ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא -
מלמד, שהיו משה ואהרן מהלכין, ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן והיו אומרים: מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הצבור תחתיהן.

רבי יודן משם רבי איבו אמר:
בפיהם אמרו זה לזה.

רבי פנחס אמר:
בלבם הרהרו.

א"ר ברכיה:
א"ל הקב"ה: אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום, הרבה סייחים מתו ונעשה עורותיהם שטוחין על גבי אמותיהן.

אמר רב פפא:
היינו דאמרי אינשי:
נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני.

והשתחויתם מרחוק -
התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה.

ויבן מזבח תחת ההר -
בחמישי בנה מזבח וגו' (כתוב ברמז ק"א).

וישלח את נערי בני ישראל -
(כתוב ברמז רע"ט):

ויעלו עולות -
בית שמאי סברי:
עולות שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הֲוָאֵי.

ובית הלל אומרים:
עולת תמיד הואי.

בעי רב חסדא:
האי קרא היכי כתיב: ויעלו עולות - כבשים, ויזבחו שלמים - פרים או דילמא אידי ואידי פרים?
למאי נפקא מינה?
לפסוקי טעמי.

רב אחא בריה דרבא אמר:
הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר.
מאי, כבשים הוו או פרים הוו?
תיקו.

תנא דבי אליהו:
זה שאמר הכתוב אין כאל ישורון - אשרי אדם שיש בו דברי תורה לאמתו, ולא יצאת ממנו שכבת זרע חנם. ואפילו הוא ישראל ראוי הוא להעלות עולה על גבי המזבח ככהן גדול, שנאמר: וישלח את נערי בני ישראל וגו'. וכל הנעשה עצל מן העבירה ולא עשאה, הרי הוא ניזון מזיו השכינה כמלאכי השרת, שנאמר: ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.

יתיב רב חנא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר:
וישלח את נערי בני ישראל -
אמר ליה: הכי אמר רב אשי: קרבה ופסקוה וכו', סבר לאותביה ממתניתין, שמע דקאמר משום רב אדא בר אהבה:
עולה שהקריבו ישראל במדבר אין טעונה הפשט ונתוח.
אותבי מברייתא דשויא בכולהו, דתניא: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות, והכל כשרין ליקרב בהמה וחיה ועוף זכרים ונקבות תמימות ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאים, והכל קרבן עולות, ועולה שהקריבו ישראל טעונה הפשט ונתוח, וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן.

כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע -
(כתוב ברמז רע"ז):

ויקח משה את הדם ויזרוק על העם -
וגמירי דאין הזאה בלא טבילה.
מכאן לאבותינו שמלו וטבלו, וגר שמל ולא טבל אינו גר.

ויקח משה חצי הדם -
מהיכן היה יודע משה חצי הדם?

רבי יהודה בר' אלעאי אומר:
הדם היה נחלק מאליו.

ר' נתן אומר:
מעשה נסים נעשה בו - נעשה חציו שחור וחציו אדום.

רבי יצחק אמר:
בת קול יצאה מהר חורב ואמר למשה: עד כאן חצי הדם.

בר קפרא אמר:
מלאך ירד מן השמים בדמות משה וחלקו.

תני ר' ישמעאל:
בקי היה משה בהלכות הדם וחלקו.

וישם באגנות -
בָּאַגָּנַת כתיב, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה.
אמר ליה: מה נעשה בחלקך?
אמר לו: זרוק על המזבח, שנאמר: וחצי הדם זרק על המזבח.
הוא נשבע להן והן נשבעו לו, שנאמר: לעברך בברית ה' ובאלתו.
והוא נשבע להן: ואשבע לך ואבוא בברית עמך.

ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וכו' -
(כתוב ברמז רי"ב).

במקום אחד הוא אומר: והלוחות מעשה אלהים המה.
ואומר: כמעשה לבנת הספיר.
מקיש מעשה למעשה:
מה מעשה האמור להלן של ספיר,
אף מעשה האמור כאן של ספיר.

אמר רבי שילא:
בבבל כתיב: כמראה אבן ספיר.
במצרים כתיב: כמעשה לבנת הספיר,
ללמדך, שכשם שהאבן קשה מן הלבנה כך שעבוד של בבל קשה משעבודה של מצרים.

עלה אלי ההרה -
אמר רבי לוי בר חמא, ואי תימא ריש לקיש:
מאי דכתיב: עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן?
לוחות - זו תורה, והתורה זו משנה.
מצווה - אלו מצוות חקים ומשפטים - אלו הדינים.
אשר כתבתי - אלו נביאים.
להורותם - זה תלמוד.
מלמד, שכולם נתנו לו למשה בסיני.

ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו -
אמר רבי פנחס:
מכאן שהיו ראוים להשלחת יד.

אמר רבי הושעיא:
וכי קלורין עלתה עמהן לסיני, דאת אמרת: ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו?!
אלא מלמד, שזנו עיניהם כלפי שכינה כאדם שהוא מביט בחברו מתוך מאכל ומשתה.

