ילקוט שמעוני, שמות פרק כ


המשך סימן רפה
וידבר אלוהים את כל הדברים -
א"ר יצחק:
מתחלת ברייתו של עולם, ראש דברך אמת, אין כל בריה חלוקה לומר, שתי רשויות נתנו את התורה, שתי רשויות בראו את העולם, בראשית בראו אין כתיב כאן, אלא בראשית ברא וידברו אין כתיב כאן, אלא וידבר אלהים.

וידבר אלוהים את כל הדברים -
מה שאי אפשר לפה לומר ואי אפשר לאזן לשמוע.
ואומר: אחת דבר אלוהים שתים זו שמעתי.
ואומר: הלא כה דברי כאש.
ואומר: צאו שלשתכם אל אהל מועד.
מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד.

ויאמר אליהם -
אמר להם מיד ולא עיכב.

דבר אחר:

ויאמר אליהם -
א"ל הוו מקבלין מלכות שמים בשמחה.

דבר אחר:

א"ל: היו אומרים על הן – הן, ועל לאו - לאו.

וידבר אלוהים -
אין אלוהים אלא דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.

את כל הדברים -
מלמד שאמר המקום עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר: את כל הדברים.
ומה תלמוד לומר: אנכי ולא יהיה לך?
אלא מלמד, שאמר המקום י' הדברות בדבור אחד וחזר ולפרטן דבור דבור בפני עצמו.
שומע אני אף כל הדברות שבתורה נאמרו בדבור אחד?
תלמוד לומר: האלה - הדברים האלה נאמרו בדבור אחד, ושאר הדברות שבתורה נאמרו דבור דבור בפני עצמו.

לאמר -
מלמד שהיו אומרים על הן – הן, ועל לאו – לאו, דברי רבי ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
על הן – הן, ועל לאו - הן.

דבר אחר:

לאמר -
צא ואמור להם לישראל, והשיבני מה הן אומרים.
ומנין שהיה משה משיב דברים לפני הגבורה?
שנאמר: וישב משה את דברי העם אל ה'.
ומה היו דברי העם?
אמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
ומנין שהמקום הורה לדבריהם?
שנאמר: ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו (כתוב ברמז תת"ל):

סימן רפו
אנכי ה' אלוהיך -
זה שאמר הכתוב: רכב אלוהים רבותים אלפי שנאן.

א"ר אבדימי דמן חיפא:
שניתי במשנתי שירד הקב"ה בסיני בכ"ב אלף כתות של מלאכי השרת.

א"ר ברכיה הכהן ברבי:
כמחנה לוויה, שצפה הקב"ה שהן עומדין במומיהן, לכך ירדו כ"ב אלף כמחנה לוויה.

דבר אחר:

רכב אלוהים - מלמד שירד הקב"ה בכ"ב אלף מרכבות, וכל מרכבה ומרכבה שראה יחזקאל אלפי שנאן.

א"ר תנחום בר חנילאי:
עד מקום שהסופיטום יכול לחשב.
כי לי כל הארץ - מילי מילי ארץ.

א"ר אלעזר בן פדת:
וכולן ירדו שנונין לכלות שונאיהן של ישראל, שאלו לא קבלו את התורה היו מכלין אותן.

א"ר לוי:
ה' בם - מי שרואה פני מלך אינו מת, שנאמר: באור פני מלך חיים.

דבר אחר:

רכב אלוהים –
א"ר אלעזר בן פדת:
מהו אלפי שנאן?
הנאין ומשובחין, ואף על פי כן ה' בם - מסוים ביניהן.
אמרה כנסת ישראל: דודי צח ואדום.
מלך בשר ודם יוצא לקומפין, כמה נאים כיוצא בו?
כמה גבורים כיוצא בו?
כמה קִוְוצִים כיוצא בו?
אבל הקב"ה אינו כן, בשעה שבא לסיני, נטל עמו מלאכי השרת הנאים ומשובחין שיהו ביניהן.

א"ר יהודה בר' סימון:
מאי דכתיב: הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש?
אות הוא בתוך רבבות קדש, בשעה שבא לסיני.

דבר אחר:
רכב אלוהים –
א"ר אלעזר בן פדת:
במקום שיש אוכלוסין יש דוחק, אבל בסיני כשבא הקב"ה ירדו עמו אלף אלפים ורבי רבבות, אף על לפי כן היה להם ריוח, שנאמר: אלפי שנאן, כמה דאת אמר: שאנן מואב מנעוריו.

רבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר המודעי,
אחד מהן אומר:

ומחזיק היה ההר, אלא א"ל הקב"ה: הארך הרחב וקבל בני אדוניך.

ואחד אומר:
כשישוב הקב"ה לירושלים הוא מחזיר את הגליות לתוכה, שנאמר: אלה מרחוק יבואו.
יכולה היא להחזיק?
אלא אמר לה הקב"ה: הרחיבי מקום אהלך.

ה' בם –

אמר ריש לקיש: טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך, ושמו של הקדוש ברוך הוא משותף בשמו של מלאך מיכאל, גבריאל רפאל.

ה' בם - אדנותו בהם. ואל תאמר בהם בלבד, אלא אף בשעה, שבא ליתן תורתו בלשון הזה, נתנה ופתח בו: אנכי ה' אלוהיך - זה שאמר: שמעה עמי ואדברה.

א"ר חמא בר יצחק:
שמעה עמי – שאדברה, שיהא לי פתחון פה לקטרג לשרי אומות העולם.

דבר אחר:

שמעה עמי - לשעבר עד שלא קבלתם התורה שמכם ישראל כשמותם של אומות העולם, סבא וחילה וסבתה ורעמה וסבתכא, משקבלתם את התורה - עמי.

אלוהים אלוהיך אנכי –
ר' יוחנן אמר:
אלוהיך אנכי - דיין אני, פטרונך אני.

וריש לקיש אמר:
מה הפטרון מועיל אצל הדיין?
אלוהים אלוהיך אנכי.

א"ר יהודה בר שלום:
בישראל הוא מדבר, לא בשביל שקראתי אתכם אלוהים - אני אמרתי אלוהים אתם, אלוהיך אנכי - לא תהו מלגלגין בתורה שנתתי לכם.

אנכי -
לשון נוטריקון: נא פשי תבית הבית.

רבנן אמרין:
היבה תיבהעימה אמירה.

אמר רבי ברכיה:
נא הורך לילך אותך, אימתי?
כשתקבל עשרת דברות.

אנכי -
ר' אסא אומר:
כ"ו דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקב"ה לומר: אני ראשון של אותיות ולא בראת בי את העולם אלא בבי"ת: בראשית ברא אלהים.
אמר לו הקב"ה: חייך, שאני פורע לך, תורה נבראת לפני עד שלא נברא העולם אלפים שנה, וכשאבוא ליתן תורה לישראל איני פותח אלא בך, שנאמר: אנכי ה' אלהיך.

אמר רבי נחמיה:
מהו אנכי?
לשון מצרי הוא.
משל למלך בשר ודם שנשבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבאין, לבש אביו נקמה והלך אצלו והביאו ובא להשיח עמו בלשונן של שבאין.
כך הקב"ה, עשו ישראל במצרים כל אותן השנים ולמדו שיחתן של מצרים, כשגאלן הקב"ה ובא ליתן להן את התורה, אמר הקב"ה: הריני משיח עמהן בלשון מצרי: אנכי - אנוך.

דבר אחר:

לפי שנראה להם הקב"ה:
בים - כגבור עושה מלחמה,
ונראה להם בסיני - כסופר מלמד תורה,
ונראה להן בימי דניאל - כזקן מלא רחמים.
אמר להם הקב"ה: לא בשביל שאתם רואים אותי דמויות הרבה, אלא אני הוא שבים, אני הוא שבסיני.

אנכי ה' אלוהיך -
אמר ר' חייא בר אבא:
לפי כל עסק ועסק וכל דבר ודבר היה נראה להם:
בים - כגבור עושה מלחמה,
ונראה להם בסיני - כסופר מלמד תורה.
ונראה להם בימי שלמה - לפי מעשיהן: מראהו כלבנון בחור כארזים.
ונראה להם בימי דניאל - כזקן מלמד תורה, שכן נאה תורה להיות יוצאה מפי זקנים.

דבר אחר:
אנכי ה' אלוהיך -
אמר רבי חנינא בר פפא:
נראה להם הקב"ה:
פנים זועפות,
פנים מסבירות,
פנים בינוניות,
פנים שוחקות.


פנים זועפות – למקרא, כשאדם מלמד בנו תורה, צריך ללמדו באימה.
פנים בינוניות - למשנה.
פנים מסבירות - לתלמוד.
פנים שוחקות - לאגדה.

אמר להם הקב"ה:
אף על פי שאתם רואים כל הדמויות הללו: אנכי ה' אלהיך.

א"ר לוי:
נראה להם הקב"ה כאיקונין זו, שמראה פנים לכל צד. אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן.
כך הקב"ה כשהיה מדבר, כל אחד מישראל היה אומר: עִמִי הדבור מדבר: אנכי ה' אלהיכם אין כתיב כאן אלא אנכי ה' אלהיך.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו.
ואל תתמה, המן שהיה יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כחו.
התינוקות לפי כחן, כשם שהתינוק הזה יונק משדי אמו, כך היה טעמן, שנאמר: והיה טעמו כטעם לשד השמן.
הבחורים לפי כחן, שנאמר: ולחמי אשר נתתי לך לחם ושמן ודבש האכלתיך.
והזקנים לפי כחן, שנאמר: וטעמו כצפיחת בדבש.
ומה אם המן כל אחד ואחד היה טועם לפי כחו, הדבור על אחת כמה וכמה.

אמר דוד: קול ה' בכח - בכחו אין כתיב כאן אלא בכח - בכחו של כל אחד.
אמר להם הקב"ה: לא בשביל שאתם שומעין קולות הרבה [יש אלוהות הרבה], אלא הוו יודעים שאני הוא: אנכי ה' אלהיך.
למה לא [נכתבו] עשרת הדברות מתחלת התורה?
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שנכנס למדינה, אמר להם: אמלוך עליכם!
אמרו לו: כלום עשית לנו טובה שתמליך עלינו?!
מה עשה?
בנה להם את החומה והכניס להם את המים, עשה להם מלחמות.
א"ל: אמלוך עליכם!
אמרו לו: הן הן.
כך: הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים,
קרע להם את הים,
הוריד להם את המן,
הגיז להם את השלו,
העלה להם את הבאר,
עשה להם מלחמת עמלק.
אמר להם: אמלוך עליכם!
אמרו לו: הן הן.

