והיה לאבק על כל ארץ מצרים -
והרי דברים קל וחומר:
ומה אבק שאין דרכו להלך, הלך מהלך ארבעים פרסה, קל וחומר לקול שדרכו להלך, הדא הוא דכתיב: ויסעו מרעמסס סכותה מהלך ס' [נ"א ק"כ] מיל, מהלך ארבעים פרסה, והיה קולו של משה הלך מהלך מ' פרסה, לקיים מה שנאמר: ואשא אתכם על כנפי נשרים.

ויהי שחין אבעבועות -
אמר רבי יהושע בן לוי:
שחין שהביא הקב"ה על המצריים, לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר: ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה.

שנו רבותינו:
אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה, בעל גרב וחזזית, וגרב לא, והכתיב: גרב באורייתא?
וחזזית לא, והכתיב: חזזית באורייתא?
דתניא גרב זה החרס ילפת זו חזזית המצרית.

דאמר ריש לקיש:
למה נקרא שמה יַלֶּפֶת?
שמלפפת והולכת עד יום המיתה.
בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא, כאן בחזזית מצרית כאן בחזזית דעלמא, אלא גרב אגרב קשיא?
גרב אגרב לא קשיא, הא בלח הא ביבש, לח מיתסי יבש לא מיתסי.
והכתיב: יככה ה' בשחין מצרים וגו' ובגרב ובחרס מדכתיב: ובחרס הוי גרב לח, וקאמר: אשר לא תוכל להרפא?
אלא תלתא גווני הוו: דקרא - יבש בין מבפנים בין מבחוץ, [דמתניתין - לח מבחוץ ומבפנים] דמצרים - לח מבחוץ ויבש מבפנים.

דאמר ר' יהושע בן לוי:
שחין שהביא הקב"ה וכו'.

ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין -
כל מכה ומכה היו מוסיפין. הניחו ידיהם לחיקם והוציאום מצורעת כשלג, ולא נתרפאו עד יום מותן, וכן כל מכה ומכה היו מוסיפין עד יום מותן, וכן כל מכה ומכה היו מוסיפין מכה עד שחין, דכתיב: ולא יכלו החרטומים.

ואולם בעבור זאת וגו' -
הוא נשתייר מכל הבכורות.
וכן הוא אומר: מבכור פרעה, בא הכתוב ללמד על פרעה שהוא בכור.
או לא בא ללמד אלא על בנו שהוא בכור?
כשהוא אומר: היושב על כסאו הרי בנו, אמור הא מה תלמוד לומר מבכור פרעה?
בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור, ונשתייר מכל הבכורות.
ובעל צפון נשתייר מכל היראות, כדי לפתות לבן של מצריים, עליו הכתוב אומר: משגיא לגוים ויאבדם.

כיצד היה הברד יורד?
ר' פנחס ורבי יהודה הלוי,
אחד מהם אומר:
כחלזון הזה היה יורד ומקצץ את האילנות, שנאמר: יהרוג בברד גפנם.

וחד אמר:
כחנמל הזה היה יורד, שנאמר: ושקמותם בחנמל.

הנני ממטיר כעת מחר -
שרט לו שריטה אחת על הכותל, אמר לו: למחר כשתגיע השמש לכאן, אני מוריד ברד עליך, אשר לא היה כמוהו - כמוהו לא היה, אבל עתיד להיות.
אימתי הוא מתוקן?
לסנחריב, דברי רבי סימון.

ר' חנניה אומר:
למכת גוג ומגוג, שנאמר: וגשם שוטף ואבני אלגביש.

שלח העז את מקנך -
אמרו רבותינו:
בכל המכות לא אמר פרעה, ה' הצדיק אלא במכת הברד בלבד.
למה?
שאדם כשהוא מבקש להלחם עם חברו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו והורגו, אבל הקב"ה אמר לפרעה: ואתה שלח העז את מקנך באותה שעה אמר: ה' הצדיק.

הירא את דבר ה' -
מכאן היה ר"ש בן יוחאי אומר:
הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו.
כתיב: ויקח שש מאות רכב.
מהיכן היו?
וא"ת משל מצרים, והלא כבר נאמר: וימת כל מקנה מצרים.
ואם תאמר משל פרעה היו, והלא כבר נאמר: הנה יד ה' הויה במקנך.
ואם תאמר משל ישראל היו, והלא כבר נאמר: וגם מקננו ילך עמנו.
משל מי היו?
הירא את דבר ה', נמצינו למדין שמהן היה תקלה לישראל.

וה' נתן קולות -
בזכות התורה שנתנה בקולות, שנאמר: וכל העם רואים את הקולות.

וה' -
וכל סנקליטין שלו גזרו שירד הברד.

וימטר ה' -
בתחלה מטר, וכשירד נעשה ברד, שנאמר: וימטר ה' ברד.
למה?
שאין הרעה דרה אצל הקב"ה.
המטר היה יורד והיה הרוח נכנס בו ועושה אותו ברד, שנאמר: רוח סערה עושה דברו, (כתוב ברמז ת"פ).

ויהי ברד ואש מתלקחת -
ר' יוסי בר חנינא אמר:
צלוחית של ברד מלאה אש.

רבי נחמיה אמר:
אש וברד פתוכין זה בזה.

א"ר חנן, טעמא דר' יהודה:
כהדא פרטתא דרמונא (פירוש כקליפת הרימון) דחרצנתיה מתחמי מלגיו.

טעמא דר' נחמיה:
כהדא אשתא דקנדילא שזגיו נראים מחוץ, דמיא ומשחא מערבין כחדא והיא דלקא גביהון.

ויהי ברד ואש מתלקחת -
א"ר יהודה ברבי סימון:
מתקהא לעשות שליחותיה.

א"ר אחא:
משל למלך שהיו לו שני לגיונות קשים, והיו נלחמין זה בזה. וכיון שהגיעה מלחמתו של מלך, עשו שלום ביניהם והלכו ועשו מלחמתו של מלך. כך אש וברד רכובים (צ"ל דבובים) זה בזה, וכיון שהגיעה מלחמתו של הקב"ה במצרים, עשו שלום ביניהם והלכו ועשו מלחמתו, לעשות נס בתוך נס, הה"ד: המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו.

א"ר יעקב דכפר חנין:
המשל - זה מיכאל ופחד - זה גבריאל, לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה.

תנא ר"ש בן יוחאי:
הרקיע של מים והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה.

א"ר אבין:
לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפילו מלאך עצמו חציו אש וחציו מים, והוא עושה שלום בו, דכתיב: ופניו כמראה ברק, וגויתו כתרשיש.

א"ר יוחנן:
מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ולא מזל חמי מה דקדמוי.

אמר רב:
כולהון סלקין כהדין דסלקין בסולמא הפוך, לקיים מה שנאמר: עושה שלום במרומיו.

והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה -
מהו כי אפילות?
פלאים עשה הקב"ה בהם.

ר' יהודה אומר:
לקושות היו.

א"ל ר' פנחס:
והלא כתיב: ואת כל עשב השדה ואת אמרת, בשביל שהיו קטנות לא נוכו?!
אלא פלאים עשה הקב"ה בהם.

ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים -
הצדיק עליו את הדין.
ומה שכר נטל על כך?
שנתן להם מקום קבורה, שנאמר: נטית ימינך תבלעמו ארץ.
הרשעים אינן מרננין עד שהוא מביא עליהם מכות, [אבל הצדיקים אינן כן], לכך נאמר: רננו צדיקים בה' שנאמר: וירא כל העם וירונו רננו צדיקים, ה' אין כתיב כאן אלא בה', בזמן שהן רואין אותו,
וכן הוא אומר: וירא ישראל את היד הגדולה התחילו מרננין אז ישיר משה,

כצאתי את העיר -
והלא דברים קל וחומר:
ומה תפילה קלה לא היה במצרים, דבור חמור לא כל שכן!
ומה שכתוב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים, חוץ לכרך.

שנו רבותינו:
הרואה אבני אלגביש צריך שיתן הודאה ושבח למקום.
מאי אלגביש?
תנא:
שעמדו על גב איש וירדו [על גב איש].
עמדו על גב איש, זה משה, שנאמר: והאיש משה ענו מאד.
וכתיב: ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה.
וירדו על גב איש, זה יהושע, שנאמר: ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים.

ויחדלו הקולות והברד –
והיכן שרוי?
אמרו רבותינו:
נתלה באויר עד שיבוא גוג ומגוג, שנאמר: וגשם שוטף ואבני אלגביש.

וירא פרעה כי הייתה הרוחה -
כך הרשעים, כשרואין שהצרה באה עליה הן מכניעין עצמן, כשהצרה הולכת ורואין את הרוחה, חוזרין למעשיהם הרעים.
אומות העולם מוסיפין וחוטאין אבל ישראל: תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.
והקב"ה מכניסן לירושלים,] שנאמר: יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים.