלמד שבכל מקום שהיה מצרי נס, היה הים רץ כנגדו.

משלו משל למה הדבר דומה?
ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לטרקלין. פתח המלך חלון מזרחית, יצאה והלכה לה. נכנס הנץ אחריה, ונעל המלך בפניו את כל החלונות, והתחיל מורה בו את החצים.
כך כשעלה האחרון מישראל מן הים, ירד האחרון של מצרים בתוך הים, והתחילו מלאכי השרת זורקין בהן את החצים ואבני אלגביש, אש וגפרית, שנאמר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש.

וינער ה' את מצרים -
כאדם שהוא מנער את הקדרה התחתון עולה למעלה והעליון יורד למטה.

דבר אחר:
וינער -
מסר אלו בידי מלאכים נערים, ואלו בידי מלאכים אכזרים, שנאמר: ומלאך אכזרי ישולח בו, תמות בנוער נפשם וגו'.

וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים -
ואף פרעה, דברי ר' יהודה שנאמר: מרכבות פרעה וחילו.

ר' נחמיה אומר:
חוץ מפרעה, עליו הוא אומר: ואולם בעבור זאת העמדתיך.

ויש אומרים:
באחרונה ירד וטבע, שנאמר: כי בא סוס פרעה.

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים -
והיו מלאכי השרת תמהין לומר, בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכים ביבשה?!
ומנין שאף הים נתמלא עליהן חמה?
שלמעלה הוא אומר: והמים להם חומה - חֵמָה כתיב.
ומי גרם להם להנצל?
מימינם ומשמאלם.
מימינם - בזכות התורה שהן עתידין לקבל, שנאמר: מימינו אש דת למו.
ומשמאלם - זו תפלין.

דבר אחר:
מימינם - זו מזוזה.
ומשמאלם - זו תפלין.

דרש ר' פפוס:
לסוסתי ברכבי פרעה - רכב פרעה על סוס זכר.
כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס זכר, שנאמר: דרכת בים סוסיך.
רכב פרעה על סוס נקבה, כביכול נגלה עליו על סוס נקבה, שנאמר: לסוסתי ברכבי פרעה.

אמר ליה רבי עקיבא:
דייך פפוס, לססתי כתיב.
אמר הקב"ה: כשם שששתי על מצרים לאבדן, כך ששתי על ישראל לאבדן.
ומי גרם להן להנצל?
בזכות מימינם ומשמאלם.
בזכות התורה שהן עתידין לקבל מימינם, שנאמר: מימינו אש דת למו.
ומשמאלם - זו תפלין וכו' כדלעיל.

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים -
כצפור שהיא נתונה ביד אדם, שאם יכבוש ידו מעט, מיד היא נחנקת, שנאמר: נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים וגו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם.
וכאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה, שנאמר: או הנסה אלהים.
שאין תלמוד לומר: מקרב גוי אלא כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה, שנאמר: ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם וגו'.

וירא ישראל את מצרים מת -
מפני ארבעה דברים ראו ישראל את מצרים מתים:
כדי שלא יאמרו: כשם שעלינו מצד זה, כך עלו מצריים מצד זה.
וכדי שלא יהו מצרים אומרים: כשם שאנו אבודים בים, כך אבדו ישראל בים.
וכדי שיקחו ישראל את הבזה, שהיו טעונין כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.
וכדי שיהו ישראל נותנין את עיניהם בהן ומכירין אותן ומוכיחין אותן, שנאמר: אוכיחך ואערכה לעיניך, ותרא אויבתי ותכסה בושה.

וירא ישראל את מצרים מתים -
אינו אומר אלא מת.
מתים ולא מתים, כענין שנאמר: ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה הייתה?
אלא מתה ולא מתה.

וירא ישראל את היד הגדולה -
מיתות חמורות, מיתות משונות זו מזו.

ר' יוסי הגלילי אומר:
מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות וכו'?

רבי אליעזר אומר:
מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים הייתה של ארבע מכות וכו'?

ר' עקיבא אומר:
מנין שכל מכה ומכה הייתה של ה' מכות וכו'?

וייראו העם את ה' -
לשעבר לא היו יראים את ה', אבל כאן: וייראו העם את ה'.

ויאמינו בה' ובמשה עבדו -
אם במשה האמינו, קל וחומר בה'.
ומה תלמוד לומר: [בה'] (ובמשה)?
ללמדך, שכל המאמין ברועה ישראל כאלו מאמין במי שאמר והיה העולם.

כיוצא בו אתה אומר: וידבר העם באלהים ובמשה - אם באלהים דברו קל וחומר במשה? ללמדך, שכל המדבר ברועה ישראל, כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם.

ויאמינו בה' -
בשכר אמנה שהאמינו, שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה: אז ישיר משה ובני ישראל.

ר' נחמיה אומר:
מנין אתה אומר: שכל המקבל עליו מצווה אחת באמונה, כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש?
שכך מצינו באבותינו, שבשכר אמנה שהאמינו וכו'.

אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא, אלא בזכות אמנה שהאמין, שנאמר: והאמין בה'.

וכן אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים, אלא מזכות אמנה שהאמינו, שנאמר: ויאמן העם. וכן הוא אומר: אמונים נוצר ה'.

וירא ישראל את מצרים מת -
מה היו עושין?
היה כל אחד ואחד מישראל נוטל את כלבו, והולך ונותן את רגלו על צוארו של מצרי, והיה אומר לכלבו: אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי, אכול מן הזורעים הללו שלא חסו עלי.
תדע לך שכן הוא, שכן כתיב: למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו.
אמרו ישראל: עשית לנו כל הניסים האלו, אף אנו לא נהיה כפויי טובה.
ומה יש לנו לומר?
שירות ותשבחות וכו' אז ישיר משה.

מזכירין אמונת אבות - אהרן וחור תמכו בידיו וגו' זה השער לה' צדיקים יבואו בו.
בבעלי אמונה מהו אומר?
פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים.
השער הזה, כל בעלי אמונה נכנסין בו.
וכן הוא אומר: טוב להודות לה' וגו'.
מי גרם להם לבא לידי שמחה זו?
אלא בשכר אמנה שהאמינו אבותיהם בעולם הזה שכולו לילות, לכך נאמר: להגיד בבקר חסדך.

וכן יהושפט אומר לעם: האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בניאיו ותצליחו.
וכתיב: עיניך הלא לאמונה,
וצדיק באמונתו יחיה,
חדשים לבקרים רבה וגו'.

וכן אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה, שנאמר: אתי מלבנון כלה וגו'. וארשתיך לי לעולם [וגו' וארשתיך] לי באמונה.
הא גדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר: ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה.
וכן הוא אומר: ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו.

דבר אחר:
ויושע ה' ביום ההוא -
וכי ישראל ביד מצרים היו?
אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים, לפני הקב"ה ואמר לפניו: רבונו של עולם, אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין, יבא מיכאל שר שלהן, וידון לפניך עמי. באותה שעה אמר הקב"ה (הוא) למיכאל: בוא ודון עמו.
פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו: רבונו של עולם אתה גזרת על אומה זו שיהו משועבדין תחת ידי אומה שלי ת' שנה, שנאמר: ועבדום וענו אותם וגו' ועדיין לא עבדו בהן אלא פ"ו שנה, משנולדה מרים, ועדיין לא הגיע זמנם לצאת, אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי, עד ת' שנה, כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת.
באותה שעה א"ל הקב"ה למיכאל להחזיר לו תשובה, מיד שתק מיכאל.
באותה שעה השיב הקב"ה ואמר לעוזא: יש לי ללמד זכות על בני: כלום נתחייבו בני שעבוד? אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי, שאמר לפני: במה אדע כי אירשנה, ואמרתי לו: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כלום אמרתי בארץ מצרים?
בארץ לא להם דברתי, וכבר גלוי וידוע שמשנולד יצחק נעשו גרים, וכבר שלמו ארבע מאות שנה. אין לך לשעבד על בני כלום.
באותה שעה הציל הקב"ה את ישראל, לכך נאמר: ויושע ה' ביום ההוא וגו'.

וירא ישראל את היד הגדולה -
בשעה שבקש הקב"ה להטביע את מצרים, עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבונו של עולם, נקראת צדיק וישר, ואין לפניך לא עולה, ולא משוא פנים, ולא מקח שחד, למה אתה רוצה להטביע מצרים?
כלום הטביעו בני מבניך או הרגו מהם?!
בשביל ששעבדו בהן אתה רוצה לטבען?!
כבר נטלו שכרן כל כסף וכל זהב שלהן.
באותה שעה כנס הקב"ה כל פמליא של מעלה, ואמר להם: הוו דנין ביני ובין עוזא שר של מצרים.
בתחלה הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף, הבין בחכמתו ונעשו כולן עבדיו.
ולבסוף באו בני כגרים ושעבדו בהם שעבוד קשה, עד שעלתה צעקתם לפני, ושלחתי להם משה ואהרן עבדי, ואמרו למלך שלהם: כה אמר ה' אלהי העברים, והיו יושבין לפניו כל מלכי מזרח ומערב, והתחיל מתגאה לפניהן, ואמר: מי ה' שלא הביא דורון כל אותן השנים כדרך כל אלוהות, לא ידעתי את ה', אלא המתינו ואבדוק בספרים שלי אם שמו כתוב אצלי. בדק ולא מצא.
השיבו משה ואהרן ואמרו ליה:
הוא ברא שמים וארץ,
והוא צר העובר במעי אמו,
והוא משיב רוחות,
ומוריד גשמים,
ומפריח טללים,
ומצמיח אילנות ועשבים,
וממית ומחיה,
נפש כל חי בידו.
השיב לשלוחי: אין אלוה בעולם שיעשה מעשים הללו, אלא אני בראתי עצמי ואת נילוס נהרי, שנאמר: לי יאורי ואני עשיתני.
השיב ואמר לחכמיו: שמעתם אלוה זה מעולם?
אמרו ליה: שמענו שבן חכמים הוא, [בן] מלכי קדם, שנאמר: איך תאמרו אל פרעה בן חכמים וגו'.
השיב לשלוחי: לא ידעתי, כיון שכפר בי שלחתי לו עשר מכות ולא הועלתי. וכל כך כפר בי, והוסיף לשעבד את בני, ולאחר שהודעתי לו את כחי וגבורתי, שלח בעל כורחו ועכשיו רדף אחריהם להחזירם לשעבוד.
מי עשה כזה ולא הבין?
אינו ראוי לטבעו בים, הוא וכל חילו?!
השיבו לו כל פמליא של מעלה: הדין עמך! ועשה מה שאתה חפץ.
באותה שעה ענה עוזא ואמר: רבנו של עולם, יודע אני בעצמי שהן חייבין, אלא שב עליהם במדת רחמים.
באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט, ועמד לפני הקב"ה ואמר: רבונו של עולם, הלא שעבדו בניך שעבוד קשה כזה, תרחם עליהם?!
מיד חזר הקב"ה וישב עליהן במדת הדין, וחזר וטבעם בים, לכך נאמר: וירא ישראל את היד הגדולה: