וישמע יתרו -
מה שמועה שמע ובא?
ר' יהושע אומר:
מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו.

רבי אלעזר המודעי אומר:
מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם, שנאמר: ובהיכלו כלו אומר כבוד. באותה שעה נתקבצו כל אומות העולם ובאו אצל בלעם ואמרו לו: שמא המקום עושה לנו כשם שעשה לדור המבול, שנאמר: ה' למבול ישב?
א"ל: שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: כי מי נח זאת לי וגו'.
אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא, אבל מביא הוא מבול של אש?
אמר להם: אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש, אלא תורה נותן לעמו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.
וכיון ששמעו כולם את הדבר הזה מפיו, נסו כולן והלכו איש איש למקומו.

רבי אלעזר המודעי אומר:
קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף לישראל, שמעו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו'.
וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע: כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח וגו'.
אמרו: רחב הזונה בת י' שנים הייתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים, וכל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר זנתה. לסוף נ' שנה נתגיירה, היא אמרה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בג' דברים אלו חטאתי לפניך, בג' דברים אלו מחול לי בחבל בחלון ובחומה, זה שאמר הכתוב: לריח שמניך טובים.

א"ר ינאי:
הראשונים נתת להם ריח מצות.
אדם נתת לו ז' מצות.
נח אבר מן החי - ריח מצוות נתת להם.
אבל אנו כשבאנו לסיני, כאדם שמערה מפי חבית היית מערה לנו.
שמן תורק שמך –
א"ר ברכיה:
כשם שהשמן מאיר, כך התורה מאירה.
על כן עלמות אהבוך - העולם הזה והעולם הבא.

דבר אחר:
עלמות אהבוך - אומות העולם באין ומתגיירין.
מי היה?
זה יתרו, מתן תורה שמע ובא.

מה כתיב למעלה מן הענין?
מפלתו של עמלק, ואחר כך וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב: לץ תכה ופתי יערים.
לץ תכה - זה עמלק.
ופתי יערים - זה יתרו.
ז' שמות נקראו לו (כתוב ברמז קס"ט).

כוהן מדין -
רבי יהושע אומר:
כומר היה, כענין שנאמר: ויהונתן בן גרשום בן מנשה וגו'.

רבי אלעזר המודעי אומר:
שר היה, כענין שנאמר: ובני דוד כוהנים היו.

חותן משה -
מתחלה היה מתכבד משה בחמיו, שנאמר: וילך משה וישב וגו', ועכשיו יתרו מתכבד בו.
אמרו לו: מה טיבך?
אמר להם: אני חותן משה.

את כל אשר עשה ה' -
שקול משה כישראל וישראל כמשה.
שקול הרב כתלמיד ושקול התלמיד כרב.

כי הוציא ה' את ישראל ממצרים -
מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה המקום לישראל.

ויקח יתרו חותן משה את צפורה וגו' -
רבי יהושע אומר:
מאחר שפטרה הימנו בגט.
נאמר כאן שלוח,
ונאמר להלן שלוח,
מה שלוח האמור להלן גט,
אף שלוח האמור כאן גט.

ר"א המודעי אומר:
מאחר שנפטרה הימנו במאמר (ברמז קעד).

ואת שני בניה וגו' בארץ נכריה -
רבי יהושע אומר:
נכריה –
הייתה לו ודאי.

רבי אלעזר המודעי אומר:
בארץ נכריה -
אמר משה: הואיל וכל העולם כולם עובדים עבודה זרה, למי אני אעבוד
למי שאמר והיה העולם.
שבשעה שאמר משה ליתרו: תן לי את צפורה בתך לאשה.
א"ל יתרו: קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך, ואני נותנה לך לאשה.
א"ל משה: מה הוא?
א"ל: הבן שיהיה לך תחלה יהיה לע"ז, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו.
א"ל: השבע!
וישבע לו, שנאמר: ויואל משה, ואין אלה אלא לשון שבועה, שנאמר: ויואל שאול את העם. וכתיב: ויאמר נעמן הואל וקח ככרים כסף (ברמז ע"ט וברמז קס"ט).

רב אחא בשם רבי יוסי בר חנינא:
בשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה, ואומר: אליעזר בני אומר: פרה בת שתים ועגלה בת שנתה.
אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, העליונים והתחתונים ברשותך, ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם?!
א"ל הקב"ה: משה, עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה.
רבי אליעזר אומר: פרה בת שתים וכו'.
אמר לפניו: רבונו של עולם, יהי רצון שיצא מחלצי.
א"ל הקב"ה: חייך, שיצא מחלציך, הדא הוא דכתיב: ושם האחד אליעזר - ושם אותו המיוחד אליעזר.

ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו -
והלא כבר נאמר: ואשתך ושני בניה עמה?
שומע אני שיהו בניה ממקום אחר?
תלמוד לומר: ובניו ואשתו אל משה - בניו של משה היו ולא היו בניה ממקום אחר.

אל המדבר אשר הוא חונה שם -
הרי הכתוב מתמיה עליו, שהיה שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת אל המדבר, מקום תהו שאין בו כלום, לכך נאמר: אל המדבר.

אני חותנך יתרו בא אליך -
הקב"ה בוחן לבות וכליות.
א"ל יתרו: אתה באת להקביל פניו של אותו צדיק, אל יהו בתי מדרשות בטלין מזרעך לעולם, שנאמר: איתן מושבך ושים בסלע קנך.

מכאן אמרו:
יתן אדם את בתו לתלמיד חכם ואפילו לוקחו בדמים.
ישא אדם בת תלמיד חכם ואפילו נותן כל ממונו.
נשא אדם בת עם הארץ - סוף שיהו בניו עמי הארץ.
נשא אדם בת תלמיד חכם - סוף שיהו בניו תלמידי חכמים.
משלו משל ענבי הגפן בענבי הגפן.

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו -
רבי יהושע אומר:
כתב לו באגרת.

רבי אלעזר המודעי אומר:
שלח לו ביד שליח וא"ל: עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני - עשה בגין בניך, ואם אין אתה עושה בגין בניך - עשה בגין אשתך.

רבי אליעזר אומר:
(נאמר למשה): [ויאמר אל משה] אני וגו'.
הקב"ה אמר: אני ה' שאמר והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר: האלהי מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק.
אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, ואף אתה כשיבא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשם שמים, אף אתה קרבהו ואל תרחקהו.
מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין, לא כשם שעשה אלישע לגיחזי, שדחפו לעולם.

ויצא משה לקראת חותנו -
אמרו יצא משה ואהרן נדב ואביהוא וע' זקני ישראל, ואחריהם כל ישראל.

ויש אומרים:
אף שכינה יצאה עמהן.

וישתחו וישק לו -
איני יודע מי השתחווה למי, או מי נשק למי.
כשהוא אומר: וישאלו איש לרעהו לשלום, מי קרוי איש?
הוי אומר: זה משה, שנאמר: והאיש משה ענו מאד.
הוי, לא השתחווה ולא נשק אלא משה לחמיו.

מכאן אמרו:
שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו.

ויבואו האהלה -
זה בית המדרש.

ויספר משה לחותנו -
למשכו לקרבו לתורה.

את כל אשר עשה ה' -
שנתן תורה לעמו ישראל.

את כל התלאה אשר מצאתם -
על הים.

בדרך -
זו מלחמת עמלק.

ויצילם ה' -
הצילם המקום מכל.

ויחד יתרו על כל הטובה וגו' -
ר' יהושע אומר: בטובת המן הכתוב מדבר.
א"ל: המן הזה שנתן לנו המקום, אנו טועמין בו טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל המטעימים שבעולם, שנאמר: טובה, הטובה, כל הטובה על כל הטובה.

רבי אלעזר המודעי אומר:
בטובת הבאר הכתוב מדבר.
אמר לו: הבאר הזה שנתן לנו המקום, אנו טועמים בו: טעם יין חדש, טעם יין ישן, טעם חלב, טעם דבש, טעם כל הממתקין שבעולם, שנאמר: טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה.

ר' אליעזר אומר:
בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר.
א"ל: עתיד המקום ליתן לנו שש מדות טובות:
ארץ ישראל,
העולם הבא,
והעולם חדש,
ומלכות בית דוד,
כהונה,
ולוויה, לכך נאמר טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה, מיד פתח: ויאמר ברוך ה'.

ויחד יתרו -
שייחד שם הקב"ה.

דבר אחר:
שנעשה יהודי.

דבר אחר:
ויחד יתרו -
אמר רב:
שהעביר חרב חדה על בשרו.

שמואל אמר:
שנעשה בשרו חדודין חדודין.

א"ר פפא, היינו דאמרי אינשי:
גיורא עד עשרה דרי לא תבזי לאמראה (קמיה) [באפיה].

ויאמר יתרו ברוך ה' -
בשם ר' פפוס אמרו:
גנאי הוא למשה ולששים רבוא שלא אמרו ברוך, עד שפתח יתרו ואמר: ברוך ה'.
הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר: ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה.
מנא הני מילי?

א"ר אחא דאמר קרא:
ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו' -
על ניסא דרבים - כולי עלמא צריכי לברוכי.
על ניסא דיחיד - הוא ניהו צריך לברוכי, כולי עלמא לא צריכי לברוכי.
מהו שיברך על נסי אביו ורבו?
אם היה מסוים, כגון: יואב בן צרויה וחבריו, ואדם שנתקדש בו שם שמים, כגון: דניאל חנניה מישאל ועזריה - מברך.
נסי שבטים מהו שיברך?
מאן דאמר: כל שבט ושבט איקרי קהל - צריך לברך: ברוך ה' אר הציל אתכם מיד פרעה - לא מיד פרעה אלא מיד התנין הגדול.

מתחת יד מצרים -
מתחת שעבוד של מצרים.

עתה ידעתי כי גדול ה' -
אמר מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, ועכשיו הוציא המקום שישים רבוא בני אדם ממצרים, לכך נאמר: כי גדול ה'.

ד' בני אדם אמרו ארבעה דברים, אלו אמרן אדם אחר - היו שוחקין עליו, ומי הן?
משה,
ויתרו,
ושלמה,
ונבוכדנצר.
משה אמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט - אלו אדם אחר אמרו - היו משחקין עליו.
מי הודיעו לזה?
אלא לפי שכתוב: יודיע דרכיו למשה, לכך אמר: כי כל דרכיו משפט.

שלמה אמר: את הכל עשה יפה בעתו - אלו אמרו אדם אחר - היו שוחקין עליו לומר.
מי הודיעו לזה, מה יפה ומה אינו יפה?
אלא שלמה שלא חסר כלום משלחנו, הוא היה יודע מה יפה ומה אינו יפה.

א"ר יוסי בר חנינא:
אפילו מרור בתמוז ומלפפונין בניסן לא חסר שלחנו של שלמה.

נבוכדנצר אמר: וכל דירי ארעא כלה חשיבין - אילו אמרו אדם אחר - היו שוחקין עליו.
מה שלט אדם זה?
אפילו על יתוש לא שלט, אלא לנבוכדנצר - לו נאה לומר, שנאמר בו: וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו.

יתרו אמר: עתה ידעתי כי גדול ה' ה- לפי שלא הניח ע"ז שלא עבדה, לכך נאמר: כי גדול ה'. יתרו נתן ממש בע"ז, שנאמר: כי גדול ה' מכל האלהים.

נעמן הודה במקצת, שנאמר: כי אין אלוהים בכל הארץ כי אם בישראל.
רחב שִׁיְּירָה בחללו של עולם, אמרה: כי ה' אלהיכם הוא אלוהים בשמים [ממעל ועל הארץ מתחת]
א"ל הקב"ה לרחב: את אמרת: על הארץ מתחת – ניחא, אלא בשמים ממעל?!
את אמרת: מה דלא חזו עיניך, חייך שבנך רואה מה שלא ראו הנביאים, שנאמר: נפתחו השמים ואראה מראות אלוהים וגו', אבל משה אמר: כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד - אפילו בחללו של עולם.

א"ר אושעיא:
תנו לה מפרי ידיה –
אמר הקב"ה: אתה העדת עלי ואין עוד, אף אני מעיד עליך: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

כי בדבר אשר זדו עליהם -
מכירו הייתי לשעבר, ועכשיו ביותר, שנתגדל שמו בעולם, שבמחשבה שחשבו מצריים לאבד את ישראל, בו נפרע מהם המקום, שנאמר: כי בדבר וגו' (כתוב בפסוק הבה נתחכמה לו).

ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים -
הכתוב מתמיה עליו: אדם שהיה עובד וזובח ומקטר ומנסך לעבודה זרה שלו, ועכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים?!

ויבא אהרן וכל זקני ישראל -
ומשה להיכן הלך?
והלא מתחלה יצא לקראתו, שנאמר: ויצא משה לקראת חותנו ועכשיו להיכן הלך?
מלמד, שהיה עומד ומשמש עליהן.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל -
מה תלמוד לומר: לפני האלהים?
אלא מלמד, שכל המקביל פני חברו כמקביל פני שכינה.

א"ר אבין:
הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה, כאלו נהנה מזיו שכינה, שנאמר: ויבא אהרן וגו'. וכי לפני האלהים אכלו, והלא לפני משה אכלו?!
אלא לומר לך: כל וכו'.

ויהי ממחרת וישב משה וגו' -
ממחרת יום הכיפורים.

וישב משה לשפוט וגו' -
וכי מן הבקר עד הערב היה דן את ישראל, והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה, ומה תלמוד לומר: מן הבקר עד הערב?
אלא מלמד, שכל מי שמוציא את הדין לאמתו- מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.
כתיב כאן: מן הבקר עד הערב,
ולהלן הוא אומר: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.

א"ר הונא:
מחלוקת בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה, דכתיב: וישב משה לשפוט את העם וגו'.
ועוד, דהא עדים כגמר דין דמי, וכתיב בהו: ועמדו שני האנשים.

אמר עולא:
מחלוקת בבעלי דינין, אבל בעדים דברי הכל בעמידה, שנאמר: ועמדו שני האנשים.

רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא, הוה קא חליש ליבייהו, תנא להו רב חייא בר רב מדיפתי: ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב - וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן וכל היום כולו?!
תורתו אימתי נעשית?
אלא לומר לך, כל דיין שדן וכו' כדלעיל.
ועד מתי יושבין בדין?
עד זמן סעודה.

א"ר אחא:
מאי קרא?
אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי - בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין.

וירא חותן משה וגו' -
ראהו כמלך שהוא יושב על כסאו והכל עומדין, כך אתה עושה להן לישראל, מדוע אתה יושב לבדך?

ויאמר משה לחותנו -
אמרו: הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל: מה ראה משה לומר: כי יבא אלי העם לדרוש אלהים?
א"ל: אם לאו, מה יאמר?
כשהוא אומר: לדרוש אלוהים יפה אמר.

כי יהיה להם דבר בא אלי -
בין טומאה לטהרה.

ושפטתי בין איש -
זה הדין שאין בו פשרה.

ובין רעהו -
זה הדין שיש בו פשרה.
מגיד ששניהן נפטרין כרעים זה מזה.

והודעתי את חקי האליהם ואת תורותיו -
חקים - אלו מדרשות.
והתורות - אלו ההוריות, דברי ר' יהושע.

ר' אליעזר אומר:
חקים - אלו עריות, שנאמר: לבלתי עשות מחקות התועבות.
והתורות - אלו ההוריות.

נבל תבול גם אתה -
ר' יהודה אומר:
ילאו אותך וינשרו אותך.

ר' אלעזר אומר:
ינבלו אותך כתאנה זו שעליה נובלות, שנאמר: וכנובלת מתאנה.

גם אתה -
זה משה.

וגם –
זה אהרן.

העם אשר עמך -
אלו שבעים סנהדרין, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
גם אתה - זה משה.
וגם - זה אהרן נדב ואביהוא.
העם אשר עמך - אלו שבעים זקנים.

כי כבד ממך הדבר -
א"ל הסתכל בקורה זו כשהיא לחה, שנים ושלשה נכנסין תחתיה ואינן יכולין לעמוד בה, [כשהיא יבשה], ארבעה וחמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה, הדא הוא דכתיב: כי כבד ממך הדבר.

עתה שמע בקולי איעצך -
אם תשמעני - ייטב לך.

ויהי אלוהים עמך -
צא הִמָּלֵךְ בגבורה.

היה אתה לעם -
היה להם ככלי מלא (דבורים) [דברות].

והבאת את הדברים -
שאתה שומע תרצה ותבין להם.

והזהרתה אתהם את החקים -
אלו מדרשות.

והתורות -
אלו ההוריות.

והודעת להם את הדרך (אשר) ילכו בה -
זה תלמוד תורה.

ואת המעשה אשר יעשון -
זה מעשה הטוב דברי ר' יהושע.

ר"א המודעי אומר:
והודעת -
הודע להם את חייהם.
את הדרך - זה בקור חולים.
אשר ילכו - זה קבורת מתים.
בה - זה גמילות חסידים.
ואת המעשה - זה שורת הדין.
אשר יעשון - זה לפנים משורת הדין.

