דבר אחר:
בחדש –
בא חדש.

א"ר אבין:
כשנגלה הקב"ה על משה בסנה, א"ל הקב"ה: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה והיה משה מצפה, ואומר: אימתי הוא בא אותו הקץ?
אלא כיון שהגיע, אמר הקב"ה: בא חדש שהיית מצפה לו.
אינו אומר בירח השלישי, כמו שאמר בירח זיו, בירח בול, בירח האיתנים, אלא בחדש.
א"ל הקב"ה: חדוש דברים אני עושה ומחדש אתכם.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו בן ועמד על פרקו. בקש אביו להשיאו [והיה לו ארגנטין ישנה]. אמר המלך: אין כבודו של בני להשיאו (בחצר) [בארגנטין] ישנה, אלא אם אמתין עד שאעשה חדשה, אני מאחר שמחתו של בני, מה עשה המלך?
הביא נפחים ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחשת.
הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ.
כך כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן סומין, חרשין, וחגרין.
אמר הקב"ה: תורה כלה תמימה שלמה היא, שנאמר: תורת ה' תמימה.
אמר הקב"ה: אתן אותה לדור זה, יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן, אני מאחר בשמחה של תורה, מה עשה הקב"ה?
רפא אותם ונתן להם את התורה.
ומנין מי שהיה סומא היה רואה?
שנאמר: וכל העם רואים.
ומי שהיה חרש נעשה שומע?
שנאמר: נעשה ונשמע.
ומי שהיה חגר נעשה שלם?
שנאמר: ויתיצבו.

בחדש השלישי -
למה בחדש תאומים?
שלא יהא פתחון פה לאומות העולם. אלו נתן לנו את התורה - היינו מקיימין אותה.
א"ל הקב"ה: ראו באיזה חדש נתתי את התורה - במזל תאומים, שאם יבא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה - יבא ללמוד תורה.

ר' יודן ברבי סימון פתח:
רבות בנות עשו חיל -
אדם הראשון נצטווה על שש מצות.
נח נצטווה על אבר מן החי.
אברהם על המילה.
יצחק נתחנך לשמונה.
יעקב על גיד הנשה.
יהודה על היבמה.

ואת עלית על כלנה –
אבל את בסיני תרי"ג מצוות:
רמ"ח מצוות עשה - כנגד אברים שבאדם, כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי את המצוה הזאת.
ושס"ה מצוות לא תעשה - כנגד ימות החמה, כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי את העבירה הזאת.

שקר החן והבל היופי -
שקר היה החן של נח: ונח מצא חן וגו'.
והבל היופי - הבל היה יפיו של אדם הראשון, תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה.
ומכולם אשה יראת ה' היא תתהלל - זה משה.

תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה –
אמר ר' יוסי בן זימרא:
מפני מה הוא מושל את הנביאים בנשים?
אלא מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינן מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה.
אמר הקב"ה לישראל: בני, היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה, שנאמר: ביום הזה באו מדבר סיני, אימתי?
בחדש השלישי.

ר' יודן פתח:
יצילני מאויבי עז - זה פרעה, שנאמר: אמר אויב.
ומשנאי כי אמצו - אלו המצריים.
יקדמוני ביום אידי –
מאן דאמר:
פרעה.

מאן דאמר:
עמלק.
ומכולן: ויהי ה' למשען לי.
ויוציאני למרחב - שנתן לי את התורה, רחבה מני ים.

יחלצני כי חפץ בי –
אמר ר' יוחנן:
פזמא דידיה סלקת למיתן לי אורייתא, אימתי?
בחדש השלישי.

ר' יצחק פתח:
סמכוני באשישות -
בשתי אשות:
אשו של מוריה,
ואשה של סנה.

דבר אחר:
באשו של אברהם,
ובאשו של חנניה מישאל ועזריה.

דבר אחר:
אלו הלכות המאוששות.
רפדוני בתפוחים - אלו דברי תורה, שריחן טוב כתפוחים.

כי חולת אהבה אני –
אמר ר' יצחק:
בראשונה שהיתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד. עכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא, דבר אגדה.

דבר אחר:
כי חולת אהבה אני –
אמר ר' לוי:
משל לבן מלך שעמד מחליו, אמר פדגוגו: ילך לו לאסכולי.
אמר המלך: עדיין לא באה זיו של בני והוא הולך לו לאסכולי?
אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במאכל ובמשתה, ואחר כך הוא הולך לאסכולי.
כך, כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראויין לקבל את התורה, והיו בהן בעלי מומין משעבוד וטיט ולבנים.
אמר הקב"ה: עדיין לא באן זיון של בני והן מקבלין את התורה?
אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ומן ובשלו, ואחר כך מקבילין את התורה, אימתי? בחדש השלישי.

ר' אבין פתח:
הלא כתבתי לך שלשים ומשלשין,
אמר ר' אלעזר:
שלא יהיו דברי תורה בעיניך כפרוזדגמא ישנה, אלא כפרוזדגמא חדשה שהכל רצים לקראתה. שלישים - שלשום כתיב.
וכן הוא אומר:
ביום הזה באו מדבר סיני.
וכן הוא אומר: ה' אלוהיך מצוך לעשות.

ר' שמואל בר יצחק:
שלישים - גבורים כמה דאת אמר: ושלשים על כלו.

א"ר שמואל בר נחמני:
דברי תורה נמשלו כזין, מה זיין זה מתקיים לבעליו, כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שעמל בהן כל צרכן, מה טעם?
רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.

ר' יודן אמר:
פיפיות - תורה בכתב ותורה בעל פה.

ורב נחמן אמר:
פה פיות - חרב שהיא אוכלת מב' צדדיה, נותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא.

ר' אומר:
כי היו שרי קודש ושרי האלהים גוזרין על העליונים - והן עושין, ועל התחתונים – והן עושין.

אמר רבי חייא:
גבורים הן דברים תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן על צרכן.

אמר רבי אבא:
דברי תורה נמשלו לקונדיטון.
מה קונדיטון הזה יש בו יין, יש בו דבש, יש בו פלפלין,
אף דברי תורה יש בו יין, שנאמר: כי טובים דודיך מיין.
יש בו דבש: ומתוקים מדבש.
יש בו פלפלין: אמרת ה' צרופה.

אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם ה' ואני אל –
אנכי הגדתי – במצרים: ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'.
והושעתי - בים.
והשמעתי – בסיני, משמים השמעת דין.
ואין בכם זר - זה יתרו.

ואתם עדי נאם ה' ואני אל.
תני, ר' שמעון בן יוחאי:
אם אתם עדי - אני אל, אין אתם עדי – כביכול איני אל.

לכל זמן - זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן, שנאמר: ויניחהו בגן עדן.
וזמן היה לו שיצא, שנאמר: ויגרש את האדם.

זמן היה לו לנח ולבניו ליכנס אל התיבה, שנאמר: בא אתה וכל ביתך אל התיבה.
וזמן היה לו שיצא, שנאמר: צא מן התיבה.

זמן היה לאברהם שתנתן מילה על ידו, שנאמר: ואתה את בריתי תשמור.
וזמן היה שתמול לבניו ב' פעמים: א' במצרים וא' במדבר.

ועת לכל חפץ תחת השמים –
אמר ר' ברכיה:
חפץ שהוא למעלה מן השמים ניתן למטה, ואי זו?
זו תורה. אימתי?
בחדש השלישי

באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט –
התורה אומרת באיזה שביל אני מצויה?
בדרכן של עושי צדקה.

בתוך נתיבות משפט –
אמר רב הונא:
משל לסקיפסטי של מטרונא, כשהיא עוברת בשוק משמטים סייף וזיין מלפניה, וסייף וזיין מאחריה.
כך היא התורה דינים מלפניה: שם שם לו חוק ומשפט, ואתה תחזה מכל העם.
ודינים מאחריה: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

כתפוח בעצי היער -
מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל,
כך ברחו כל אומות העולם מלפני הקב"ה ביום מתן תורה.
יכול אף ישראל כן?
תלמוד לומר: בצלו חמדתי וישבתי.
מה תפוח הזה מוציא נצו קודם לעליו,
כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה.

מה תפוח זה אינו גומר פירותיו אלה בסיון,
כך לא נתנו ישראל ריח טוב בעולם אלא בסיון, אימתי?
בחדש השלישי משל וכו'.
וכיון שהגיע הזמן, אמרו: הרי שעה שתכנס מטרונא לחופה, כך כאן כיון שהגיע זמנה של תורה אמרו: הרי שעה שתנתן תורה לישראל.

ר' לוי בשם ר' שמעון בן חלפתא:
משל למלך שנשבה בנו והלך ופדה בנו.
אמר: היו מונין אפטיא לפדיון בני,
כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא ליציאת מצרים.

למלך שהיה משיא את בתו ואמר היו מונין אפטיא לנשואי בתי,
כך אמר הקב"ה: היו מונין אפטיא למתן תורה.

ביום הזה באו מדבר סיני וכו' -
אמר ר' יהושע בן לוי:
משל לבן מלך שהיה מטייל בשוק ופגע באוהבו של מלך, ומלא חיקו אבנים טובות ומרגליות. אמר המלך: פתחו לי תסווריות שלי, שלא יהא בני אומר: אילולי אוהבו של מלך לא היה לי מה ליתן לו.
כך אמר הקב"ה למשה: שלא יהו ישראל אומרים: אילולי שבא יתרו ולמדם את הדינין, לא היה לו ליתן לנו את התורה, אלא הריני נותן להם את התורה שכולה דינים: ואלה המשפטים.

אמר ר' לוי:
משל למלך, שהיה מבקש לישא אשה בת טובים ובת גניסים.
אמר: איני תובע בה, אלא משאני עושה בה כמה טובות אחר כך אני תובע בה.
ראה אותה ערומה והלבישה: ואלבישך רקמה.
בים והעבירה: ובני ישראל הלכו ביבשה.
באו עליה שביאם והצילה - אלו עמלקים.
ראה אותה אצל הנחתום, ומלא חיקה גלוסקאות.
אצל החנוני, והשקה אותה קונדיטון.
אצל הפטם ומלא חיקה פטומות.
אצל פרקרוס ומלא חיקה פרקריריסים.
כך גלוסקאות: הנני ממטיר לכם לחם.
קונדיטון: אז ישיר את השירה הזאת עלי באר.
פטומות: ויגז שלוים.
פרקרוס: ויניקהו דבש מסלע.

משל למלך שהיה משיא את בתו, וקבע קרטיסין: בני רומי לא יחתון לסוריא ובני סוריא לא יחתון לרומי, וכיון שהשיא את בתו, התיר קרטיסין.
כך עד שלא נתנה תורה - השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, ומשנתנה תורה - ומשה עלה אל האלהים וירד ה' על הר סיני.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום - בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, בשעה שיצאו ממצרים והיו חלוקים אלו על אלו, והיו אומרים: בכל שעה נתנה ראש ונשובה מצרימה.
מה כתיב?
ויסעו מסכות ויחנו באתם - היו נוסעין במריבה וחונין במריבה, כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת, ויחנו שם ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל נעשו הומניא אחת.
אמר הקב"ה: התורה כולה שלום ולמי אני נותנה?
לאומה שהיא אוהבת שלום, הוי: כל נתיבותיה שלום.

בחדש השלישי -
חדוש דברים אני מחדש בכם, ועושה בכם מעין דוגמת העולם הבא.
מה לעתיד לבא?
ואזני חרשים תפתחנה.
אף הכא: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
מה לעתיד לבא?
אז ידלג כאיל פסח וגו'.
אף הכא: ויענו כל העם יחדיו.
ומפני מה נתנה במדבר?
ללמדך, שאם אין אדם מפקיר עצמו כמדבר - אינו זוכה לדברי תורה.
ומה המדבר הזה אין לו סוף, כך דברי תורה אין להם סוף, שנאמר: ארוכה מארץ מדה וגו'. וכשם שאין לה סוף, כך אין למתן שכרה סוף, שנאמר: מה רב טובך וגו'.

ביום הזה באו מדבר סיני -
וכי ביום הזה באו?
אלא כשאתה למד תורה לא יהו בעיניך ישנים אלא כאילו היום נתנה.
ביום ההוא אין כתיב כאן, אלא ביום הזה - בעולם הזה נתתי לכם את התורה והיו יחידים יגעים בה, אבל לעתיד לבא אני מלמדה לכל ישראל, והן לומדין אותה ואינן שוכחין, שנאמר: כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם.
ולא עוד, אלא שאני מרבה שלום ביניהם, כשם שאמר ישעיה: וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

בחדש השלישי -
מגיד שמונין חדשים ליציאת מצרים.
אין לי אלא חדשים, שנים מנין?
תלמוד לומר: בשנה השנית.
אין לי אלא באותו הפרק, בפרק אחר מנין?
תלמוד לומר: בשנת הארבעים לצאת בני ישראל.
כל אלו עד שלא נכנסו ישראל לארץ, משנכנסו ישראל לארץ מנין?
תלמוד לומר: ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה וגו'.
כל אלו עד שלא נבנה בית, משנבנה הבית מנין?
תלמוד לומר: ויהי מקץ [עשרים] שנה אשר בנה שלמה וגו'.
לא רצו למנות לבנינו - ימנו לחורבנו, שנאמר: אחר אשר הוכתה העיר.
לא רצו למנות לעצמן - ימנו לאחרים, שנאמר: בשנת שתים לדריוש, ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר.
וכן הוא אומר: אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'.
ואומר: תחת אשר לא עבדת וגו' ועבדת את אויביך.

וכבר היה רבי יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה, ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס.
אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: ריבה זו, מה היא?
א"ל: עברית.
סוס זה של מי הוא?
א"ל: של פרש ערבי הוא.
אמר להם לתלמידיו: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע מה הוא: אם לא תדעי לך וגו'.
לא רציתם להשתעבד לשמים - הרי אתם משתעבדים לפגומי גויים ערביים.
לא רציתם לשקול שקליכם לשמים בקע לגלגלת - הרי אתם שוקלים ט"ו שקלים למלכות אויביכם.
לא רציתם לתקן את הדרכים ואת הרחובות העולין לבית הבחירה - הרי אתם מתקנין את הבורגנין העולין לשלחן מלכים.
וכן הוא אומר: תחת אשר לא עבדת וגו' –
תחת אשר לא עבדת באהבה - ועבדת את אויביך בשנאה.
תחת אשר לא עבדת בשובע - ועבדת את אויביך ברעב ובצמא ובחוסר כל, שנטלה דעת מהן.

דבר אחר:
ובחוסר כל וגו' -
חסרים בתלמוד תורה.

ביום הזה באו מדבר סיני -
ראש חודש היה, לכך נאמר: ביום הזה בחודש השלישי.

ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני -
והלא כבר נאמר: ביום הזה באו מדבר סיני?
אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתן מדבר סיני.
מה ביאתן למדבר סיני בתשובה,
אף נסיעתן מרפידים בתשובה.

דבר אחר:
הקיש ביאתן מדבר סיני לנסיעה מרפידים.
מה נסיעתן מרפידים הכעיסו למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו,
אף ביאתן מדבר סיני הכעיסו למקום, ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו.

רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי אומר:
הרי הוא אומר: אענך בסתר רעם - משעה שהייתי עוֹנְךָ ומגין עליך ומרעים עליך את כל העולם, מאותה שעה היה אתה קורא בסתר אני אענך בגלוי ומרעים עליך את כל העולם.

רבי יהודה אומר:
הרי הוא אומר: וירא אלוהים את בני ישראל וגו' - גלוי וידוע לפניו שהן עתידין להכעיס, שהן עתידין לנאץ.

כיוצא בדבר דרש רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי:
הרי הוא אומר: בכל צרתם לו צר וגו', ויאמר אך עמי המה וגו' - וכי לא היה גלוי לפניו שהן עתידין לשקר?!
ומה תלמוד לומר: ויהי להם למושיע?
אלא לא הושיעם כבני אדם שהן עתידין להכעיס, אלא כבני אדם שאין עתידין לבגוד בו עולמוּת.
וכן הוא אומר: ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ואף על פי כן: והוא רחום יכפר עון.
ואומר: השמן לב העם הזה וגו', ושב הוא לעשות תשובה ורפא לו.

ויחנו במדבר -
שאלו נתנה תורה בארץ ישראל היו אומרים לאומות העולם: אין לכם חלק בה, אלא ניתנה במדבר - דימוס פרהסיא במקום הפקר, כל הרוצה לקבל יבא ויקבל.
יכול ניתנה בלילה?
תלמוד לומר: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
יכול ניתנה בשתיקה?
תלמוד לומר: ויהי קולות וברקים.
יכול לא היו שומעין את הקול?
תלמוד לומר: קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים וגו' קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר וגו' קול ה' יחולל אילות ה' למבול ישב.
אמר בלעם לכל העומדים עליו: ה' עוז לעמו יתן.
פתחו ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום.

רבי יוסי אומר:
לא (מראש) בסתר דברתי במקום ארץ חשך - לא במקום הסתר ולא במקום אפלה.
לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני - לא נתתיה פְּנַּגֵס.
וכן הוא אומר: אני ה' דובר צדק מגיד מישרים - עד שלא נתתי המצוות, הקדמתי להן מתן שכרן, שנאמר: והיה ביום הששי והכינו וגו'.
וכתיב: וצויתי את ברכתי לכם.
יכול אלו בלבד?
והלא כבר נאמר: ויתן להם ארצות גויים, מפני מה?
בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.

היה רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
הרי הוא אומר: מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי - וכי מה עשו הגוים אלה, שלא רצה ליתן להם התורה?
ומשפטים בל ידעום, שלא רצו לקבל, שנאמר: אלוה מתימן יבא ונגה כאור תהיה וגו' לפניו ילך דבר וגו' עמד וימודד ארץ וגו'.

ויחן שם ישראל נגד ההר -
כל מקום שהוא אומר ויסעו ויחנו - נוסעים במחלוקת, אבל כאן הושוו לב אחד, לכך נאמר: ויחן שם ישראל נגד ההר.

שם –
מגיד שאמר להם: זמן הרבה אתם עושין שם.
וכן מצינו שהיו י"ב חדש פחות עשרה ימים.

נגד ההר -
למזרחו של הר.
כל מקום שאתה מוצא נגד - פנים למזרח.

ומשה עלה אל האלהים -
כל השביעיים חביבים למעלה.
הרקיע השביעי חביב - שמים ושמי השמים זבול מעון מכון ערבות: סלו לרוכב בערבות. בארצות השביעי חביבה - ארץ אדמה ארקע גיא ציה ניה תבל: והוא ישפוט תבל בצדק. בדורות השביעי חביב - אדם שת אנוש קינן מהוללאל ירד חנוך: ויתהלך חנוך את האלהים. באבות השביעי חביב - אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה: ומשה עלה אל האלהים. בבנים השביעי חביב - (אליהו) [אליאב] אבינדב שמעא נתנאל רַדַּי אֹצֶם דוד - דויד השביעי. במלכים השביעי חביב - שאול איש בושת דוד שלמה רחבעם אביה אסא: ויקרא אסא אל ה' וגו'.
בשמטים השביעי חביבה: וקדשתם את שנת החמשים שנה.
בשנים השביעית חביבה: והשביעית תשמטנה ונטשתה.
בימים השביעי חביב: ויברך אלוהים את ים השביעי.
בחדשים השביעי חביב: ובחדש השביעי באחד לחדש.

ומשה עלה אל האלהים -
זה יום ראשון ושני.

ויקרא אליו -
מגיד שקריאה קדמה לדבור.

כה -
בלשון הקדש.
כה - בסדר הזה.
כה - בענין הזה.
כה - שלא תפחות ולא תוסיף.

כה תאמר לבית יעקב -
אלו הנשים.

ותגיד לבני ישראל -
אלו האנשים.

דבר אחר:
לבית יעקב - בזכות יעקב.
ותגיד לבני ישראל - בזכות ישראל.

דבר אחר:
כה תאמר - אמור בלשון רכה ראשי הדברים לנשים.
ותגיד לבני ישראל - ותדקדק עמהן.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים -
לא במסורת אני אומר לכם, לא כתבים אני משגר לכם, ולא עדים אני מעמיד עליכם, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ראו על כמה חייבין לי, על עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים לשעבר, ולא נפרעתי מהן אלא על ידכם.

ואשא אתכם על כנפי נשרים -
ר' אליעזר אומר:
זה יום רעמסס, לפי שנתקבצו כולן ובאו לרעמסס לשעה קלה.

ואביא אתכם אלי לפני הר סיני -
ר' עקיבא אומר:
זה מתן תורה, לפי שישראל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל [וחוזרין לפניהם י"ב מיל] ועשרים וארבעה מיל על כל דבור ודבור.

ואביא אתכם אלי -
לבית הבחירה.

דבר אחר:
ואשא אתכם על כנפי נשרים - מה נשתנה הנשר הזה מכל העופות כולן?
שכל העופות כולן נותנין את בניהן בין רגליהן, מפני שהן מתיראין מעוף אחר שהוא פורח על גביו, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם זה בלבד, שמא יזרוק בו אדם חץ.
אמר: מוטב שיכנס בי החץ ולא בבני.

משל לאחד שהיה מהלך בדרך והיה בנו מהלך לפניו, באו לסטין לשבותו מלפניו - נטלו מלפניו ונתנו לאחריו. בא זאב ליטלו מלאחריו - נטלו מלאחריו ונתנו מלפניו. ליסטין לפניו וזאב לאחריו - נטלו ונתנו על כתפיו, שנאמר: ובמדבר אשר ראית אר נשאך ה' אלוהיך וגו'.

ועתה אם שמוע תשמעו -
ועתה קבלו עליכם שכל התחלות קשות.

אם שמוע תשמעו - שמע אדם מצווה אחת - משמיעין אותו מצוות הרבה, שנאמר: אם שמוע תשמע.
שכח מצווה אחת - משכחין אותו מצוות הרבה, שנאמר: שכח תשכח.

ושמרתם את בריתי -
ר' אליעזר אומר:
זה ברית שבת.

ר' עקיבא אומר:
זה ברית מילה ועבודת אלילים.

והייתם לי סגולה מכל העמים -
שתהיו פנויין לי ועוסקין בדברי תורתי, ולא תהיו עוסקין בדברים אחרים.
סגולה - מה סגולתו של אדם חביבה עליו, כך תהיו חביבין עלי.

ר' יהושע בן קרחה אומר:
כדי שתקבע אוזן.
יכול כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה, והבן אחר אביו, והעבד אחר אדוניו, והשפחה אחר גברתה, יכול אף אתם מסגלין לי מאחורי?
תלמוד לומר: כי לי כל הארץ.

ואתם תהיו לי -
כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם, אלא אני.
וכן הוא אומר: הנה לא ינום ולא יישן וגו'.

ממלכת כוהנים -
איני ממליך מאומות העולם עליכם.
וכן הוא אומר: אחת היא יונתי וגו'.

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
מנין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים?
שנאמר: תחת אבותיך יהיו בניך.
אי בנים יכול דְּווּיִם וכפופים?
תלמוד לומר: תשיתמו לשרים.
אי לשרים יכול פרגמטוטין?
תלמוד לומר: ממלכת.
אי מלך, יכול חוזר ומכבש?
תלמוד לומר: כוהנים – בטלנים, כענין שנאמר: ובני דוד כוהנים היו.

מכאן אמרו:
ראויין היו ישראל לאכול בקדשים, עד שלא עשו את העגל, משעשו את העגל ניטלו מהם ונתנו לכהנים, שנאמר: שה פזורה ישראל - משולין כשה.
מה דרכו של שה - לוקה אחד מחבריו וכולן מרגישין.
כך הם ישראל - אחד מהן (חוטא) [נהרג] וכולן (נענשין)[מצערין].
אבל עכו"ם אינו כן, אלא אם נהרג אחד מהן, כולן שמחים במפלתו.

וגוי קדוש -
קראו גוי קדוש, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
קדוש – מקודשים, פרושים מעובדי אלילים ומשקוציהם.

אלה הדברים -
שלא תפחות ושלא תוסיף.

אשר תדבר אל בני ישראל -
כסדר הזה.

ויבא משה ויקרא לזקני העם -
מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים.

וישם לפניהם -
האיר את עיניהם.

את כל הדברים -
ראשון ראשון אחרון אחרון.

אשר ציווה ה' -
אף לנשים אמור.

ויענו כל העם יחדו ויאמרו -
לא ענו בחנופה ולא קבלו זה מזה, אלא השוו כולן לב אחד, ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה (ונשמע).

וישב משה את דברי העם וגו' -
וכי היה צריך משה להשיב?
אלא בא הכתוב ללמדך, שלא יאמר, הואיל ויודע מי ששלחו אינו צריך להשיב.

דבר אחר:
ליתן שכר למשה על כל עליה ועליה, ועל כל ירידה וירידה.

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן -
בענן עבה, ואי זה?
זה ערפל, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל וגו'.

בעבור ישמע העם וגו' -
ר' יהודה אומר:
מנין [מכאן] אתה אומר, שאמר המקום למשה: הריני אומר לך דבר ואתה מחזרני, ואני מודה לך, שיהו ישראל אומרים: גדול משה שהודה לו המקום.

וגם בך יאמינו לעולם -
רבי אומר:
אין אנו צריכין לעשות למשה גדול אלא אם כן עשינו להקב"ה שחזר בו בדבורו, אלא מלמד,: שאמר המקום למשה הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר: ויקרא ה' למשה.

וגם בך יאמינו לעולם -
גם בך - גם בנביאים העתידים לעמוד אחריך.

ויגד משה את דברי העם וגו' -
וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל?
או מה אמרו ישראל לאמר למקום?

רבי יוסי הגלילי אומר:
מתוך שנאמר: ויבא משה ויספר לעם, א"ל: אם אתם מקבלים עונשין בשמחה - הרי אתם מקבלים שכר, ואם לאו - הרי אתם מקבלים פורענות, וקבלו עליהם עונשין בשמחה.

רבי אומר:
וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל?
או מה אמרו ישראל לאמר למקום?
אלא אמרו: רצוננו לשמוע מפי מלכנו, ולא דומה שומע מפי פרגוד לשומע מפי המלך.
אמר המקום: תן להם מה שבקשו, בעבור ישמע העם בדברי עמך.

דבר אחר:
אמרו: רצוננו לראות מלכנו, לא דומה שומע לרואה.
א"ל המקום: תן להם מה שבקשו: כי ביום השלישי ירד ה' וגו'.

ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים -
א"ר אשי אמר לי הונא בר נתן:
הוה קאימנא קמיה דיזגרד מלכא והוה מדלי לי המינאי ותיתייה ניהליה.
א"ל: ממלכת כוהנים וגוי קדוש כתיב בכו.
כי אתאי לקמיה דאמימר, א"ל: איקיים בך: והיו מלכים אומניך.
כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - ראוי היה לומר: נשמע ונעשה, אלא אמרו ישראל להקב"ה: ריבון כל העולמים, עד שלא שמעונום קיימנום.
אנכי - קיים יעקב, שנאמר: ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלהי הנכר.
לא תשא - קיים אברהם, שנאמר: הרימותי ידי אל ה'.
זכור קיים יוסף, שנאמר: וטבוח טבח והכן.
כבר קיים יצחק כשנעקד על גבי המזבח.
לא תרצח קיים יהודה: מה בצע כי נהרוג את אחינו.
לא תנאף קיים יוסף באשת פוטיפרע.
לא תגנוב קיימו השבטים: ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב.
לא תענה קיים אברהם, שהעיד לכל באי עולם שאתה ריבון כל המעשים, אף הוא קיים
לא תחמוד: אם מחוט ועד שרוך נעל.

דרש ר' סימאי:
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ס' רבוא של מלאכי השרת ולכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים:
אחד כנגד נעשה,
ואחד כנגד נשמע.
וכיון שחטאו ישראל, ירדו ק"כ רבוא של מלאכי חבלה ופרקום, שנאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.
בחורב טענו ובחורב פרקו.
בחורב טענו - כדאמרן.
בחורב פרקו – דכתיב: ויתנצלו בני ישראל וגו'.

א"ר יוחנן:
וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה: ומשה יקח את האהל.

אמר ריש לקיש:
ועתיד הקב"ה להחזיר לישראל, שנאמר: ופדויי ה' ישובון וגו' ושמחת עולם על ראשם.

א"ר אלעזר:
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להם: בני, מי גלה לכם רז זה, שמלאכי השרת משתמשין בו?
דכתיב: ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו – ברישא – עושי, והדר - לשמוע.

א"ר חמא בר חנינא:
מאי דכתיב: כתפוח בעצי היער - לָמָּה נמשלו ישראל לתפוח?
מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.
ההוא מינאה דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא, ויהב אצבעיה דידיה תותי כרעיה וקא מייץ ליה, וקא נבעי אצבעתן דמא.
א"ל: עמא פזיזא, דאקדים פומיה לאודניה, אכתי בפחזותייכו קיימיתו, ברישא הוה לכו למשמע, אי מציתו – קבליתו, ואי לא - לא קבליתו.
א"ל: אנן סדגינן בשלמותא, כתיב בן: תומת ישרים תנחם. הנך אינשי דסגן בערמומיתא, כתיב: וְסֶלֶף בוגדים יְשָׁדֵּם.

תנו רבנן:
בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל.

ר' יוסי אומר:
בשבעה בו.

אמר רבא:
דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני.
כתיב הכא: ביום הזה באו מדבר סיני.
וכתיב התם: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה.
מה להלן ראש חדש
אף כאן ראש חדש.
ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה.
כתיב הכא: זכור את יום השבת.
וכתיב התם: זכור את היום הזה אשר יצאתם מצרים.
מה להלן בעצומו של יום,
אף כאן בעצומו של יום.
כי פליגי בקביעא דירחא,
רבי יוסי סבר: בחד בשבא איקבע ירחא. בחד בשבא לא אמר להו ולא מידי, משום חולשא דאורחא.
בתרי בשבא אמר להו: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים.
בתלתא אמר להו מצוות הגבלה.
בארבעה - עבוד פרישה.
ומשה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד.
[בהשכמה עלה] – דכתיב: וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני.
ובהשכמה ירד – דכתיב: לך רד ועלית.
מקיש ירידה לעליה.
מה עליה בהשכמה,
אף ירידה בהשכמה.

ורבנן סברי:
בתרי בשבא איקבע ירחא בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא.
בתלתא אמר להו: ואתם תהיו לי.
בארבעה א"ל: מצוות הגבלה.
בחמשה - עבוד פרישה.

מיתיבי: וקדשתם היום ומחר?
קשיא לרבי יוסי,
א"ל ר' יוסי:
יום אחד הוסיף משה מדעתו.

דתניא:
ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו:
הוסיף יום אחד מדעתו - מאי דרש היום ומחר?
היום כמחר, מה מחר לילו עמו, אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפקא ליה.
שמע מנה תרי יומי לבר מהאידנא.
ומנין שהסכים הקב"ה על ידו?
דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא.

פירש מן האשה - מאי דרש?
אמר: ומה ישראל, שלא דברה עמהן שכינה אלא שעה אחת, קבע להם זמן: היו נכונים לשלשת ימים, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, על אחת כמה וכמה.
ומנלן שהסכים הקב"ה על ידו?
דכתיב: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם.
וכתיב בתריה: ואתה פה עמוד עמדי.

שבר את הלוחות - מאי דרש?
אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצוות אמרה תורה: כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן וישראל עשו העגל, על אחת כמה וכמה.
ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?
דכתיב: אשר שברת - יישר כחך ששברת.

תא שמע: והיו נכונים ליום השלישי. קשיא לרבי יוסי!
הא אמרינן: יום אחד הוסיף משה מדעתו.
תא שמע: שלישי - שלישי בחדש ושלישי בשבת, קשיא לרבנן!
אמרי לך רבנן: הא מני?
רבי יוסי היא.
שלישי - שלישי למאי?
לכדתניא: וישב משה את דברי העם אל ה'
וכתיב: ויגד משה את דברי העם אל ה'.
מה אמר לו הקב"ה למשה, ומה א"ל משה לישראל, ומה אמרו ישראל למשה, ומה השיב משה לפני הגבורה?
זו מצוות הגבלה, דברי רבי יוסי.

רבי יהודה אומר:
בתחלה פירש עונשה, דכתיב: וישב משה - דברים שמשבבין דעתו של אדם ולבסוף פירש מתן שכרה, דכתיב: ויגד - דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה.

ואיכא דאמרי:
בתחלה פירש מתן שכרה, דכתיב: וישב משה - דברים שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פירש עונשה, דכתיב: ויגד - דברים שקשין לאדם כגידין.
תא שמע: שישי - ששי בחדש שישי בשבת וכו', שישי למאי?

רבא אמר:
לחנייתן.

רב אחא בר יעקב אמר:
למסען.

וקמיפלגי בשבת דמרה, דכתיב בדברות אחרונות: שמור את יום השבת כאשר צוך במרה, דכתיב ביה: שם שם לו חוק ומשפט.

מר סבר:
בר"ח חנו, וששי לחנייתן הוא שישי בחדש הוא שישי בשבת דאתחומין נמי אפקוד.

ומר סבר:
אף למסען, דיום שבאו לסיני נסעו מרפידים, דאשבת אפקוד, אתחומין לא אפקוד.

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן -
כי אתא רב אחא בר רב אדא אמר: במערבא פסקי לה להאי קרא לתלתא פסוקי.

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וגו' [היום] -
(לא) זה יום רביעי.

ומחר -
זה יום חמישי.

והיו נכונים ליום השלישי -
זה יום שישי שבו נתנה תורה.
ומה עשה משה?
בחמישי השכים בבקר ובנה מזבח תחת ההר, שנאמר: וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר. והעמיד שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל - דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים:
שתים עשרה לכל שבט.
בנה מזבח והעלה עליו עולות ושלמים, נטל מדם העולה בשני כוסות - חלק למקום וחלק לצבור, מדם השלמים בשני כוסות - חלק למקום וחלק לצבור, שנאמר: ויקח משה חצי הדם וישם באגנות - זה חלק למקום, וחצי הדם זרק על המזבח - זה חלק לצבור.
ויקח ספר הברית וגו' - אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם?

רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר:
מתחלת בראשית ועד כאן.

רבי אומר:
מצוות שנצטוה אדם הראשון ומצוות שנצטוו בני נח ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצוות כולן.

רבי ישמעאל אומר:
בתחלת הענין מהו אומר?
ושבתה הארץ שבת לה' וגו' שש שנים תזרע וגו' - שמיטין יובלות, ברכות וקללות.
בסוף הענין מהו אומר?
אלה החקים והמשפטים והתורות וגו'.
אמרו: מקבלים אנו עלינו, כיון שראה שקבלו עליהן נטל הדם וזרק על העם.
א"ל: הרי אתם קשורים, ענובים ותפוסים, מהר בואו וקבלו עליכם את כל המצות.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
בו ביום נעשו כל המעשים.

וכבסו שמלותם -
ומנין שטענו טבילה?
הרי אני דן: ומה אם במקום שאינן טעונין כבוס בגדים טעונין טבילה, כאן שהוא טעון כבוס בגדים, אינו דין (הוא) שיטענו טבילה?!
אין כבוס בגדים בתורה שאינן טעונין טבילה.

לך אל העם וקדשתם היום ומחר -
וכי מה הייתה קדושתן במדבר?
ערלים לא היו בתוכן,
מן היה יורד להם מן השמים,
מים היו שותין מן הבאר,
ענני כבוד היו מקיפין עליהן,
אלא על טומאת תשמיש המטה [שלא ישמשו], מה עשה?
הוסיף יום אחד משלו.
א"ל הקב"ה: משה, כמה נפשות מישראל היו באות באותו לילה?
אלא מה שעשית יהא עשוי, שנאמר: והיו נכונים.
הלכה. אדם מישראל שקדש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין?

כך שנו חכמים:
אין כותבין שטר אירוסין ונשואין אלא מדעת שמיהן, והחתן נותן שכר.
וממי למדו?
מן הקב"ה, בשעה שקדש לישראל בסיני, שכך כתב: לך אל העם וקדשתם.
ומי כתב גמיקוס?
זה משה, שנאמר: ויכתוב משה את התורה הזאת.
ומה שכר נתן לו הקב"ה?
קירון הפנים, דכתיב: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.


אמר רבי שמעון בן לקיש:
התורה שנתנה למשה, עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה, וחתומה באש ומלופפת באש, ועם שכותב קִנַּח הקולמוס בשערו ומשם נטל משה זיו הפנים.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
מן הלוחות נטל משה זיו הפנים, כיון שראה שעשו ישראל אותו מעשה, נטלן ושברן.
א"ל הקב"ה: כשסדרת הלוחות לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים, ועכשיו שברת את הלוחות?!

אמר ר' יצחק, שנו רבותינו:
נשברה החבית, נשברה לסרסור.
א"ל הקב"ה: אתה היית סרסור ביני ובין בני, אתה שברת - אתה מחליף, מנין?
שנאמר: בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך.

והיו נכונים ליום השלישי –
מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי, שהיא טמאה?
שנאמר: והיו נכונים ליום השלישי - זה יום שישי שבו נתנה תורה, שנאמר: כי ביום השלישי ירד ה' וזו אחת מעשר ירידות שבתורה.

לעיני כל העם -
מלמד שאם היו חסרין עד אחד אינן כדאי לקבל.

רבי יוסי אומר:
אפילו יש שני אלפים ושני רבבות הן כדאי לקבל, שנאמר: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

והגבלת את העם -
שומע אני למזרחו?
תלמוד לומר: סביב לאמר - שהותרו זה בזה.

השמרו לכם -
בלא תעשה.
יכול לא יעלה אבל יגע?
תלמוד לומר: ונגוע בקצהו.
יכול לא יעלה ולא יגע, אבל יכנס בגלונקא?
הא תלמוד לומר: ונגוע בקצהו.

כל נוגע בהר מות יומת -
הרי זה עונש.

לא תגע בו יד -
ולא בְּשִׁילָהֲ ולא באהל מועד, ולא בבית עולמים.
מנין שבדחיה?
תלמוד לומר: ירה.
ומנין שבסקילה?
תלמוד לומר: סקול.
ומנין שבסקילה ודחיה?
תלמוד לומר: סקול יסקל או ירה.
ומנין שאם מת בדחיה יצא?
תלמוד לומר: או ירה.
ומנין שאף לדורות כך?
תלמוד לומר: סקול יסקל או ירה יירה.

אחד שור ואחד כל בהמה להפרשת הר סיני, שנאמר: אם בהמה אם איש לא יחיה, וחיה בכלל בהמה. אם לרבות את העופות.
וכן לנפילת הבור, ולתשלומי כפל, ולהשבת אבדה, ולפריקה ולחסימה, ולכלאים, וכן חיה ועוף כיוצא בהן.
אם כן למה נאמר: שור או חמור?
אלא שדבר הכתוב בהווה.
לנפילת הבור - כסף ישיב לבעליו - כל דאית ליה בעלים.
לתשלומי כפל - על כל דבר פשע - כל דבר פשיעה.
להשבת אבדה - לכל אבדת אחיך.
לפריקה - יליף חמור חמור משבת.
לחסימה - יליף שור שור משבת.
לכלאים – דהרבעה, יליף בהמתך בהמתך משבת.
וגבי שבת מנלן?

דתניא: רבי יוסי אומר,משום רבי [ישמעאל]:
וכל בהמתך - רבויא הוא.
וכל היכא דכתב כל רבויא הוא.
והא גבי מעשר כתיב: כל, וקא דרשינן ליה: כלל ופרט.

דתניא:
ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך - כלל וכו'.

אמרי:
בכל – כללא.
כל - רבויא.
ואי תימא: כל נמי כללא הוא, מיהו האי כל דהכא רבויא הוא, מדהוה ליה למיכתב: ובהמתך כדכתב בדברות הראשונות, וכתב: כל בהמתך - שמע מינה רבויא הוא. והשתא דאמרת כל רבויא הוא, בהמתך דדברות ראשונות.
ושורך וחמורך דדברות אחרונות למה לי?
אמרת: שור - לאגמורי שור, שור לחסימה.
חמור - לאגמורי חמור, חמור לפריקה.
בהמתך - לאגמורי בהמתך, בהמתך לכלאים.
אי הכי אפילו אדם מני ליתסר, אלמה תנן:
אדם מותר בכולן לחרוש ולמשוך?
אמר קרא: למען ינוח עבדך ואמתך כמוך - להנחה הֵקַשְתִּים ולא לדבר אחר.

אם בהמה אם איש -
אין לי אלא בהמה, חיה מנין?
תלמוד לומר: אם בהמה.

איש -
איש, איש אין לי אלא איש, אשה מנין?
תלמוד לומר: אם איש לא יחיה.

ר' עקיבא אומר:
נאמר כאן: לא יחיה,
ונאמר להלן: מכשפה לא תחייה,
מה כאן בסקילה,
אף להלן בסקילה.

במשוך היובל -
כשימשיך היובל את קולו, הכל רשאין לעלות בהר.

רבי יוסי אומר:
לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו.
מכאן אמרו: כל זמן שהשכינה שורה בהר - כל הנוגע בהר מות יומת. נסתלקה שכינה הכל רשאין לעולת בהר.

וירד משה מן ההר אל העם -
מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד בתוך ביתו, אלא מן ההר אל העם.
אין לי אלא דברות הר סיני, דברות אהל מועד מנין?
תלמוד לומר: ויצא ודבר אל בנ"י.
ומנין לכל העליות שהיה עולה, בבקר היה עולה, שנאמר: והיה נכון לבקר וגו'.

ויפסול שני לוחות אבנים וגו' -
שאין תלמוד לומר: כאשר ציווה ה' אותו אלא זה בנין אב כל זמן שהיה עולה - בבקר היה.

ויקדש את העם -
זמנם, וכבסו בגדיהם והטהרו והחליפו שמלותיהם.

ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים -
אבל לא שמענו שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה, אלא היו נכונים והיו נכונים גזרה שוה מה היו נכונים האמור כאן לפרוש מן האשה,
אף נכונים האמור להלן, לפרוש מן האשה.

דבר אחר:
ממקומו הוא מוכרע, לך אל העם וקדשתם היום ומחר - אם לענין טבילה - יטבול בחמישי ויהיה טהור בהערב שמש.
ומה תלמוד לומר: לך אל העם וקדשתם היום ומחר?
אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה, שנאמר: אל תגשו אל אשה.

מכאן אמרו:
הפולטת שכבת זרע ביום השלישי, שהיא טמאה, ראיה לדבר מסיני, דברי רבי אלעזר בן עזריה.

רבי ישמעאל אומר:
פְּעָמִים שהן ארבע עונות, פעמים חמש, פעמים שש.

ר' עקיבא אומר:
לעולם חמשה.

ויהי ביום השלישי וגו' -
מלמד שהסכים הקב"ה על ידו, לקיים על ידיו מה שנאמר: עד שהמלך במסבו וגו'.

ויהי קולות -
קול קולות, מיני קולות משונין זה מזה.

וברקים -
ברק ברקים, [מיני ברקים] משונים זה מזה.

וענן כבד על ההר -
זה ערפל, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל.

וקול שופר חזק מאד -
מנהג הדיוט, כל שהוא הולך קולו עָמֵם, אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה.
ולמה כך מתחלה?
לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע.

ויחרד כל העם -
מלמד שנזדעזעו.

אמר רבי חלבו:
כל הנהנה מסעודת חתן (וכלה) ואינו משמחו, כאלו עובר בחמשה קולות, שנאמר: קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות וגו'.
ואם משמחו מה שכרו?

אמר רבי יהושע בן לוי:
זוכה לתורה שנתנה בה' קולות, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וגו'.
וכתיב: ויהי קול השופר.

ויוצא משה את העם -
אמר רבי יוסי, ר' יהודה היה דורש:
ה' מסיני בא - אל תקרי כן, אלא לסיני בא, ליתן תורה לישראל.
או אינו אומר כן, אלא ה' מסיני בא לקבל את ישראל כחתן לקראת הכלה.

ויתיצבו -
(נכפפו) [נצפפו], מלמד שהיו מתיראים מפני הזיקין ומפני הזועות, מפני הרעמים ומפני הברקים.

תחת ההר -
מלמד שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחת הר סיני, שנאמר: ותקריבון ותעמדון תחת ההר, עליהן נאמר בקבלה: יונתי בחגוי הסלע וגו'.
הראיני את מראיך - אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל.
השמיעני את קולך - אלו עשרת הדברות.
כי קולך ערב ומראיך נאוה - לאחר עשרת הדברות ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'.

ר' אליעזר אומר:
הדבר הזה על ים סוף אמוּר.
הראיני את מראיך - התיצבו וראו את ישועת ה'.
השמיעני את קולך - ויצעקו בני ישראל אל ה'.
כי קולך ערב - ותעל שועתם.
ומראיך נאוה - ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם.

דבר אחר:
כי קולך ערב - אשירה לה'.
ומראיך נאוה - על הים, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.

ויתיצבו בתחתית ההר -
אמר רבי אבדימי בר חמא בר מחסיא:
מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית.
אמר להם: אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.

אמר רב אחא בר יעקב:
מכאן מודעא רבה לאורייתא.

אמר רבא:
אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: קיימו וקבלו היהודים - קימו מה שקבלו כבר.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
מאי דכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום הששי - ה"א יתירה למה לי?
מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו' כדכתוב לעיל.


והר סיני עשן כלו -
מאי הר סיני?
שירדה בו שנאה לאומות העולם, וחמשה שמות יש לו:
מדבר צין - שנצטוו ישראל עליו.
מדבר קדש - שנתקדשו ישראל עליו.
מדבר קדמות - שנתנה קדומה עליו.
מדבר פארן - שפרו ורבו ישראל עליו.
מדבר סיני - שירדה שנאה לאומות העולם עליו.
ומה שמו?
הר חורב שמו.

ופליגא דר' אבהו, דאמר ר' אבהו:
הר סיני שמו, ולמה נקרא שמו חורב?
הר שירדה בו חורבה לאומות העולם.

והר סיני עשן כלו -
יכול במקום אחד?
תלמוד לומר: כלו.
מפני מה?
אשר ירד עליו ה' באש - מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה.
מה דרכו של אש?
אם קרב אדם אצלה נכוה, אם רחק ממנה צונן.
כך אין לאדם אלא להחמם כנגד אוּרָהּ.

