[ב, א]
וילך איש מבית לוי -
להיכן הלך?
שהלך בעצת בתו.

תנא:
עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה: כל הבן הילוד, אמר: לשוא אנו עמלים, עמד וגרש את אשתו, עמדו כולן וגרשו את נשותיהן.
א"ל בתו: אבא, גזרתך קשה [משל פרעה], שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות.
פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא.
פרעה רשע הוא ספק מתקיימת גזרתו ספק אינו מתקיימת, ואתה צדיק וגזרתך מתקיימת, שנאמר: ותגזר אומר ויקם לך.
עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

ויקח את בת לוי -
ויחזיר מבעיא ליה?
אלא מלמד שעשה בה מעשה לקוחין, הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אומרים: אם הבנים שמחה.

את בת לוי -
אפשר (ז) בת ק"ל שנה הייתה וקרי לה בת?!
דאמר ר' חמא בר חמא:
זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר: אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, וקרי לה בת?!
אלא שנולדה בה סימני נערות, נתעדן הבשר ופשטו הקמטים וחזר יופי למקומו.

תנו רבנן:
שלוש נבטו ולא ראו.
נבט,
ואחיתופל,
ואיצטגניני פרעה.

נבט - ראה אש יוצאה מאמתו, סבר איהו מליך. ולא היא, ירבעם [הוא] דנפק מניה.
אחיתופל - ראה צרעת שזרחה על אמתו, סבר איהו מליך, ולא היא, בת שבע היא דנפקא מניה, דנפק מניה שלמה.
איצטגניני פרעה - ראו שמושיען של ישראל לוקה במים.

דאמר ר' חנינא:
מאי דכתיב המה מי מריבה?
המה שראו וטעו.
אמרו: כל הבן הילוד והם לא ידעו שעל עסקי מריבה הוא לוקה.
אמר פרעה: עד דאינטן דקיקין תחת כורסיאנא, מחנק להון (כדכתוב ברמז קי"ו).

כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו -
רבי שילא אמר:
כל הילדים שהשליכו היה היאור פולט אותם במדבר, והיה הקב"ה מביא סלע בפי כל אחד ואחד, וסלע מצדו והסלע שביניהן היה מניק אותם דבש וחלב, והסלע שבצדיהן היה מסיך אותן שמן, כחיה שהיא ממסכת את בנה, שנאמר: ויניקהו דבש מסלע וגו'.

ר' ינאי אומר:
לא העבידו המצריים את ישראל אלא שעה אחת מיומו של הקב"ה, (ח) פ"ו שנה שאמרו החרטומים אל פרעה: עתיד נער אחד להולד והוא יוציא את ישראל ממצרים.
והשיב פרעה ואמר: השליכום ליאור.
שלוש שנים ושליש שנה, השליכום ליאור עד שנולד משה, ומשנולד אמרו לו: הרי נולד והוא כמוס בעינינו.
א"ל הואיל ונולד, מכאן ואילך אל תשליכו את הילדים ליאור, אלא תנו עליהן עול קשה למרר עליהן חייהן, שנאמר: וימררו את חייהם.

וילך איש מבית לוי -
ותהר האשה ותלד בת ותקרא את שמה מרים, בימים ההם החלו המצרים למרר חיי בני ישראל.
ותהר עוד ותלד בן, ותקרא את שמו אהרן, כי בימי הריונה החל פרעה לשפוך זכוריהם ארצה ומהם להשליך ביאור.

סימן קסו

[ב, ב]
ותהר האשה ותלד בן -
והא הות מעברא ביה תלת ירחי מעיקרא?
אלא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער. מכאן לנשים צדקניות, שלא היו בפתקה של חוה.

ותרא אותו כי טוב הוא -
רבי מאיר אומר:
טוב שמו.

רבי יהודה אומר:
ראוי לנביאות.

רבי נחמיה אומר:
טוביה שמו.

אחרים אומרים:
נולד כשהוא מהול.

וחכמים אומרים:
בשעה שנולד משה, נתמלא כל העולם כולו אורה.
כתיב הכא: כי טוב הוא.
וכתיב התם: וירא אלוהים את האור כי טוב.

אמרי ליה רבנן לרבי פרידא:
רבי זעירא בר בריה דרבי אבטולס, דהוא עשירי לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא עשירי לעזרא, קאי אבבא.
א"ל: מאי כולי האי?
אי בר אוריין הוא - יאי,
אי בר אבהן ובר אוריין - יאי ויאי.
בר אבהן ולאו בר אוריין - אשא תכליה.
א"ל: בר אוריין הוא.
אמר ליה: ליעול וליתי.
חזייה דהוה עכירא דעתיה, פתח ואמר וכו', כיון דשמע דקאמר אדיר, פתח ואמר:

יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים.

אדיר - זה הקב"ה, שנאמר: אדיר במרום ה'.
ויפרע לאדירים - אלו ישראל, דכתיב: ואדירי כל חפצי בם.
מאדירים - אלו מצריים, דכתיב: צללו כעופרת במים אדירים.
באדירים - אלו מים, שנאמר: אדירים משברי ים.

יבוא ידיד בן ידיד לידיד, ובחלקו של ידיד, ויתכפרו בו ידידים.

יבוא ידיד - זה שלמה, דכתיב: וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה.
בן ידיד - זה אברם, דכתיב: מה לידידי בביתי.
ויבנה ידיד - זה בית המקדש, דכתיב: מה ידידות משכנותיך.
לידיד - זה הקב"ה, דכתיב: אשירה נא לידידי.
בחלקו של ידיד - זה בנימין, שנאמר: לבנימן אמר ידיד ה'.
ויתכפרו בו ידידים - אלו ישראל, דכתיב: נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה.

יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים.

יבוא טוב - זה משה, דכתיב: ותרא אותו כי טוב הוא.
ויקבל טוב - זה תורה, דכתיב: כי לקח טוב וגו'.
מטוב - זה הקב"ה, דכתיב: טוב ה' לכל.
לטובים - אלו ישראל, דכתיב: הטיבה ה' לטובים.

יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו.

יבוא זה - זה משה, דכתיב: כי זה משה.
ויקבל זאת - זו תורה, דכתיב: וזאת התורה.
מזה - זה הקב"ה, דכתיב: זה אלי ואנוהו.
לעם זו - אלו ישראל, דכתיב: עם זו קנית.

ותצפנהו שלושה ירחים -
דלא מנו לה מצראי, אלא משעתא דאהדרה, והות מעברא ביה ג' ירחי מעיקרא.