רבי אומר:
להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה, הושוו כולן לב אחד, לקבל מלכות שמים בשמחה.
ולא עוד, אלא שהיו משתעשעין (נ"א מתמשכנין) זה על זה.
וכשנגלה הקב"ה לכרות ברית עמהן על הסתרים, שנאמר: הנסתרות לה' אלהינו.
אמרו לו: על הגלוין אנו כורתין ברית עמך, ואין אנו כורתין ברית עמך על הנסתרות, שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מסתכן (נ"א מתמשכן) בו.

אנכי ה' אלוהיך -
שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר: שתי רשויות הן, אלא אנכי ה' אלוהיך –
אני הוא במרה,
ואני הוא על הים,
ואני בסיני,
אני לעתיד לבא.
ראו עתה כי אני אני הוא,
ועד זקנה ואני הוא וגו',
כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וגו' אני ראשון וגו',
אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא.

א"ר נתן:
מכאן תשובה לאפיקורסין שהיו אומרים שתי רשיות הם, אלא כשעמד הקב"ה ואמר: אנכי ה' אלוהיך מי עמד ומוחה כנגדו?
ואם תאמר במטמוניות היה הדבר הזה, הלא כבר נאמר: לא (מראש) בסתר דברתי - לא נתנה פנגס.
וכן הוא אומר: אני ה' דובר צדק מגיד מישרים.

דבר אחר:
אנכי ה' אלוהיך - כשעמד הקב"ה ואמר: אנכי ה' אלוהיך - היו ההרים והגבעות מתרגשין, ובא תבור וחרמון מבית אלים וכרמל מאספניא, שנאמר: חי אני נאם המלך ה צבאות שמו כי כתבור בהרים וגו'. וככרמל בים יבוא. זה אומר: אני נקראתי, וזה אומר: אני נקראתי, וכיון ששמעו מפיו: אשר הוצאתיך מארץ מצרים - עמד כל אחד ואחד במקומו ואמר: לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים.

דבר אחר:
אנכי ה' אלוהיך - כשעמד המקום ואמר: אנכי ה' אלוהיך - היה ארץ חלה, שנאמר: ה' בצאתך משעיר וגו'.
ואומר: הרים נזלו מפני ה'.
ואומר: קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' יחיל וגו' קול ה' שובר ארזים קול ה' יחולל אילות עד שנתמלאו בתיהן מזיו השכינה.
באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו אצל בלעם, ואמרו לו: שמא מבול מביא לעולם? אמר להם: כבר נשבע המקום שאינו מביא מבול, שנאמר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו'. אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא, אבל מביא מבול של אש?
אמר להם: לא מבול של מים ולא מבול של אש הוא מביא, אלא הקב"ה רוצה ליתן תורה לעמו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.
כיון ששמעו את הדבר הזה, פנו כולן והלכו איש איש למקומו.
ולפיכך נתבעו אומות העולם בתורה, שלא ליתן פתחון פה לאומות, אלו נתבענו כבר קבלנו עלינו, הרי שנתבעו ולא קבלו עליהם.

ויאמר ה' מסיני בא –
נגלה על בני עשו הרשע, וא"ל: מקבלים אתם עליכם את התורה?
אמרו לו: מה כתיב בה?
א"ל: לא תרצח!
אמרו לו: הוא ירושה שהוריש לנו אבינו: ועל חרבך תחיה.

נגלה על בני עמון ומואב, א"ל: מקבלים את תורה?
א"ל: מה כתיב בה?
א"ל: לא תנאף!
א"ל: והלא כולן בני מנאפים הן, שנאמר: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.

נגלה על בני ישמעאל, א"ל: מקבלין אתם עליכם התורה?
א"ל: מה כתיב בה?
א"ל: לא תגנוב!
א"ל: זו ברכה שנתן לנו אבינו, שנאמר: והוא יהיה פרא אדם.
וכתיב: כי גונב גונבתי.

וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו פתחו כולם ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
וכן הוא אומר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים.

ר' (ישמעאל) [שמעון] בן אלעזר אומר:
ומה בשבע מצוות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהן, על אחת כמה וכמה בכל המצוות שבתורה.
משל למלך שהיו לו שני אפוטר ופין: אחד ממונה על אוצר של כסף ושל זהב, ואחד ממונה על אוצרות של תבן. נחשד זה שהיה ממונה על אוצר של תבן, והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב.
אמרו לו: ריקה, אם על אוצר של תבן נחשדת, היאך יאמינו אותך על אוצר של זהב וכסף?! והרי דברים קל וחומר: ומה בשבע מצוות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהן, על אחת כמה וכמה בכל המצוות שבתורה.
ומפני מה לא נתנה תורה בארץ ישראל?
שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר: לפי שנתנה תורה בארצו, לפיכך לא קבלנו עלינו.

דבר אחר:

שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר: בארצי נתנה תורה, וזה אומר: בארצי נתנה תורה, לפיכך נתנה תורה במדבר, דימוס, בפרהסיא, במקום הפקר.

בשלשה דברים נמשלה תורה:
במדבר,
באש,
ובמים.

לומר לך מה אלו חנם, אף דברי תורה חנם לכל באי עולם.

אשר הוצאתיך מבית עבדים -
עבדים למלכים היו.
או אינו אלא עבדים לעבדים היו?
כשהוא אומר: ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים - הוי עבדים למלכים היו ולא עבדים לעבדים.

דבר אחר:

מבית עבדים -
מבית עובדי עבודה זרה.

לא יהיה לך אלוהים אחרים -
למה נאמר?
לפי שנאמר: אנכי ה' אלהיך -
משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה.
אמרו לו עבדיו: גזור עליהם גזרות.
אמר להם: לכשיקבלו מלכותי אגזור עליהן גזרות, שאם מלכותי אין מקבלין גזרתי היאך מקיימין?!
כך אמר הקב"ה לישראל: אנכי ה' אלוהיך לא יהיה לך אלוהים אחרים - אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים.
אמרו לו: הן הן.
כשם שקבלתם מלכותי, כך קבלו גזרותי: לא יהיה לך אלוהים אחרים.

רשב"י אומר:
הוא שנאמר להלן: אני ה' אלהיכם כמעשה ארץ מצרים וגו' - אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם בסיני, קבלו גזרותי!

דבר אחר:

לא יהיה לך -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: לא תעשה לך פסל וכל תמונה.
אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים?
תלמוד לומר: לא יהיה לך אלוהים אחרים.
וכי אלהיות הן, והלא כבר נאמר ונתון את אלהיהם באש כי לא אלוהים המה, ומה תלמוד לומר אלוהים אחרים?
אלא שאחרים קוראים אותם אלהים.

דבר אחר:
אלוהים אחרים -
שהם מאחרים את הטובה מלבוא בעולם.

דבר אחר:
אלוהים אחרים -
שהן עושים את עובדיהם אחרים.

דבר אחר:

שהן אחרים לעובדיהם.
וכן הוא אומר: הן יצעק אליו ולא יענהו ומצרתו לא יושיעו.

רבי יוסי אומר:
אליהם אחרים -
למה נאמר?
שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו נקראו בשמו - כבר היה בהן צורך, הרי נקראו בשמו ואין בהן צורך.
אימתי נקראו בשמו?
בימי אנוש בן שת, שנאמר: אז הוחל לקרוא בשם ה', באותה שעה עלה אוקינוס והציף שלישו של עולם.
אמר הקב"ה: אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמכם אלוהות, אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי ה'.
וכן הוא אומר: הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו.

רבי אלעזר המודעי אומר:
אליהם אחרים –
שהם מחדשים להם אלוהות בכל יום, הא כיצד?
היה לו של זהב ונצרך לו - עושהו של כסף, נצרך לו - עושהו של נחושת, וכן ברזל ושל בדיל ושל עופרת, שנאמר: חרשים מקרוב באו.

רבי יצחק אמר:
אילו באנו לפרש כל שם אלילים, לא היה מספיק להן כל עורות שבעולם.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר:
בוא וראה לשון שתפסה תורה, למולך - כל שתמליכנו עליך אפילו קיסם אחד.

רבי אומר:
אלהים אחרים -
שהן אחרונים למי שהוא אחרון במעשים.
ומי אחרון שבמעשים?
זה הקורא אותן אלוהות.

על פני -
למה נאמר?
שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר: לא נצטווה על עבודה זרה אלא מי שיצא ממצרים, לכך נאמר: על פני - לומר לך, מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, אף אתה לא בנך ולא בן בנך, לא תעבוד עבודה זרה עד סוף כל הדורות.

לא תעשה לך פסל וכל תמונה -
יכול לא יעשה לו גלופה, אבל יעשה לו אטומה?
תלמוד לומר: וכל תמונה.
יכול לא יעשה אטומה, אבל יעשה לו מטע?
תלמוד לומר: לא תטע לך אשרה.
[יכול] לא יטע לו מטע, אבל יעשה של עץ?
תלמוד לומר: כל עץ.
[יכול] לא יעשה של עץ, אבל יעשה לו של אבן, אבל יעשה לו של כסף ושל זהב?
תלמוד לומר: אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם - לא יעשה לא של כסף ולא של זהב.
יכול לא יעשה לו של כסף ושל זהב אבל יעשה לו של נחושת ושל ברזל ושל בדיל ושל עופרת? תלמוד לומר: אלהי מסכה לא תעשה לך.
יכול [לא] יעשה לו דמות כל פסל, [אבל יעשה לו כל סמל]?
תלמוד לומר: פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל.
יכול לא יעשה דמות כל סמל, אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף?
תלמוד לומר: תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור.
יכול לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים?
תלמוד לומר: תבנית כל רומש באדמה תבנית כל דגה אשר במים.
יכול לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות?
תלמוד לומר: ופן תשא עיניך השמימה וגו'.
יכול לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה דמות מלאכים כרובים ואופנים?
תלמוד לומר: אשר בשמים.
אי אשר בשמים, יכול יעשה דמות חמה ולבנה וכוכבים?
תלמוד לומר: ממעל - לא דמות מלאכים, ולא דמות כוכבים, ולא דמות חמה ולבנה.
יכול לא יעשה דמות כל אלה, אבל יעשה תהום חשך?
תלמוד לומר: ואשר במים מתחת לארץ - להביא את הבבואה, דברי רבי עקיבא.

ויש אומרים:
להביא את השברירין.
כל כך רדף הכתוב אחר יצר הרע, שלא ליתן מקום לאמתלאה של היתר.

שנו רבותינו:
דמות צורות לבנות היו לרבן גמליאל על הטבלא בכותל, שבהן היה מראה להדיוטות: כזה ראיתם או כזה ראיתם? ומי שרי?
והכתיב: לא תעשון אתי - לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני!

אמר אביי:
לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשותן כמותן.

כדתניא:
לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו'.

והתניא:
לא תעשון אתי כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא אסרה תורה אלא דמות ארבע פנים בהדי הדדי. אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה לישתרי,
אַלָּמָּה תנן: כל הפרצופין מותרין חוץ משל אדם?
אמר קרא: לא תעשון אתי - לא תעשון אותי.
ומלאכים מי שרי?

והתניא:
לא תעשון כדמות שמשי, כגון חיות הקודש ומלאכי השרת ואופנים ושרפים?
לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון, ושבמדור התחתון מי שרי?

והתניא: אשר בשמים -
לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות.
ממעל - לרבות מלאכי השרת.
כי תניא ההיא לעובדן, לעובדן אפילו שלשול קטן נמי?
אין הכי נמי ומסיפא, דקרא אתי.

דתניא:
אשר בארץ - לרבות הרים וגבעות ימים ונחלים אפיקים וגאיות.
מתחת - לרבות שלשול קטן [ועשיה גרידא מי שרי]?
שאני רבן גמליאל, דאחרים עשו לו.
והא רב יהודה דאחרים עשו לו,
ואמר ליה שמואל: סמי עיניה דדין?
התם חותמה בולט הוה, חיישינן לחשדא.
דתניא: טבעת שחותמה בולט אסור להניחה.
ומי היישינן לחשדא?
והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, דהוה בה אנדרטא והוו עילי בגווה שמואל ולוי ומצלו? רבים שאני, ורבן גמליאל נשיא הוה ורבים שכיחי בהדיה.
ואי תימא: לפרקים הוה,
ואי תימא: להתלמד עבד, דכתיב: לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות.

סימן רפז
לא תשתחוה להם ולא תעבדם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וילך ויעבוד אלוהים אחרים - לחייב על העבודה בפני עצמה, ועל השתחויה בפני עצמה.
או לא יהא חייב עד שיעבוד וישתחוה?
תלמוד לומר: לא תשתחוה וכו'- לחייב על העבודה בפני עצמה, ועל ההשתחויה בפני עצמה.

דבר אחר:

לא תשתחוה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: זובח לאלהים יחרם - עונש שמענו אזהרה מנין?
תלמוד לומר: לא תשתחוה.
וכן הוא אומר: כי לא תשתחוה לאל אחר.
איתמר: העובד אלילים מאהבה ומיראה –
אביי אמר: חייב, דהא פלחה.
רבה אמר: פטור, אי קבליה עליה לאלוה – אין, ואי לא - לא.

אמר אביי:
מנא אמינא לה?
דתניא: לא תשתחוה להם - להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם שכמותך!
יכול אפילו נעבד כהמן?
תלמוד לומר: לא תעבדם.
והא המן מיראה הוה,

אמר רבא:
כהמן ולא כהמן, כהמן - דאיהו גופיה אלוה, ולא כהמן - דאילו התם מיראה, הכא לאו מיראה.

אמר רבי אמי:
זבח קטר ונסך בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת, אמר קרא: לא תעבדם - הכתוב עשאן כולן עבודה אחת.

אמר אביי:
שלוש השתחויות בע"ז למה?
אחת לכדרכה
ואחת לשלא כדרכה,
ואחת לחלק.
לכדרכה
מאיכה יעבדו נפקא?
אלא אחת לשלא כדרכה, ואחת כדרכה ושלא כדרכה, ואחת לחלק.

אמר רבא:
הכל בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב: וחי בהם ולא שימות בהן, יצא אונס.
הדר כתב רחמנא: ולא תחללו את שם קדשי - דאפילו אונס, ולא קשיא, הא בצנעא והא בפרהסיא.

כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא -
וכי אני אלוה של קנאה?
אני שליט בקנאה ואין הקנאה שליטה בי,
אני שליט בתנומה ואין התנומה שליטה בי.
וכן הוא אומר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

דבר אחר:
בקנאה אני נפרע מהן מעובדי עבודה זרה, אבל חנון ורחום בדברים אחרים.

סימן רפח
שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי:
אם אין רצונו של הקב"ה באלהים אחרים, למה אינו מבטלם?
א"ל: אילו לדבר שאינו צורך בו לעולם היו עובדין - היה מבטלו.
הרי הן עובדין לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים?
א"ל: אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו, ויניח דבר שצורך העולם בו.
א"ל: אם כן מחזיקין אנו ידי עובדיהם של אלו, שיהו אומרים: תדעו שהן אלוהות, שהרי אלו בטלו ואלו לא בטלו.

שאל פילוסוף אחד את הזקנים ברומי:
אם אין רצונו של הקב"ה באלהים אחרים, מפני מה אינו מבטלם וכו' יאבד עולמו מפני השוטים?
אלא עולם כמנהגו הולך, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין.

דבר אחר:

הרי שגזל סאה של חטים והלך וזרעה בקרקע, דין הוא של תצמח, אלא עולם כמנהגו הולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.
וכן הבא על אשת חברו, דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.

והיינו דאמר ריש לקיש:
אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי בעבירה.

שאל פילוסוף אחד את רבן גמליאל:
כתיב: כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא - מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה?
אמר ליה: משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל כלב, והעלה לו שם על שם אביו. וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אביו. וכששמע המלך - על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס?
הוי אומר: על הבן הוא כועס.
אמר ליה: כלב אתה קורא אותה, והלא יש בה ממש.
אמר ליה: מה ראית?
א"ל: פעם אחת נפלה דליקה בעירנו ונשרפה כל העיר כולה וביתה לא נשרף.
אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, כשהוא עושה מלחמה - עם החיים הוא עושה, או עם המתים הוא עושה?
הוי אומר: עם החיים הוא עושה.
אמר ליה: כלב אתה קורא אותה, מת אתה קורא אותה, אם כן יאבדנה מן העולם!
אמר ליה: אילו לדבר שאין צורך העולם בו היו עובדין - היה מאבדה, הרי הן עובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות, לאפיקים ולגאיות, יאבד עולמו מפני השוטים?!
אלא עולם כמנהגו נוהג וכו'.

וכן הוא אומר: אסף אסף כל מעל פני האדמה אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים.
וכי מפני שהרשעים נכשלים בהם יאבדו מן העולם וכו'?

סימן רפט
שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל:
כתוב בתורה: כי אנכי ה אלוהיך אל קנא - כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גבור בגבור, עשיר בעשיר?
אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה?
לאדם שנשא אשה על אשתו.
חשובה ממנה - אין מתקנא בה.
פחותה ממנה - מתקנא בה.

אמר ליה: זונין רבה לרבי עקיבא.
לבי ולבך ידעי בעבודת אלילים דליה בה מששא, והא קא חזינן דאזלי, ביה תבירי ואתו כי מצמדי?
א"ל: אמשול לך משל למה הדבר דומה?
לאדם נאמן שהיה בעולם וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד אצלו בעדים. פעם אחת שכח והפקיד אצלו שלא בעדים.
אמרה לו אשתו: בוא ונכפרנו!
אמר לה: וכי מפני שוטה זה שעשה כן, נאבד את אמונתנו?!
אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על בני אדם משביעין אותן שלא ילכו אלא ביום פלוני על ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנו לצאת הולך לבית פסלו.
אומרים יסורין: דין הוא שלא נצא.
חוזרין ואומרים: וכי מפני שוטה זה שעשה שלא כהוגן, אנו נתיר את שבועתנו?

והיינו דאמר ר' יוחנן:
מאי דכתיב: וחלים רעים ונאמנים - רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתן.

א"ל רבה בר ר' יצחק לרבי יהודה:
והא איכא בית כסילים באתרין, דכימצטריך עלמא למטרא ולא אתי מיטרא שחטו ליה גברא ואתי מיטרא.
אמר ליה: השתא איכו שכיבו לא אמרי לכו הא מילתא.

דאמר רב:
מאי דכתיב: אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים?
מלמד, שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם.

והיינו דאמר ריש לקיש:
מאי דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן?
בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין לו.

סימן רצ
תנו רבנן:
לא יומתו אבות על בנים - מה ת"ל?
אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות, הרי כבר נאמר: איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים - התם כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן.
כדתניא:
ואף בעונות אבותם אתם ימקו - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן.
או אינו אלא כשאין אוחזין?
כשהוא אומר: איש בחטאו יומתו, הוי אומר כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם.
ולא, והכתיב: וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, מלמד, שכל ישראל ערבים זה בזה?
התם שהיה בידם למחות ולא מחו.

סימן רצא
אמר רבי יוסי בר' חנינא:
ד' גזרות גזר משה על ישראל ובאו ארבעה נביאים ובטלום:
משה אמר: וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב.
בא עמוס ובטלה, שנאמר: ה' אלוהים מי יקום יעקב כי קטן הוא.
וכתיב: נחם ה' על זאת.

משה אמר: ובגוים ההם לא תרגיע.
בא ירמיה ובטלה, שנאמר: הלוך להרגיעו ישראל.

משה אמר: פוקד עון על בנים
בא יחזקאל ובטלה, שנאמר: הנפש החוטאת היא תמות.

משה אמר: ואבדתם בגוים.
בא ישעיה ובטלה, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'.

סימן רצב
פוקד עון אבות על בנים על שלשים וגו' -
בזמן שהן אינן מסורגין, או בזמן שהן מסורגין, הא כיצד?
רשע בן רשע.

רבי נתן אומר:
קוצץ בן קוצץ.
כיון ששמע משה את הדבר הזה: וימהר משה ויקד ארצה וישתחו.
אמר: חס ושלום! אין בישראל רשע בן רשע.
או כשם שמדת פורענות לה' דורות, כך מידת הטובה?
תלמוד לומר: לאלפים.
אי לאלפים, שומע אני מעוט אלפים שנים?
תלמוד לומר: לאלף דור - דורי דורים לאין חקר ואין מספר.

לאוהבי -
זה אברהם וכיוצא בו.

ולשומרי מצותי -
אלו הנביאים והזקנים.

ר' נתן אומר:
לאוהבי ולשומרי מצותי - אלו שהן יושבין בארץ ישראל ונותנים נפשם על כל המצוות.
מה לך יוצא ליהרג?
על שמלתי את בני.

מה לך יוצא לישרף?
על שקריתי בתורה.

