[ה, ב]
אמר רבי חייא בר רבא:
יום גינוסיא היה, והיו כל המלכים באים ומעטרים אותו, שהיה קוזמקטור. והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטין. נכנסו אצל פרעה ואמרו לו: שני זקנים עומדין על פתח פלטין שלך.
א"ל: ויש בידם עטרות?
א"ל: לאו.
א"ל: באחרונה יכנסו, נכנסו אצל פרעה.
א"ל: מה אתם מבקשים?
א"ל: אלהי העברים שלחני אליך, שלח את עמי ויחוגו לי במדבר.
א"ל: מי ה' אשר אשמע בקולו, ולא היה יודע לשלוח לי עטרה משלו, אלא בדברים בא אלי, מי ה' אשר אשמע בקולו?!

אמר ר' לוי:
הוציא באותה שעה דיפתרא של אלוהות וקרא: אלהי אדום מואב וצידון.
א"ל: הרי קראתי ואיני מוצא מה שאתם אומרים.

אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
לכהן שהיה לו עבד, יצא הכהן מן המדינה. הלך עבדו לבקשו בין הקברות. התחיל צווח: אדוני! אדוני!
אמרו לו: מי הוא אדונך?
אמר להם: פלוני כוהן.
אומרים לו: שוטה שבעולם, כוהן אתה מבקש בבית הקברות?!
כך אמר פרעה למשה: מי ה'?!
הוצאתי דיפתרא של אלוהות ובקשתיו בתוכה ולא מצאתיו.
אמר ליה: שוטה שבעולם, האלוהות שבידך מתים הם, אבל אלהינו חי וקיים הוא, שנאמר: וה' אלוהים אמת הוא אלוהים חיים מלך עולם.

אמר רבי יוחנן:
לפי שבאו משה ואהרן וזקני ישראל ורצו ליכנס, ראו סביב פלטין שלו כמה אוכלוסים ונזדעזעו.

אמר רבי מאיר:
ת' פתחים היו לפלטין, ק' לכל רוחות, על כל אחד ישבו ס' אלף גבורים, לפיכך בא גבריאל והכניסן. כיון שראה פרעה אותן אמר: מה טיבן של אלו?
מיד הביא שומרי הפתחים, מהן הרג, מהן הלקה, מהן העביר והעמיד אחרים תחתיהן.
שוב למחר נכנסו לפני פרעה, קרא לשומרים.
אמר להם: היאך אלו נכנסין?
אמרו ליה: אין אנו יודעין, כשפנים הם שדרך פתחים אינן נכנסין.
מיד אמר לאהרן, שישליך מטהו ונעשה נחש.

מי ה' אשר אשמע בקולו -
אמר ליה הקב"ה: אתה אמרת מי - חייך במי אתה לוקה, מי ים למפרע, בים אתה יודע מי אני. אתה אמרת: לא ידעתי את ה' - חייך, למחר אתה אומר ה' הצדיק.
אתה אמרת: וגם את בני ישראל לא אשלח - חייך למחר אתה אוחז ביד כל אחד לשלחו, שנאמר: ויהי בשלח פרעה.

סימן קעו

דבר אחר:
בו בלשון שחטא, בו בלשון עשה תשובה.
הוא אמר: מי ה' - מי כמוכה נאדר בקדש והצילו הקב"ה מבין המתים, והעמידו לספר כח גבורתו, שנאמר: ואולם בעבור זאת העמדתיך. והלך ומלך בנינוה.
וכששלח הקב"ה יונה לנינוה להנבא עליה להחריבה, שמע פרעה ועמד מעל כסאו, וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר, ולאחר מ' יום שבו למעשיהם הרעים ונבלעו כמתים בשאול תחתית, שנאמר: מעיר מתים ינאקו.

לא ידעתי את ה' -
למה היה פרעה דומה?
למלך שהלך למדינת הים והפקיד כל מה שהיה לו אצל עבדו. לאחר ימים בא המלך, א"ל: תן לי מה שהפקדתי אצלך!
א"ל: לא עבדא דילך אנא, לא הפקדת גבי כלום.
מה עשה לו?
נטלו בגרדין.
א"ל: עבדך אנא, וכל מה דאפקדת גבי, אנא משלם לך.
כך בתחלה אמר הקב"ה למשה: ועתה לך ואשלחך אל פרעה.
א"ל: שלח עמי.
א"ל: לא ידעתי את ה'.
וכיון שהביא עליו עשר מכות, אמר: ה' הצדיק.
מכות המצרים י"ב חדש.

[ה, יב]
ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש -
אימתי דרכו של קש?
באייר, והם יצאו בניסן.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
התחיל מחרק בשניו כנגדם, ואמר: נרפים אתם.

[ה, ד]
אמר רבי יהודה הלוי:
שבטו של לוי פנוי לטרגיה במצרים.
א"ל פרעה: בשביל שאתם פנויים אתם באים ואומרים נלכה נזבחה למה משה ואהרן תפריעו למה אתם למה דבריכם!

[ה, ו-ט]
לכו לסבלותיכם תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר -
שהיו להם מגלות שהיו משתעשעים בהן משבת לשבת, לומר שהקדוש ברוך הוא גואלנו.
אמר פרעה: אל ישעו בדברי שקר - אל יהו נשענים ואל יהו משתעשעים ואל יהו נפושים, שנאמר: ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים וגו'.
אמר הקב"ה: למחר אני מביא עליהם מכות. כיון שישראל יוצאין להביא קש לעשותו תבן, היה המצרי מכה אותו בזמן שרואהו בתוך שדהו, לפיכך (לד) ויפץ העם בכל ארץ מצרים.

[ה, יח]
ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם -
היו ישראל מקוששין את הקש במדבר ורומסין בחומר, ובקש היה נוקב את עקביהן והדם מתבוסס בחומר. רחל בת בנו של תושלח הייתה הרה ללדת ורמסה בחומר עם בעלה, ויצא הולד ממעיה ונתערב בתוך המלבן, וירד מיכאל והעלהו לפני כסא הכבוד, (לה) ובאותו לילה הכה כל בכורי מצרים, שנאמר: ויהי בחצי הלילה.

[ה, כ]
ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים -
אלו דתן ואבירם שכתוב בהם: יצאו נצבים.

[ה, כא-כב]
ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט -
א"ר יהודה הלוי:
א"ל ישראל: למה אנו דומין?
לשה אחת שבא הזאב ונטלה מן העדר, ובא הרועה אחריו.
מה עשה הזאב?
בקש לבקש את השה. מבין הרועים ומבין הזאב הגיע השה בסכנה.
כך אמר משה לפני הקב"ה: בין פרעה ובינך אנו מתים, שנאמר: ויאמר משה למה הרעותה וזה שאמר הכתוב: הלא דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים.

עתה תראה -
(כתוב בפרשת וארא בפסוק: כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו).

[ה, א]
ואחר באו משה ואהרן -
ויהי כבואם אל שער בית המלך, והנה שני כפירי אריות אסורים שם בכבלי ברזל ואין איש יוצא ובא מפניהם, לבד אשר יצוה המלך לבדו, וילכו האומנין ויסירו הכפירים בלחשיהם ויביאוהו. וימהר משה וינף את המטה על הכפירים ויתירם, ויבואו בית המלך.
והכפירים באו עמם בשמחה גדולה כאשר ישמח הכלב אל אדוניו בבואו מן השדה. ויהי כראות פרעה כן, ויתמה על ככה ויבהל מאד מפני האנשים, כי הייתה ארם כתואר בני אלהים.
ויאמר להם המלך: מה אתם רוצים?
ויאמרו לו ה' אלהי העברים שלחנו אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני.
ויירא מאד מפניהם, ויאמר להם: לכו היום ובואו למחר!
ויעשו כדבר המלך. ויהי אחרי לכתם וישלח פרעה ויקרא לבלעם הקוסם, וינו"ס וימברינו"ס בניו המכשפים, וכל חרשי מצרים, ויבואו אל המלך. ויספר להם המלך את אשר דברו אליו. ויאמרו החרטומים אליו: איך באו אליך האנשים מפני הכפירים?
[ויאמר להם הניפו המטה עליהן] ויתירום ויבואו אלי, גם הכפירים נעשו ככלבים וישמחו לקראתם.
ויען בלעם אל המלך: אין אלה כי אם מכשפים כמונו, ועתה שלח בעדם ויבואו ונבחנה אותם. ויעש המלך כן.

אמר עולא:
בקש משה מלכות ולא נתנו לו, דכתיב: ויאמר אל תקרב הלום, ואין הלום אלא מלכות, דכתיב: מי אנכי אדני אלוהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום.

מיתיבי רבה: רבי ישמעאל אומר:
יבמה מלך.

אמר רבה:
לו ולזרעו קאמרינן.
וכל היכא דכתיב הלום, עד עולם הוא.
והא גבי שאול כתיב: הבא עוד הלום איש - הוא אין, זרעו לא?
איבעית אימא הא הוה איש בושת. ואי בעית אימא שאני שאול דאפילו בגויה לא קיימא.

כדר' אלעזר א"ר חנינא:
בשעה שפוסקים גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, שנאמר: לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושבים לנצח ויגבהו, ואם הגיס דעתו, הקב"ה משפילו, שנאמר: ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני.