אלה פקודי המשכן -
זה שאמר הכתוב: איש אמונות רב ברכות.
אתה מוצא כל מי שהוא נאמן - הקב"ה מביא ברכות על ידו, ומי שאינו נאמן - ואץ להעשיר לא ינקה.

דבר אחר:
איש אמונות - זה משה, על כל הדברים שנעשה גזבר עליהם, היו מתברכים על ידו.
למה?
שהוא נאמן.
ואץ להעשיר - זה קרח, שהיה לוי ובקש עוד ליטול כהונה גדולה.

דבר אחר:
איש אמונות רב ברכות - זה משה, שנעשה גזבר לעצמו, ואף על פי שהיה גזבר לעצמו, היה קורא לאחרים (ומחבב) [ומחשב] על ידיהם, שנאמר: ביד איתמר.

שנו רבותינו:
מי שהיה נכנס לתרום הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא בפונדיא, שאם יעשיר יאמרו משל לשכה העשיר! שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי שמים, שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל, ומשה היה גזבר לעצמו וכו'.

אמר רבי יוחנן:
לשני בוקרים הביאו כל המשכן והותירו.
אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, עשינו כל המלאכות של המשכן והותרנו, שנאמר: והמלאכה היתה דים.
מה נעשה בנותר?
אמר ליה: לך ועשה בהם משכן לדברות, הלך ועשה כן.
כיון שבא ליתן חשבון, אמר להם: כך וכך יצא למשכן וביותר עשיתי משכן העדות, שנאמר: אלה פקודי המשכן משכן העדות.
מהו משכן משכן שני פעמים?

אמר רבי שמעון:
שני פעמים נתמשכן על ידיהם.

אמר רבי ישמעאל:
זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד, שנאמר: משכן העדות - עדות היא לכל באי עולם שהקב"ה נתרצה לישראל.

משל למה הדבר דומה?
למלך שנשא אשה והיה מחבבה ביותר. כעס עליה והניחה. והיו שכנותיה אומרות לה: אינו חוזר לך. לאחר ימים נתרצה לה המלך ונכנס לפלטין (שלו) [שלה] ואכל ושתה. ולא היו שכנותיה מאמינות שנתרצה לה המלך. והיה ריח בשמים עליה, מיד ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקב"ה חבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקרא אותם מלכים, לסוף ארבעים יום עשו את העגל. באותה שעה אמרו הגוים: אין הקב"ה מתרצה להם עוד! כשעמד משה ונתפלל עליהם, אמר ליה הקב"ה: סלחתי כדברך!
ולא עוד, אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם, והכל יודעים שסלחתי להם, שנאמר: ועשו לי מקדש.

אלה פקודי המשכן -
כל מה שהיה משה עושה, היה (הקב"ה) עושה על ידי אחרים, שנאמר: עבודת הלוים ביד איתמר. לא עשה, אלא משנגמרה מלאכת המשכן.
אמר להם: בואו ואעשה לפניכם חשבון.
נכנסו כל ישראל, עד שהוא יושב ומחשב, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ותמה, אמר עכשיו ישראל מוצאים ידיהם לומר: נטלו משה!
האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוין ווים לעמודים.
אמר להם: ואת האלף ושבע המאות וגו', באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן, שנאמר: אלה פקודי המשכן.
ולמה עשה עמהן חשבון, והקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר: לא כן עבדי משה נאמן הוא?
אלא ששמע משה ישראל מדברים אחריו, שנאמר: והיה כבא משה האהלה.
ומה היו אומרים?

רבי יצחק אומר:
לשבח היו אומרים: אשרי יולדתו של זה!
כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו!
כל ימיו הוא מושלם להקדוש ברוך הוא!

והביטו אחרי משה –
רבי חמא אמר:
לגנאי היו אומרים:
ראה צוארו, ראה שוקיו, ראה כרעיו, אוכל משל יהודים, שותה משל יהודים, וכל מה שיש לו משל יהודים!
וחברו משיבו: ריקה, אדם ששלט על מלאכת המשכן, אין אתה מבקש שיהא עשיר?!
כיון ששמע משה כך, אמר להם: חייכם משהמשכן נגמר אני נותן לכם חשבון, שנאמר: אלה פקודי המשכן.

מהו העדות?
זו התורה שהיו יגיעם בה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהינום.
וכן הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים, שנאמר: ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר וגו'.

ואתו אהליאב בן אחיסמך -
אמר רבי יוחנן:
מנין שלא ישנה אדם מאומנות אבותיו?
שנאמר: וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי חרש נחשת.

ואמר מר:
אִמֵּהּ מדן, וכתיב: ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן.

ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' -
אשר צוה משה אין כתיב כאן, אלא אשר צוה ה' - אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה בסיני.

רבי יוחנן בשם רבי בנייהו:
כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע [וכן עשה יהושע] לא (הפיל) [הסיר] דבר מכל אשר צוה ה' את משה - כל אשר צוה משה אין כתיב כאן, אלא אשר צוה ה' את משה אפילו דברים שלא שמע מרבו וכו'.

רבי הונא אמר:
תורת אמת היתה בפיהו - אלו דברים ששמע מרבו.
ועולה לא נמצא בשפתיו - אלו דברים שלא שמע מרבו.

ורבנן אמרין:
כי ה' יהיה בכסלך - אלו דברים שאתה כסיל בהם.

ושמר רגלך מלכד –
רבי דוסא אמר:
מן ההוריה.

רבי לוי אמר:
מן המזיקין.

אמר רבי אבא:
מכאן אם נתת מכיסך צדקה - הקדוש ברוך הוא משמרך מן המזיקין ומן הזימים ומן הגולגולת ומן הארנונות.
מעשה ברבי ישבב שעמד וחלק כל נכסיו לעניים. ושלח לו רבן גמליאל והלא אמרו באושא: חומש נכסיו לעניים?!
ורבן גמליאל לאו קודם לאושא הוה?

רבי יוסי בר בון בשם רבי לוי:
כך היתה הלכה בידם ושכחוה, ועמדו השניים והסכימו על דעת ראשונים. ללמדך, שכל דבר שנותנין בית דין נפשם עליו - סוף שהוא מתקיים כמו שנאמר למשה בסיני.
ואתיא כי הא דרבי מנא: כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הוא רק, למה?
שאין אתם יגעים בו.
כי הוא חייכם - בשעה שאתם יגעים בו.

בקע לגלגלת מחצית השקל -
שאל קונטריקוס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי:
בגבוי הכסף אתה מוצא מאתים ואחד ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב: בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העובר וגו'. ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, דכתיב: ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו' משה רבכם גנב היה, או קוביוסטוס היה, או אינו בקי בחשבונות היה, נתן מחצה ונטל [מחצה] ומחצה שלם לא החזיר?
אמר ליה: משה רבינו גזבר נאמן היה, ומנה של קודש כפול היה.

ועוד שאלו: בפרטן של לוים כ"ב אלף, ושלש מאות, ובכללן אתה מוצא כ"ב אלף, אותן שלש מאות להיכן הלכו?
אמר ליה: אותן שלש מאות בכורות היו ואין בכור מפקיע בכור, דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו.
ועוד שאלו: כתוב אחד אומר: ישרצו המים (כתוב למעלה ברמז ס"ד).

ויעש את הכתנות שש -
(כתוב ברמז שע"ט וכולא פרשתא).