מה לך יוצא ליצלב?
על שאכלתי מצה.

מה לך לוקה מאה פרגול?
על שנטלתי את הלולב.
ואומר: אשר הוכיתי בית מאהבי - המכות האלה גרמו לי לאהוב לאבי שבשמים.

סימן רצג
לא תשא את שם ה' אלוהיך -
(פסיקתא רבתי עיין שם).
כל המברך ברכה שאינה צריכה - עובר משום לא תשא.

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן:
אוכל ולא אוכל – שקר, ואזהרתיה וְמִ - ולא תשבעו בשמי לשקר.
אכלתי ולא אכלתי – שוא, ואזהרתיה מהכא: לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא.
קונמות - עובר בלא יחל דברו.
מיתיבי: שוא ושקר אחד הן, מאי לאו?
מדשוא לשעבר, שקר נמי לשעבר.
אלמא אכלתי ולא אכלתי - שקר הוא.
לא, הא כדאיתא והא כדאיתא.
ומאי דבר אחד הן?
דִּבְדבור אחד נאמרו.
כדתניא: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר, ומה שאין האוזן יכולה לשמוע.
בשלמא התם בדבור אחד נאמרו,
כדרב אדא בר אהבה, דאמר:
נשים חייבות בקדוש היום - דבר תורה, דאמר קרא: זכור ושמור - כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה.
אלא הכא למאי הילכתא מבעיא ליה?
אלא כשם שלוקה על (שקר) [שוא], כך לוקה על (שוא) [שקר].
פשיטא, האי לאו והאי לאו?
מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי:
לא ינקה – כלל, קא משמע לן כדשני ליה.
ואי תימא: כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא?
ור' עקיבא היא דמחייב לשעבר כלהבא.

כי אתה רבין א"ר ירמיה א"ר אבהו אמר ר' יוחנן:
אכלתי ולא אכלתי - דבר שקר, ואזהרתיה מ - ולא תשבעו בשמי לשקר.
אוכל ולא אוכל - עובר ב - לא יחל דברו.
ואי זה שבועת שוא?
נשבע לשנות את הידוע (לאדם).

אמר רב אידי בר אבין, א"ר עמרם, א"ר יצחק, אמר ר' יוחנן:
ר' יהודה אומר, משום ר' יוסי הגלילי:
שבתורה לאו, שיש בו מעשה - לוקין עליו.
לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו, חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם.

נשבע מנלן?
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי, אמר קרא:
לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא כי לא ינקה וגו' -
ב"ד של מעלה אין מנקין אותו, אבל בית דין של מטה מלקין אותו.

א"ל רב פפא לאביי:
דלמא הכי קאמר רחמנא: לא ינקה – כלל?
אי כתיב: לא ינקה כדקאמרת, השתא דכתיב: כי לא ינקה ה' - ה' הוא דאינו מנקה, אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.
אשכחן שבועת שוא, שבועת שקר מנלן?

רבי יוחנן דידיה אמר:
לשוא לשוא - ב' פעמים, אם אינו עניין לשבועת שוא, תנהו עניין לשבועת שקר, כגון: אכלתי ולא אכלתי.
ומאי שנא?

אמר רבא:

בפירוש רבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא, מה שוא לשעבר, אף שקר נמי לשעבר.

לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא -
שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה – פטור.
ואיזהו שבועת שוא?
נשבע לשנות את הידוע (לאדם), על עמוד של אבן שהוא של זהב, על האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש.
נשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי גמל פורח באויר, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד, אמר לעדים: בואו העידוני שבועה שלא נעידוך.
נשבע לבטל את המצוה, שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפילין.


סימן רצד
תנו רבנן:
שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה.
אומרים לו: הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שא"ל הקב"ה למשה בסיני: לא תשא את שם וגו'.
וכל עבירות שבתורה נאמר בהם: ונקה.
וכאן נאמר: כי לא ינקה.

כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן - ממנו וממשפחתו, שנאמר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך - ואין בשרך אלא קרובים, שנאמר: ומבשרך לא תתעלם.

וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו.
וכאן - ממנו ומכל העולם, שנאמר: אלה וכחש ורצוח וגו' על זאת תאכל הארץ וגו'.

כל עבירות שבתורה - אם יש לו זכות - תולין לו שנים ושלשה דורות.
וכאן - נפרעין ממנו לאלתר, שנאמר: הוצאתיה נאם ה' וגו' הוצאה לאלתר.
ובאה אל בית הגנב - זה הגונב דעת הבריות, שאין לו ממון אצל חברו וטוענו ומשביעו.
ואל בית הנשבע בשמי לשקר - כמשמעו.
ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו - הא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותו, שבועת שוא מכלה אותו.
אם אמר: איני נשבע! פוטרין אותו מיד.
ואם אמר: הריני נשבע! אותן העומדין שם אומרים: סורו נא מעל אהלי וגו'.
וכשמשביעין אותו אומרים לו: הוי יודע, שלא על דעתך אנו משביעין אותך, אלא על דעתנו ועל דעת בית דין.
וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל.
א"ל: דעו, לא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר: ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה וגו'.
אין לי אלא לאותן העומדין לפני הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידים להתגייר מנין?
תלמוד לומר: ואת אשר איננו פה.
אין לי אלא מצוות שקבלו עליהן מהר סיני, מצוות העתידין להתחדש, כגון: מקרא מגילה חנוכה ופורים מנין?
תלמוד לומר: קימו וקבלו היהודים - קיימו מה שקבלו עליהם כבר.

אמר מר:
שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה.

דתנן:

אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, וידוי מעשר, קריאת שמע ותפילה, וברכות המזון, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון.
וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה.
אמר מר:
כל העולם כולו נזדעזע על לא תשא - כדקתני טעמא:
כל העבירות שבתורה נאמר בהן: ונקה,
וכאן נאמר: לא ינקה.
והא כל העבירות שבתורה נמי כתיב בהן: לא ינקה?!
ההוא מיבעיא ליה לכדתניא: ר' אלעזר אומר:
אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר: לא ינקה.
ואי אפשר לומר: לא ינקה שכבר נאמר: ונקה. הא כיצד?
מנקה לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבין.

וכל עבירות שבתורה - ממנו אין, ממשפחתו לא?
והכתיב: ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו.

ותניא, אמר ר' שמעון:
אם הוא חטא משפחתו מה חטאה?!
אלא אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולן מוכסין, ואין לך משפחה שיש בה ליסטים שאין כולן ליסטין, מפני שמחפין עליו?
התם בדינא אחרינא כדתניא, ר' אליעזר אומר:
ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו.

יכול כל המשפחה כולה בהכרת?
תלמוד לומר: אותו.
אותו - בהכרת ולא כל המשפחה כולה בהכרת.
ובשאר עבירות - מכל העולם כולו לא?
והכתיב: וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו.
מלמד, שכל ישראל ערבין זה בזה.
התם שיש בידם למחות ולא מיחו, הכא אף על פי שאין בידם למחות.
מאי איכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא, בין צדיקים דמשפחתו לצדיקים דעלמא? בשאר עבירות - הוא בדינה, ורשעים דמשפחתו בדין חמור, ורשעים דעלמא בדין הקל, וצדיקים דהכא ודהכא פטירי.
גבי שבועת שוא - הוא ורשעים דמשפחתו בדיניה, ורשעים דעלמא בדין חמור, וצדיקים דהכא ודהכא בדין הקל.
ואם אמר: הריני נשבע! העומדים שם אומרים: סורו נא וגו'.
בשלמא דהוא דמשתבע קאי בסורו, אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי?
מיבעיא ליה לכדתניא ר' שמעון בן טרפון אומר:
שבועת ה' תהיה בין שניהם – מלמד, שהשבועה חלה על שניהם, וכשמשביעין אותו אומרים לו: הוי יודע, שלא על דעתך אנו משביעין אותך, אלא על דעתנו ועל דעת בית דין.
למה לי למימר הכי?
לאפוקי מקניא דרבא.

סימן רצה
לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא -
אף שבועת שוא הייתה בכלל, שנאמר:(עג) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו'.
והרי הכתוב מוציאה מכללה, ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן.
אני אומר: כשם שהיא פטורה מן הקרבן, כך תהא פטורה מן המכות!
תלמוד לומר: לא תשא את שם ה' - מכלל קרבן יצאת, מכלל מכות - לא יצאת.

לא תשא את שם ה' -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ולא תשבעו בשמי לשקר - אין לי אלא שלא ישבע.
שלא יקבל עליו לישבע מנין?
תלמוד לומר: לא תשא את שם ה' אלוהיך - עד שלא תקבל להשבע הרי אני לך לאלוה, משקבלת לישבע הרי אני לך לדיין.
אי אפשר לומר ונקה וגו' שכבר נאמר: לא ינקה וכו' כדלעיל.

רבי אומר:
כל שהוא מלא תשא ולמעלה - תשובה מכפרת.
מלא תשא ולמטה - ולא תשא עמהן - התשובה תולה ויום הכפורים מכפר.
ואיזו היא מלא תשא ולמעלה?
עשה ולא תעשה.
מלא תשא ולמטן?
דברים שחייבין עליהן מיתת בית דין, מיתה בידי שמים, כרת בידי שמים ומלקות ארבעים, חטאות ואשמות, ולא תשא עמהן.

זכור,
ושמור,
שניהם בדבור אחד נאמרו.

מחלליה מות יומת,
וביום השבת שני כבשים,

שניהם בדבור אחד נאמרו.

ערות אשת אחיך,
יבמה יבא עליה,

שניהם בדבור אחד.

לא תלבש שעטנז,
גדלים תעשה לך,

שניהם בדבור אחד.

וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל,
ולא תסוב נחלה ממטה למטה,

נאמר בדבור אחד,
מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר: אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי.
הלוא כה דברי כאש נאם ה' וגו'.

זכור ושמור
זכור – מלפניו,
ושמור - מאחריו.
מכאן אמרו:
מוסיפין מחול על הקודש.
משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומאחריו.

אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גוריון אומר:
תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם נתמנה לך חפץ יפה, תהא מתקנו לשם שבת.

ר' יוחנן אומר:
לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשם שבת.

לקדשו -
בברכה.
מכאן אמרו:
מקדשין על היין בכניסתו.
אין לי אלא קדושה ליום, קדושה ללילה מנין?
תלמוד לומר: ושמרתם את השבת וגו'.
אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין?
תלמוד לומר: אלה מועדי ה' וגו'.

תנו רבנן:
זכור את יום השבת לקדשו -
זכרהו על היין בכניסתו.
אין לי אלא בלילה, ביום מנין?
תלמוד לומר: זכור את יום.

אמר רב אחא בר יעקב:
צריך שיזכיר יציאת מצרים בקדוש היום.
כתיב הכא: למען תזכור.
וכתיב התם: זכור את יום השבת.

סימן רצו
ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך -
וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששה ימים?
אלא שבות כאילו מלאכתך עשויה.

דבר אחר:
שבות ממחשבת עבודה.
ואומר: אם תשיב משבת רגלך וגו' אז תתענג וגו'.

ויום השביעי שבת לה' אלוהיך -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת.
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו וכו'?
תלמוד לומר: ויום השביעי שבת לה' אלוהיך.
שאין תלמוד לומר: שבת, אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה.

רב אחא בר יאשיה אומר:
אתה ובנך ובתך - אלו הקטנים.
או אינו אלא גדולים?
אמרת, והלא כבר מוזהרין הן, הא מה תלמוד לומר: אתה ובנך ובתך?
אלו קטנים.

עבדך ואמתך -
אלו ביני ברית.
או אינו אלא עבד ערל?
כשהוא אומר: וינפש בן אמתך והגר - הרי עבד ערל אמור.
הא מה תלמוד לומר: עבדך ואמתך?
אלו בני ברית.

וגרך -
זה גר צדק.
או אינו אלא גר תושב?
כשהוא אומר: והגר - הרי גר תושב אמור.
הא מה תלמוד לומר וגרך?
זה גר צדק.

כי ששת ימים וגו' -
מגיד שהיה שקול כנגד כל מעשה בראשית.

וינח ביום השביעי -
וכי יש לפניו יגיעה, והלא כבר נאמר: הלוא ידעת אם לא שמעת וגו' נותן ליעף כח וגו' בדבר ה' שמים נעשו.
מה תלמוד לומר: וינח ביום השביעי?
אלא כביכול הכתיב על עצמו שברא את עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי.

והרי דברים קל וחומר: אם מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על עצמו שברא עולמו לששה ימים ונח ביום הז', אדם שכתוב בו: אדם לעמל יולד על אחת כמה וכמה.

על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו -
ברכו – במן.
וקדשו – בברכה, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
ברכו – במן,
וקדשו - במאורות.

ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר בשם ר' שמעון:
ברכו – במן,
וקדשו - במאור פניו של אדם, על כן ברך ה' וגו'.

סימן רצז
כבד את אביך ואת אמך -
תנו רבנן:
נאמר: כבד את אביך.
ונאמר: כבד את ה' מהונך.
השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום.

נאמר: איש אמו ואביו תיראו.
ונאמר: את ה' אלוהיך תירא.
השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום.

נאמר: ומקלל אביו ואמו מות יומת.
ונאמר: איש כי יקלל אלהיו.
השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום.
אבל בהכאה אי אפשר, וכן בדין, מפני ששלשתן שותפין בו.

תנו רבנן:
שלושה שותפין יש באדם:
הקב"ה,
ואביו,
ואמו
.
בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו - אמר הקב"ה: מעלה אני עליהן כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ובזמן שאדם מצער אביו ואמו - אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהן, שאילו דרתי ביניהן צערוני.

תניא: רבי אומר:
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הכתוב כבוד אב לכבוד אם וכו'.

שאל בן אלמנה לרבי אליעזר:
אבא אומר: השקיני מים!
ואמא אומרת: השקיני מים!
איזה מהן קודם?
א"ל: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאת ואמך חייבין בכבוד אביך.

בא לפני ר' יהושע
אמר ליה כך.
א"ל: רבי, נתגרשה מהו?
אמר ליה: מבין ריסי עיניך ניכר שאתה בן אלמנה, הטל להם מים בספל וקעקע להן כתרנגולין.

שאלו את ר' אליעזר:
עד היכן כבוד אב ואם?
אמר להם: צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון, ודמה בן נתינה שמו.
פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר.
ורב כהנא מתני: בשמונים רבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו.
לשנה האחרת נתן לו הקב"ה שכרו ונולדה לו פרה אדומה בעדרו, ונכנסו חכמי ישראל אצלו. א"ל: יודע אני בכם שאם מבקש אני מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, ועתה איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא.

א"ר חנינא:
מי שאינו מצווה ועושה כך, מי שהוא מצווה ועושה על אחת כמה וכמה.

כי אתא רב דימי אמר:
פעם אחת היה לבוש סריקון של זהב ויושב בין גדולי רומי, ובאה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וזרקה לו בפניו, ולא הכלימה.

תני אבימי בריה דרבי אבהו:
יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו ברחים ומביאו לחיי העולם הבא.

א"ר אבהו כגון אבימי ברי, קיים מצוות כבוד.
חמישה בני סמכי הוו ליה לאבימי וכי הוה אתי אבוה, קרי אבבא, רהיט ואזיל ופתח ליה, ואמר: אין, אין, עד דמטי התם.
יומא חד א"ל: אשקיין מיא! עד דאייתי ליה נמנם.
גחין קאי עליה עד דאיתער, איסתייעא מילתא ודרש אבימי מזמור לאסף.

ר' טרפון הוה הליה אמא זקנה, דכל אימת דהות בעית למיסק לפוריא גחין וסליק לה, וכי הוה נחתה נחתה עלויה. אתא וקא משתבח בבי מדרשא.
א"ל: עדיין לא הגעת לחצי כבוד, כלום זרקה ארנקך לים ולא הכלמתה?

רב יוסף כד הוה שמע קל כרעא דאמיה, אמר: איקום מקמי, שכינה דאתיא.

א"ר יוחנן:
אשרי מי שלא חמאן.

תנו רבנן:

מכבדו – בחייו,
מכבדו - במותו.

בחייו כיצד?

(הנשלח) [הנשמע] בדבר אביו למקום, לא יאמר: שלחוני בשביל עצמי, מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא כולהו בשביל אבא.

במותו כיצד?
היה אומר דבר שמועה מפיו, לא יאמר: כך אמר אבא, אלא: כך אמר אבא מרי, הריני כפרת משכבו. הני מילי תוך י"ב חדש, מכאן ואילך זכרונו לחיי העולם הבא.

תנו רבנן:
איזהו מורא? ואיזהו כבוד?
מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו.
כבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
היה אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: אבא עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו: אבא מקרא כתוב בתורה כך.

אלעזר בן מתיא אומר:
אבא אומר: השקיני מים! ומצוה לעשות - מניח אני כבוד אבא ועשה אני את המצוה, שאני ואבא חייבין בדבר מצוה.

איסי בן יהודה אומר:
אם אפשר לעשותה על ידי אחרים - תעשה על ידי אחרים, והלכה כאיסי בן יהודה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
גדול הוא כבוד אב ואם, שהעדיפו המקום יותר מכבודו.
נאמר: כבד את ה' מהונך - מפריש לקט שכחה ופאה, מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר עני וחלה, ועושה סוכה לולב שופר ציצית, מאכיל רעבים, משקה צמאים, אם יש לך - אתה חייב בכולן, ואם אין לך - אי אתה חייב באחת מהן. אבל כשבא אצל כבוד אב ואם, בין יש לך בין אין לך: כבד את אביך ואת אמך - אפילו אתה מסבב על הפתחים.

רבי ינאי ור' יונתן הוו יתבי, אתא חד בר נש נשק רגליה דרבי יונתן.
א"ל ר' ינאי: מה טיבו שלים לך מן יומי?
א"ל: חד זמן קבל לי בריה דיזוניניה ואמרית ליה בצור כנישתא עלוי ובזיתיה.
אמר ליה: ולמה לא כפיתיה?
א"ל: וכופין?
אמר ליה: אין כופין את הבן לזון את האב.

סימן רצח
כבד את אביך ואת אמך -
שומע אני בדברים?
תלמוד לומר: כבד את ה' מהונך - במאכל ובמשתה ובכסות נקיה.

דבר אחר:

כבד את אביך ואת אמך -
למה נאמר?
לפי שנאמר: איש איש אשר יקלל את אביו וגו', אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין?
תלמוד לומר: כבד את אביך ואת אמך מכל מקום.
מה כבוד לא חלק בו בין איש לאשה, טומטום ואנדרוגינוס, אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס דברי ר' ישמעאל.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
נאמר איש אמו ואביו תיראו.
ונאמר: את שבתותי תשמרו וגו'.
מה שבת לא חלק בו בין איש לאישה טומטום ואנדרוגינוס, אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס.
כבד את אביך - יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה?
תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו- ששניהם שקולין זה כזה.

למען יאריכון ימיך -
אם כבדתו - יאריכון ימיך, ואם לאו - יקצרון ימיך, שדברי תורה נוטריקון, שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן.

על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך -
מכאן אמרו:
כל מצווה שמתן שכרה בצדה, אין בית דין של מטה מוזהרין עליה.

רמי ליה רבא לרב נחמן, תנן:
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא:
כבוד אב ואם,
וגמילות חסדים,
ובקור חולים,
והבאת שלום בין אדם לחברו,
ותלמוד תורה כנגד כלם.

בכבוד אב ואם – כתיב: למען יאריכון ימיך.
בגמילות חסדים – כתיב: רודף צדקה וחסד וגו'.
בהבאת שלום – כתיב: בקש שלום ורדפהו.
אתיא רדיפה רדיפה בתלמוד תורה כתיב: כי היא חייך ואורך ימיך.
וליתני נמי שלוח הקן, דכתיב: למען ייטב לך והארכת ימים, שלוח הקן טוב לשמים ואינו טוב לבריות.
וכתיב: אמרו צדיק כי טוב - טוב לשמים וטוב לבריות.
כתיב: אורח חיים פן תפלס.

א"ר אבא בר כהנא:
שלא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה ורואה איזה מצווה שכרה מרובה ועושה אותה.
למה נעו מעגלותיה לא תדע?
מטלטלין אינון שבילי דאורייתא.

תני רבי חייא:
משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלין. לא גלה להן שכר נטיעותיו של פרדס, שאלו גלה להן - היו רואין איזו נטיעה שכרה מרובה ונוטעין אותה, ונמצא מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת.
כך אלו גלה שכר המצוות נמצאת תורה ומקצתה בטלה ומקצתה קיימת.

א"ר אחא בשם רבי אבא בר כהנא:
טלטל הקב"ה שכר עושי מצוות בעולם הזה, כדי שיהיו ישראל עושין אותו משלם.

תני ר' שמעון בן יוחאי:
שתי מצוות בתורה גלה הקב"ה מתן שכרן, ואלו הן:
קלה שבקלות
וחמורה שבחמורות.


קלה שבקלות - שלח תשלח את האם וגו'. ומה דבר שהוא פריעת חוב – כך, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה!
וכשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה, שנאמר: עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם - עין שהלעיגה על כבוד אב ואם, וּבִזָּה לא תקח האם על הבנים - יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר - דין נקיר ודין אכיל, אמר הקב"ה: יבא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקר אותה ואל יהנה ממנה, ויבוא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה מהם.
ומנין לעורב שהוא אכזרי על בניו?
שנאמר: מי יכין לעורב צידו.
ואומר: לבני עורב אשר יקראו.
כשהעורב מוליד - ילדיו לבנים, ואומר הזכר לנקבה: עוף אחר בא עליך ומניחין אותן.
מה הקב"ה עושה?
מוציא מצואה שלהן יתושין ופורחין עליהן ואוכלין ומשם משחירין.
ומנין שהנשר רחמני הוא?
שנאמר: כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף.
ומנין שהוא נהנה מהם?
שנאמר: יפרוש כנפיו יקחהו.
וכשם שעונשו מרובה כך שכרו מרובה, שנאמר: למען יאריכון ימיך.

תניא רבי יעקב אומר:
אין לך כל מצווה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחית המתים תלוויה בה, שנאמר: למען יאריכון ימיך - בעולם שכולו ארוך,
ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב.
בשלוח הקן כתיב: למען ייטב לך והארכת ימים - הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה ושלח את האם ונטל את הבנים ובירידתו נפל ומת, היכן הטבתו של זה?
והיכן אריכות ימיו של זה?!
אלא למען ייטב לך - לעולם שכולו טוב.
למען יאריכון ימיך - בעולם שכולו ארוך.

ודילמא לא הוי הכי?
רבי יעקב מעשה חזא.
והאמר רבא: שלוחי מצווה אינן ניזוקין?
התם סולם רעוע הוה, דהוה קביע הזיקא ולא סמכינן אניסא, דכתיב: ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני.

לא תרצח -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: שופך דם האדם וגו' -עונש שמענו אזהרה לא שמענו?
תלמוד לומר: לא תרצח.

לא תנאף -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: מות יומת הנואף והנאפת - עונש שמענו אזהרה לא שמענו?
תלמוד לומר: לא תנאף.

תנא דבי רבי ישמעאל:
לא תנאף - לא תהיה בך נאוף בין ביד בין ברגל.

א"ר אלעזר:
מאי דכתיב: ידיכם דמים מלאו?
אלו המנאפים ביד.

לא תגנוב -
אזהרה לגונב, נפשות מנין?

ר' יאשיה אומר:

מלא תגנוב.

ר' יונתן אומר:
מלא ימכרו ממכרת עבד.
ולא פליגי, מר קא חשיב לאו דגנבה,
ומר קא חשיב לאו דמכירה.

תניא:
לא תגנוב -
בגונב נפשות הכתוב מדבר.
או אינו אלא בגונב ממון?
אמרת, צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר? בנפשות, אף כאן בנפשות.

לא תגנוב -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וגונב איש ומכרו - עונש שמענו אזהרה לא שמענו?
תלמוד לומר: לא תגנוב - הרי זה אזהרה לגונב נפש.
צא ולמד מי"ג מדות וכו'.

ועוד אמר רבי:
שלוש מצוות נאמרו בענין, (צב) שתים מפורשות ואחת סתומה.
נלמד סתומה ממפורשות.
מה מפורשות מצוות שחייבין עליהן מיתת בית דין, אף סתומה מצווה שחייבין עליה מיתת בית דין.

לא תענה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ועשיתים לו כאשר זמם לעשות לאחיו - עונש שמענו אזהרה לא שמענו? תלמוד לומר: לא תענה.

סימן רצט
שנו רבותינו:
מעידים אנו את איש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים, ונמצאו זוממין - לוקין שמונים, משום לא תענה. ומשום ועשיתם לו כאשר זמם, דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים:
אין לוקין אלא ארבעים.

ורבנן האי לא תענה ברעך מאי דרש ליה?
אזהרה לעדים זוממין.

ור' מאיר:
אזהרה לעדים זוממין מנא ליה?
נפקא ליה מוהנשארים ישמעו ויראו.

ורבנן, ההוא מיבעיא ליה להכרזה.

ור' מאיר: הכרזה מישמעו ויראו נפקא.
כיצד נתנו עשרת הדברות?
חמישה על לוח אחד וחמשה על לוח אחד.
כתיב: אנכי ה' אלוהיך
וכנגדו לא תרצח.
מגיד הכתוב שכל מי שהוא שופך דמים - מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות.

משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות ועשו לו צלמים וטבעו מטבעות.
לאחר זמן כיפו איקונות, שברו צלמותיו, ופסלו מטבעותיו, ומעטו בדמותו של מלך.
כך, כל מי שהוא שופך דמים - מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות, שנאמר שופך דם האדם וגו' וכתיב כי בצלם אלוהים עשה את האדם.
כתיב: לא יהיה לך,
וכנגדו לא תנאף
מגיד הכתוב, שכל מי שהוא עובד עבודה זרה - מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף מאחרי המקום, שנאמר: האשה המנאפת וגו' ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה וגו'.

כתיב: לא תשא.
וכנגדו כתיב: לא תגנוב.
מגיד הכתוב, שכל מי שהוא גונב - סופו לבא לידי שבועת שוא, שנאמר: הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר ואומר: אלה וכחש ורצוח.

כתיב: זכור את יום השבת.
וכנגדו: לא תענה.
מגיד הכתוב, שכל מי שהוא מחלל שבת - מעיד לפני הקב"ה שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח ביום הז'.
וכל מי שהוא משמר את השבת - מעיד לפני המקום שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי, שנאמר: אתם עדי נאם ה' ואני אל.

כתיב: כבד את אביך
וכנגדו כתיב: לא תחמוד.
מגיד הכתוב, שכל מי שהוא חומד - סוף שיהיה מוליד בן מקלל לאביו ומכבד שאינו אביו,לכך נתנו עשרת הדברות חמישה על לוח זה וחמשה על לוח זה, [וח"א י' ע"ז וי' ע"ז] שנאמר: את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם וגו'.
ואומר: שני שדיך כשני עפרים.
ואומר: ידיו גלילי זהב וגו'.

כתבו אחד אומר: לא תחמוד.
וכתוב אחד אומר: לא תתאוה.
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
הרי זה אזהרה לעוקב אחר המנאף.

לא תחמוד בית רעך - כלל,
עבדו ואמתו שורו וחמורו -
פרט,
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.
כשהוא אומר: וכל אשר לרעך חזר וכלל.
כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט.
מה הפרט מפורש דבר שהוא קונה ומקנה, אף כל דבר שהוא קונה ומקנה.
אי מה הפרט מפורש בנכסים המטלטלין שאין להן אחריות, אף אין לי אלא נכסים המטלטלים שאין להם אחריות.
כשהוא אומר במשנה תורה: שדהו - מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה,
אף כל דבר שהוא קונה ומקנה.
אי מה הפרט מפורש דבר שאי אפשר לבוא לרשותך אלא לרצון הבעלים,
אף אין לי אלא דבר שאי אפשר לבוא לרשותך אלא לרצון הבעלים, יצא שאתה חומד בתו לבנך או בנו לבתך, או אפילו חומד בדבור?
תלמוד לומר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך.
מה להלן עד שיעשה מעשה,
אף כאן עד שיעשה מעשה.

וכל העם רואים את הקולות -
רבי יהודה אומר:
אדם מדבר עם חברו, הוא שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו, וישראל שמעו קול של הקב"ה וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים, שנאמר: וכל העם רואים את הקולות.

רבי פנחס אומר:
כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה זכו להיות כמלאכי השרת, ולא שלט בהן כל מין כנים, ובמותם לא שלטה בהם רמה, אשריהם בעולם הזה ולעולם הבא, עליהם הכתוב אומר: אשרי העם שככה לו.

סימן ש
וכל העם רואים את הקולות -
רואים את הנראה ושומעין את הנשמע, ראו דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות, שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש.

וכל העם רואים את הקולות -
קול קולי קולות ולפיד לפידי לפידים.
וכמה קולות היו וכמה לפידים היו?
אלא משמיעין את האדם לפי כחו, שנאמר: קול ה' בכח קול ה' בהדר וגו'.

רבי אומר:
להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדבור ומפרשין אותו, שנאמר: יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, שמכיון שהיה הדבור יוצא היו מפרשין אותו. ולהודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה, שלא היו בהן סומין, שנאמר: וכל העם רואים.
מלמד שלא היו בהם אלמים, שנאמר: ויענו כל העם.
מלמד שלא היו בהן חרשים, שנאמר: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
מלמד שלא היו בהם חגרין, שנאמר: ויתיצבו בתחתית ההר.
מלמד שלא היו בהם טפשין, שנאמר: אתה הראת וגו'.

רבי נתן אומר:
מנין אתה אומר, שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף?
שנאמר: והנה תנור עשן - זה גיהנם שנאמר: הנה יום בא בוער כתנור.
ולפיד אש - זה מתן תורה שנאמר: וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים.
אשר עבר בין הגזרים - זה קריעת ים סוף, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים.

וירא העם וינועו -
אין נוע בכל מקום אלא זיע, שנאמר: נוע תנוע ארץ כשכרו.

ויעמדו מרחוק -
חוץ לשנים עשר מיל. מגיד, שיהו ישראל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל, וחוזרין לפניהן שנים עשר מיל - הרי עשרים וארבעה מיל על כל דבור ודבור, נמצאו מהלכין באותו היום מאתים וארבעים מיל.
באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת: רדו וסייעו את אחיכם, שנאמר: מלכי צבאות ידודון ידודון, ידודון - בהליכה ידודון - בחזרה, ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה, שנאמר: שמאלו תחת לראשי.

רבי יהודה ברבי אלעאי אומר:
לפי שהיו ישראל משולהבים מחמת האש של מעלה, אמר הקב"ה לענני כבוד: הזילו טל של חיים על בני, שנאמר: ה' בצאתך משעיר וגו'.
ואומר: גשם נדבות תניף וגו'
אימתי נעשה כל הכבוד הזה?
בשעה שהיתה נאה שבאומות העולם ומכבדת את התורה, שנאמר: ונות בית תחלק שלל - ואין שלל אלא תורה, שנאמר: שש אנכי על אמרתך וגו'.