ויעל עשנו כעשן הכבשן -
יכול כעשן זה בלבד?
תלמוד לומר: כבשן.
אי כבשן יכול ככבשן?
תלמוד לומר: וההר בוער באש וגו'.
ומה תלמוד לומר: כבשן?
לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע.

כיוצא בו: אריה שאג מי לא יירא וגו'.
מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא?!
אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך אל האזן.

כיוצא בו: והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים.
וכי מי נתן כח במים לא הוא?!
אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן.

ויחרד כל ההר מאד -
והלא בכלל כל ההרים היה, שנאמר: הרים נזלו מפני ה'.
ואומר: למה תרצדון הרים גבנונים.
אמר להם: כלכם גבנונים אתם, כמה דאת אמר: או גבן או דק.
ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימין?
שכל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימין לא היה שותף עמהן.
וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ, ובנימין נולד בארץ ישראל.
ואף על פי כן: ההר חמד אלהים.

ויהי קול השופר -
הרי זה סימן בכתובים, בכל מקום שנאמר שופר הרי סימן יפה לישראל, שנאמר: עלה אלוהים בתרועה וגו' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

הולך וחזק מאד -
מנהג הדיוט כל שהוא הולך - קולו עמם, אבל כאן כל שהוא הולך - קולו מגביה.
ולמה כך מתחלה?
לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע.

משה ידבר -
רבי אליעזר אומר:
מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אומר לו: דבר, שכבר קבלו עליהן בניך?
לכך נאמר: משה ידבר.

אמר לו רבי עקיבא:
בודאי כן הוא הדבר.
ומה תלמוד לומר: משה ידבר?
אלא מלמד, שנתן כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו.
בקול ובנעימה שהיה משה שומע, בו היה משמיע את ישראל, לכך נאמר: משה ידבר.

אמר ר' שמעון בן פזי:
מנין למתרגם שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא?
שנאמר: משה ידבר והאלהים יעננו בקול.
שאין תלמוד לומר: בקול ומה תלמוד לומר בקול?
אלא בקולו של משה.

תניא נמי הכי:
אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא, ינמיך הקורא קולו ויקרא.

וירד ה' על הר סיני -
ירידה הששית שירד לסיני בששה בסיון ונגלה עליו, וממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים, ונכנס ראש ההר בתוך השמים, והערפל מכסה את ההר, והקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל, שנאמר: ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו.

אמר רב יוסף:
לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה.

כתיב: את דכא ושפל רוח וגו'
רב הונא ורב חסדא,
חד אמר:
אני את דכא ושפל רוח.

וחד אמר:
אתי דכא ושפל רוח.
ומסתברא כמאן דאמר: אני את דכא ושפל רוח, שהרי שהקב"ה הניח הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וירד למטה, ולא גבה הר סיני למעלה.
כתוב אחד אומר: כי מן השמים דברתי עמכם.
וכתוב אחד אומר: וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר.
כיצד יתקיימו שני כתובין הללו?
בא הכתוב השלישי והכריע: מן השמים השמיעם את קולו וגו', דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר:
כתיב: וירד ה' על הר סיני, מלמד שהרכין וכו'.

רבי אומר:
וירד ה' על הר סיני - יכול כמשמעו?
אמרת: ומה אם אחד (אמר) ממשמשי שמשין וכ' [הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו, ק"ו הקב"ה].
הרי הוא אומר: וירד ה' על הר סיני, שומע אני על כולו?
תלמוד לומר: על ראש ההר.
יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני?
תלמוד לומר: כי מן השמים דברתי עמכם - מלמד שהרכין המקום השמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד (במקומו ושלא במקומו, קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם).

וכן הוא אומר: ויט שמים וירד וערפל תחת רגלי הכבוד, והציען על גבי הר סיני כאדם שמציע את הכר על גבי המטה, וכאדם שמדבר מעל גבי הכר, שנאמר: כקדוח אש המסים מים תבעה אש וגו'.

ר' יוסי אומר:
הרי הוא אומר: השמים שמים לה'.
מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר: השמים שמים לה' וגו'. והכתיב: וירד ה' על הר סיני?
למעלה מעשרה.
והכתיב: ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים?
למעלה מעשרה.
והכתיב: ומשה עלה אל האלהים?
למטה מעשרה.
והכתיב: מאחז פני כסא פרשז עליו עננו וגו'.

ואמר ר' תנחום:
מלמד שפירש הקב"ה מזיו שכינתו ועננו עליו?
דאשתרבב ליה לכסא עד עשרה ונקיט בה.

ויאמר ה' אל משה רד העד בעם -
הסהד בעם.

פן יהרסו -
שמא ידחקו לראות.

ונפל ממנו רב -
מלמד שנתנה רשות לשלוחין לחבל.

דבר אחר:
אפילו רב אחד מהן שיפול - הרי הוא ככולן.
מלמד שאף אחד מעכב על ידי כולם.
יחידי שיפול מהן - הרי הוא כנגד כל מעשה בראשית, שנאמר: כי לה' עין אדם וג'ו.

וגם הכהנים הנגשים -
יכול הכהנים בכלל העם?
תלמוד לומר: לך אל העם - אין הכהנים בכלל העם, שנאמר: ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. ואומר: וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם - אין הכהנים בכלל העם.
ואיזה הן הכהנים?
נדב ואביהוא.
וכשהוא אומר: וגם, אף הזקנים עמהם.

תניא: וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו -
ר' יהושע בן קרחה אומר:
זו פרישת בכורות

רבי אומר: זו פרישת נדב ואביהו.
בשלמא לרבי היינו דכתיב: הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש.
אלא לר' יהושע דאמר: זו פרישת בכורות, פרישת נדב ואביהוא היכא רמיזא?
ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי - אל תקרי בכבודי אלא (בכבודי) [בִּמְכֻבָּדַי] דבר זה רמזו הקב"ה למשה ולא ידע עד שמתו בניו של אהרן.

ויאמר ה' אליו לך רד ועלית וגו' -
יפה אמרת.
זה שהיה רבי יהודה אומר:
מנין אתה אומר שאמר המקום למשה: הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני, ואני מודה לך, שיהו ישראל אומרים: גדול משה שהודה לו המקום?

רבי אומר:
אין אנו יכולין לעשות למשה גדול אלא אם כן עשינו להקב"ה שחזר בדבריו, אבל מזרזין את האדם בשעת למוד, ומזרזין אותו בשעת מעשה.

ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם -
יכול הכל יעלו?
תלמוד לומר: והעם אל יהרסו לעלות אל ה'.
יכול יעלו אף הכהנים עמך?
תלמוד לומר: ועלית אתה.
אמור מעתה, מה אתה עושה מחיצה לעצמך, אף הן מחיצה לעצמן, והעם כל עיקר אל יעלו.

אל יהרסו לעלות וגו' -
שמא יתריעו.