אמר מר:
אשר ילכו - זה בקור חולים, היינו גמילות חסדים?
לא נצרכה, דאפילו בבן גילו.

דאמר מר:
בן גילו נוטל אחד מששים בחולי, ואפילו הכי איבעיא ליה למיזל לגביה.
בה - זו קבורה, היינו גמילות חסדים?
לא נצרכה, דאפילו זקן ואינה לפי כבודו.
אשר יעשון - זו לפנים משורת הדין.

דאמר ר' יוחנן:
מפני מה חרבה ירושלים?
שדנו בה דין תורה, ולא עבוד לפנים משורת הדין.

ואתה תחזה מכל העם -
תחזה להם בנבואה.

אנשי חיל –
אלו עשירים ובעלי ממון.

יראי אלהים –
אלו שהן יראים מן המקום בדין.

אנשי אמת –
אלו בעלי הבטחה.

שונאי בצע -
אלו ששונאים לקבל ממון בדין, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
ואתה תחזה מכל העם -
אתה תחזה להם באספקלריה במחזות, זו שמחזין בה מלכים.
אנשי חיל - אלו בעלי הבטחה.
יראי אלוהים - אלו שעושין פשרה בדין.
אנשי אמת - כגון ר' חנינא בן דוסא וחבריו.
שונאי בצע - אלו שהן שונאין ממון עצמן, ואם ממונם שונאין, קל וחומר ממון חבריהם.

למה נקרא שמו יתרו?
על שם שיתר פרשה אחת בתורה, שנאמר: ואתה תחזה מכל העם.
והרי אף בימי משה היו מסיני, שנאמר: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלוהים למה נתעלם מעיני משה?
לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו.

תניא:
אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו, וכשמת שמעון בנו של ר' עקיבא נתקבצו קהל גדול לקברו.
א"ל ר' עקיבא: הוציאו לי ספסל בין הקברות, וישב עליו ודרש ואמר:
אחינו ישראל שמעוני, לא שאני חכם - יש כאן חכמים ממני.
לא שאני עשיר - יש כאן עשירים ממני.
אנשי דרום מכירין את רבי עקיבא, אנשי הגליל מאין מכירין?
האנישם מכירין את עקיבא, הנשים והטף מאין מכירין?
אמר להם: יודע אני ששכרכם מרובה, שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם מצווה, מנוחם אני, שאילו היו לי שבעה בנים וקברתים, יודע אני שבני בן העולם הבא שזיכה את הרבים.
משה זכה וזיכה את הרבים וכו', שנאמר: צדקת ה' עשה.
ירבעם חטא וכו'.
ראויין היו ישראל לקבל את התורה אילולי עמדו משה ואהרן, שנאמר: יצפון לישרים תושיה. ראויין היו ישראל להגאל ממצרים אילולי משה ואהרן, שנאמר: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ראויה פרשת שופטים ליאמר על ידי משה אילולי עמד יתרו.
ראויה פרשת נחלות ליאמר על ידי משה אילולי זכו בנות צלפחד.
ראוי היה פסח קטן ליאמר אלו לא עמדו טמאים.
ראוי היה בית המקדש להבנות, שנאמר: מקדש אדני כוננו ידיך אילולי עמדו דוד ושלמה. ראויין היו ישראל ליגאל בימי המן, שנאמר: ואף גם זאת וגו' אילולי עמדו מרדכי ואסתר. ראויין היו ישראל להשתעבד, שנאמר: ועבדום וענו אותם אילולי פרעה ומצרים.
ראויין היו ישראל לעבוד עבודה זרה, שנאמר: וקם העם הזה וזנה לולי ירבעם.
ראויה הייתה פרשת מקלל לולי בן ישראלית.
ופרשת שבת לולי מקושש.
ראוין היו ישראל ליפול בחרב, שנאמר: בחרב יפולו כל חטאי עמי לולי בלעם.
ראויה הייתה ירושלים ליחרב ובית המקדש לישרף, שנאמר: לכן בגללכם ציון שדה תחרש לולי נבוכדנצר וחבריו.

וכשהרג טרגינוס את פפוס ולולינוס אחיו בלודקיא, א"ל: אם אתם מעמו של חנניה מישאל ועזריה יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי.
א"ל: חנניה מישאל ועזריה כשרים היו, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי שיעשה נס על ידו, אבל אתה רשע ואין ראוי שיעשה נס על ידך, ואנו מחוייבים מיתה לשמים, אם אין אתה הורגנו - הרבה אריות, הרבה נחשים, הרבה עקרבים, שיבואו ויפגעו בנו. אבל כשנמות תדע שאנו מבני בניהם של חנניה מישאל ועזריה.
אמרו: לא מתו עד שראו מחטטין עיניו.

ושמת עליהם שרי אלפים -
שש מאות.

שרי מאות -
ששת אלפים.

שרי חמישים -
י"ב אלף.

שרי עשרות -
ס' אלף.
נמצאו כל דייני ישראל ז' רבוא וח' אלפים ושש מאות.
דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, דאמר קרא: ושפטו את העם בכל עת
וכתיב: והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד?
יום - לתחלת דין,
לילה - לגמר דין.

מתניתין דין. מתניתין דלא כר"א.
דתניא, היה ר"א אומר וכו'.
ור"א האי ושפטו מאי דריש ביה?
לאתויי יום המעונן.

ור' מאיר:
האי ביום הנחילו מאי עביד ליה?
מבעיא ליה, ביום מפילין נחלות ואין מפילין נחלות בלילה וכו'.

ושפטו את עם בכל עת -
רבי יהושע אומר:
בני אדם שהן בטלין ממלאכתם יהיו דנים את העם בכל עת.

והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך -
דברים גדולים יביאו אליך, דברים קטנים ישפטו הם.
אתה אומר כן, או אינו אלא דברים של בני אדם גדולים יביאו אליך, ודברים של בני אדם קטנים ישפטו הם?
כשהוא אומר: את הדבר הקשה יביאון אליך, הא אינו מדבר בבני אדם, אלא בדבריהם הכתוב מדבר.

אין דנין את השבט אאל בב"ד של ע' ואחד.

האי שבט דחטא במאי?
אילמא שחלל את השבת, אימור דפליג רחמנא בין יחידים למרובים לענין עבודה זרה, בשאר מצוות מי פליג?
אלא בשבט שהודח.
למימרא דבדינא דרבים דיינינין ליה כמאן?
לא כר' יאשיה ולא כרבי יונתן, דתניא: עד כמה עושין עיר הנדחת?
מי' ועד ק', דברי ר' יאשיה.

רבי יונתן אומר:
מק' ועד רובו של שבט.
ואפילו רבי יונתן לא קאמר אלא רובו, אבל כולו - לא.

אמר רב חתנה:
הכא בנשיא שבט שחטא עסקינן.
מי לא אמר רב אדא בר אהבה:
כל הדבר הגדול יביאו אליך - דבריו של גדול?
האי נמי גדול הוא.

עולא א"ר אלעזר:
בבאין על עסקי נחלות, וכתחלתה של א"י, מה תחלתה ע' ואחד אף כאן ע' ואחד.
אי מה תחלתה קלפי, אורים ותומים וכל ישראל, אף כאן קלפי, אורים ותומים וכל ישראל, אלא מחוורתא כדרב מתנה.

רבינא אמר:
לעולם בשבט שהודח, ודקשיא לך: בי דינא דרבים דיינין ליה?
אין. אף על גב דקטלינן ביחיד, בי דינא דרבים דיינין ליה.
מי לא א"ר חייא בר יוסי א"ר הושעיא:
והוצאת את האיש ההוא וגו' - איש ואשה את המוציא לשעריך ואין אתה מוציא כל העיר לשעריך?
הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כלו אל שעריך.
ואין דנין כוהן גדול אלא בעבודה זרה.
מנהני מילי?

אמר רב אדא בר אהבה:
דאמר קרא: כל הדבר הגדול יביאו אליך - דבריו של גדול.
מיתיבי: דבר גדול - דבר קשה.
או אינו אלא דבריו של גדול?
כשהוא אומר: את הדבר הקשה יביאון אל משה - הרי דבר קשה אמור.
הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: דבר גדול - דבריו של גדול.
או אינו אלא דבר קשה?
כשהוא אומר: דבר הקשה - הרי דבר קשה אמור.
מה אני מקיים דבר גדול?
דבריו של גדול.
והאי תנא, תרי קראי למה לי?
חד לצוואה וחד לעשיה.
ואידך, א"כ לכתוב או גדול גדול או קשה קשה.
מאי גדול ומאי קשה?
שמע מנה תרתי.

בעי ר' אלעזר –
שורו של כוהן גדול בכמה?
למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה, או דלמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה?

אמר אביי:
מדקא מבעיא ליה שורו, מכלל דממונו פשטינן ליה. פשיטא?
מהו דתימא הואיל וכתיב: כל הדבר הגדול - כל דבריו של גדול, קא משמע לן.

תניא:

כוהן גדול שעבר על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו.

פשיטא?
סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן:

אין דנין כוהן גדול אלא בב"ד של עבודה זרה.

ואמר רב אדא בר אהבה:
כל הדבר הגדול יביאו אליך - דבריו של גדול.
אימא כל דבריו של גדול, קא משמע לן.
ואימא הכי נמי מי כתיב: דברי גדול?
הדבר הגדול – כתיב, דבר גדול ממש.

והקל מעליך ונשאו אתך -
אין בודקין מן סנהדרין ולמעלה, מאי טעמא?

אמר רב נחמן:
ונשאו אתך -
בדומין לך.

אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלוהים -
צא והמלך בגבורה.

וצוך אלוהים ויכלת עמוד -
אם מודה לך את יכול לעמוד, ואם לאו - אין את יכול לעמוד.

וגם כל העם הזה -
אהרן נדב ואביהוא.
ההוא דהוה קמוביד ואזיל מבי דינא שקיל גלימא זמר ואזיל באורחא.

אמר ליה שמואל לרבי יהודה:
שיננא, קרא כתיב: וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום.

וישמע משה -
ר' אלעזר המודעי אומר:
וישמע לקול חותנו -
וודאי,

ויעש כל אשר אמר -
לו אלהים.

וישלח משה את חותנו -
ר' יהושע אומר:
שלחו מכבודו של עולם.

רבי אלעזר המודעי אומר:
נתן לו מתנות רבות, שמתוך תשובה אתה למד שנתן לו.

ויאמר אל נא תעזוב אותנו -
א"ל: אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה, והמקום הודה לדבריך.

אל נא תעזוב אותנו -
א"ל: כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, וכי מה הנר מהנה בין חמה ללבנה?
את חמה ואהרן לבנה, מה יעשה הנר בין חמה ללבנה?
אלא הריני הולך לארצי ומגייר כל בני מדינתי, ואביאם לתלמוד ואקרבם תחת כנפי השכינה. יכול שהלך ולא עשה?
הרי הוא אומר: ובני קיני חותן משה וגו' וילך וישב את העם - אין עם אלא חכמה, שנאמר: אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה.

וישלח משה את חותנו -
ואחר כך בחדש השלישי –
אמר שלמה: לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר.
אמר הקב"ה: בני היו משועבדין בטיט ולבנים, ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת התורה עם בני?
לפיכך וישלח משה את חותנו ואחר כך בחדש השלישי, למה?
כך דרש משה: קל וחומר:
ומה אם מצווה אחת כשבא הקב"ה ליתן מצוות פסח אמרה תורה: כל בן נכר לא יאכל בו, תרי"ג מצוות שרוצה ליתן לישראל יהא יתרו כאן ויראה אותם?!
לפיכך וישלח משה ואחר כך בחדש השלישי.

זה שאמר הכתוב: הלא כתבתי לך שלישים - התורה משולשת, ואותיות משולשין, והאבות משולשין, והשבט שנתנה על ידו משולש, ומשה שלישי ביניהם, ואותיותיו משולשות, ואחים ג', ונצפן לג' חדשים.

התורה משולשת - תורה נביאים וכתובים.
ואותיותיה משולשות - אב"ג.
האבות משולשין - אברהם יצחק ויעקב.
והשבט שלישי - ראובן שמעון ולוי.
(ואותיותיו משולשין - לוי)
ומשה שלישי – ביניהם, אנכי עומד בין ה' וביניכם.
ואותיותיו משולשין - משה.
ואחים שלושה - משה אהרן ומרים.
ונצפן לשלשה - ותצפנהו שלושה ירחים.
ליום השלישי - כי ביום השלישי.
ובחדש השלישי – שנאמר: בחדש השלישי.

למה בחדש הג' ולא בחדש השני ולא בחדש הרביעי ולא בחדש אחר?
א"ר הושיעיא שנה לי ר' חייא הגדול:
שבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יארסו עד שלושה חדשים.
כך ישראל נקראו גרים, שנאמר: כי גרים הייתם.
שבויים – שנאמר: והיו שובים לשוביהם.
משוחררים – שנאמר: אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים. אמר הקב"ה: אמתין להם ג' חדשים, ואחר כך אתן להם את התורה.