[ב, ג]
ולא יכלה עוד הצפינו -
אמאי תצפניה ותזיל?
אלא כל היכא דשמעי מצראי דמתיליד ינוקא, ממטי ינוקא להתם. ומעוו, כי היכי דלישמעוה ומעוי בהדיה, דכתיב: אחזו לנו שועלים.

ותקח לו תבת גמא -
מאי שנא גמא?
א"ר אלעזר:
מכאן לצדיקים שממונן חביב עליהן מגופן.
כל כך למה?
שאין פושטין ידיהם בגזל.

ורבי שמואל בר נחמני אמר:
דבר רך שיכול לעמוד בפני רך ובפני קשה.

ותחמרה בחמר ובזפת -
חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע (כתוב ברמז נ"ג).

ותשם בסוף -
ר' אלעזר אמר:
ים סוף.

רבי שמואל בר נחמני אמר:
אגם, כדכתיב: קנה וסוף קמלו.

[א, ד-ה]
ותרד בת פרעה לרחוץ -
שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה.
וכן הוא אומר: אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.

ונערותיה הולכות -
אין הליכה אלא לשון מיתה.
וכן הוא אומר: אנכי הולך למות.

ותרא את התבה בתוך הסוף -
כיון דחזו דקא בעא לאצולי למשה.
אמרו לה: גברתנו, מנהג של עולם - מלך בשר ודם גוזר גזרה, אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה, בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזרת אביך!
בא גבריאל וחבטן בקרקע.

כתיב: ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה?!
מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואמרה: עתידה אמי שתלד בן שהוא מושיע את ישראל. בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה.
אמר לה: בתי נתקיימה נבואתך.
כשהטילוהו לים [עמד אביה] וטפח לה על ראשה.
אמר לה: היכן נבואתך?
היינו, דכתיב: ותתצב אחותו לידע מה יהא בסוף נבואתה.

במדה שאדם מודד בה מודדין לו, וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר: ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר: והעם לא נסע עד האסף מרים.

יוסף וכו' מי דמי?
התם חדא שעתא, הכא שבעה יומי. אימא: ולענין מדה טובה אינו כן.

רבא אמר:
וכן לענין מדה טובה, דכוותה מדה כנגד מדה, ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות.

ותתצב -
אמר רבי יצחק:
פסוק זה כולו על שם שכינה.
נאמר: ותתצב - דכתיב: ויבוא ה' ויתייצב ויקרא כפעם בפעם.
אחותו – דכתיב: אמור לחכמה אחותי את.
מרחוק – דכתיב: מרחוק ה' נראה לי. כי אל דעות ה'.
מה – דכתיב: מה ה' אלוהיך שואל מעמך.
יעשה – דכתיב: יעשה ה' לאדוני בית נאמן.
לו – דכתיב: ויקרא לו ה' שלום, ללמדך שבמדה שאדם מודד, מודדין לו.
מרים המתינה למשה שעה אחת, דכתיב: ותתצב אחותו.
והמקום עיכב לה במדבר הארון והשכינה והכהנים והלוים ושבעת ענני כבוד, שנאמר: והעם לא נסע וגו':

[ב, ה]
ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור -
שהיתה מנוגעת בנגעים קשים ולא הייתה יכולה לרחוץ בחמין, וירדה לרחוץ ביאור, וראתה הנער בוכה, ושלחה ידה והחזיקה בו ונתרפאה, וקיימתו לחיים, ואמרה: הנער הזה צדיק הוא, וכל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא, לפיכך זכתה לחיי העולם הבא.

וישלח ה' שרב ושמש וחום בארץ מצרים, ויבער בשר האדם עליו כאשר יבער השמש בתקופת תמוז, ויצר להם מאד.

ותרד בת פרעה לרחוץ -
מפני החום והשרב.

ותשלח את אמתה ותקחה -
ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר:
ידה.

וחד אמר:
שפחתה.

מאן דאמר ידה – דכתיב: אמתה.
ומאן דאמר שפחתה - מדלא כתיב ידה.
ולמאן דאמר שפחתה - הא אמרת: בא גבריאל וחבטן בקרקע? דשייר לה חדא, דלאו אורח ארעא למיקם בת מלכא לחודא.
ולמאן דאמר ידה - ליכתוב ידה!
הא קא משמע לן דאישתרבב אישתרבובי, כדאמר מר: וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשני רשעים, שנאמר: שני רשעים שברת, אל תקרי שִׁבַּרְתָּ אלא שִׁרְבַּבְתָּ.

[ב, ו]
ותפתח ותראהו את הילד -
ותרא מבעיא ליה?
אלא שראתה עמו שכינה.

והנה נער בוכה -
קרי ליה נער וקרי ליה ילד?!

תנא:
הוא ילד וקולו כנער, דברי ר' יהודה.

אמר ליה ר' נחמיה:
אם כן עשיתו למשה בעל מום?!
אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נערים בתיבה.

דבר אחר:
והנה נער בוכה -
זה אהרן.

דבר אחר:
המלאך שהיה מתלוה עמו, שמלאך נקרא נער, שנאמר: רוץ [דבר] אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים.

ותחמול עליו -
מלמד כשאמרו לה נערותיה הניחתו, וזרק הקדוש ברוך הוא רחמנות בלבה והחזירה אצלו.

ותאמר מילדי העברים זה -
שעל ידו יהיו ישראל עתידין לאמר: זה אלי ואנוהו.

[ב, ח]
ותלך העלמה -
שהעלימה דברים, שלא אמרה שהיא אמו.

[ב, ט]
היליכי את הילד הזה -
מלמד, שהראתה לה כל אבריו של משה, ואמרה לה: ראי והזהרי בו, שתחזיריהו לי שלם.

מילדי העברים זה -
מנא ידעה?
שראתה אותו מהול.

זה -
מלמד, שהתנבאה שלא מדעתה, זה נופל ואין אחר נופל.

והיינו דאמר רבי אלעזר:
מאי דכתיב: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים?
צופין ואין יודעין מה צופין, מהגין ואין יודעין מה מהגין.
ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, עמדו וגזרו: וכל הבן הילוד וגו'.
וכיון שהושלך למים, אמרו: תו לא חזינן כי ההיא סימנא, בטלו לגזרתייהו, ולא ידעי שעל ידי מי מריבה הוא לוקה, והיינו דכתיב: המה מי מריבה.
המה ראו איצטגניני פרעה וטעו. והיינו דקאמר משה: כשש מאות אלף רגלי
א"ל משה לישראל: בשבילי נצלתם כולכם.

רבי חנינא בר פפא אמר:
אותו היום כ"א בניסן היה.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מי שעתיד לומר לפניך שירה על הים ביום הזה, ילקה ביום הזה?!

ר' אחא בר חנינא אמר:
אותו היום שישה בסיון היה.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מי שעתיד לקבל תורה מסיני ביום זה, ילקה ביום זה?!

בשלמא למאן דאמר בששה בסיון - משכחת לה ג' ירחי, דאמר מר: בשבעה באדר נולד משה ובשבעה באדר מת משה, ומשבעה באדר עד שישה בסיון שלושה ירחי.
אלא למאן דאמר בכ"א בניסן, היכי משכחת לה?
אותה שנה מעוברת הייתה, רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם.

[ב, ז]
ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות -
מאי שנא מן העבריות?
מלמד, שהחזירוהו על המצריות כולן ולא ינק.
אמר: פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא?!
והיינו דכתיב: את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים.

[ב, ח]
ותלך העלמה -
שהלכה בזריזות.

רבי שמואל בר נחמני אמר:
שהעלימה את דבריה.

[ב, ט]
ותאמר לה בת פרעה היליכי -
מתנבאת ואינה יודעת מה מתנבאת, הא ליכי, הא שליכי.

ואני אתן את שכרך -
לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבדתן, אלא שנותנין להן שכר.
ותקח מרים הנביאה וכו' עד עמד אביה וטפח לה על ראשה וכו', מה יהא בסוף נבואתה.


ויהי מקץ שנתים, ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו ואביו קרא לו חבר - כי בעבורו חובר עם אשתו אשר גרש.
ואמו קראה לו יקותיאל - כי קותהו אל שדיה וישיבהו האלהים אליה.
ואחותו קראה לו ירד - כי בעבורו ירדה אחריו אל היאור, לדעת מה יהיה בסופו.
ואחיו קרא לו אבי זנוח - לאמר זנח אבי את אמי והשיב בעבור זה
(ט) וקהת ומניקתו קראו לו אבי סוכו - לאמר כסוכה הוצפן שלושה חדשים מפני בני חם.
וכל ישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל - כי בימיו שמע אלוהים את נאקתם מיד דוחקיהם.

ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב על כסאו, והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו, והנער יושב בחיקה, וכל שרי המלוכה יושבים אצלו. ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו, ויבהלו המלך והשרים על זה, ויתמהו תמיהה גדולה מאד.
ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר: זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך. ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלוהים בקרבם, ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים.
מה עשה אברהם?
אשר התיש את חיל נמרוד מלך כשדים ואת אבימלך מלך גרר, וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען, ומצרימה ירד גם הוא, ויאמר אל אשתו אחותי היא, למען הכשיל מצרים ואת מלכה.
גם יצחק מה עשה לפלשתים?
אשר גר בגרר, ויעצם כחו מכל פלשתים. גם את מלכם רצה להכשיל באמרו לאשתו אחותי היא.
ויעקב הלך בעקבה, ויקח מיד אחיו בן אמו את בכורתו ואת ברכתו, וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו, ויקח את בנותיו ואת מקנהו ואת כל אשר לו, ויברח וישב בארצה כנען.
מכרו בניו את יוסף, וירד מצרימה, וינתן בבית הכלא שנים שתים עשרה, עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות, ויוציאהו מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים על פתרו חלומותיו לו. ויהי בהרעיב אלוהים את הארץ, וישלח ויבא את אביו ואת אחיו מצרימה, ויכלכלם בלא מחיר והון, ואותנו קנה לעבדים.
ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך, ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלוהים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל, וידמה כאחד מהם.
ויען המלאך ויאמר: אם על המלך טוב, יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד. והיה אם ישלח ידו אל השהם, דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו. ואם על הגחלת ישים ידו, דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר המלאך. ויביאהו לו את השהם ואת הגחלת, ויקח המלאך ידו אל הגחלת, ותדבק הגחלת באצבע, וישאה אל פיו ותבער קצת שפתיו ושפת לשונו, ונעשה כבד פה וכבד לשון. ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד, ויהי בבית פרעה אחרי כן שנים חמש עשרה.

ויהי בהיות הילד בבית המלך בבגדי ארגמן לבושו, ויגדל בקרב בני המלך. ויהי מקצה שנים חמש עשרה לבוא בית המלך, היא שנת שמונה עשרה ליום הולדו, ויתאו הילד אל אביו ואל אמו וילך אליהם, ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו –
ויהי כראות האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה, כי האיש משה נכבד וגדול בבית פרעה. ויאמר אליו: בי אדוני, האיש המצרי הזה בא הלילה אל ביתי ויאסרני, ואל אשתי בא לפני, ועתה מבקש את נפשי לקחתה.
ויהי כשמוע משה הדבר הרע הזה, ויחר אפו מאד.

וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול - ויצל את העברי מיד מכהו. וילך משה וישב בית המלך והאיש עברי שב לביתו. ויהי כשוב האיש הביתה, ואמר לגרש את אשתו, (י) כי לא נכון לבית יעקב לבוא אל אשתו אחרי אשר הוטמאה, ותלך האשה ותגד לאחיה, ויבקש אחי האשה להרגו. וינס אל ביתו וימלט.

[ב, י]
ויגדל משה -
ר' יהודה אומר:
כל בנים אינן גדלין, שהוא אומר: ויגדל?
אלא שהיה בן חמש שנים ונמצא כבן אחת עשרה.
מה אמר ויגדל שני פעמים?
למעלה בקומה ולמטה בגדולה.
מה הייתה גדולתו?
שיצא אל אחיו.

סימן קסז

[ב, יא]
וירא איש מצרי -
ראה אחד מנוגשי פרעה מכה לאחד מבני הקהתי לוים שהן אחיו, והתחיל לקלל אותו (יב) בחרב שבפיו, והרגו וטמנו בתוך מחנה ישראל, שנאמר: ויטמנהו בחול.
וכתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים.
יצא ביום השני, אמר לו דתן: מה אתה מבקש להרוג אותי בחרב שבפיך, כשם שהרגת אתמול את המצרי?
שנאמר: הלהרגני אתה עושה אין כתיב כאן, אלא אתה אומר.

שלושה דברים נתן משה נפשו עליהן, ונקראו על שמו:
נתן נפשו על התורה, ונקראת על שמו, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי.
והלא תורת אלוהים היא, דכתיב: תורת ה' תמימה?
אלא לפי שנתן נפשו עליה, שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה.
ואומר: ואשב בהר ארבעים יום, הא לפי שנתן נפשו על התורה, נקראת על שמו.

נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו, שנאמר: לך רד כי שחת עמך.
הלא עם ה' הם, שנאמר: והם עמך ונחלתך.
ואומר: עם ה' אלה ומארצו יצאו?
אלא לפי שנתן נפשו עליהן, שנאמר: ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם נקראו על שמו.

נתן נפשו על הדינין, שנאמר: שופטים ושוטרים תתן לך.
והלא המשפט לאלהים הוא?
אלא לפי שנתן נפשו על הדינין, שנאמר: ויצא ביום השני.
ואומר: מי שמך לאיש שר ושופט?
ואומר: ויקם משה ויושיען, מדינין ברח ולדינין חזר, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, הא לפי שנתן נפשו על הדינין, נקראו על שמו.

[ב, יב]
ויפן כה וכה -
אמר ר' חנינא:
מצרי שהכה את ישראל חייב מיתה, שנאמר: ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי.

אמר רבי חנינא:
הסוטר לועו של ישראל כאלו סוטר לועו של שכינה, שנאמר: מוקש אדם ילע קודש.

א"ר שמעון בן לקיש:
כל המגביה ידו על חברו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר: ויאמר לרשע למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה.

זעירא א"ר חנינא:
נקרא חוטא, שנאמר: ואם לא לקחתי בחזקה.
וכתיב: ותהי חטאת הנערים.

רב הונא אמר:
תקצץ ידו, שנאמר: וזרוע רמה תשבר.

רב הונא:
קץ ידא.

ר' אלעזר אמר:
אין לו תקנה אלא קבורה, שנאמר: ואיש זרוע לו הארץ.

[ב, יג]
והנה שני אנשים עברים נצים -
א"ר אבהו:
שהיו עקבותיהן מוציאין ניצוצין.

[ב, יד]
ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר -
אומר היה משה לפני הקב"ה: רבש"ע, מפני מה זאת האומה משתעבדת יותר מכל האומות שבעולם?

אכן נודע הדבר -
החטאה הזאת, שלא על חנם משתעבדים.

מה ראה משה ליתן נפשו על ערי מקלט?
שהוא אומר: אז יבדיל משה שלוש ערים?

א"ר לוי:
מי שאכל את התבשיל הוא יודע טעמו, כיצד?
כשהרג משה את המצרי, ובא ביום השני ומצא לדתן ואבירם מריבין זה עם זה, ויאמר לרשע - זה דתן, התחיל מבזה אותו.
אמר לו: הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי.
כיון ששמע פרעה כן, אמר: כמה דברים שמעתי ושתקתי, כיון שהגיע עד שפיכות דמים, תפסו אותו!
והיאך ברח?
שהוא אומר: ויברח מפני פרעה?

א"ר ינאי:
בא קסטינר ליתן החרב על צוארו, וקהית החרב מצוארו, שנעשה של שיש.
ושלמה מקלס אותו: צוארך כמגדל השן.

א"ר אביתר:
ולא עוד, אלא שנהפכה החרב על קסטינר, שנאמר: ויצילני מחרב פרעה.
אמר משה: לי הציל אבל לקסטינר לא.

אמר בר קפרא:
מלאך ירד בדמות משה והבריחו, והיו סבורין במלאך שהוא משה.

א"ר יהושע:
ראה נסים שעשה הקב"ה למשה, כל אוכלוסי פרעה:
מהן נעשו אלמים,
מהן נעשו חרשים מהן,
נעשו סומים,
וברח משה ולא ראו אותו.
תדע בשעה שבקש הקב"ה לשלוח אותו בשליחותו, אמר לו הקב"ה: אין את זכור מה עשיתי לאוכלוסי פרעה, שנאמר: מי שם פה לאדם, ואותה שעה עמדתי לך, עכשיו איני עומד לך.

א"ר יצחק:
בוא וראה אין מעשה הקב"ה כמעשה בשר ודם: בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון, שהוא מתקיים עליו והוא נתפס באנקלימון, הלכו ואמרו לו לפטרונו, נתפס בן ביתו.
אמר להם: אני מתקיים עליו, יצא ליהרג, היכן הוא והיכן פטרונו?
אבל הקב"ה אינו כן.
אמרו מלאכי השרת: נתפס משה בן ביתך!
א"ל: אני מתקיים עליו.
אמר ליה: הרי הוא עומד לפני פרעה!
הרי אפומנימא שלו נקרין!
הרי הוא יוצא ליהרג!
אמר להם: הרי אני מתקיים עליו, מנין?
ויצילני מחרב פרעה.

ויך את המצרי ויטמנהו בחול -
בשעה שהרגו לא היה שם מצרי אלא ישראל, ואין חול אלא ישראל.
מה החול הזה מטלטלו ממקום למקום ואין קולו הולך, כך ישראל אין ראוי להן להיות בעלי לשון הרע. אילולי אלו רשעים, לא יצא הדבר לעולם.
ומי היו?
דתן ואבירם. ולמה?
כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים, תלה.
הם שאמרו הדבר הזה,
והן שהותירו את המן,
והן שאמרו נתנה ראש,
והן שנחלקו עם קרח.

מי שמך לאיש שר ושופט -
שבאותה שעה לא היה כי אם בן עשרים, שמסורת בידינו, עשרים שנה גדל בפלטין של פרעה, וששים שנה היה במדין. כשנגלה עליו הקב"ה בן פ' שנה היה.
ואמרו: מי שמך לאיש - שאין אדם נקרא איש (יג) עד כ"ה שנים, כלומר עדיין לא הגעת לאיש. ואח"כ א"ל: לא בנה של יוכבד אתה?!
דייך שקורין לך בן בתיה.

ויפן כה וכה וירא כי אין איש -
ראה שאין גר וצדיק עומד ממנו.

דבר אחר:
למלאכים המקיפין אותו שאל אם ראוי להרגו, (טו) דכתיב: זה בכה וזה אומר בכה.

דבר אחר:
אמר לפני הקב"ה: אם כך הורגין בניו, איה הַכֹּה שאמרת לאברהם?

דבר אחר:
למי תאמר כֹּה בסיני כה תאמר לבית יעקב.

שני אנשים עברים נצים -
שראו ניצוצות יוצאות מעקבותיהם ונותנין עלילות לפני משה, כדי שיגלה על ידן.

מי שמך לאיש -
אמר הקב"ה: בשימה גנו אותך, בשימה אני עושה אותך שופט, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

הלהרגני אתה אומר -
נתנבאו על עצמן שבאמירה הוא מבליען, שנאמר: ואם בריאה יברא ה'.

אכן נודע הדבר -
מלמד שהיה משה מהרהר, מה ראה הקב"ה לשעבד ישראל יותר מכל האומות?
עד שבאו דתן ואבירם שעשו בו דלטוריא.
הלכו ואמרו לפרעה: מבזה הוא על פורפירא שלך ועל עטרה שלך.
א"ל: יערב לו. הוא מסייע לשונאים, מיד בקש להרגו.

רב נחמן אמר:
על הכל ערב לו, עד שאמרו ליה: אינו בן בתך.

ורבנן אמרי:
על הכל לא הקפיד, עד שא"ל שופך דמים הוא, והרג את המצרי.

וירא איש מצרי מכה איש עברי -
המצריים היו נוגשים וישראל היו שוטרים, ומצרי ממונה על עשרה שוטרים, והשוטר ממונה על עשרה מישראל, נמצא הנוגש ממונה (טז) על ק"י בני אדם.
חד זמן קרן נוגש גבי שוטר.
א"ל: זיל כבוש עישוריתך.
אזל למיכנש עישוריתא.
שחקה לו אשה, אמרה: דהדיין גברא דידי יצא.
והבעל הטמין עצמו אחרי הסולם, כיון שסבר שיצא בעלה, נכנס וקלקל עמה. הפך לאחוריו, וחמתיה. כיון דידע דארגיש ביה, נפק מן ביתא והוה מחי ליה כל ההוא יומא.
וא"ל: לעי טבות לעי טבות.
צפה משה רבינו ברוח הקודש מאי הוה ליה גביה?
אמר: לא מיסתייה דקלקל עם איתתיה, עוד בעי מיקטליניה.
מיד ויפן כה וכה - ראה מה שעשה לו בבית ומה שהיה לעשות לו בשדה.

וירא כי אין איש -
ר' יהודה אומר:
ראה שאין מי שיעמוד ויקנא לשמו של הקב"ה להרגו, ועמד הוא וקנא והרגו.

ר' נחמיה אומר:
ראה שאין מי שיעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגנו, והזכיר עליו והרגו.

ורבנן אמרי:
ראה שאין תוחלת עתיד לצאת ממנו, ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ועמד עליו והרגו.
במה הרגו?

ר' יצחק אמר:
באגרוף הרגו, כמה דאת אמר: ולהכות באגרוף רשע.

ר' לוי אמר:
(יז) במסטירין של ישראל, הדא הוא דכתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים.

סימן קסח

ויברח משה מפני פרעה -
כתיב: לך עמי בא בחדריך, בשעה שאתה רואה השעה חצופה, לא תעמד כנגדה אלא תן לה מקום. הסתכלו בי כביכול כשראיתי השעה חצופה בעונותיכם, נתתי לה מקום, שנאמר: השיב אחור ימינו. וכל מי שעומד כנגד השעה, נופל בידה וכל מי שנותן מקום לשעה השעה, נופלת בידו.
נבות עמד כנגד השעה ונפל [בידה].
אברהם נתן מקום לשעה וברח מפני נמרוד, ונפלה בידו.
יצחק נתן מקום לשעה ונפלה בידו, שנאמר: ואבימלך הלך אליו מגרר.
משה נתן מקום לשעה ונפלה בידו, שנאמר: ויברח משה מפני פרעה.
וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר: גם האיש משה גדול מאד וגו' בעיני עבדי פרעה.
דוד נתן מקום לשעה: ויברח דוד מניות.
חזרה השעה ונפלה בידו, וא"ל שאול: ידעתי כי מלוך תמלוך.
וכן יעקב נתן מקום לשעה: ויברח יעקב שדה ארם
ונפלה השעה בידו: ויקח עשו את נשיו וגו'.

ויהי כמלוך פרעה על מצרים ויכבד לבו על כל יושבי ארצו, וגם על בית יעקב לא חמל בעצת בלעם הקוסם ושני בניו, כי יועצים למלך היו. בימים ההם ויועץ המלך את שלשת יועציו ויאמר: הנה עם בני ישראל וגו'...
ויען רעואל המדיני את המלך: אם על המלך טוב אל תשלח ידך בם, כי אלהיהם בחר בם מימי קדם ויקחם לחבל נחלתו מכל גויי הארץ, ומי בכל מלכי הארץ אשר שלח בם ידו ונקה ולא עשה בו אלהימו נקם?

הלא ברדת אברהם מצרימה ויצו פרעה לקחת את שרי אשתו וינגעהו ה' נגעים גדולים עד אשר השיב את אשתו. גם לאבימלך הגררי הוכיח בעוצר כל רחם, והשיב לו אשתו.

אף אל יצחק הפליא פלאיו בהגרשו מגרר, ויתיבשו כל מוצאי מימיה, ועצי תנובתם לא צמח, ושדי נשיהם ובהמתם צמקו. וילך אליו אבימלך מגרר ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו, ויקדו לו ארצה ויבקשו ממנו תחנה. ויתפלל עליהם אל ה' ויעתר לו, וירפא אותם.

יעקב איש תם הוצל בתומו מיד עשו ולבן הארמי ומיד כל מלכי כנען. ומי הוא אשר שלח בהם ידו ונקה? והלא אביך גדל את יוסף על כל חכמתו, ומלט כל שוכני ארץ מן הרעב. ויצו להוריד יעקב ובניו מצרימה למען תמלט ארץ מצרים מרעב. ועתה אם טוב בעיניך חדל מהשחיתם! ואם אין בלבך להושיבם במצרים, שלח אותם מזה וילכו לארץ כנען.
ויחר אף פרעה ויברח משה וימלט מדינה, ומטה יוסף לקח בידו.

ויאמר המלך לאיוב העוצי - מה יעשה באלה?
ויאמר לו הלא כל יושבי ארצך בידך, כטוב בעיניך עשה!

ויאמר בלעם הפתורי למלך - אם בלהבת אש תאמר להמעיטם, הלא אלהימו מלט את אברהם מאור כשדים. ואם בחרב תאמר להשמידם, הלא יצחק בא להאסף ויתן איל תחתיו. ועתה אדוני המלך, אם תבקש למחות את שמם, צווה להטיל ילדיהן המימה, כי לא נסה אחד מהם בזה. וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן.

ויהי כאשר גדל משה בבית המלך, ותחשבהו בת פרעה לבן. וייראו מפניו כל בית פרעה. ויהי היום, ויוגד לבלעם לאמר - הנה בן בתיה מבקש להרגך. ויברח בלעם הקוסם ושני בניו אתו וינוסו וימלטו את נפשם וילכו ארץ כוש.
בימים ההם נהיתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם, ויעזוב את בלעם הקוסם ויצא קוקנוס מלך כוש להלחם בארם ובבני קדם, ויעזוב את בלעם הקוסם הוא לבן הארמי מפתור ושני בניו ינוס וימברוס, לשמור את העיר ודלת הארץ אתו. ויועץ בלעם את עם הארץ למרוד במלך קוקנוס לבלתי בוא העירה, וישמעו אליו עם הארץ, וישבעו לו וימליכוהו עליהם, ואת בניו הפקידו לשרי צבאות. ויגביהו את החומות מאד משני צדי העיר. ומן העבר השלישי חפרו בארות רבות אין מספר בין העיר ובין הנהר הסובב את כל ארץ כוש, ויבקיעו שם את מי הנהר. ומן העבר הרביעי קבצו נחשים לרוב מאד בלחשיהם ובכשפיהם, ואין יוצא ובא אליהם.

ויהי כשוב המלך וכל שרי החיילות מן המלחמה, וישאו עיניהם ויראו את חומות העיר כי גבהו מאד, ויאמרו: ראה ראו כי אחרנו במלחמה, ויגביהו את חומות העיר ויחזיקום, לבלתי בוא עליהם מלכי כנען למלחמה. ויהי כאשר קרבו אל העיר, ויראו והנה שערי העיר סגורים. ויקראו אל השוערים לאמר: פתחו לנו ונבואה העירה. וימאנו השוערים לפתוח להם במצוות בלעם הקוסם, ולא נתנום לבוא השערה ויערכו מלחמה נכח השערה, ויפול מחיל קוקנוס ביום ההוא ק"ל איש.
ויהי ביום השני וילחמו מעבר הנהר, ויבוא שלשים רוכבי הפרשים בימים ההמה ולא יכלו. ויטבעו בתוך הבורות וימותו. ויצו המלך לחטוב עצים לעשות רפסודות לעבור עליהם, ויעשו. ויהיה בבואם אל מקום הבורות, היו המים מתגלגלים כרחיים, ויטבעו ביום ההוא מאתים איש על עשר רפסודות.
ויהיה ביום השלישי ויבואו מצד הנחשים ולא יכלו לגשת שמה, ויהרגו הנחשים מאה ושבעים איש, ויחדלו להלחם על כוש. ויהיה בהיות המצור על כוש, ויברח משה ממצרים ויבוא אל מחנה קוקנוס מלך כוש, (יח) ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו, והימים אשר צר קוקנוס על כוש תשע שנים. ויהיה הבחור הולך ובא עמהם, ויאהב המלך והשרים וכל חיל המלחמה את הבחור, כי רב ויקיר הוא, וקומתו כארז, ופניו כצאת השמש, וכח גבורתו כארי. ויהי יועץ למלך.
ויהי מקץ תשע שנים, ויחלה המלך את חליו אשר ימות בו, ויהיה ביום השבי לעת חלותו, וימת ויחנטוהו עבדיו ויקברוהו נכח שער העיר הפונה ארץ מצרים, ויבנו עליו בנין גדול נאה וגבוה מאד, ויכתבו עליו כל מלחמותיו וכל גבורותיו. ויהי אחרי השלימו הבנין, ויאמרו איש אל רעהו: מה נעשה?
אם אמרנו נלחמה העירה, ויפלו ממנו חללים רבים.
ואם אמרנו נשב במצור, ושמעו כל מלכי ארם ובני קדם כי מת מלכנו, ויבואו עלינו פתאום, ולא ישאירו לנו שריד.
ועתה לכו ונמליכה עלינו מלך, ונשב במצור עד תנתן העיר בידינו.

וימהרו ויפשיטו איש לבושו, וישליכו ארצה, ויעשו במה גדולה ויושיבו עליה את משה, ויתקעו בשופרות ויאמרו: יחי המלך! יחי המלך! וישבעו כל השרים וכל העם לתת לו את הכושית הגבירה, אשת קוקנוס, לו לאשה, וימליכו אותו עליהם. ומשה בן שבע ועשרים שנה במלכו על בני כוש.
ויהי ביום השני למלכו, ויועדו כולם לפני המלך ויאמרו לו: אם על המלך טוב, הבה לנו עצה מה נעשה, כי זה תשע שנים לא ראינו את נשינו ואת בנינו ונשב במצור.
ויען המלך את העם ויאמר: אם תשמעו בקולי, דעו כי תנתן העיר בידינו, ועתה אם נלחום נלחם בהם, ויפלו ממנו כבראשונה. ואם אמרנו נבוא העיר, ויטבעו ממנו כבראשונה, עתה לכו היערה והביאו מבני החסידה איש אפרוחו בידו, והיו לכם למשמרת עד גדלם, ולמדום לטוש כדרך בני הנץ, וימהרו העם וילכו היערה ויעלו הברושים, ויביאו איש אפרוחו בידו ויעשו כדבר המלך.
ויהי כאשר גדלו בני החסידה, ויצו המלך להרעיבם ימים שנים, ויעש העם כן. ויהי ביום השלישי, ויאמר המלך אליהם: לבשו איש כלי מלחמתו בידו, ורכבו איש על סוסו, וקחו איש אפרוחו בידו, ונקומה ונלחמה בעיר, מקום אשר נחשים שם. ויעשו כדבר המלך. ויהי בהגיעם אל מקום הנחשים, ויאכלום וישביתום מן המקום ההוא. ויהי כראות המלך והעם כי נשבתו הנחשים, ויריעו העם תרועה גדולה, וילחמו העירה ויתפשוה, ויבואו איש אל ביתו אל אשתו ואל אשר לו. וימותו ביום ההוא מעם הארץ אלף ומאה איש מיושבי העיר, ומעַם המצור לא מת אחד.
ויהי כראות בלעם הקוסם כי נלכדה העיר, ויפתח השער וירכב על הסוס הוא ושני בניו, וינוסו ויבואו מצרים אל פרעה מלך מצרים, המה החרטומים המכשפים הכתובים בספר הישר, היועצים אל פרעה לאבד שם יעקב מעל פני האדמה.
וילכוד משה את העיר בחכמתו, ויושיבוהו על כסא המלוכה, וישימו כתר מלכות בראשו, וגם את הכושית הגבירה נתנו לו לאשה. ויירא משה את אלהי אבותיו ולא בא אליה, כי זכר את השבועה אשר השביע אברהם את אליעזר עבדו לאמר: לא תקח אשה לבני מבנות כנען. וגם כה עשה יצחק בברוח יעקב מפני עשו, ויצוהו ויאמר לו: לא תתחתן בבני חם, כי זכרנו את אשר נתן את בני חם לעבדים לבני שם ולבני יפת. ויירא משה מפני ה' אלהיו ויתהלך לפניו באמת בכל לבבו, ולא סר מן הדרך אשר הלכו בה אברהם יצחק ויעקב. ויתחזק במלכות בני כוש, וילחם את אדום ואת בני קדם ואת ארם, ויכניעם תחת יד בני כוש. והימים אשר מלך על בני כוש ארבעים שנה. ויצלח בכל מלחמתו כי ה' אלהי אבותיו אתו.

בשנת ארבעים למלכו, והוא יושב על כסא המלוכה, והגבירה יושבת לימינו אצלו, ותאמר הגבירה אל השרים ואל העם: הנה זה ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש, ואלי לא קרב, ואת אלהי בני כוש לא עבד. ועתה שמעו נא בני כוש, ולא ימלוך עליכם זה. הנה מונחם בני ימלוך עליכם, כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נוכרי עבד מלך מצרים. ויהי כל העם נדון עד הערב, וישכימו בבוקר וימליכו את מונחם בן קוקנוס עליהם. וייראו בני כוש לשלוח יד במשה, וכי זכרו את השבועה אשר נשבעו לו, ויתנו לו מתנות גדולות וישלחוהו בכבוד גדול, ויצא משם ויחדול ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים וששים שנה בצאתו מכוש, כי מה' יצא הדבר, כי בא הקץ אשר התעתד מימי קדם להוציא את בני ישראל.

וילך משה מדינה, כי ירא [לשוב] מצרימה מפני פרעה. ויבוא אל רעואל ויספר לו משה את אשר ברח ממצרים, ואת אשר מלך על בני כוש, ואת אשר לקחו מידו המלוכה ויגרשוהו. ויהי כשמוע רעואל את דבריו, אמר בלבו: אתנה זה בית הכלא וארצה בו לבני כוש, כי נוסם הוא. ויקחהו אל בית הסוהר ויהי כלוא שם עשר שנים. ויהי בהיותו עצור שמה, ותחמול עליו צפורה בת רעואל, ותכלכלהו לחם ומים. ויהי מקץ עשר שנים ותאמר אל אביה לאמר: האיש העברי אשר כלאתו זה עשר שנים בבית הסוהר, ואין דורש ואין מבקש אליו, ועתה אם טוב בעיניך אבי, נשלח ונראה אם מת ואם חי הוא. ואביה לא ידע כי כלכלתהו.
ויען ויאמר רעואל: הנהיה כדבר הזה, להעצר גבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל, ויחיה?! ותען צפורה את אביה לאמר: הלא שמעת [אבי] כי אלהי העברים גדול ונורא הוא, ומפליא להם בכל עת. הוא הציל אברהם מאור כשדים, ואת יצחק מן החרב, ואת יעקב מן המלאך בהאבקו עמו. וגם עם זה רבות עשה, ויצלהו מיאור מצרים ומחרב פרעה, גם מזה יכול למלטהו.
וייטב הדבר בעיני רעואל, ויעש כן כדבר בתו, וישלח אל הבור לראות מה נעשה בו. ויראו והנה האיש חי ועומד על רגליו, ומתחנן אל אלהי אבותיו. ויוציאוהו מן הבור ויגלחוהו, וישנו את בגדי כלאו, ויאכל לחם. ויהי האיש אל גנת רעואל, אשר אחרי הבית. ויתפלל אל אלהיו אשר עשה אתו נפלאות רבות.
ויהי בהתפללו, ויבט בצדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה, והוא נטוע בתוך הגנה. ויקרב אל המטה, והנה חקוק בו שם ה' אלוהים צבאות כתוב ומפורש על המטה. ויקרא בו ויתלשהו כהתלש עץ יער מסבכו, ויהי למטה בכפו. הוא המטה הנברא בתבל מִפְעֲלוֹת אלוהים, אחרי בוראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם.
ויהי בהגרש אדם מגן עדן, ויקח את כל המטה בידו, ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם. ויגיע המטה עד נח, ויותר אל שם ואל תולדותיו, עד הגעתו אל ידי אברהם העברי. ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, גם את מטה האותיות ירוש ירש. ויהי כברוח יעקב פדנה ארם, ויקחהו בידו, ובבואו אל יצחק אביו בארה שבע, נטוש לא נטשו, וברדתו מצרימה לקחו בידו ויתנהו אל יוסף שכם אחד על אחיו. כי באמצו לקחו יעקב מיד עשו אבי אדום.
ויהי אחרי מות יוסף, וישבו שרי מצרים בית יוסף, ויגיע המטה אל יד רעואל המדיני, ובעת צאתו ממצרים לקחו בידו ויטעהו בתוך גנתו. ויבחנו כל גבורי קיני לתלשו, בבקשם לקחת צפורה בתו, ולא יכלו. וישאר בתוך הגן עד בוא אשר לו המשפט ויקחהו.
ויהי כראות רעואל את המטה בידו, ויתמה על ככה, ויתן רעואל צפורה בתו למשה. ומשה בן שבע שנים ושבעים שנה בצאתו מבית הסהר, ויקח צפורה המדינית לאשה. ותלך צפורה בדרכי בית ישראל, לא חסרה דבר מצדקת שרה ורבקה רחל ולאה גבעות עולם. ותהר בן ויקרא משה שמו גרשום וגו' רק לא מל את בשר ערלתו בגזרת רעואל חותנו. ויהי בעת ההיא מקץ שלוש שנים, ותהר עוד (יט) ותלד בן שני, וימל את בשר ערלתו ויקרא שמו אליעזר וגו'.

סימן קסט

[ב, טז]
ולכהן מדין שבע בנות -
שישה שמות נקראו לו:
יתר,
יתרו,
רעואל,
חובב,
קיני,
פוטיאל.

אית דאמרי:
שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חבר, חובב, רעואל, פוטיאל, קיני.
יתר - שהותיר במעשים טובים.
חבר - שנתחבר למקום.
חובב - שהוא חביב למקום כבן.
רעואל - שהוא כריע למקום.
פוטיאל - שנפטר מע"ז.
קיני - שקנה למקום וקנה לו את התורה.

דבר אחר:
בתחלה לא היו קורין אותו אלא יתר, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו.
כשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יתרו.
וכן אתה מוצא באברהם אבינו, שבתחילה לא היו קורין אותו אלא אברם, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אחת ונקרא אברהם.
בשרה שמתחלה שרי ונקראת שרה.
וכן אתה מוצא ביהושע ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

ויש אחרים שמנעו מהן אות:
יש לך ללמד מן עפרון שמתחלה היו קורין אותו עֶפְרוֹן ומשנטל דמיה של ארץ מנעו ממנו אות אחת ונקרא עֶפְרֹן שנאמר: וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן.

וכן אתה מוצא (כ) ביונדב שמתחלה נקרא יהונדב וכשבא לאותו מעשה, מנעו ממנו אות אחת ונקרא יונדב.

מכאן אמרו חכמים:
אל יתחבר אדם לרשע (כא) אפילו לקרבו לתורה.

[ב, יז]
ויבואו הרועים ויגרשום -
(כתוב ברמז קכ"ד):

[ב, יח]
ותבאנה אל רעואל אביהן -
רעואל היה שמו.
כשהוא אומר: וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה, חובב היה שמו ולא רעואל היה שמו.
ומה תלמוד לומר: ותבאנה אל רעואל אביהן?
מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא.

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
רעואל היה שמו, ריע של אל, שנאמר: ויבוא אהרן וכל זקני ישראל.

ר' דוסתאי אומר:
קיני היה שמו, שפירש ממעשה קֵינָאֵי שמקנין בו למקום' שנאמרף הם קנאוני בלא אל/
ואומר: אשר שם סמל הקנאה.

רבי יוסי אומר:
קיני היה שמו, שקנה את השמים ואת התורה.

רבי ישמעאל בר' יוסי אומר:
רעואל היה שמו, שריע אל, שנאמר: רעך ורע אביך אל תעזב.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
שני שמות היו לו: חובב ויתרו.
יתרו - על שם שיתר פרש אחת בתורה: ואתה תחזה מכל העם.
והרי אף למשה היא מסיני, שנאמר: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלוהים.
למה נתעלמה מעיני משה?
כדי שיתלה הדבר ביתרו.

חובב - על שם שחבב את התורה, שלא מצינו בכל הגרים שחבבו את התורה כיתרו. וכשם שחבב הוא את התורה, כך חבבו בניו את התורה, שנאמר: הלוך אל בית הרכבים וגו'.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אלו שקרבו את עצמן כך קרבן המקום, ישראל שעושין את התורה על אחת כמה וכמה.

[ב, יט]
ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים -
מכאן שהשליכום למים, שנאמר: וגם דלה דלה לנו.
וכתיב: ויקם משה ויושיען.
ואין הלשון הזה אלא לשון הצלת מים, שנאמר: הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש.

[ב, כ]
ויאמר אל בנותיו ואיו -
מיד יצאה צפורה כצפור והביאתו.

דבר אחר:
שטהרה כל בית אביה, (כב) כדם הצפור.

ר' יוסי בר חנינא אמר:
בקשו לענותן, כדכתיב: צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה.

דלה דלה לנו -
בעולם הזה ולעולם הבא, דליה אחת דלה והשקה כל הצאן.

ויאמר אל בנותיו ואיו -
שמא הוא מאותו זרע איה שרה אשתך, שכל העולם כולו מתברך בהם.

ולמה קורא אותו כוהן מדין?
שעתידין בני בנותיו להיות כוהנים גדולים.

רבי יהושע אומר:
עובד אלילים היה, כענין שנאמר: ויהונתן בן גרשם (כג) בן מנשה.

ר' אלעזר המודעי אומר:
שר היה, כענין שנאמר: ובני דוד כוהנים היו.

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קיסמא:
גדולה לגימה שהרחיק שתי משפחות מישראל, שנאמר: על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים.

ור' יוחנן דידיה אמר:
מרחקת את הקרובים וכו' ומקרבת את הרחוקים, שנאמר: קראן לו ויאכל לחם.
ומשרה שכינה על נביאי הבעל, שנאמר: ויהי הם יושבים אל השלחן.
ומעלמת עין מן הרשעים, מיהונתן בן גרשם.

ר' סימון אמר בשם ר' אליעזר:
(כד) מי שהוא עושה חסד עם משה, דכתיב: למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם.

אמר ר' סימון:
אין כאן חסד, בשכרו האכילו, דכתיב: דלה דלה לנו.
ואימתי פרע לו הקב"ה?
בימי שאול, דכתיב: ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו וגו'.
וכי עם כל בני ישראל עשה חסד, והלא עם משה בלבד עשה?!
אלא ללמדך, שכל מי שעושה חסד עם אחד מבני ישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה חסד עם כל ישראל.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אם שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו, ראה מה פרע לו הקב"ה שכרו, מי שעושה עם מי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה.

[ב, כא]
ויואל משה לשבת את האיש -
בשעה שאמר משה ליתרו: תנה לי את צפורה בתך לאשה.
אמר לו: קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך, ואני נותנה לך לאשה.
אמר לו משה: מה הוא?
אמר לו: הבן שיהיה לך תחלה, יהיה לע"ז מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו.
אמר לו: השבע לי!
(כה) וישבע לו, שנאמר: ויואל משה לשבת אין אָָלָה אלא לשון שבועה, שנאמר: ויואל שאול את העם (וכן הוא אומר: הואל קח ככרים). (כו)
לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר, וירף ממנו.

רבי יהודה אומר:
אין ויואל אלא לשון דירה, שנאמר: הואל נא ולין, כיון שנטל בתו קבל עליו לרעות צאנו.

[ב, כד]
וישמע אלוהים את נאקתם -
(כתוב ברמז ל"א).

כי התרפים דברו און –
משל לשני נערים אחד מת אביו וקברו, ואחד אביו קיים. זה שאביו קיים, קורא לו אביו ומיד עונה אותו. וזה שמת אביו, הולך על קברו וצועק אבי אבי עד שתש כחו ולא משיבו.
כך ישראל אביהם קיים, ומיד הוא עונה אותם, שנאמר: וישמע אלוהים את נאקתם.
והיה טרם יקראו ואני אענה.
ואומר: יקראני ואענהו.
אבל הגוים יצעקו אליו ולא יענה. ואומר: ויקחו את הפר וגו'.

ר' עקיבא אומר:
ספקלטורין של פרעה מחנקין את ישראל בקירות בתים לבנין, והיו צועקין מתוך הבנין, צועקין מתוך הקירות, והקב"ה שומע נאקתם, שנאמר: וישמע אלוהים את נאקתם.
ועוד, שהיו שורפין את בניהן בכור אש זבח לאלהיהן, שנאמר: ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים.
כתיב הכא: וירא.
וכתיב התם (כז) וכל העם רואים וגו'.
וכן הוא אומר: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים.

רבי יהושע בן לוי אומר:
בזכות המשכן, דכתיב: וירא משה את כל המלאכה.
וכתיב: אשר הוצאתי אותם לשכני בתוכם.

רבי אלעזר אמר:
בזכות חנניה מישאל ועזריה.
כתיב הכא: וירא אלוהים.
וכתיב התם: כי בראותו ילדיו, ילדים אשר אין בהם כל מום.