ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלוהים לפרעה -
זה שאמר הכתוב: שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד, שחולק כבוד ליראיו.
כיצד?
מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו,
והקב"ה הושיב לשלמה על כסא ה'.

מלך בשר ודם אין רוכבין לסוסו,
והקב"ה הרכיב לאליהו על סוסו.
ומה סוסו סופה וסערה, שנאמר: ה' בסופה ובשערה דרכו.

מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו,
ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה, שנאמר: ויקח משה את מטה האלהים בידו.

מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו,
והקב"ה נתן עטרה שלו למלך המשיח שנאמר: תשית לראשו עטרת פז.

מלך בשר ודם אין לובשין לבושו,
וישראל לבשו לבושו של הקב"ה ונתנו לישראל, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן,

מלך בשר ודם אין קורין בשמו, כמו קיסר אגוסטוס בסיליאוש, ואם נקרא באחד מהן ממיתין אותו,
אבל הקב"ה אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי, לפרעה אני נקרא אלוהים, ובוא בשם בראתי את העולם, שנאמר: בראשית ברא אלוהים, ובו בשם ראה נתתיך אלוהים לפרעה.

דבר אחר:
ראה נתתיך אלוהים -
א"ל הקב"ה: לפי שעשה עצמו אלוה, הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עושה אותך עליו אלוהים.
ומנין שעשה פרעה את עצמו אלוה?
שנאמר: יען אמר לי יאורי ואני עשיתני - אני הוא שבראתי את עצמי.
וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות, והרעו לנפשם, שלוש מאומות העולם ואחד מישראל, ואלו הן:
חירם,
ונבוכדנצר,
ופרעה,
ויואש.

חירם מנין?
שנאמר: אמור לנגדי צור כה אמר ה' אלוהים יען גבה לבך ותאמר אל אני, ולפי שעשה עצמו אלוה, הרע לנפשו, שנאמר: שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך וגו',

נבוכדנצר מנין?
שנאמר: אעלה על במתי עב אדמה לעליון.
א"ל הקב"ה: חייך, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור.
מה עשה לו הקב"ה?
הגלה אותו עד שהוא במלכותו והאכיל עשב כבהמה, שנאמר: ועשבא כתורין לך יטמון, והיו בהמה וחיה רואין אותו בדמות בהמה וחיה ונושכים אותו, שנאמר: ושד בהמות יחיתן - שנעשה מחיה לכל בהמה וחיה.

יואש מנין?
שנאמר: ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך, שעשו אותו אלוה וקבל עליו, שנאמר: ואת יואש עשו שפטים.

פרעה עשה עצמו אלוה והרע לנפשו, שנאמר: הנני נותן את פרעה הפרע [חפרע].
מהו הפרע?
שקבל פרעון מהקב"ה.

דבר אחר:
הפרע, כענין שנאמר: ופרע את ראש האשה, לפיכך אמר הקב"ה למשה: לפי שעשה עצמו אלוה, ראה נתתיך אלוהים לפרעה.
למה?
כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, הוי אלוה עליו ועשה אותו שחץ בעולם, והיינו דכתיב: את כל גבוה יראה והוא מלך על כל בני שחץ.
וכי השפלים אין הקב"ה רואה?
והא כתיב: עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ?!
ומהו את כל גבוה יראה?
אלא הן הגוותנין שרוחן גסה עליהם ומגביהים עצמן ועושין עצמן אלוהות.
מה הקב"ה עושה להם?
מראה אותם לבריות ועושה אותם שחץ בעולם.
אמר הקב"ה: אם יסתר איש במסתרים ואנילא אראנו נאם ה' - אם ילך אדם וייגע בתורה וישב לו, אני מראה מעשיו לבריות.
וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה, אני מראה אותו לבריות, שנאמר: ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא - ממלא ממנו העליונים והתחתונים ומראה שחץ לבריות.

דבר אחר:
א"ל הקב"ה: לא בשביל שקראתי לך אלוהים תהא רוח גסה עליך, אין אתה אלוה אלא על פרעה. וכן הוא אומר: וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני ה' אין אתה אלוה אלא על פרעה, שנאמר נתתיך אלוהים לפרעה.
כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת -
זה שאמר הכתוב: כל רוחו יוציא כסיל - זה פרעה, כיון שהלכו משה ואהרן אצלו, אמר להם: תנו לכם מופת, מיד וישלך אהרן את מטהו.
באותה שעה שחק פרעה עליהם, א"ל: למה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי, איני מתירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים, תבן אתם מוליכים לעפריים?!
כתם לרקם?!

ויקרא פרעה אין כתיב כאן אלא ויקרא גם פרעה.
א"ר לוי:
שקרא אל אשתו וא"ל: ראי היאך באו היהודים לשחק בי, מנין?
שנאמר: ותתן גם לאישה,
מה כתיב?
ויבלע מטה אהרן את מטותם הוי כל רוחו יוציא כסיל - זה פרעה.
וחכם באחור ישבחנה - זה משה.

דבר אחר:
כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת -
א"ל: למחר אני מוציאם ממצרים (ז) ואני נותן להם את התורה, שנאמר בה: כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות או מופת.

דבר אחר:
בתחלה הוא מדבר בקושי, אין לשון ידבר אלא לשון קשה, כמה דאת אמר: דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות.
א"ל אהרן: יהא עושה את הדברים האלה ואתה עומד כנשיא, שהוא גוזר על הזקנים והם עושים, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה, ויבוא משה ואהרן אל פרעה - אהרן היה ראוי להיכנס תחלה שהוא גדול ממנו שלוש שנים, אלא משה היה גדול יותר מאהרן בעיני מצרים, שנאמר: גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים.

קח את מטך והשלך לפני פרעה -
אמר הקב"ה: רשע זה מתגאה וקרא עצמו תנין, דכתיב: התנים הגדול, לך ואמור לו: ראה מטה זה הוא עץ יבש ונעשה תנין, ויש בו רוח ונשמה, והוא בולע כל המטות, וסופו לחזור עץ יבש, אף אתה בראתי אותך מטפה סרוחה, ונתתי לך מלוכה ונתגאה אתה ואמרת לי: יאורי ואני עשיתני, הריני מחזירך לתהו ובהו.

אתה בלעת כל מטות שבטי ישראל, הריני מוציא בלעך מפיך. שכחת מה קרה לזקנך, וינגע ה' את פרעה, אף אני מביא עליך עשר נגעים בשביל ישראל. כשבאו משה ואהרן עמדו לפני פרעה והיו רואין שהם דומים למלאכי השרת, ורום קומתן כארזי לבנון, וגלגלי עיניהם דומים לגלגלי חמה, וזקנות שלהם כאשכלות תמרה, וזיו פניהם כזיו החמה, ומטה האלהים בידם שחקוק עליו שם המפורש, ודבור פיהם כאש שלהבת, מיד נפל פחדם עליהם. והיו ארבע מאות פתחים לפלטרים של פרעה, ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות, ולא הייתה בריה יכולה ליכנס שם, עד שהיו מאכילין אותם בשר שלא יהו מזיקין אותו.
וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וסובבים ומלחכין רגליהם, והתחילו ללוותם עד שבאו לפני פרעה, וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם, וזיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו, והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם.
באותה שעה הוצרך פרעה לנקביו ונכנס לבית הכסא, ונזדמנו לו י"ב עכברים והיו נושכים אותו בכל צד מושבו, וצעק צעקה גדולה ומרה עד ששמעו קול צעקתו גדולי המלכות. ואחר כך חזר וישב על כסאו ונתחזק לבו.
אמר למשה ואהרן: מי אתם ומאין באתם ומי שגרכם אצלי?
א"ל: אלהי העברים שלחני אליך שלח את עמי ויעבדוני.
מיד אמר: לא ידעתי את ה' מעולם לא שלח לי אגרת שלום, ולא הביא לי דורון.

ויעשו גם הם וגו' בלהטיהם -
אמר אביי:
הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהם בסקילה, ויש מהם פטור אבל אסור, ויש מהם מותר לכתחלה.
העושה מעשה – בסקילה.
האוחז את העינים - פטור אבל אסור.

(ר' יוחנן אומר):
מותר לכתחלה, כדרב חנינא ורב הושעיא:
כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומברי להו עגלא תלתא ואכלי ליה.

א"ר חייא בר אבא:
בלטיהם -
אלו מעשה שדים.

בלהטיהם -
אלו מעשה כשפים.
וכן הוא אומר: ואת להט החרב.

א"ר יוחנן:
למה נקרא שמם כשפים?
שמכחישין פמליא של מעלה.

אמר אביי:
דקפיד אמנא שד, דלא קפיד אמנא כשפים.
אמרי ליה: יוחני וממרא למשה: תבן אתה מכניס לעפריים?!
אמר להו :אמרי אינשי למתא דירקא, ירקא שקיל.

ויבלע מטה אהרן את מטותם -
אמר רבי אלעזר:
נס בתוך נס.
כתיב :כבד לב פרעה
אמרו למה הדבר דומה?
לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה, וחמור גובה מכס מן הספינה.
א"ל החמור: תנו לי מכס.
א"ל שועל לחמור: כמה עזין פניך, אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס?!
א"ל החמור: מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס.
א"ל הארי: קרבו לי הספינה! ויצא וטרפו לחמור, ונתנו לשועל.
א"ל: סדר לי אבריו של שוטה זה, הלך השועל וסדרן. ראה לבו נטלו ואכלו, כשבא הארי מצא אבריו נתוחין.
א"ל: לבו של שוטה זה היכן הוא?
א"ל: אדוני המלך, לא היה לו לב, שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך.
אף כך פרעה הרשע, אם היה לו לב לא היה אומר למלך מלכי המלכים תן לי דורון, ושכח מה שעשו לו העכברים, ועדיין היה אומר: מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה'.

הנה יוצא המימה -
פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה, שנאמר: הנה יוצא המימה.


י' מכות - דצ"ך עד"ש באח"ב .
אמר ליה הקב"ה למשה: בדבר שנתגאה בו ואמר: לי יאורי בו אתחיל פורענותא, דכתיב: וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור.

אחר דם צפרדעים - אמר הקב"ה: יבוא דבר שגדולו ומחיתו במים, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שעתידה לקבל תורה שהיא משולה למים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים.

אחר זאת כנים - אמר הקב"ה: יבוא דבר שנברא מעפר, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה משולה לעפר, שנאמר: ושמתי את זרעך כעפר הארץ.

אחר זאת ערוב - אמר הקב"ה: יבואו אריות נחשים ודובים, ויפרעו ממצרים שבקשו לאבד אומה המשולה לחיות, גור אריה יהודה, דן גור אריה, יהי דן נחש עלי דרך, בנימין זאב וגו'.

אחר זאת דבר - אמר הקב"ה: יבוא דבר שממית, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה המוסרת עצמה למיתה על ייחוד שמי, שנאמר: כי עליך הורגנו כל היום.

אחר זאת שחין מלא חפנים פיח כבשן - אמר הקב"ה: יבוא העולה מן הכבשן, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שמסרה עצמו למיתה, אברהם באור כשדים, חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש.

אחר זאת ברד - אמר הקב"ה: יבוא ברד שהוא לבן כשלג, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שאני עתיד להלבין עונותיהם, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

אחר זאת ארבה - אמר הקב"ה: יבוא ארבה שנקרא חילי הגדול, ויפרע מצרים שבקשו לאבד אומה שנקראו חיילות, שנאמר: והוצאתי את צבאותי.

אחר זאת חשך - אמר הקב"ה: יבוא חשך שהוא מובדל מן האור, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה המובדלת מן האומות.

אחר זאת מכת בכורות - אמר הקב"ה: אני עובר בתוך מצרים בחצי הלילה, ואפרע ממצרים שבקשו לאבד בני אברהם אוהבי שחלק לילה לאבד אויבי, שנאמר: ויחלק עליהם לילה.
ובזכות עשרה נסיונות שנתנסה ונמצא שלם - הכם עשר מכות.

בטכסיס בשר ודם הביא הקב"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כשהמדינה מורדת עליו מהו עושה?
משלח לגיונות והן מקיפין עליה,
בתחלה הוא סוכר אמת המים שלהם, אם חוזרין – מוטב, ואם לאו - הוא מורה בהן חצים.
אם חוזרין – מוטב, ואם לאו - זורק בהן נפט.
אם חוזרין – מוטב, ואם לאו - מגרה בהן לגיונות ואוכלוסים הרבה.
אם חוזרים – מוטב, ואם לאו - אוסר אותן בבית האסורין.
אם חוזרין – מוטב, ואם לאו - הורג הגדולים שבהם.

כך הקב"ה בא על מצרים בטכסיס של מלכים.
בתחלה סכר אמת המים שלהן, שנאמר: ויהפוך לדם יאוריהם.
לא חזרו - הביא עליהם קולנים, אלו הצפרדעים.
לא חזרו - והביא עליהם החצים, אלו הכנים שהיו נכנסים בגופם של מצריים כחץ הזה.
לא חזרו - השליך עליהם אבני בליסטרא זה הברד.
אחר כך גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה ארבה.
ואח"כ נתנם בבית האסורים זה החשך.
לא חזרו - והרג כל הגדולים שבהם, שנאמר: וה' הכה כל בכור.
לפי מה שחשבו המצריים את ישראל - הביא הקב"ה עליהם.

הם חשבו שיהו שואבים מימיהם, לכך ויהפוך לדם יאוריהם,
הם חשבו שיהו טוענין פרגמטוטון שלטו עליהם צפרדעים (ח) והיו משרפים אותם,
הם חשבו שיהיו עושים בארץ הרחישה הארץ כנים,
הם חשבו טוענים את בניהם כפדגוג הזה שלח בהם אריות וזאבים ודובים,
היה לו למצרי י' בנים ואמר לישראל, שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב אחד והדוב אחד והנמר אחד והיה נכנס אצל המצרי לבדו, ומצרי אומר לו: היכן הם בני?
אומר לו ישראל: שב ואני אעשה לך חשבון, נטל הארי אחד וכך וכך עד שנתן לו חשבון.
הם חושבים לגזול את מקניהם ושלח בהם את הדבר וימת כל מקנה מצרים,
הם חשבו שיהו בלנין הביא עליהם את השחין,
הם חשבו לסקול אותם באבנים הביא עליהם את הברד,
הם חשבו שיהו כורמיהם הביא עליהם הארבה ואכל אילנותיהם,
הם חשבו לאסור אותם בבית האסורים הביא עליהם חשך שנאמר: לא ראו איש את אחיו,
הם חשבו להרוג אותם והקב"ה הרג את בכוריהם,
הם חשבו להשקיע אותם במים אף הקב"ה שקעם במים שנאמר: ונער פרעה וחילו.

וכל מכות שהביא הקב"ה על המצרים הוא עתיד להביא אותם, שנאמר: כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור:
במצרים הביא עליהם מכת דם, אף לעתיד כן, שנאמר: ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש, במצרים הביא עליהם צפרדעים, שהיה קולן קשה, אף לעתיד כן, שנאמר: קול שאון מעיר, במצרים הביא עליהן כנים, אף לעתיד כן, ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית ואין עפר אלא כנים, כמה דאת אמר: והך את עפר הארץ.
במצרים הביא עליהם ערוב, אף לעתיד כן, וירשוה קאת וקפוד,
במצרים הביא עליהם דבר, אף לעתיד כן, שנאמר: ונשפטתי אתו בדבר וגו',
במצרים הביא עליהם שחין, אף לעתיד כן, שנאמר: וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו, במצרים הביא עליהם ברד, אף לעתיד כן, שנאמר: וגשם שוטף ואבני אלגביש,
במצרים הביא עליהם ארבה, אף לעתיד כן, שנאמר: בן אדם וגו' אמור לצפור כל כנף,
במצרים הביא עליהם חשך, אף לעתיד כן, שנאמר: ונטה עליה קו תהו,
במצרים נגף בכורים, אף לעתיד כן, שנאמר: שמה נסיכי צפון.

ר' מאיר אומר:
וירדו ראמים עמם - וירדו רמים עמם,
מה במצרים משפרע מאלהיהם אחר כך מהם, אף לעתיד משפרע מִשַּׂר שלהם, אחר כך הוא פורע מהן, שנאמר: והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה.

למה הביא עליהם מכת דם תחלה?
אלא שהיו פרעה והמצריים עובדים ליאור.
אמר הקב"ה למשה: לך והכה את אלהיהם לפניהם, ראה מה כתיב?
על נהרותם - בכל מקום שהיו המים נעשים דם.
מהו על כל מקווה מימיהם?
אפילו מה שהיה בקיתון נעשה דם, ואפילו מה שהמצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם, שנאמר: והיה דם בכל ארץ מצרים.

אמר ר' לוי:
ממכת דם העשירו ישראל, כיצד?
היה המצרי וישראל יושבים בתוך בית אחד, והיה הגיגית מלאה מים. והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשה דם, וישראל הולך ושותה מים מתוך הגיגית, והיה המצרי אומר: תן לי מידך מעט מים, והיה נותן לו - נמצא ביד מצרי דם. והיה אומר לו: בוא אני ואתה ונשתה מן הקערה, והיה ישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה המצרי לוקח מישראל מים היה שותה מים, לפכיך, ממכת דם העשירו ישראל.
וכמה הייתה המכה עושה בהם?

רבי יהודה ורבני נחמיה,
חד אמר:
(ט) כ"ד ימים היה מתרה בהם, עד שלא באה המכה וז' ימים הייתה המכה משמשת בהם.

וחד אמר:
ז' ימים הייתה מתרה בהם, וכ"ד ימים הייתה משמשת בהם, וכשם שפרע ממצרים, כך עתיד להביא על אומה [הרשעה], שנאמר: ונהפכו נחליה לזפת לילה ויומם לא יכבה.
ולמה?
שבטלו ישראל את התורה, שהיו יגעין בה יומם ולילה.
האש שאני מביא בהן אינו כבה לעולם, אלא לעולם יעלה עשנה, לפי ששרפו את ביתו והיה העשן עולה ממנו.
וכן הוא אומר: קול שאון מעיר קול מהיכל.
ואומר: זכור מה עשיתם בהיכל, קול ה' משלם גמול לאויביו והוא פודה את ישראל, שנאמר:
גמול אלהים הוא יבוא ויושיעכם וגו'.

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר -
זה שאמר הכתוב: שיתה ה' מורה להם, לפי שהן עושין עצמן מריות, הודע להם שאתה אדון על כולם. ידעו גויים שהם אנוש הודיעם שהם בשר ודם.
אמר הקב"ה למשה: בשביל שעשה עצמו אלוה הודיעו שהוא בשר ודם, אחז בו משה,
א"ל: הנח לי שאעשה צרכי, אחר כך אני מדבר עמך.
אמר משה: יש אלוה שעושה צרכו?!
לפיכך אמר ליה הקב"ה: השכם בבקר.

דם מפני מה בא עליהם?
שהיו רודים את ישראל, שהיו טובלין מטומאותיהם, ואת בנות ישראל שהיו טובלות מנדתן ואחזו עליהם את המים כדי שלא יטבלו, לפיכך הפך הקב"ה את כל מימיהם לדם.
ומה תלמוד לומר: בעצים ובאבנים?
אלא מלמד שאפילו ע"ז שלהן היו פולטין ומוציאין דם, שנאמר: אומרים לעץ אבי אתה.

צפרדעים מפני מה באו עליהם?
אמרו לישראל: צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק בהן כמו שאנו רוצין, לפיכך הביא עליהם צפרדעים עד שנשמע קולן בתוך כרסן של מצרים שהיו עושין קוקי, ולא עוד, כשהיו נכנסין לבית כסא היו מנשכין אותן בנקבן אין בושה גדולה מזו, שנאמר: ובכה ובעמך ובכל עבדיך וגו'. הרבה מיני צפרדעים הביא עליהן הקב"ה, שנאמר: ותעל הצפרדע - צפור שיש בו דעה, בשעה שהיו העופות צמאים והיו מתיראין לשתות מים, היה קורא אותם ואומר להם: בואו שתו ואל תיראו.

כנים מפני מה הביא עליהם?
ששמו את ישראל מכבדי בתים, מכבדי דרכים, מכבדי חוצות ורחובות, האיש מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית האיש, לפיכך הפך הקב"ה עפרם לכנים, עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו. י"ד מיני כנים הביא עליהם, הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז.

ערוב מפני מה הביא עליהם?
שאומרים להם לישראל: צאו והביאו לנו דובים ואריות ונעשה קניגיוס ונשחקה בהן כמו שאנו רוצים, ואל יבואו זה אצל זה ופרו וירבו, לפיכך הביא עליהן כל חיה רעה.

דבר מפני מה בא עליהן?
ששמו את ישראל רועי סוסים וגמלים חמורים בקר וצאן, לפיכך הביא עליהם דבר והרג כל מה שרעו ישראל, עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו.

שחין מפני מה הביא עליהן?
ששמו את ישראל שמשים להחם את הצוננים ולצנן להם את החמין, לפיכך הביא עליהם שחין לח, כדי שלא ירחצו בין בחמין ובין בצונן.

ברד מפני מה?
מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים, לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל.

ארבה מפני מה?
ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל.

חשך מפני מה בא עליהם?
ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כדי לקבור פושעיהם של ישראל.

בכוריהם מפני מה מתו?
משום שאמר: בילדכן את העבריות, ואף זו גזרה טובה אם אמר: אם בת היא והמתן אותה נתמעטו שונאיהן של ישראל, לפי שדרכו של איש לישא לו עשר נשים לפרות ולרבות מהן, ואין דרכה של אשה להנשא אפילו לשני בני אדם כאחת.

ומפני מה טובעו בים סוף?
משום שנאמר: ויצו פרעה לכל עמו וגו' כל הבן הילוד וגו'.
ומה היו עושים בניהם של מצריים הרשעים?
היו מחזירין בכל עיירותיהם של ישראל, וכיון שהיו שומעין את קולה של אשה שהיא צועקת מתוך לידתה, הולכין ואומרין לאבותיהם, ובאין ונוטלין בניהם ומשליכם לנהר, שנאמר: אחזו לנו שעולים וגו' - אלו מצריים הרשעים, שועלים קטנים - אלו בניהן, מחבלים כרמים - זו כנסת ישראל שהיא משולה לגפנים: כי כרם ה' צבאות בית ישראל.

מכאן היה ר' אליעזר הגדול אומר:
כרמו של הקב"ה אל תציץ בו!
ואם הצצת אל תרד לתוכו!
ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו!
ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו!
ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת, סופו של אותו האיש להטרד מן העולם.
באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת: רדו מלפני וראו בני חביבי, אברהם יצחק ויעקב, שמשליכים אותם בנהר. וירדו מלפניו כשהיו מבוהלין, ועמדו במים עד ארכובותיהן, והיו מקבלים בניהן של ישראל ומניחים ואותם על גבי הסלעים, והקב"ה מביא להם דדין מן הסלעים ומניקם, לקיים מה שנאמר: ויניקהו דבש מסלע.

ועוד גזר פרעה, כל שאינו עושה מתכונת לבנים יהו מכין אותו תחת חסרון לבנים.
ומאי שנא מצרים מכל המדינות כולם שנכנסו ישראל לתוכה?
אלא אמרו: באותה שעה היו מצריים שולטין מסוף העולם ועד סופו.
אמר: אין לך אומה מלוכלכת בעבירות מכוערים ובדברים שאינן ראויין, ושטופה בכשפים ובזמה, וחשודה על כל מעשים רעים, אלא מצריים בלבד. לפיכך באה להם תקלה לישראל על ידיהם, והקדוש ברוך הוא בקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול מהם. ואף לעתיד לבוא עתידין אומות העולם ליכשל בישראל, שנאמר: והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה וגו'.

דרש תודוס איש רומי:
מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו את עצמן לכבשן האש?
נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם, כתיב בהם: ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך.
אימתי משארת מצויה בתנור?
בשעה שהתנור חם, אנו על אחת כמה וכמה.
ומה פרע להם הקב"ה?
שכל הצפרדעים מתו ואותן שירדו לתנור לא מתו, מפני שמסרו עצמן לשרפה.

ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוהים היא -
א"ר אלעזר:
מכאן שאין השד יכול לבראת בריה פחותה מכעדשה.

אמר רב פפא:
האלהים אפילו כגמל נמי לא מצי ברי, אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה.

ר' ישמעאל אומר:
חמש אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולם לסוד גאולה:
אצבע קטנה - בה הראה הקב"ה מה לעשות בתבה, שנאמר: וזה אשר תעשה אותה,
אצבע שניה לקטנה - בה הכה את המצרים, אצבע אלוהים היא.
כמה לקו באצבע וגו'?
שלישית שהיא שלישית לקטנה - כתב בה הלוחות, שנאמר: כתובים באצבע אלהים.
רביעית שהיא שניה לבהן - בה הראה למשה מה יתנו לפדיון נפשם, שנאמר: זה יתנו.
בהן וכל היד בה - עתיד להשמיד את צריו ולהכרית את שהן אויביו, שנאמר: תרום ידך על צריך וכל אויבך יכרתו.