סימן שא
ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה -
מגיד שלא היה להן כח לקבל אלא עשרת הדברות, שנאמר: אם יוספים אנחנו וגו', לא אוסף לשמוע את קול וגו' אלא קרב אתה ושמע.
מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהן נביאים, שנאמר: נביא אקים להם - נביא אני עתיד להעמיד מהן אלא שקדמו הן בזכותן, שנאמר: ויאמר ה' אלי היטיבו וגו' - אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם.
וכן הוא אומר: ויאמר ה' סלחתי כדברך.
וכן הוא אומר: כן בנות צלפחד דוברות.
כן מטה בני יוסף דוברים.
מי יתן והיה לבבם זה להם - אילו אפשר להעביר מלאך המות הייתי מעבירו, אלא שכבר נגזרה גזרה.

רבי יוסי אומר:
על תנאי כך עמדו ישראל לפני הר סיני שלא ישלוט בהן מלאך המות, שנאמר: אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם וגו', חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון.

ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו -
שמע הקב"ה קולן של ישראל וערב עליו שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל - גש אין כתיב כאן, אלא נגש.

ויאמר משה אל העם אל תיראו -
הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה, היאך היה עומד ומפייס כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות, עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם וגו'.

כי לבעבור נסות אתכם -
בשביל לגדל אתכם בין האומות כנס הזה של ספינה.

ובעבור תהיה יראתו על פניכם
סימן טוב הוא באדם שהוא ביישן.

לבלתי תחטאו -
מגיד שבושה מביאה לידי יראת חטא, שנאמר: הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו.

תניא: ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו - זו בושה, מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא.

מכאן אמרו:
סימן יפה באדם שהוא ביישן.

אחרים אומרים:
כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חטא, ומי שאין בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני:

ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש -
מבית הבחירה נדבר עמו, כמה דאת אמר: וירא את המקום מרחוק, מלמד שנכנס למקום שאין רשות למלאכי השרת לכינס שנאמר: ומשה נגש אל הערפל.
וכן שלמה אמר: ה' אמר לשכון בערפל.
וכן הוא אומר: ויהי שם עם ה'.

ויעמוד העם מרחוק -
אלו שנים עשר מיל, מגיד שהיה מחנה ישראל י"ב מיל.
וכן הוא אומר: ויחנו על הירדן מבית הישמות עד אבל השטים - והוא שנים עשר מיל.

סימן שב
ומשה נגש אל הערפל -
מי גרם לו?
ענותנותו, שנאמר והאיש משה ענו מאד, מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, שנאמר: כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח.
ואומר: רוח אליהם עלי יען משה אותי לבשר ענוים.
ואומר: ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח.
זבחי אליהם רוח נשברה.

וכל מי שהוא גבה לב, גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה, שנאמר: גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל.
וכל גבה לב קרוי תועבה – שנאמר: תועבת ה' כל גבה לב.
ועובד אלילים קרוי תועבה, שנאמר: ולא תביא תועבה אל ביתך.
כשם שאלילים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה, כך כל מי שהוא גבה לב גורם לטמא הארץ ולסלק את השכינה.

ומשה נגש אל הערפל -
לפנים משלש מחיצות: חשך ענן וערפל .
חשך – מבחוץ,
ענן - מבפנים
וערפל -
מלפני ולפנים, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל וגו':

ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל -
בלשון שאני אומר לך כה תדבר אל בני ישראל - בלשון הקדש.
כל מקום שנאמר כה, ככה, עניה ואמירה - הרי זה בלשון הקדש.

אתם ראיתם -
הפרש בין האדם רואה בין שאחרים משיחין לו.
כשאחרים משיחין לו - פעמים שלבו חלוק, אבל כאן אתם ראיתם.

ר' נתן אומר:
אתם ראיתם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול כשם ששמעו כך ראו?
תלמוד לומר: אתם ראיתם ולא ראו אומות העולם.

כי מן השמים דברתי עמכם -
(כתוב בפסוק וירד ה' על הר סיני).

לא תעשון אתי -
ר' ישמעאל אומר:
לא תעשון - דמות שמשי [המשמשין] לפני במרום, ולא דמות מלאכים ולא דמות כרובים ולא דמות אופנים.

ר' נתן אומר:
לא תעשון אתי -
שלא תאמר, הרי אני עושה כמין דמות ואשתחוה לו!
תלמוד לומר: לא תעשון אתי.
וכן הוא אומר: ונשמרתם מאד לנפשותיכם

רבי עקיבא אומר:
לא תעשון אתי -
שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלהיהן, שכשהטובה באה עליהן הן מכבדין את אלהיהן, שנאמר: על כן יזבח לחרמו. וכשפורענות באה עליהן הן מקללין את אלהיהן, שנאמר: והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו.
אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה - תנו הודאה.
ואם אביא עליכם יסורין - תנו הודאה.

וכן דוד אמר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא.
וכן איוב אמר: ה' נתן וה' לקח יהי שם מבורך - על מידת הטוב ועל מידת הפורענות.
וכן אשתו של איוב אמרה: עודך מחזיק בתומתך.
ומה הוא אומר לה: כדבר אחת הנבלות תדברי.
אנשי דור המבול אנשי סדום שהיו (שגורין) [כעורין] בטובה, כשבאה עליהן הפורענות קבלו אותה על כורחו, ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות?!
ועוד יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאפילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות שבידו, ומי מוחל לו?
הוי אומר: יסורין.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
הרי הוא אומר: מוסר ה' בני אל תמאס.
מפני מה?
כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'
אמרת: צא וראה מי גרם לבן לרצות את האב?
הוי אומר: זה יסורין.

סימן שג
רבי מאיר אומר:
וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר –
יהא לבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשייך הבאתי עליך את היסורין.

ר' יונתן אומר:
חביבין יסורין, שכשם שהברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין, שנאמר: ה' אלוהיך מיסרך.
ואומר: כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
חביבין יסורין, ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל ואומות העולם מתאוין להן ולא נתנו להן אלא ביסורין, ואלו הן:
תורה,
וארץ ישראל,
והעולם הבא.


תורה מנין?
שנאמר: לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה.
ואומר: אשר הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו.

ארץ ישראל מנין?
תלמוד לומר: ה' אלוהיך מיסרך.
ואומר: כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה.

העולם הבא מנין?
תלמוד לומר: כי נר מצווה ותורה אור וגו'
אמרת: צא וראה איזו דרך מביאה לאדם לחיי העולם הבא?
הוי אומר: זה יסורין.

ר' נחמיה אומר:
חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין כך יסורין מרצין.
בקרבנות מהו אומר? ונרצה לו לכפר עליו.
ביסורין מהו אומר? והם ירצו את עונם.
ולא עוד, אלא כי היסורין מרצין יותר מן קרבנות, מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף.
וכן הוא אומר: עור בעד עור וכל אשר לאיש וגו'.

וכבר היה ר' אליעזר חולה נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, רבי טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא.

נענה רבי טרפון ואמר:
רבי חביב אתה לישראל מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת לנו בעולם הזה ולעולם הבא.

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר:
חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאין את האדם לעולם הזה אבל אתה (הבאת) בעולם הזה ובעולם הבא.

נענה רבי עקיבא ואמר:
חביבין יסורין.

אמר ר' אליעזר לתלמידיו סמכוני.
ישב לו רבי אליעזר, א"ל: אמור עקיבא, אמר, הרי הוא אומר: בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים [וחמש] שנה מלך וגו'.
ואומר: גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה,
וכי עלתה על דעתו של חזקיה מלך יהודה ללמד לכל ישראל תורה, ולמנשה בנו לא למד תורה? אלא אמור מעתה שכל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו - לא הועיל לו כלום.
ומה הואיל לו?
הוי אומר: יסורין, שנאמר: וידבר ה' אל מנשה ואל עמו וגו' וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו וגו' ויתפלל אליו וגו'. הא למדת, שחביבין יסורין.

אלהי כסף ואלהי זהב -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ועשית שנים כרובים זהב – אמר: הריני עושה ארבעה!
תלמוד לומר? אלהי זהב - אם הוספת על שנים הרי הן כאלהי זהב.
אלהי כסף למה נאמר?
והלא כבר נאמר: אלהי זהב, ומה תלמוד לומר אלהי כסף?
והלא מה שהותרנו בו, אסרנו בו, ומה שאסרנו בו דין הוא שנאסרנו בו!
ומה תלמוד לומר אלהי כסף?
לפי שמצינו כל כלי בית עולמים, שאם אין להן של זהב הן עושין אותן של כסף.
שומע אני אף שנים כרובים כן?
תלמוד לומר: אלהי כסף, הא אם שניתם משל זהב, הרי הן כאלהי כסף.

לא תעשון לכם -
שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית עולמים, הרי אנו עושים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות!
תלמוד לומר: לא תעשון לכם.

דבר אחר:

לא תעשון לכם -
שלא תאמר הרי אני עושה לנוי, או כדרך שאחרים עושין במדינות?
תלמוד לומר: לא תעשו לכם.

אמר ריש לקיש:
כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאלו נטע אשרה, שנאמר: שופטים ושוטרים וסמיך ליה: לא תטע לך אשרה ובמקום שיש ת"ח - כאלו בנאו אצל מזבח ה' אלוהיך.
ואומר: לא תעשון אתי וגו' אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא לעביד הא דעץ שרי אלא אלוה הבא בשביל כסף ובשביל זהב (כתבו ברמז שע"ג וברמז תנ"ה).

מזבח אדמה תעשה לי מזבח -
מיוחד תעשה לי, שלא תבנהו בתחלה לשם דבר אחר.

ר' ישמעאל אומר:
מזבח מחובר באדמה תעשה לי, שלא תבנהו על גבי כפים ולא על גבי עמודים.

ר' נתן אומר:
מזבח חלול באדמה תעשה לי, שנאמר: נבוב לוחות תעשה אותו.

איסי בן עקיבא אומר:
מזבח נחושת מלא אדמה, שנאמר: כי מזבח הנחשת אשר לפי ה' קטן מהכיל וגו'.
וכי קטן היה והלא כבר נאמר: אלף עולות יעלה שלמה, ומה תלמוד לומר קטן?
אלא מלמד ביום שנבנה זה נגנז זה.

סימן שד
בכל מקום שנאמר: לי - אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
בכהנים כתיב: וכהנו לי.
בלויים כתיב: והיו לי הלוים.
בישראל כתיב: כי לי בני ישראל עבדים.
בתרומה כתיב: ויקחו לי תרומה.
בבכורות כתיב: כי לי כל בכור.
בסנהדרין כתיב: אספה לי.
בארץ ישראל כתיב: כי לי כל הארץ.
בירושלים כתיב: העיר אשר בחרתי לי.
במלכות בית דוד כתיב: כי ראיתי בבניו לי מלך.
במקדש: ועשו לי מקדש.
במזבח: מזבח אדמה תעשה לי.
בקרבנות: תשמרו להקריב לי במועדו.
בשמן המשחה כתיב: שמן משחת קדש יהיה זה לי.
הא בכל מקום שנאמר לי אינו זז - לא בעולם הזה ולא לעולם הבא.

וזבחת עליו עליו -
כנגדו.
או עליו כמשמעו?
והדין נותן: ומה אם צפון המזבח שאינו כשר לכפרה - כשר לשחיטה, ראש המזבח שהוא כשר לכפרה - דין הוא שיוכשר לשחיטה?!
והרי מזבח הפנימי יוכיח, שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה, הוא יוכיח על מזבח החיצון - אף על פי שהוכשר לכפרה, לא יוכשר לשחיטה.
לא, אם אמרת במזבח הפנימי שהוא לא מתיר ולא מכשיר ואינו גומר את הכפרה, לפיכך אינו כשר לשחיטה. תאמר במזבח החיצון שהוא מתיר ומכשיר וגומר את הכפרה, לפיכך יוכשר לשחיטה?
תלמוד לומר: ועשית עולותיך הבשר והדם וגו', הבשר והדם בראש המזבח, ואין שחיטה בראש המזבח.

ר' יוסי אומר:
אף לשחוט בראש המזבח, והכתוב מסייע, שנאמר:
כתוב אחד אומר: את עולותיך ואת שלמיך.
וכתוב אחד אומר: ועשית עולותיך הבשר והדם.
הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?

א"ר יוסי בר ר' יהודה:
מחצי מזבח ולצפון – כצפון, מחצי המזבח ולדרום - כדרום. ואין לי אלא צפון המזבח שהוא כשר לשחיטה, שאר כל צפון העזרה מנין?
תלמוד לומר: ושחט את הכבש במקום וגו' - שאין תלמוד לומר: במקום הקדש, אלא להכשיר בו כל רוח צפונית.

שנו רבותינו:
קדשי הקדשים ששחטן בראש המזבח –
ר' יוסי אומר: כאלו נשחטו בצפון.

ר' יוסי בר ר' יהודה אומר:
מחצי המזבח ולצפון - כצפון, מחצי המזבח ולדרום - כדרום.

א"ר אסי אמר ר' יוחנן: אומר היה ר' יוסי:
כולה מזבח בצפון קאי, ומאי כאלו?
מהו דתימא בעינא שחיטה על ירך וליכא, קמשמע לן.

א"ל ר' זירא לר' אסי:
אלא מעתה לר' יוסי ברבי יהודה נמי חציו בצפון וחציו בדרום?
וכי תימא הכי נמי, הא את הוא דאמרת משמיה דר' יוחנן מודה ר' יוסי ברבי יהודה שאם שחטו כנגדו בקרקע פסולין?
א"ל: הכי א"ר יוחנן:
שניהם מקרא אחד דרשו: וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך.

ר' יוסי סבר:
או כוליה לעולה או כוליה לשלמים.

ור' יוסי בר יהודה סבר:
חלקהו, חציו לעולה וחציו לשלמים.
דאי סלקא דעתך כוליה לעולה כשר - השתא לעולה כשר, לשלמלים מיבעיא?
ואידך, איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי עולה דדחיק ליה מקום, אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום אימא לא יתכשר, קא משמע לן.

אמר רב:
מזבח שנפגם - כל הקדשים שנשחטו שם פסולין, ומקרא הוא בידינו ושכחנוהו.
כי סליק רב כהנא אשכחיה לרבי שמעון ברבי דיתיב ואמר משמיה דר' ישמעאל בר' יוסי:
מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם שהן פסולין?
שנאמר: וזבחת עליו את עולותיך וגו' - וכי עליו אתה זובח?
אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר.
אמר: היינו קרא דאשמטיה לרב.

ור' יוחנן אומר:
אחד זה ואחד זה שהיו שם פסולים.
במאי קמיפלגי?
מר סבר:
בעלי חיים נדחין.

ומר סבר:
בעלי חיים אינן נדחין.

סימן שה
וזבחת עליו את עולותיך וגו' -
אין לי אלא עולה ושלמים, שאר כל הקדשים מנין?
תלמוד לומר: כי כחטאת האשם הוא לכהן, שאין תלמוד לומר: קדש קדשים, אלא להכשיר את כל הקדשים.
אין לי אלא חטאת עולה ושלמים, שאר כל קרבנות צבור מנין?
תלמוד לומר: את צאנך ואת בקרך.
משמע מביא את הקדשים [ואת החולין]?
(בכל המקום אשר אזכיר) אמרת במה הענין במדבר: [בכל המקום אשר אזכיר את שמי] שאיני נגלה עליך אלא בבית הבחירה.

מכאן אמרו:
שם המפורש אסור להאמר בגבולין.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אם תבוא לביתי - אבוא לביתך.
מקום שלבי הולך - שם רגלי מוליכות אותי.
מקום שלבי אוהב - רגלי מוליכות אותי.

מכאן אמרו:
עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת שכנה עמהן, שנאמר: אלוהים ניצב בעדת אל.
ומנין אפילו שלושה?
שנאמר: בקרב אלוהים ישפוט.
ומנין אפילו שנים?
שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.
ומנין אפילו אחד?
שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.

ר' יאשיה אומר:
הרי הוא אומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.
בכל המקום סלקא דעתך?
אלא מקרא זה מסורס, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך - שם אזכיר את שמי.
והיכן?
בבית הבחירה.

סימן שו
ואם מזבח אבנים -
אמר רב חסדא אמר רב:
מזבח של שילה של אבנים היה.

תניא נמי הכי רבי אומר:
מה תלמוד לומר אבנים אבנים ג' פעמים?
אחד של שילה,
ואחד של נוב וגבעון,
ואחד של בית עולמים.

מתיב רב אחדבוי בר אמי:
אש שירדה בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחשת עד שבא שלמה.
ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה.
ואם איתא - מעיקרא הוא דאוסתלק לה?
הוא דאמר כי האי תנא, ר' יוסי אומר:
מזבח של נחושת חלול ומלא אבנים היה.

רב נחמן בר יצחק אמר:
מאי לא נסתלקה?
לא בטלה לגמרי.
והיכי הוי?

רבנן אמרי:
דין, שביבי הוה משדרא.

רב פפא אמר:
אושפיזא הוה נקטא, זימנין הכא זימנין התם.

רבי ישמעאל אומר:
כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלושה:
ואם תקריב מנחת בכורים - חובה.
או אינו אלא רשות?
תלמוד לומר: תקריב את מנחת בכוריך - חובה ולא רשות.

כיוצא בו: אם כסף תלוה את עמי – חובה.
או אינו אלא רשות?
תלמוד לומר: העבט תעביטנו – חובה ולא רשות.

ואם מזבח אבנים – חובה.
או אינו אלא רשות?
תלמוד לומר: אבנים שלמות תבנה - חובה ולא רשות.

מזבח אדמה תעשה לי -
רשות ולא חובה.
ומה תלמוד לומר: ואם מזבח אבנים וגו'?
אלא אם רצה לעשות של אבנים יעשה, של לבנים יעשה.

והרי דברים קל וחומר:

ומה אם מזבח החמור, אם רצה לשנות ישנה קל וחומר לשאר כל הכלים.

לא תבנה אתהן גזית -
אין גזית אלא גזוזות, שהונף עליהם ברזל.
שומע אני יהא המזבח כלו פסול?
תלמוד לומר: לא תבנה אתהן גזית - הן פסולות ושאר כל המזבח כשר.

לא תבנה אתהן גזית -
בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה בהיכל ובקדשי קדשים.
שהיה בדין: ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו גזית, היכל וקדשי קדשים שהן חמורין, דין הוא שתהא אסור לבנות בו גזית!
תלמוד לומר: לא תבנה אתהן גזית - בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדשי הקדשים.
ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית?
בבית אינו נשמע, אבל בחוץ נשמע.

כי חרבך הנפת עליה ותחללה -
מכאן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר:
המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל מקצר ימיו של אדם, אינו דין שיניף המקצר על המאריך.

רבן יוחנן בן זכאי אומר:
הרי הוא אומר: אבנים שלמות תבנה - אבנים המטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.

והרי דברים קל וחומר:

ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שהן מטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, אמר הקב"ה: לא תניף עליהם ברזל. המטיל שלום בין איש לאשתו, בין איש לאיש, בין עיר לעיר, בין אומה לאומה, בין משפחה למשפחה, בין ממשלה לממשלה - על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.

ולא תעלה במעלות -
מכאן אמרו:
עשה כבש למזבח.
אין אלא עליה, ירידה מנין?
תלמוד לומר: לא תגלה ערותך עליו - הא לא עליה ולא ירידה גרמה, אלא כסוי גרם.

ר' ישמעאל אומר:
אינו צריך.
הרי הוא אומר: ועשה להם מכנסי בד וגו'.
ומה תלמוד לומר: אשר לא תגלה ערותך עליו?
שלא יפסיעו בו פסיעה גסה עליו, אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל.

אשר לא תגלה ערותך עליו -
אי אתה פוסע פסיעה יתרה, אבל אתה פוסע פסיעה יתרה בהיכל ובקדשי הקדשים.
שהיה בדין: ומה אם מזבח הקל אתה אוסר לפסוע פסיעה יתרה, בהיכל ובבית קדשי הקדשים שהן חמורין, דין הוא שיהא אסור לפסוע בהן פסיעה יתרה!
תלמוד לומר: אשר לא תגלה ערותך עליו - בו אי אתה פוסע פסיעה יתרה, אבל אתה פוסע פסיעה יתרה בהיכל ובית קדשי הקדשים.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אם אבנים שאין בהן דעת לא לרעה ולא לטובה, אמר המקום לא תנהוג בהן בבזיון, חברך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם, דין הוא שלא תנהוג בו בזיון!

אשר לא תגלה ערותך עליו
ואלה המשפטים -
נמצינו למדין, שסנהדרין מסדרין דירתן בצד מזבח, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר: וינס יואב אל היכל ה' ויחזק בקרנות המזבח.

הפרק הבא    הפרק הקודם