[ו, ב]
וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני ה' -
זה שאמר הכתוב: שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלוהים אלוהיך אנכי.

א"ר פנחס הכהן בר חמא:
אמר הקב"ה למשה: בשביל שקראתי אותך אלוהים, שנאמר: ראה נתתיך אלוהים לפרעה אלוהיך אני ולכך נאמר: וידבר אלוהים אל משה וגו'. זה שאמר הכתוב: כי העושק יהולל חכם - כשהחכם מתעסק בעיסקין, הן מערבבין אותו מן החכמה.

ויאבד את לב מתנה –
מן התורה שנקראת מתנה, שנאמר: וממתנה נחליאל אפילו משה, שנאמר: וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעותה לעם הזה ומאז באתי אל פרעה וגו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו' מה שאני עושה לפרעה ולמצרים, אתה רואה אבל אין אתה רואה וכו', באותה שעה בקש הקב"ה לישב עליו בדין, מנין?
שנאמר: וידבר אלוהים אל משה ואין אלוהים אלא דיין, שנאמר: אלוהים לא תקלל נכנסה סניגוריא ולמדה עליו זכות, שנאמר: ויאמר אני ה', ואין ה' אלא רחמים, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון.

אמר רבי אלעזר בר' יוסי:
פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים, מצאני זקן אחד, אמר לי: בוא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך - מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבנין. ועל דבר זה נענש משה רבינו, שנאמר: ומאז באתי אל פרעה וגו'.
א"ל הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין!
הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך.
אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל ולא הרהר על מדותי.
אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת וגו' בקש מים לשתות ולא הניחוהו עד שעשה מריבה, שנאמר: ויריבו רועי גרר וגו' ולא הרהר על מדותי.
אמרתי ליעקב: הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך.
ואתה אמרת לי: מה שמך בתחלה, ועכשיו אמרת לי: והצל לא הצלת, עתה תראה את אשר אעשה לפרעה, ואין אתה רואה במלחמת ל"א מלכים.

דבר אחר:
וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם -
לא פירשתי להם אם מפורש הוא, ולך גליתי אותו שאתה הולך לגאול את ישראל כדי שתצליח. אמר הקב"ה: בעוה"ז ליחידים גליתי שמי, אבל לעולם הבא לכל ישראל אני מודיע שמי, שנאמר: לכן ידע עמי שמי.

ושמי ה' לא נודעתי להם -
הרשעים קודמין לשמן, נבל שמו, שבע בן בכרי שמו, אבל הצדיקים שמם קודמן, שנאמר: ושמו אלקנה, ושמו בועז, ושמו מרדכי, דומים לבוראם.

ושמי ה' לא נודעתי להם -
התיבון והכתיב: ושמו לבן?
פרדכסוס.

ר' ברכיה אומר:
מלובן ברשע.

ר' סימאי אומר:
מנין לתחית המתים מן התורה?
שנאמר: וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה.

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים -
בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים אתיא סביליה סבילה.
כתיב הכא: והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים,
וכתיב התם: הסירותי מסבל וגו'.

ויוסף יצא בראש השנה מבית האסורין.
כתיב: תקעו בחדש שופר.
וכתיב בתריה: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים.
וכתיב: הסירותי מסבל שכמו.

ר' סימאי אומר:
ולקחתי אתכם לי לעם והבאתי אתכם - מקיש יציאתם ממצרים לביאתם בארץ.
מה ביאתם לארץ שנים מששים רבוא,
אף יציאתם ממצרים שנים מששים רבוא.

אמר רבא:
וכן לימות המשיח, שנאמר: וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים.

והצלתי אתכם מעבודתם -
(כתוב ברמז קמ"ז).

ונתתי אותה לכם מורשה -
שנו רבותינו:
צלפחד היה בכור ונטל שני חלקים, והא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק?

אמר רבא:
ארץ ישראל מוחזקת היא.

מיתיבי רבי חידקא:
שמעון השקמוני היה לו תלמיד חבר מתלמידי רבי עקיבא, וכן היה אומר: יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן, אלא לא היה יודע אם נוטלין חלק בכורה אם לאו, וראויה פרשת נחלות שתכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על שמן. ויודע היה משה שמקושש במיתה, שנאמר: מחלליה מות יומת, אבל לא היה יודע באיזה מיתה. וראויה הייתה פרשת מקושש שתכתב על ידי משה, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו. ללמדך, שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.
ואי סלקא דעתך מוחזקת היא להם, אמאי מספקא, מוחזקת היא?
מאי מספקא ליה?
קרא גופא מספקא ליה, דכתיב: ונתתי אותה לכם מורשה, אי ירושה היא להם מאבותם, או דילמא מורישין ואינן יורשין?
ופשטו ליה תרווייהו: ירושה היא להם מאבותם, ומורישין ואינן יורשין.
כיוצא בדבר אתה אומר: תביאמו ותטעמו, תביאנו לא נאמר אלא תביאמו, מלמד שמתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין.

המוציא אתכם מארץ מצרים -
תנו רבנן:
המוציא לחם מן הארץ.

ורבי נחמיה אמר:
מוציא לחם.

אמר רבא:
מוציא דכולי עלמא לא פליגי דלישנא דאפיק משמע, דכתיב: אל מוציאם. כי פליגי בהמוציא.

רבנן סברי:
המוציא נמי דאפיק משמע, דכתיב: המוציא לך מים.

רבי נחמיה סבר:
כתיב: המוציא אתכם מתחת וגו' ואכתילא אפיק.

ורבנן: הכי קאמר למשה בתר דמפקינא לכו עבידנא לכו מילתא (א) כי היכי דתדעו דאנא הוא דאפיקיית יתכון, דכתיב: וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.

וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי -
ר"א בן עזריה אומר:
בארבע מקומות בקש משה לפני המקום והשיבו על שאלותיו, שנאמר: וידבר משה לפני ה' לאמר, שאין תלמוד לומר לאמר?
אלא שאמר לו: השיבני אם גואלן אתה אם לאו, עד שהשיבו המקום: ויאמר ה' אל משה עתה תראה.
כיוצא בו: ויצעק משה אל ה' לאמר, שאין תלמוד לומר: לאמר?
אלא א"ל: השיבני אם מרפא אתה אם לאו, עד שהשיבו המקום: ואביה ירק ירק בפניה.
כיוצא בו: וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' שאין תלמוד לומר לאמר?
אלא שא"ל: השיבני אם אתה ממנה עליהן פרנסים אם לאו, עד שהשיבו: קח לך את יהושע בן נון.
כיוצא בו: ואתחנן אל ה' בעת ההיא שאין תלמוד לומר לאמר?
אלא א"ל: השיבני אם אני נכנס לארץ אם לאו, עד שהשיבו רב לך וגו' יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה.

הן בני ישראל לא שמעו אלי
קל וחומר איך ישמעני פרעה?! (כתוב בערך קנ"א).

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל -
זה שאמר הכתוב: האנכי הריתי את כל העם הזה וגו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך.
היכן דבר?
בשעה שאמר לו: לך נחה את העם עדיין (ב) תלי תניא בדלא תניא?
תלמוד לומר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל.
א"ל: היו יודעין, בני סרבנין הם, טרחנין הן, ע"מ כן תהיו מקבלין עליכם שהן מקללין אתכם וסוקלין אתכם באבנים.

דבר אחר:
ויצום -
צום לפרוש מע"ז.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
הרי הוא אומר: ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, וכי יש לך אדם שמתבשר בשורה ואינו שמח?! נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות ואינו שמח?!
אם כן מה תלמוד לומר ולא שמעו אל משה?
אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע"ז.
וכן הוא אומר: ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו, וימרו בי ולא אבו לשמוע, ואעש למען שמי לבלתי החל.
וכן הוא אומר: משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות.

ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים -
צום לחלוק כבוד למלכות.
וכן: וירדו כל עבדיך אלה אלי, שאין תלמוד לומר אלה?
אלא שסופו לירד הוא בתחלה, אלא שמשה חלק כבוד למלכות.

וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות,
שנאמר: בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה.

וכן מצינו ביעקב שחלק כבוד למלכות,
ויתחזק ישראל וישב על המטה.

וכן מצינו באליהו שחלק כבוד למלכות,
שנאמר: ויד ה' הייתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לקראת אחאב.

וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות (ג)
שנאמר: באדין קרב נבוכדנצר לתרע וגו'.

וכן מצינו בדניאל שחלק כבוד למלכות,
שנאמר: וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעק.
מהו אומר?
אדין דניאל עם מלכא מליל מלכא לעלמין חיי.

ר' עקיבא אומר:
כל פרשה שסמוכה לחברתה למדה הימנה, (ד) שנאמר: וישב ישראל בשטים.

רבי אומר:
פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו, כרחוק מזרח ממערב.
כיוצא בו אתה אומר: הן בני ישראל לא שמעו אלי.
אמר לו המקום: ושמעו לקולך.

כיוצא בו אתה אומר: ובת איש כוהן כי תחל לזנות והכהן הגדול מאחיו.
וכי מה עניין זה אצל זה? וכי אף הוא נשרף?

משל למה הדבר דומה?
לקטרין שהשלים שניו ולא שמש פלומי פילון שלו, אלא ברח והלך לו.
שלח המלך והביאו וחייבו לקטוע את ראשו, עד שלא יצא ליהרג, אמר המלך: מלאו לו דינרי זהב והוציאו לפניו, ואמרו: אילו היית עושה כדרך שעשו אבותיך, היית נוטל מדה של דינרי זהב, עכשיו אבדת נפשך ואבדת ממונך.
כן בת כוהן שזנתה, יוצא כוהן גדול לפניה ואומר לה: אילו עשית כדרך שעשתה אמך, זכית שהיה יוצא ממך כוהן גדול כיוצא בי, ועכשיו אבדת את עצמך ואבדת את כבודך.

כיוצא בדבר אתה אומר: כי אתם לא עמי,
ואומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים.
וכי מה עניין זה אצל זה?
משל למלך שכעס על אשתו, שלח אחר סופר שלו לבוא ולכתוב לה גטה, ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו. אמר המלך: אפשר (ה) שיצא סופר זה מכאן ריקם?
אלא אמר ליה: בוא, שאני כופל לה כתובתה.

כיוצא בדבר אתה אומר: תאשם שומרון כי מרתה באלהיה.
ואומר: שובה ישראל עד ה' וגו'.
וכי מה עניין זה אצל זה?
משל למה הדבר דומה?
למדינה שמרדה במלך, שלח פולמרכוס אחד להחריבה. היה אותו פולמרכוס בקי ומיושב.
א"ל: טלו לכם ימים לשוב אל המלך, ואם לאו הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה ולאיפרכיא פלונית ולחברותיה, לכך נאמר: תאשם שומרון שובה ישראל:

ויקח עמרם את יוכבד דודתו -
(כתוב ברמז צ"ה),

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב -
אמר רבי אלעזר:
לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו - יצא ממנו יהונתן.
אהרן שנשא אחות נחשון - יצא ממנו פנחס.
ופנחס לאו מיתרו קא אתי?
והכתיב: ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל, לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לע"ז?
לא, דקא אתי מיוסף שפטפט ביצרו.
והלא שבטים מבזים אותו: ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז, והרג נשיא שבט מישראל?
אלא אי אבוה דאמיה מיוסף, אמא דאמיה מיתרו. אי אבוה דאמיה מיתרו, אמא דאמיה מיוסף. דיקא נמי, דכתיב: פוטיאל ולא כתיב פוטאל.

אמר רבא:
הנושא אשה צריך לבדוק באחיה, שנאמר: ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב, ממשמע שנאמר: בת עמינדב איני יודע שהיא אחות נחשון?!
אלא מה תלמוד לומר אחות נחשון?
מכאן לנושא אשה שצריך לבדוק באחיה.

תנא:
רוב בנים דומין לאחי האם.

הוא אהרן ומשה -
(כתוב ברמז ד' וברמז רס"ב):

ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים -
לפי שנאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים, שומע אני שהיה הדבור למשה ולאהרן, כשהוא אומר: ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, אל משה היה הדבור ולא לאהרן.
א"כ מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן?
אלא לומר כשם שהיה משה כלול לדברים, כך היה אהרן (ו) כלול לדברות.
ומפני מה לא מדבר עמו?
מפני כבודו של משה, נמצאת ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה, חוץ משלשה מקומות, לפי שאי אפשר.

דבר אחר:
אל משה ואל אהרן למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלוהים לפרעה אין לי אלא משה דיין לפרעה, אהרן מנין?
תלמוד לומר: אל משה ואל אהרן, מקיש אהרן למשה.
מה משה דיין לפרעה,
אף אהרן דיין לפרעה,

מה משה אמר דבריו ואינו ירא,
אף אהרן אמר דבריו ואינו ירא,

יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה?
תלמוד לומר: הוא אהרן ומשה, ללמדך ששניהן שקולין זה כזה (כתוב ברמז ד):