וסכת על הארון -
תנו רבנן:
חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות.

רבי יאשיה אומר:
אף מחמת דפנות.
מאי טעמא דרבי יאשיה?
דכתיב: וסכת על הארון את הפרכת - פרכת מחיצה היא, דכתיב: והבדילה הפרכת לכם וקא קרייה רחנא סכך, אלמא בעינן מחיצה בסכך.

ורבנן,
האי דקאמר רחמנא דליכוף בה פורתא כי היכי דתיחזי כסכך.

תניא: ונתת על המערכת לבונה זכה.
רב אמר:
על - בסמוך.
או אינו אלא על ממש?
כשהוא אומר: וסכת על הארון את הפרכת - הוי אומר על בסמוך.

ויפרוש את האהל -
(כתוב ברמז שע"א וברמז שע"ב).

ולא יכול משה לבוא -
(כתבו בואלה המשפטים).

ובהאריך הענן -
(כתוב ברמז תשי"ח).

כי ענן ה' על המשכן יומם -
רבי אומר:
שני עננים היו, שנאמר: כי ענן ה' וגו'.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:
ענן אחד היה, שנאמר: פרש ענן למסך.
וְלָמָּה היה משתנה להם?
מפני הזבין והמצורעין, כדי שיהו יודעין אימתי הוא ערב אימתי הוא בקר.
הרי הוא אומר: וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגו'
והיכן צוהו?
ועשו לי מקדש.

ויתן את השלחן באהל מועד ויערך עליו ערך לחם וגו' כאשר ציוה ה' את משה.
והיכן צוהו?
ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד.

וישם את המנורה וגו' כאשר ציוה ה' את משה.
והיכן צוהו?
על המנורה הטהורה יערוך את הנרות.

וישם את מזבח הזהב וגו' ויקטר עליו קטרת סמים כאשר ציוה ה' את משה.
היכן צוהו?
בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה.

ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד וגו' כאשר ציוה ה' את משה.
היכן צוהו?
את הכבש אחד תעשה בבקר.

דבר אחר:
וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה -
מה היא הברכה שברכן?
אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.

ר' מאיר אומר:
כך ברכן: ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו'.
אמר להם: כשם שנתעסקתם במלאכת המשכן ושרתה השכינה במעשה ידיכם, כן תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה במעשה ידיכם.

והם אומרים:
ויהי נועם ה' אלהינו.
בזמן שישראל ברצון לפני המקום, מה נאמר בהן?
את קרבני לחמי - כבנים המפרנסים לאביהם.
בשעת תוכחות מהו אומר?
לאשי ריח - כל קרבנות שאתה מקריב אינן אלא לאש.
וכן הוא אומר: לא על זבחיך אוכיחך וגו' לא אקח מביתך פרי ממכלאותיך עתודים כי לי כל חיתו יער אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה.
וכי יש רעבון לפני?
ואילו יש רעבון לפני כבש אתה מקריב לי בבקר וכבש בין הערבים, וכי יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי?!
מה שאמרתי לך: זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך - אלא שתהא מודה ותשלם לעליון נדריך.
וכתיב: ועשו לי מקדש - אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מעלה אני שבטך שבט לוי עשוי ד' מעלות, מעין הכבוד של מעלה הושיבם בענני כבוד, שנאמר: לא ימיש עמוד הענן.
עשה אותם דגלים כדגלי מרום.
שבט יהודה במזרח יששכר וזבולון עמו.
כנגדן במרום טלה שור תאומים עם החמה במזרח, משמשים חמש חלקים מתוך שמונה במזרח.

דגל ראובן בדרום ושמעון וגד עמו.
כנגדן במרום סרטן אריה בתולה, משמשין עם החמה בדרום ה' חלקים מתוך ח', ומחניהם חלק אחד במזרח ושנים במערב, נמצא רוב תשמישן בדרום.

דגל אפרים במערב מנשה ובנימין עמו.
כנגדן החמה במערב מאזנים עקרב וקשת.

דגל דן בצפון אשר ונפתלי עמו.
כנגדן משמשין עם החמה בצפון גדי דלי דגים מן העגלה ולדרום.

בזמן שהעולם מכוסה בעבים בימות הגשמים קורא אותן צבאות ה', וקרא אותם כוכבים: והנכם היום ככוכבי השמים.
חבב את שמותם, משפחת הפרצי משפחת הזרחי.
עשה אותן מעלות מעלות משוררין לפניו ומשרתים לעבודתו, שנאמר: לעמוד לפני ה' לשרתו וגו'.

משה ואהרן ובניו חונין במזרח בין דגל יהודה לאהל מועד.
משה לִדִבּרְוֹת ואהרן לקרבנות.
שניים להם בני קהת בדרום. ומה היא עבודתן ?
כל כלי הקדשים אשר באהל מועד והשלחן והמנורה והמזבחות.
שלישים להם בני גרשון במערב ועבודתן היריעות והקליעים.
רביעית להן בני מררי בצפון ועבודתן הקרשים והעמודים והאדנים.
וכדרך חנייתן כך נסיעתן ואהל מועד באמצע, כאשר יחנו כן יסעו.

היה רבי נחמיה אומר:
אהל מועד שעשה משה במדבר כנגד מעשה בראשית.
יריעות - כנגד שמים וארץ.
כיור וכנו - כנגד ששת ימי בראשית.
מזבח העולה - כנגד כל הבהמות.
מזבח הקטרת - כנגד כל הבשמים.
מנורה - כנגד חמה ולבנה.
שבעה נרותיה - כנגד ז' כוכבים המשמשין את העולם ואלו הן שצ"ם חנכ"ל. (שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נגה, כוכב, לבנה)

ראה נסים שעשה להם.
ארך החצר מאה באמה - ומה תלמוד לומר חמשים בחמשים?
אלא שתי טבליות היו טבלא הפנימית שבמשכן מפתח אהל מועד ולפנים אורך ל' אמה ורוחב י' אמות נמצא נ' אמה מכל צדדין לפנים נ' אמה במזרח נ' אורך נ' רוחב בתוך נ'.
מזבח העולה ה' על ה' וכבש כולו כנגדו בדרום ומשוך כל' אמות, וכמלא השערה הן היורד ביניהם.

ולדברי האומרים נ' אמות קומתו, י' אמות היה הכבש שלו, וכיור וכנו היה נתון בתוך כ' אמות שבמזרח, והמזבח והכבש מתוקן. ואהרן ובניו עסוקין בעבודה והקב"ה מלמדן סדר עבודה, שנאמר: וימציאו בני אהרן וגו'.

ראה נסים שעשה להן הקב"ה, שכל אותם האוכלוסין עומדים בתוך נ' אמה שאם תבוא לחשבון צריך יותר מד' מיל. וכל אותן אלפים ורבבות עומדין בחצר המשכן ורואין את האש יורדת מן השמים כעמוד ונכנסת באהל מועד, יוצאה ורובצת שם על גבי המזבח ואוכלת את החלבים ועומדת במקומה, שנאמר: ותצא אש מלפני ה' וגו'. וכולן ראו את הנס הגדול ומשתטחין על פניהן והיה לכל אחד ואחד ריוח כדי ד' אמות. ושרתה עליהן רוח הקדש ואמרו שיר ורננה, שנאמר: וירא כל העם וירונו.
ומה שירה ורננה אמרו?
רננו צדיקים בה'.
ועל אותו היום נאמר: צאינה וראינה.

האהל היה משוך ל' אמה ונתון בתוך ג' אמה הפנימיות. וכ' קרשים בדרום, כל קרש וקרש ארכו י' אמות ורחבו אמה ומחצה. ושתי ידות לכל אחד מלמטה משוקעות בתוך שני אדני כסף, מלמעלה ראשיהן מצופין זהב ונתונים בתוך טבעות של זהב, ושלש בריחין היו להן משולשין בתוך י' אמות ואחד מבריח מן הקצה אל הקצה ארכו ל' אמות נתון מזרח ומערב, ושני בריחים שמבחוץ מכאן ומכאן ט"ו אמה ארכו ב' טבעות לכל קרש וקרש ונתונין לרחבו של קרש חצי חלק מכאן וחלק באמצע, נמצא בין טבעת לטבעת בכל הקרשים מדה שוה.

ושפופרת של קנה זה היתה בין טבעת לטבעת וְהַבְּרִיחַ נכנס בהן וקרשים מצופין זהב [והבריחים] מעצי שטים נכנסין בשפופרת וטבעות, נמצאו כלן מצופין זהב, שנאמר: ואת הקרשים צפה וגו'. והבריח התיכון מובלע בתוך הקרשים מראש ועד סוף לא נראה לא מפנים ולא מבחוץ. וכמעשה הקרשים הדרומים כך הצפונים. ושמונה קרשים במערב ששה כנגד חללו של אהל ושתים כנגד זויותיו.

יריעות התחתונות היו תכלת וארגמן ותולעת שני. אורך כל אחת עשרים ושמונה אמות ורחבה ארבע אמות. חמשה במזרח וחמשה במערב. רחב של סדר וסדר עשרים אמה מגיעות עד חצי האהל.

חמשים לֻלְאֹת תכלת בכל אחת ואחת לחברן בהן, וכן חמש יריעות האהל. נמצאו ב' סדרים ארכן ארבעים אמה ורחבן עשרים בחללו של אהל, ואמה עובי הקרשים שבמזרח ואמה במערב, נמצאו שלשים ושתים אמה. נשתיירו שמונה אמות לכסות את הקרשים שבמערב, ורחבן היה עשרים ושמונה אמות, צא מהן עשר אמות חללו של אהל ושתים אמות עובי הקרשים שבצפון ושבדרום, הרי שתים עשרה אמה, נשתיירו תשעה אמות מכאן ותשעה אמות מכאן לכסות הקרשים שבצפון ושבדרום.

מעשה היריעות תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, והחוט כפול ארבע.

ר' יוסי אומר:
וחוט של זהב היה יתר בהם, שנאמר: וירקעו את פחי הזהב.

מעשה חושב –
רב נחמן אמר:
מעשה חושב - שני פרצופין שני דמויות אחד מכאן ואחד מכאן.
ומעשה רוקם - דמות אחד פרצוף אחד.
יריעות אחרות היו למעלה מהן עשיות מנוצה של עזים, עשתי עשרה יריעות שני סדרים, סדר אחד של חמשה במערב ושל ששה במזרח.
אורך שני סדרים ארבע וארבעים אמות כנגד רחבן של יריעות של מטה, ורחבן שלשים אמה כנגד ארכו של מטה. מחוברות בקרסי זהב, ושל מעלה מחוברות בקרסי נחשת לחבר את האהל להיות אחד. והיו נתונות כנגד שלישו של אהל, שכנגדו הפרוכת פרוסה למטה.

רבי יוסי אומר:
כנגד הקרשים היתה כפולה. נמצאו שם שני אמות יתירות הן היו עודפות על היריעות של תכלת מן המזרח ועד המערב, שנאמר: יהיה סרוח.
מכאן אתה למד דרך ארץ, שיהא אדם חס על היפה.

ועשית מכסה לאהל - מכסה אחר מכסה את האהל משולש מן הצפון מן הדרום מן המערב.

רבי נחמיה אומר:
כמין מסיפסין היו עשויות.

רבי יהודה אומר:
מלמטה עורות אילים מאדמים ולמעלה עורות תחשים.
כיצד היתה מדתן?
צפון ודרום ארכו שלשים אמה, עשר על עשר שבמערב היה בית קודש הקדשים הוא מקומו של ארון.
פרוכת היתה בסוף עשר אמות חולקת את הבית עשר אמות לפנים ועשרים לחוץ, והיתה פרוסה תחת הקרשים שביריעות וחוץ ממנה עשרים על עשר.

מזבח הזהב היה נתון בסוף עשר אמות, חולק את הבית עשר אמות למזרח ועשר למערב חמשה לצפון וחמשה לדרום.

המנורה והשלחן היו לפנים מן המזבח, המנורה בדרום והשלחן בצפון.
חמשה אמות בין המנורה לשלחן, שתי אמות ומחצה מן הקרשים שבדרום למנורה וכן מן הקרשים שבצפון לשלחן, וחמשה אמות ממקומו לפרוכת וחמשה אמות ממקומו למזבח. ופתחו של היכל היה במזרח, ולא היו שם קרשים אלא עמודים עובי כל אחד ואחד היה אמה על אמה מצופין כסף ואדניהם כסף. ומסך היה פרוס עליהם כנגד הפרוכת של פְּנִים, ומקום הקרשים שעמודים שבדרום ושבצפון ושבמערב היה רחב אמה ולא היה ממדת האהל.

רב נחמן אמר:
כל הקרשים מבנים ומבחוץ היו מצופין זהב, והבריח התיכון המובלע בתוך חללן של קרשים מובלע בתוך שפופרת של זהב שאורך כל אחת ואחת אמה ומחצה נתונה בתוך חללו של קרש, והבריח התיכון מובלע בהן מן הקצה אל הקצה.

ויקחו לי תרומה – אחת עשר אומרים דברים נדבת המשכן, סימן לדבר: אחד עשר יום מחורב. כשבא משה להוכיח על מעשה העגל, אמר לו הקב"ה: ודי זהב כפרו באחד עשר דבר שהתנדבו למלאכת המשכן, לפיכך היו סובבין את הר שעיר שמונה ושלשים שנה: ונסב את הר שעיר ימים רבים. נתנדבו זהב ככרים שבע מאות ושלשים שקלים, ממנו עשו את הארון ואת הכפורת ואת הכרובים, ואת המנורה וכל כליה, שלחן וכליו, וצפו את המזבח ועשו את כל כליו, זהב קצצו ממנו לעשות לפרוכת, וצפו את הקרשים ובריחיהן, ועשו טבעות והקרסים של יריעות התחתונות.

וכסף פקודי העדה מאת ככר -
חשבונות מאה בני אדם מחצית השקל, הרי חמשים סלעים ס' פעמים מאה הרי ששת אלפים נמצאת אומר, ששת אלפים לככר ששים רבוא, במאה ככר נעשה בהן אדני המשכן מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן, חשבון ארבעים בצפון וארבעים בדרום ארבעה עשר למערב ארבעה במזרח, שבצפון ושבדרום ושבמערב היו רצופות שנים לכל קרש, ושבמזרח לא היו רצופות אלא שבעה עמודי שטים סדורים בתוך עשרה אמות כפתחו של היכל נתונים על ארבע אדני כסף ופרוכת פרוסה עליהן. הרי מן חשבון מאת הככר נשאר אלף וז' מאות וחמשה ושבעים שקל, מהן עשה ווי העמודים וצפה ראשיהן וחשק אותם.

ונחשת התנופה שבעים ככר -
מהן עשה קרסי יריעות העזים וצפה עמודי החצר ועשה אדני עמודי החצר יתדות המשכן והחצר ומזבח הנחשת אשר לו כול כליו וכיור וכנו.

כתיב: והלוים יחנו סביב.
כיצד היתה חנייתן?
כפסיקיא אחת של ארבעת אלפים אמה היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח.
משה ואהרן ובניו במזרח, הם ובניהם וכל אשר להם על פני כל מזרח אהל מועד. הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה, והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו.
כיצד?
כיון שעמדו קלעי החצר היו י"ב [נשיאים] עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר: באר חפרוה שרים, והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים.
נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה, ומאותו נהר יוצאין ארבע נהרות בד' זויות החצר כל אחד ואחד הולך לבסוף משמש ב' רוחות דרום ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל. עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנהרים זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלוים ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה השכינה.
ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשכין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו. ולא תאמר שמא בסילות המים אלא מגדילין להן כל מיני מעדנים מעין העולם הבא, שנאמר: שלחיך פרדס רמונים, נרד וכרכם.
ועכשיו מחנות מחנות מזרח ומערב וצפון ודרום, כל מחנה ומחנה ארבעת אלפים אמה:
משה אהרן ובניו במזרח,
בני קהת בדרום,
בני גרשון במערב,
בני מררי בצפון,
כל אחד ואחד מהם על פני מאה באמה בתוך ארבעת אלפים אמה ועוד ארבעה אלפים מכל רוח ורוח, כך היה מקומן. נמצא מקומן של לוים מאחד בשמונה במקומן של שבטים.
ובהמתן היכן היתה?
שנים עשר מיל על שנים עשר מיל היתה חנייתן.
חשוב מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל ובשאר זויות של כל רוח היתה בהמתן רועה נגד חנייתן, והנהרות מקיפין מבפנים ומבחוץ ומציינין אותו טבליות טבליות מראש ועד סוף, שיהא להם רשות להלך [למשכן] בשבת וממחנה למחנה והענן פרוס עליהן מבדיל בינם לבין בהמתן, שנאמר: וענן ה' עליהם יומם. ומזיו התכלת היו הנהרות נראין כתכלת, מצויירין כעין השחר והלבנה והחמה. ואומות העולם רואין אותן לכמה מילין ומשבחין להקב"ה: מי זאת הנשקפה וכו. פחדם ואימתם נופל על הכל, שנאמר: תפול עליהם אימתה ופחד וגו'.
כיצד היו הלוים משמרין במשכן?
בני קהת משמרין בדרום, שנאמר: משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה.
והם היו ממונין על הארון, שנאמר: ומשמרתם הארון והשלחן וגו'.
חוצה להן שלשה שבטים: ראובן שמעון וגד.

בני גרשון משמרים במערב, שנאמר: משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה.
והם היו ממונין על האהל, שנאמר: ונשאו את יריעות המשכן.
וחוצה להן שלשה שבטים: אפרים ומנשה ובנימין.

בנ מררי היו משמרין בצפון, שנאמר: ונשא בית אב למשפחת מררי וגו' על ירך המשכן יחנו צפונה.
והם היו ממנוין על הקרשים ועל הבריחים, שנאמר: ופקודת משמרת בני מררי וגו'.
וחוצה להן שלשה שבטים: דן אשר ונפתלי.

למזרח משה ואהרן ובניו שנאמר: והחונים לפני השכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו.
וחוצה להן שלשה שבטים: יהודה יששכר וזבולון.

מחנה ישראל היתה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל.
מן המזרח למערב שנים עשר מיל.
ודגלו של יהודה ארבעת מילין.
מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין.
דגלו של ראובן ארבעת מילין.
מן הצפון לדרום שני עשר מיל.
דגלו של אפרים ארבעת מילין.
מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין.
דגלו של דן ארבעת מילין.
נמצאו ארבע זויות של ארבעת מילין שמשמשין בכל צדדין, שנאמר: איש על דגלו באותות איש על ידו לדגליהם. כיון שהיו נוסעין ישראל היה עמוד הענן מקופל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה.
תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל של יהודה, שנאמר: (ונסע) [ויסע] דגל מחנה בני יהודה.
מיד נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרעת וכסו בה את ארון העדות, ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה.

תקעו והריעו ותקעו ונסע דגלו של ראובן, שנאמר: ונסע דגל מחנה (בני) ראובן.
מיד נכנסו בני גרשון ובני מררי ופרקו את המשכן, וטענוהו בעגלה, והעמידו אותו עד בוא בני קהת, שנאמר: ונסעו הקהתים.

תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל אפרים, שנאמר: ונסע דגל מחנה [בני] אפרים.
מיד נכנסו בני קהת ופרקו את הקדש וטענו אותו בכתף, שנאמר: וכלה אהרן ובניו.

תקעו והריעו ותקעו ונסע דגלו של דן, שנאמר: ונסע דגל מחנה בני דן.
ונמצאו שני דגלים מלפניהם ושני דגלים מאחריהם ומחנה לויה ומחנה שכינה באמצע, שנאמר: ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות.
וכשם שהיו חונין כך היו נוסעין, שנאמר: כאשר יחנו כן יסעו.
על פי שלשה נוסעין ישראל:
על פי הקודש,
ועל פי משה,
ועל פי חצוצרות.

על פי הקודש, מנין?
שנאמר: על פי ה' יסעו בני ישראל.
על פי משה היה אומר להם מבערב בהשכמה אתם נוסעים, מיד היו ישראל מוציאין את בהמתם ומתקנים את כליהם לצאת.
על פי חצוצרות תקעו והריעו ותקעו שלש תקיעות על כל דגל ודגל.

רבי יהודה אומר:
שלש תקיעות על כל מטה ומטה.
כיון שהיו ישראל חונין, היה עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה, ונקפל נוקפן ומחפה את האהל מבפנים, וממלא את המשכן מבחוץ, שנאמר: ויכם הענן את אהל מועד. וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר ארבעים שנה:
אחד בימינם,
ואחד בשמאלם,
אחד מלפניהם,
ואחד מאחריהם,
ואחד למעלה מהם
וענן שכינה ביניהם.
ועמוד ענן נוסע לפניהם, משפיל לפניהם את הגבוה ומגביה להם את השפל, והורג נחשים ועקרבים, ושורף קוצים וברקנים, ומדריכם בדרך ישרה. וענן שכינה שורה באהל.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה ,אלא האדים - היו יודעין ששקעה החמה. הלבין - היו יודעין שזרחה החמה.
מסתכל בחבית ויודע מה שבתוכה, בטפיח ויודע מה שבתוכה, מפי ענן שכינה שביניהם, שנאמר: לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, ואף לעתיד לבוא כן, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך וגו'.
ואומר: לא יהיה לך עוד (אור) השמש לאור יומם.
ואומר: לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור (יומם) [עולם].

מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה?
רבי נתן אומר:
מעם מזבח הקטרת, שנאמר: ונתתה אותו לפני הפרכת וגו' אשר אועד לך שמה.

שמעון בן עזאי אומר:
מאצל מזבח הקטרת, שנאמר: ושחקת ממנה הדק וגו'.

תלמידיו של רבי ישמעאל אומרים:
מאצל מזבח העולה, שנאמר: עולת תמיד לדורותיכם.