ריב יונתן אומר:
אכילה וודאי, דכתיב: באור פני מלך חיים.

אמר רבי תנחום:
מלמד, שהגיסו את לבם ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה.

רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי:
משה לא זן עיניו מן השכינה, דכתיב: ויסתר משה פניו וגו', ונהנה מן השכינה, דכתיב: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה: ויחזו את האלהים ולא נהנו מן השכינה: וימת נדב ואביהוא וגו'.

ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה -
שקל כבודן ככבודו שהיו חכמים וצדיקים, אבל באברהם שלא היו צדיקים אלא עבדיו, אמר להם: שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור.

דבר אחר:
לא לכם אתם יושבים אלא לנו, ראו לאיזה מקום אנו הולכים למקום שרפים וחיות ומלאכים, בקשו עלינו רחמים שנעלה לשלום ונשוב לשלום.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם משה שנאמר לו: עלה אלי והבטיחו כך היה מתפחד.
וכן יעקב: ויירא יעקב מאד ויצר לו, אנו על אחת כמה וכמה שנבקש רחמים מלפני המקום שירחם עלינו ויפדנו מכל צרה.

מי בעל דברים יגש (אליכם) [אליהם] -
אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:
מנין למוציא מחברו שעליו הראיה?
שנאמר: מי בעל דברים יגש (אליכם) [אליהם] - יגיש ראיה אליהם.
הא למה לי קרא, סברא הוא: דכאיב ליה כאיבא אזיל לגבי אסיא?

אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאצטריך, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
מנין שנזקקין לתובע תחלה?
שנאמר: מי בעל דברים יגש (אליכם) [אליהם] - יגיש דבריו אליהם.

אמרי נהרדעי משום רב נחמן:
פעמים שנזקקין לנתבע תחלה, היכי דקא זילי נכסי.

ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא -
מעשה שבאו שנים ואמרו: ראינוהו ביום עבורו, ובלילה לא ראינו, וקבלן רבן גמליאל.

אמר רבי דוסא בן הרכינס:
עדות שקר העידו! היאך מעידין את האשה שילדה ולמחר נמצא כרסה בין שניה?!

אמר ליה רבי יהושע:
רואה אני את דבריך.

שלח לו רבן גמליאל:
גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים, שחל להיות בחשבונך.
הלך ומצאו רבי עקיבא לרבי יהושע שמצר.
א"ל: יש לי ללמוד, שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר: אלה מועדי ה' - בין בזמנן בין שלא בזמנן ,אין לי מועדות אלא אלו.
תנא: אמר ליה: הרי הוא אומר אַתֶּם ג' פעמים:
אתם - אפילו שוגגין,
אתם - אפילו מזדין,
אתם - אפילו מוטעים.
ובלשון הזה אמר ליה: עקיבא נחמתני נחמתני.

בא לו אצל ר' דוסא בן הרכינס, אמר ליה: אם באים אנו לדון אחר בית דין של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר: ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.
למה לא נתפרשו שמותן של זקנים?
שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן?
פלוני כאלדד ומידד?
פלוני כנדב ואביהוא?
שנאמר: ויאמר שמואל וגו' וישלח ה' את ירובעל וגו', ללמדך, שאפילו קל שבקלין כיון שנתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים.
וכתיב: ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם.
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו?!
ואומר: אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים וגו'.
נטל מקלו ומעותיו הלך לו אצל רבן גמליאל ביבנה ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו. כיון שראה אותו רבן גמליאל עמד מכסאו ונשקו על ראשו.
אמר ליה: שלום עליך רבי ותלמידי.
רבי - שלמדתני תורה ברבים.
ותלמידי - שאני גוזר עליך ואתה מקיימו.
ובלשון הזה אמר ליה: אשרי הדור שהגדולים נשמעין לקטנים, ומתוך כך קטנים נושאים קל וחומר בעצמן.

וישכן כבוד ה' על הר סיני -
תניא: משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בטהרה, שנאמר: וישכן כבוד ה' על הר סיני.
זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהוא תחלה לארבעים יום, דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר:
וישכן כבוד ה' - בראש חדש.
וכסהו הענן – להר,
ויקרא אל משה ביום השביעי - משה וכל ישראל עומדין.
ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבדו למשה.

רבי נתן אומר:
לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת.

רבי מתיא בן חרש אומר:
לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה נתונה באימה ביראה ברתת ובזיע, שנאמר: עבדו את ה' ביראה [וגילו ברעדה] - במקום גילה שם תהא רעדה.
במאי קא מיפלגי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא?
בפלוגתא דהני תנאי, דתניא:
בששה בחדש נתנה תורה לישראל.

רבי יוסי אומר
בשבעה בו.

מאן דאמר בששה - בששה נתנה בשבעה עלה.
מאן דאמר בשבעה - בשבעה נתנה ובשבעה עלה.

רבי יוסי הגלילי סבר לה: כתנא קמא, דאמר: בששה בחדש נתנה תורה, הלכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות. וישכן כבוד ה' על הר סיני - לקבל תורה, דאי סלקא דעתך וישכן כבוד ה' - בראש חדש, ויכסהו הענן – להר, ויקרא אל משה לקבולי עשרת הדברות, הא קבילו מששה והא אסתלק עננא מששה.

ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר:
בשבעה בחדש נתנה תורה.
בשלמא לרבי עקיבא היינו דמשכחת לה דבשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, כ"ד דסיון ושיתסר דתמוז מלאו להון ארבעין יומין דהוה בהר, ובי"ז בתמוז נחת ואתה ותברינהו ללוחות.

אלא לרבי יוסי הגלילי דאמר:
ו' דפרישה (וה') [ומ'] דהר, עד כ"ג בתמוז לא איתבור לוחות?
אמר לך רבי יוסי הגלילי: מ' דהר בהדי ו' דפרישה.

ויקרא אל משה ביום השביעי -
משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה.
מיתיבי: וישמע את הקול מדבר אליו - קול לו קול אליו, משה שמע וכל ישראל לא שמעו?
לא קשיא, הא בקריאה הא בדבור.

ומראה כבוד ה' כאש אוכלת -
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
בוא וראה כמה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה מה בהן?
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת - לא יראין ולא מזדעזעין, ומשפשטו ידיהן בעבירה מה נאמר בהן?
וירא אהרן וכל בני ישראל את למשה וייראו מגשת אליו.

עד שלא חטאו ישראל מה כתיב?
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת.

א"ר אבא בר כהנא:
ז' מחיצות של אש היו נוצצות זו בזו והיו ישראל רואין ולא מתיראין ולא מתפחדין, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין לראות, הדא הוא דכתבי: וירא אהרן וכל בני ישראל את (פני) משה וגו' וייראו מגשת אליו.

רבי פנחס בשם רבי חנינא:
אף הסרסור הרגיש בעבירה, שנאמר: מלכי צבאות ידודון.

רבי יודן בשם רבי איבו:
מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי צבאות - מלכיהן דמלאכים, אפילו מיכאן וגבריאל לא היו יכולין להסתכל בפניו שלו. כיון שחטאו ישראל אפילו פני הגוליירין לא היה יכול להסתכל, שנאמר: כי יגרתי מפני האף והחמה.

תני רבי ישמעאל:
עד שלא חטא אדם הראשון ניתן אימתו על כל בהמה חיה ועוף. וכיון שחטא ניתן אימתן עליו. עד שלא חטא היה שומע את הקול אימירון, וכיון שחטא היה שומע את הקול אגריון.
עד שלא חטא היה שומע את הקול ועומד על רגליו, הדא דכתיב: וישמעו את קול ה' אלוהים מתהלך וגו'.

אמר רבי אבא בר כהנא:
מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך - מקפץ וסליק.
וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא האדם ואשתו.

א"ר איבו:
באותה שעה גרעה קומתו ונעשית של מאה אמה.

עד שלא אירע אותו מעשה לדוד, מה כתיב?
ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד.
וכיון שאירע אותו מעשה לדוד, מה כתיב?
ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אותו.

עד שלא חטא שלמה, היה רודה בשדים, הדא דכתיב: עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות שהיה רודה בשדים ובשדות, וכיון שחטא היה מביא ששים גבורים ומשמרין אותו, הדא הוא דכתיב: הנה מטתו שלשלמה וגו'.

עד שלא חטא שאול מה כתיב ביה?
ושאול לכד (את) המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע.
מהו ירשיע?
נצח. וכיון שחטא מה כתיב?
וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד.

ויבא משה בתוך הענן -
כתיב: ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן
וכתיב: ויבא משה בתוך הענן.
מלמד שתפסו הקב"ה למשה להביאו בענן.

דבי רבי ישמעאל תנא:
נאמר כאן בתוך הענן
ונאמר להלן: ויבאו בני ישראל בתוך הים,
מה להלן שביל, דכתיב: והמים להם חומה,
אף כאן שביל.

ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה -
רבי יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לצפורי, והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא. מטון חד בית חקל, אמר: דין הוה דידי וזבנתיה, מיבעיא לעי באורייתא.
מטון חד בית זיתא, אמר: דין בית זיתא היה דידי וזבנתיה, מיבעיא לעי באורייתא.
מטון חד בית כרם, אמר: דין בית כרם הוה דידי וזבנתיה מיבעיא לעי באורייתא.
שריא רבי חייא בר אבא בכי.
אמר ליה: למה את בכי?
אמר ליה: אנא בכי דלא שבקית לסיבותך כלום.
אמר ליה חייא ברי, קל הוא בעיניך שמכרתי דבר שניתן לששה וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה?!
כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים, דכתיב: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אבל התורה נתנה לארבעים יום, הדא הוא דכתיב: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה.
כך דמך ר' יוחנן היה דורו קורא עליו: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - שאהב ר' יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו.