ועשית (מזבח) [את המזבח] -
מזבח - מזיח מזין מחבב מכפר. היינו מזיח היינו מכפר - מזיח גזרות, מכפר עונות.

תניא:

חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע.

דברים ככתבן דברי ר' יוסי.

ר' יהודה אומר:
נאמר כאן רבוע,
ונאמר להלן רבוע בבית עולמים,
מה להלן מאמצעיתו הוא מודד,
אף כאן מאמצעיתו הוא מודד.
והתם מנלן?
דכתיב: והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע.

ותנן:

שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב.

יכול לא היה אלא שתים עשרה על שתים עשרה?
כשהוא אומר: ארבעת רבעיו, הוי מאמצעיתו הוא מודד (עשרה) [י"ב] אמות לכל רוח ורוח.

ורבי יוסי:
כי גמיר גזרה שוה בגבהה גמיר.
דתניא:

ושלש אמות קומתו

דברים ככתבן, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:
נאמר כאן רבוע,
ונאמר להלן רבוע,
מה להלן גבהו שנים כארכו,
אף כאן גבהו שנים כארכו.

אמר ליה רבי יהודה:
וכי אפשר לומר כן, כהן עומד על גבי המזבח ועבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ?!

אמר ליה רבי יוסי:
ואתה אי אתה אומר כן?
והלא כבר נאמר: ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב - מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות.
ואומר: וחמש עשרה אמה קלעים לכתף.
ואומר: ולכתף השנית חמש עשרה קלעים.
הא מה אני מקיים: וקומה חמש אמות?
משפת מזבח ולמעלה.
ומה תלמוד לומר: ושלש אמות קומתו?
משפת סובב למעלה.

ורבי יהודה:
כי גמיר גזרה שוה ברחבה הוא דגמיר.
ולרבי יהודה הא קא מתחזי כהן?
נהי דכהן קא מתחזי, עבודה בידו לא מתחזי.
בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב: קִדַּש.
אלא לרבי יוסי מאי קִדַּש?
להעמיד בה מזבח.
בשלמא לרבי יוסי היינו דכתיב: מזבח הנחשת קטן מהכיל וכו' הכי קאמר: מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת קטן מהכיל.
במאי קא מיפלגי?
מר סבר:
דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים.
ומר סבר:
דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין.

תנן התם:

חוט של סיקרא חוגרו באמצע כדי להבחין בין דמים העליונים לדמים התחתונים.

מנא הני מילי?
אמר רב חנא בר רב קטינא:
דאמר קרא: והיתה הרשת עד חצי המזבח - התורה נתנה רשת להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.

ונתתה אותה תחת כרכב המזבח -
תנו רבנן:
הקרן והכבש והיסוד והרבוע - מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו - אין מעכבין. מנ מנא הני מילי?
אמר קרא: המזבח - אינו בא אלא לעכב.
אלא מעתה כיור לרבי וסובב לרבי יוסי בר יהודה הכי נמי דמעכבי, דכתיב: ונתתה אותו תחת כרכב המזבח.
ותניא:
אי זהו כרכוב?

רבי אומר:
זה כיור.

רבי יוסי אומר:
זה הסובב?
אִין, דתניא: כל מזבח שאין לו לא קרן ולא כבש ולא יסוד ולא רבוע - פסול.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
אף הסובב.

תנו רבנן:
אי זהו כרכוב?
בין קרן לקרן.
והכתיב: תחת כרכובו מלמטה עד חציו?

אמר רב נחמן בר יצחק:
שני מקומות היו:
חד לנוי,
וחד כי היכי דלא לישתרקו כהנים.
מדת ארכו וכו' אין מעכבין.

אמר רבי מני:
ובלבד שלא יפחות ממזבח של משה.
וכמה?

אמר רב יוסף:
מקום מערכה אמה.
מה בין במת יחיד לבמת צבור?
סמיכה ושחיטת צפון, ומתן סביב, ותנופה, והגשה.

רבי יהודה אומר:
אין מנחה בבמה, וכהון, ובגדי כהונה, וכלי שרת, וריח ניחוח, ומחיצה לדמים, ורחוץ ידים ורגלים, אבל הזמן, הנותר, והטמא, שוין בזה ובזה.
סמיכה - דכתיב: לפני ה' וסמך.
שחיטת צפון - דכתיב: על ירך המזבח צפונה.
מתן סביב - דכתיב: וזרקו בני אהרן הכהנים וגו'.
תנופה - דכתיב: והניף אהרן.
הגשה - דכתיב: והגישה אל המזבח.

רבי יהודה אומר:
אין מנחה וכו'.

אמר רב ששת:
לדברי האומר יש מנחה בבמה, יש עופות בבמה, אין מנחה בבמה, אין עופות בבמה.
מאי טעמא?
זבחים - ולא עופות.
זבחים - ולא מנחות.
כהון - דכתיב: וזרק הכהן.
בגדי שרת – דכתיב: (ולקחו את כלי השרת) [לשרת בקדש].
ריח ניחוח – דכתיב: ריח ניחוח לה'.
מחיצה לדמים – דכתיב: והיתה הרשת עד חצי המזבח.
ושלא רחוץ ידים ורגלים – דכתיב: בבואם אל אהל מועד ירחצו מים.

ועשית את חצר המשכן -
חצר ארכה מאה אמה ורחבה חמשים, שנאמר: ועשית את חצר המשכן. אבל אי אתה יודע כמה רחבו של (קומה) [קלע]?
כשהוא אומר: וקומה ברוחב חמש אמות – הוי, מה קומה חמש אמות אף רוחב חמש אמות. כיצד היה מעמיד את החצר?
היה נותן עשרים אדנים של נחשת בצפון ועשרים בדרום ועמוד בתוך כל אחד ואחד, וטבעת קבועה באמצעיתו, והיה נותן את הקונטיסין במיתרין ובעמודין, והקונטיסין ארכו של כל אחד ואחד ששה טפחים ורחבו שלשה, ותולה את הטבעות בתוך האונקלין וכורך בה את הקלע, כמין קלע זו של ספינה. נמצא הקלע יותר מן העמוד שתי אמות ומחצה מצד זה ושתי אמות ומחצה מצד זה וכן לעמוד השני.
הא למדת, שבין עמוד לעמוד חמש אמות. היה מחבר את הקונטיסין במיתרין ובעמודין ומחברן בתוך יתדות של נחשת. וכשם שהיו יתדות לאהל כך היו יתדות לחצר, שנאמר: לכל כלי המשכן בכל עבודתו.
אבל אי אתה יודע כמה מן הקלעים לפתחה של חצר, שנאמר: ואת קלעי החצר וגו' - מה מן המשכן למזבח עשר אמות, כך מן הקלעים לפתחה של חצר עשר אמות.
אבל אי אתה יודע כמה [גובה] פתחה של חצר, שנאמר: ומסך שער החצר מעשה רוקם וקומה ברוחב שאין תלמוד לומר: חמש אמות ומה תלמוד לומר חמש אמות?
ללמדך, ארכו עשרים אמה ורחבו חמש (וכו')
[וכן] לצפון מאה אמה, שנאמר: וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך.
ולמערב חמשים אמה, שנאמר: ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה,
צא מהן חמש עשרה אמה קלעים, שנאמר: וחמש עשרה אמה קלעים לכתף ולכתף השנית מזה ומזה.
מן הקלעים שבדרום עד האהל עשרים אמה, והאהל עשר אמה.
ומן האהל עד הקלעים שבצפון עשרים אמה.
הא למדת, שרחבה חמשים אמה.
ומן הקלעים עד האהל חמשים אמה, והאוהל שלשים אמה.
ומן האהל עד הקלעים מן הקרשים שבמערב עשרים אמה.
הא למדת, שארכה מאה אמה, שנאמר: ארך החצר מאה באמה.

רבי יוסי אומר:
שאין תלמוד לומר: חמשים בחמשים.
ומה תלמוד לומר חמשים?
זה לפני האהל. הא למדת, שארכה מאה אמה ורחבה חמשים אמה.
כפתחו של אהל כך פתחו של היכל.
כפתחה של חצר כך פתחו של אולם.

מכאן היה רבי יוסי בר' יהודה אומר:
קרפף בית סאתים כחצר המשכן מטלטלין לתוכה בשבת.

אמר מר זוטרא אמר מר עוקבא:
בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש, חזרה ונתנה להן בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית, בררו להן ישראל כתב אשורית ולשון הקדש.

תניא: רבי יוסי אומר:
ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו אלמלא לא קדמו משה, ואף על פי שלא נכתבה התורה על ידו נשתנה הכתב על ידו, וכתב הנשתון כתוב ארמית.
וכתיב: ולא כהלין כתבא למקרא.

וכתב לו את משנה התורה - כתב הראוי להשתנות.
ולמה נקרא שמה אשורית?
שעלה עמהן מאשור.

רבי אומר:
בכתב זה נתנה תורה, כיון שחטאו נהפך להן לרע, כיון שחזרו בהן החזירו להן, שנאמר: שובו לבצרון אסירי התקוה.
ולמה נקרא אשורית?
מאושר שבכתבים.

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא, שאמר משום רבי אלעזר המודעי:
כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר: ווי העמודים - מה עמודים לא נשתנו אף ווין לא נשתנו. ואומר: ואל היהודים ככתבם וכלשונם - מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה.
אלא מה אני מקיים: את משנה התורה?
שתי תורות:
אחת שהיא יוצאה עמו וכו'
ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.

פרוכת ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה, והיתה נארגת תכלת וארגמן ושש משזר מעשה חושב. ואחרת היתה שם - ארכה עשרים אמה ורחבה עשר אמות, והיתה נארגת תכלת וארגמן ושש משזר מעשה רוקם, והיתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ.

רבי אומר:
שהיו מוציאין בפנים, והיתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה, והיתה פרוסה על פתח ההיכל מבחוץ.
אמרו לו: מי ששמש בקדושה חמורה, יחזור וישמש בקדושה קלה?!

דבר אחר
בזה כתב: מעשה חשב
ובזה כתב: מעשה רוקם.

רבי נחמיה אומר:
בזה כתב מעשה חשב - שני פרצופים.
ובזה מעשה רוקם - פרצוף אחד.
אלא זה שהיו מוציאין מבפנים היתה מכופלת אחד לשנים ושנים לארבעה, והיתה ניתנה בעליה כנגד התחתונה, שנאמר: והבדילה הפרוכת לכם וגו'.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר:
שתי פרוכות היו שם:
אחת פרוסה,
ואחת מקופלת,
נטמאת פרוסה, פורסין את המקופלת.
בערב יום הכפורים מכניסין החדשה ומוציאין את הישנה.

רבי שמעון בן גמליאל אומר בשם רבי שמעון (בן) הסגן:
פרוכת עביה טפח ועל שבעים ושנים נירין נארגת, ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין.
ארכה מ' אמה ורחבה כ' אמה ומשמונים ושנים רבוא נעשית, ושתים עושין בכל שנה ושנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה.

אמר שמואל:
בג' מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרוכת.

(אמר שמואל):
לאפוקי מדרבא דתנן:

השקו את התמיד בכוס של זהב

ואמר רבא:
גוזמא קא משמע לן הני אין אבל התם אין עניות במקום עשירות.
פרוכת - הא דאמרן.
תפוח – דתנן:

החלו מעלין באפר על גבי התפוח.

תפוח היה באמצע המזבח, פעמים יש עליו כשלש מאות כור.

אמר רבא:
גוזמא.

גפן – דתנן: גפן של זהב היתה עומדת על פתח ההיכל מודלה על גבי כלונסאות וכל מי שמתנדב עלה או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה.

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק:
מעשה היה ונמנו עליה [ג' מאות] כהנים לפנותה.

ואתה תצוה את בני ישראל -
הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים
ראה מה הקב"ה מקלס כנסת ישראל:
הנך יפה – במעשיך.
הנך יפה - במעשה אבותיך.
הנך יפה - בבית על מזוזות ביתך.
הנך יפה - בשדה בתרומות ובמעשרות, בלקט שכחה ופאה.
הנך יפה - בגג: ועשית מעקה לגגך.
הנך יפה - בעולם הזה.
הנך יפה - לעולם הבא.

עיניך יונים - אלו סנהדרין.
מה כל הגוף מהלך אחר עינים,
כך ישראל היו מהלכין אחר סנהדרין.

מה כל הגוף מהלך אחר עינים,
כך ישראל היו מהלכין אחר סנהדרין, על מה שאומרים להם, טמא – טמא, טהור - טהור.

מה היונה הזאת כל העופות כשהן נשחטין מיד מפרכסין אבל היונה אינה עושה כן אלא פושטת את צוארה, כך אין נותן נפשו על הקב"ה אלא ישראל, שנאמר: כי עליך הורגנו כל היום.

דבר אחר:
עיניך יונים –
אמר ליה הקב"ה: דוגמא שלך דומה ליונה, מי שמבקש ליקח חטים אומר לחברו: הראני דוגמא שלהן, אף את דוגמא שלך דומה ליונה. כיצד?
כשהיה נח בתיבה מה כתיב?
ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית.
אמר ליה הקב"ה: מה היונה הביאה האורה לעולם, אף אתם שנמשלתם כיונה הביאו שמן זית והדליקו לפני, שנאמר: ואתה תצוה וגו'.

בני ישראל -
רבי יודן בשם ר' שמואל בר נחמני:
משל למלך שהיה לו אפיקוריסן והיה מצוה את עבדו.
אמר ליה: נערה, קפלה, תן דעתך עליה.
א"ל עבדו: אדוני המלך, מכל אפיקוריסין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה?
א"ל: מפני שדבוקה בבשרי.
כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מע' אומות שלך אי אתה מצוני אלא על ישראל בלבד.
ואל בני ישראל תאמר.
ואל בני ישראל תדבר.
אמור אל בני ישראל.
דבר אל בני ישראל.
צו את בני ישראל.
ואתה תצוה את בני ישראל.
כי תשא את ראש בני ישראל.
א"ל: מפני שהם דבוקים בי, שנאמר: כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בני ישראל.

א"ר אבין:
למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו נערו, קפלו, תן דעתך עליו.
א"ל: אדוני וכו'
א"ל: מפני שאותה לבשתי בשעה שמלכתי תחלה.
כך אמר משה לפני המקום: מע' אומות איווטניאות שיש לך בעולם אין אתה מצוני אלא על ישראל?
א"ל: מפני שהמליכוני עליהם בים, ואמרו: ה' ימלוך לעולם ועד.

אמר רבי:
משל לזקן שיש לו מעפורת וכו'.
א"ל: מפני שנתעטפתי בשעה שנתמניתי זקן.
כך אמר משה וכו'.
א"ל: מפני שקבלו עליהם עול מלכותי בסיני, ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

א"ר יודן:
בוא וראה כמה חבב הקב"ה ישראל, שהוא מזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד, הדא הוא דכתיב בפרשת בהעלותך: ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו וגו'.

תניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר:
משל למלך שמסר בנו לפדגוג, והיה מצוה אותו.
א"ל: אכל ברי?
שתה ברי?
אזיל ברי לבית ספרא?
אתא ברי מבי מדרשא?
כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:
משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה. עבר אחד וראה אותו.
אמר ליה: מה אתה יושב ועושה?
אמר ליה: עטרה.
א"ל: כל מה שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע, שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך.
כך אמר הקב"ה למשה: כל מה שאתה יכול לשבח לישראל לפני – שבח, לפארן – פאר, שאני עתיד להתפאר בם, שנאמר: ישראל אשר בך אתפאר.

ואתה תצוה -
למדנו שהצווי מיד בשעת מעשה, לדורות מנין?
תלמוד לומר: צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך מחוץ לפרכת העדות - הא למדנו, שהצווי מיד ולדורות. מצווי הזה נמצינו למדין לכל הצוואות שבתורה.

היה רבי ישמעאל אומר:
הואיל ונאמרו צוואות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהן שאינו אלא מיד בשעת מעשה ולדורות, אף פורטני בכל הצוואות שבתורה שלא יהו אלא בשעת מעשה ולדורות.

רבי יהודה בן בתירה אומר:
אין צווי בכל מקום אלא זירוז, שנאמר: וצו את יהושע וחזקהו וגו'.
לפי דרכנו למדנו, שאין מחזיקין אלא המוחזקין, ואין מזרזין אלא המזורזין.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס, שנאמר: צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך.
צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה,
צו את בני ישראל ונתנו ללוים,
צו את בני ישראל את קרבני לחמי.
הא אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס, חוץ מאחד כי אתם באים אל הארץ - לזרזם על חלוק הארץ.

רבי אומר:
אין צווי בכל מקום אלא אזהרה, שנאמר: ויצו ה' אלהים על האדם וגו' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל.

ויקחו אליך -
תניא: קח לך – משלך.
ויקחו אליך - משל צבור, דברי רבי יאשיה.

רבי יונתן אומר:
בין קח לך בין ויקחו אליך, משל ציבור.
אם כן מה תלמוד לומר: קח לך?
כביכול משלך, אני רוצה יותר משלהם.

אבא חנן משום רבי אליעזר אומר:
כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. עד כאן לא פליגי, אלא בקיחות דעלמא ועשיות דעלמא.
קיחות דעלמא: קח לך סמים.
עשיות דעלמא: עשה לך שתי חצוצרות, אבל הכא פרושי קא מפרש דמשלך הוא.
במלואים מכדי כתיב: ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת,
ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת למה לי?
שמע מינה, קח לך - משלך.
ביום הכפורים מכדי כתיב: בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'
ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים,
והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו למה לי?
שמע מינה משלו.

ויקחו אליך שמן זית -
ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות, אלא בשמן זית שהוא אורה לעולם.

שמן זית זך וגו' למאור -
בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שמן רע מדליקו בנר אבל היפה הוא נותנו בתבשיליו, אבל בבית המקדש לא היו עושין כן אלא שמן זית זך היו נותנין למאור והשני היו נותנין למנחות.
אמר דוד: כי אתה תאיר נרי ה'.

דבר אחר:
ואתה תצוה -
לא בשביל שאני צריך אורה, אלא בשביל להאיר לך.

א"ר יוחנן:
העין הזו לבנה והשחור באמצע, ומהיכן הוא צריך לראות, לא מן הלבן?!
ואינו כן, אינו רואה אלא מתוך השחור. ועל אור עיניך אין אתה יכול לעמוד (ואי אתה) [ואתה] מבקש לעמוד על דרכי?!
כל כך למה?
שלא יטעה אותך לומר שמא צריך הוא אורה.

אמר רבי אבין הלוי:
אתה מוצא מי שהוא מבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ, למה?
שיהו שואבות אור, אבל של בית המקדש רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, למה?
שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם.
אמר הקב"ה: האור יוצא מביתי ואיני צריך אורה, ושמא תאמר למה צריך?
בשביל להאיר לנו, שנאמר: ויקחו אליך להעלות נר תמיד שיהא אורך לפני תדיר.
אמר דוד: אור זרוע לצדיק וגו'.

באהל מועד מחוץ לפרכת -
לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרכת אצל הארון, והיא נתונה מחוץ לפרכת, להודיעך שאינו צריך אורה.
ולמה אמר לך?
כדי לזכותך למאור.

דבר אחר:
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן הוא נותן המנורה משמאלו, אבל בבית המקדש אינו כן אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שלחן, להודיעך שאינו צריך אורה משלך. ולמה אמר לך?
להאיר לך לעולם הבא כשתבוא חשכה על אומות העולם, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.

דבר אחר:
אתה מוצא מי שנתון בחשך רואה מה שבאור ומי שנתון באור אינו רואה מה שבחשך, אבל הקב"ה רואה מה שבחשך ומה שבאור.
אמר דניאל: הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא וגו'.

אמר רבי יהודה בר אלעאי:
השמש הזה נתון בתוך תיקו, שנאמר: לשמש שם אהל בהם ובתקופת תמוז הוא יוצא מתוך תיקו לבשל את הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו, למה?
שהוא קשה באורו.
אמר הקב"ה: בבריה שלי אי אתה יכול להסתכל, ואני צריך אור משלך?!
אלא למה אמרתי לך?
להאיר לך לעולם הבא.

דבר אחר:
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אתה אומר לנו שנאיר לפניך, אתה אורו של עולם, כי אתה נרי ה' והאור דר אצלך, שנאמר: הוא גלא עמיקתא וגו'.
אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לאורכם, אלא להעלות אתכם בפני האומות.

בהעלותך את הנרות - שיהו אומרים: ישראל מאירים למי שהוא מאיר לכלם.
משל, למה הדבר דומה?
לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך.
אמר פקח לסומא: בוא ואני מסמך אותך, היה מסמכו ומהלך.
כיון שנכנסו לעיר ולבית, אמר פקח לסומא: צא והדליק את הנר!
אמר ליה הסומא: בבקשה ממך, כשהייתי בדרך אתה היית סומכני עד שנכנסנו לתוך הבית ואתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר לי צא והדליק לי את הנר?!
א"ל פקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מוליכך בדרך.
כך הפקח זה הקב"ה: עיני ה' [המה משוטטים] בכל הארץ.
וכתיב: וה' הולך לפניהם יומם.
וכאן הוא אומר: ויקחו אליך?!
לא בשביל שאני צריך אלא בשביל להאיר לך. הברק הזה תולדת האש שלמעלה הוא, והוא יוצא ומבהיק כל העולם ואני צריך אורה?!
בשר ודם מדליק נר מנר שמא יכול להדליק מתוך החשך?
אבל הקב"ה כתיב: וחשך על פני תהום, ויאמר אלהים יהי אור.
ואומר: גם חשך לא יחשיך ממך וגו'.
אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה הייתם זקוקים לאורו של בית המקדש, אבל לעולם הבא בזכות של אותו הנר אביא לכם מלך המשיח שנמשל כנר, שנאמר: שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ולא עוד, אלא שאני עושה לכם אורה, שכך אמר ישעיה: והיה לך ה' לאור עולם.

תנן התם:
תקוע אלפא לשמן.

אבא שאול אומר:
שניה לה רגב בעבר הירדן.
כל הארצות היו כשרות, אלא מכאן היו מביאין. [אין מביאין] לא מבית הזבלים, ולא מבית השלחין, ולא ממה שנזרע ביניהן, ואם הביא - כשר.
ואין מביאין מן הגרגרין שנשרו במים, ולא מן הכבושים, ולא מן השלוקים, ואם הביא - פסול.

שלשה זיתים הן, ובהן שלשה שלשה שמנים.
הזית הראשון - מגרגרו בראש הזית, כותש, ונותן לתוך הסל.

ר' יהודה אומר:
סביבות הסל - זה היה ראשון.
טוען בקורה, רבי יהודה אומר: באבנים - זה היה שני.
חזר וטען - זה היה שלישי.
הראשון למנורה והשאר למנחות.
והזית השני מגרגרו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל.

רבי יהודה אומר:
סביבות הסל - זה היה ראשון.
טוען בקורה רבי יהודה אומר: באבנים - זה שני.
חזר וטען - זה שלישי.
הראשון למנורה והשאר למנחות.
שלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה, והעלהו ומנגבו בראש הגג, כותש ונותן לתוך הסל.
ר' יהודה אומר: סביבות הסל - זה היה ראשון
טוען בקורה - ר' יהודה אומר: באבנים - זה היה שני,
חזר וטען זה היה שלישי.
הראשון למנורה והשאר למנחות.
הראשון שבראשון אין למעלה הימנו.
השני שבראשון והראשון שבשני שוין.
השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי שוין.
השלישי שבשני והשני שבשלישי שוין.
השלישי שבשלישי אין למטה הימנו.
אף המנחות היה בדין שיטענו שמן זית זך, ומה מנורה שאינה לאכילה, טעונה שמן זית זך - מנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך?
תלמוד לומר: זך כתית למאור - ואין זל כתיב למנחות.
איבעיא להו מגרגרו תנן, או מגלגלו תנן?
תא שמע, שמן זית מזיתו.

מכאן אמרו:
זית ראשון - מגלגלו בראש הזית, וכונסו לבית הבד, וטוחנו ברחיים, ונותנו בסלין, שמן היוצא ממנו זה היה ראשון.
טעון בקורה - שמן היוצא ממנו זה היה שני.
פורק טוחן וטוען - זה היה (ראשון) [שלישי].
ראשון למנורה והשאר למנחות.
וכן זית השני וזית השלישי: עוטנו בבית הבד עד שילקה, ומעלהו בראש הגג, ועושה אותו כמין תמרה כדי שיזובו מימיו, וכונסו לבית הבד, וטוחנו ברחיים, ונותנו בסלין וכו'.

רבי יהודה אומר:
לא היה טוחנו ברחיים אלא כותשו במכתשת, לא היה נותן בסליו אלא לתוך סביבות הסל. כותש מני?

רבי יהודה תוך הסל - אתאן לרבנן.
האי תנא סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.

תנו רבנן:
זך - אין זך אלא נקי.

רבי יהודה אומר:
כתית - אין כתית אלא כתוש.
יכול יהא זה פסול למנחות?
תלמוד לומר: ועשרון סלת בלול בשמן כתיב רבע ההין.
אם כן מה תלמוד לומר: למאור?
מפני החסכון.
מאי חסכון?

אמר רבי אלעזר:
התורה חסה על ממונן של ישראל.

ויקחו אליך -
אמר רבי שמאול בר נחמני אמר רבי יונתן:
אליך - ולא לי, לא לאורה אני צריך.
שלחן בצפון ומנורה בדרום, לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך.
ויעש לבית חלוני וגו'.

מחוץ לפרכת העדות -
עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.
ואם תאמר לאורה אני צריך, והלא כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורי?
אלא עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.
מאי עדותה?

אמר רבא:
זה נר מערבי, שנותן בה שמן שמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים.
הרואה שמן זית בחלום - יצפה למאור תורה, שנאמר: זית זך כתית למאור.

תני רמי בר חמא:
פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, אין מדליקין בהן במקדש, משום שנאמר: להעלות נר תמיד.
הוא תני לה והוא אמר לה: כדי שתהא שלהבת עולה מאליה, ולא מחמת דבר אחר.

יערוך אותו אהרן ובניו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, יכול יהא כהן אחד נכנס בשבע נרות? תלמוד לומר: יערוך אהרן ובניו, הא כיצד?
אהרן ובניו אינן עורכין אלא אחד.
לפי שנאמר: יאירו שבעת הנרות - שומע אני שיהא דולקים לעולם?
תלמוד לומר: מערב עד בקר.
אי מערב עד בקר, יכול יכבם?
תלמוד לומר: יאירו שבעת הנרות, הא כיצד?
יאירו שבעת הנרות מערב עד בקר.

לפני ה' תמיד –
שיהא נר מערבית תדיר, שממנו מדליק את המנורה בין הערבים.

מערב עד בקר -
תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר.

דבר אחר:
מערב עד בקר -
אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד.
ושערו חכמים שלשה ומחצה למנורה, חצי לוג לכל נר ונר מאורתא ועד צפרא.

איכא דאמרי:
מלמעלה למטה שעור, אין עניות במקום עשירות.

ואיכא דאמרי:
ממטה למעלה שעור, התורה חסה על ממונם של ישראל.