[רש"י: (א) ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה – והתרה [א] בו:
שתי - שימי שאשית [ב] אני:]

אות א
מדכתיב כי אני הכבדתי את לבו וגו' כי כל כי שבמקרא נתינת טעם הוא אלמעלה ואי לא פירושו להתרות בו, מה זה נתינת טעם אלמעלה? (נחלת יעקב) והכי קאמר השם יתברך למשה: שאף על פי שכבר הודה ואמר חטאתי הפעם ואפילו הכי לא שלח את בני ישראל אם כן פשיטא דלא תהני התראה ועל זה נותן טעם כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו דצריך ההתראה משום עבדיו דעד עתה לא הכבידו את לבבם. והא דלא הכביד את לבבם קודם לזה, היינו משום דעכשיו נאמר הירא דבר ה' הניס וגו' ולולא שהכביד גם לב עבדיו היו מפצירין בו לשלוח את בני ישראל לפיכך הכביד גם לב עבדיו למען שתי אותותי. ואף על גב שאמרו שלח את האנשים וגו' הא לא היתה תשובתם שלימה שהרי לא אמרו רק שישלח האנשים וכמו שאמר פרעה לכו נא הגברים ועיין שם באריכות.

אות ב
רצונו לומר שלא תפרשו כמו כי השתות יהרסון, שפירושו לשון יסוד, או לשון מלחמה, כמו שות שתו השערה, לכך פירש שפירושו לשון שימה, ומה שמפרש אחר כך שאשית אני רצונו לומר אף על פי שפירש שימי מכל מקום נוכל לטעות ולפרשו כמו מאן ה' לתתי להלוך עמכם, שפירושו תת אותי. לכך פירש דשתי דהכא פירושו שאשית אני כמו טוב תתי אותה לך שפירושו תת אני (רא"ם) אי נמי משום דיכול לפרשו לשון עבר, דפירוש שימה שלי ומשמע שכבר שם אותם, לכך פירש שאשית אני להבא. (גור אריה) והא דלא פירש זה גבי וישת לו עדרים וגבי ולא שת לבו משום דודאי לפי הענין אי אפשר לפרשם רק מלשון שימה. אך כאן שהשי"ן נקודה בחיר"ק ובלא יו"ד הוה אמינא לכך חסרה היו"ד כדי לפרשו מלשון יסוד או מלחמה לכך פירש שאף על פי כן אין הוכחתו ממה שחסר היו"ד, ופירש לפי הענין גם כן מלשון שימה.

[רש"י: (ג) לענת - כתרגומו: לאתכנעא.
והוא מגזרת עני [ג], מאנת להיות עני ושפל מפני:]

אות ג
פירוש אבל לא ענין שעבוד כמו והתעני תחת ידיה. והוסיף הרב מאנת להיות עני ושפל לפי שמלת עני בכל מקום הוא נאמר על הממון וכאן מורה על השפלות.

[רש"י: (ה) את עין הארץ - את מראה [ד] הארץ:
ולא יוכל וגו' - הרואה לראות את הארץ, ולשון קצרה דבר:]

אות ד
פירוש מתוך זריחת השמש יש מראה על הארץ שיוכל לראות את הארץ. ואותה מראה דהיינו השמש נתכסה ואם כן מתוך כך לא יוכל לראות את הארץ, וגם אונקלוס תרגם כן, עין שמשא דארעא.

[רש"י: (ז) הטרם תדע - העוד לא ידעת [ה] כי אבדה מצרים:]

אות ה
דטרם לשון עדיין לא כמו שכתוב בפרשת בראשית בפסוק וכל שיח השדה טרם יצמח ובפרשת וארא בפסוק טרם תיראון ולא תפרשו לשון קודם ויהיה תדע עתיד במקום עבר.

[רש"י: (ח) ויושב - הושבו על ידי שליח [ו] ששלחו אחריהם והשיבום אל פרעה:]

אות ו
דקשה לרש"י דהוה ליה למימר וישובו, אלא ויושב הוא מבנין הנפעל המקבל הפעולה מאחר.

[רש"י: (י) כאשר אשלח אתכם ואת טפכם - אף כי [ז] אשלח גם את הצאן ואת הבקר כאשר אמרתם:
ראו כי רעה נגד פניכם - כתרגומו.
ומדרש אגדה:
שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה.
אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם: ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר:]

אות ז
פירוש שצאן ובקר היו חשובין בעיני פרעה יותר מטפם דהא בסמוך אחר מכת חושך אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם משמע אף על פי שרצה שילכו עמהם טפם מכל מקום לא רצה שילכו עמהם צאנם ובקרם. ואם כן הכי פירושו דקרא: ויאמר אליהם אתם אמרתם לשלח טפכם וצאנכם ובקרכם, יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם מכל שכן שאשלח גם את הצאן וכו' ואף כי היינו כמו שכתוב בפרשת וילך אף כי אחרי מותי (ויש עוד נוסחא אחרת עיין בקיצור מזרחי).

[רש"י: (יא) לא כן - כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם אלא לכו נא הגברים ועבדו את ה':
כי אתה אתם מבקשים – כי [ח] אותה בקשתם עד הנה [ט] (שמות ה ח) נזבחה לאלוהינו, ואין דרך הטף לזבוח:
ויגרש אתם - הרי זה לשון קצר [י] ולא פירש מי המגרש:]

אות ח
(מהרש"ל) פי' העבודה דאין לומר שאמר אותה על האנשים דאם כן הוה ליה למימר אותם כו'.

אות ט
דאין לומר אותה אתם מבקשים עכשיו שהרי בקשו גם הטף והצאן והבקר.

אות י
דאין לומר פרעה עצמו גרש אותם דאם כן מאי זה דכתיב מאת פני פרעה.

[רש"י: (יד) ואחריו לא יהיה כן - ואותו שהיה בימי יואל, שנאמר (יואל ב ב) כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד [כ], וכמוהו לא היה ולא יהיה:]

אות כ
(נחלת יעקב) הרמב"ן והרא"ם האריכו בכוונת הרב ואני אומר יגיד עליו רעו וזה לשון הרב בספר יואל אבל מין ארבה לבדו לא היה כמו אותו של מצרים עד כאן. משמע כדברי הרא"ם שהארבה של משה היה גדול מהארבה של יואל ושל יואל גדול משל משה בריבוי המינים עד כאן לשונו ויש מקשין אפירושו דגבי משה היה גם כן שלשה מינים כדכתיב בתהלים (ע"ח) ארבה חסיל וילק והאריכו בזה אבל נראה [שסבר הרב דמין הארבה יש לו שמות הרבה ונקרא גם חסיל ילק וכו' ודוד קראם בתהלים כן] ליפות המליצה כמו ויהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל וכן דבר ורשפים [וההכרח ביואל הוא כדי שלא תקשה הפסוק ואחריו לא יהיה כן].

[רש"י: (טו) כל ירק - עלה ירוק [ל] וירדור"א בלעז [ירק]:]

אות ל
דקשה לרש"י והא אין שייך גבי עץ לשון ירק דהא כתיב כירק עשב ועשב השדה נקראים ירקות ומפרש עלה ירוק. ועל זה מביא וירדור"א בלע"ז כלומר כמו בלעז קורין לירק וירדור"א כמו שקורין לעלה ירוק כן הוא בלשון הקודש.

[רש"י: (יט) רוח ים - רוח מערבי:
ימה סוף - אומר אני שים סוף היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרח של ארץ ישראל, לפיכך רוח ים תקעו לארבה בימה סוף כנגדו. וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח, שנאמר (שמות כג לא) מים סוף ועד ים פלשתים, ממזרח למערב, שים פלשתים במערב היה, שנאמר בפלשתים (צפניה ב ה) יושבי חבל הים גוי כרתים:
לא נשאר ארבה אחד - אף המלוחים [מ] שמלחו מהם:]

אות מ
רצונו לומר מדכתיב לעיל וישא את הארבה למה ליה למימר עוד לא נשאר ארבה אחד וגו'? וגבי ערוב לא הוצרך הקרא לגלות שאף המלוחים לא נשארו כיון שהם חיות טורפים בודאי לא היו צדין אותן מפחד.

[רש"י: (כא) וימש חשך - ויחשיך עליהם חשך יותר [נ] מחשכו של לילה, וחשך של לילה יאמיש ויחשיך עוד:
וימש - כמו ויאמש [ס] יש לנו תיבות הרבה חסרות אל"ף לפי שאין הברת האל"ף נכרת כל כך אין הכתוב מקפיד על חסרונה, כגון:
(ישעיהו יג כ) ולא יהל שם ערבי, כמו לא יאהל, לא יטה אהלו.
וכן (שמואל ב כב מ) ותזרני חיל, כמו ותאזרני.
ואונקלוס תרגם: לשון הסרה.
כמו (שמות יג כב) לא ימיש בתר דיעדי קבל ליליא [ע], כשיגיע סמוך לאור היום.
אבל אין הדבור מיושב על הוי"ו של וימש, לפי שהוא כתוב אחר ויהי חשך.
ומדרש אגדה פותרו:
לשון (דברים כח כט) ממשש בצהרים, שהיה כפול ומכופל ועב עד שהיה בו ממש:]

אות נ
פירוש וימש חושך משמע שאותו אמש היה כאן ובקרא משמע שהיתה מכה מחודשת בחושך ולא של לילה ועל זה פירש יותר וכו'.

אות ס
רצונו לומר כמו אמש דהיינו לילה דעל יום שעבר אומרים אתמול ועל לילה שעברה אומרים אמש.

אות ע
פירוש אחר שהסיר חושך של לילה והתחיל היום באותו זמן התחיל אותו חושך.

[רש"י: (כב) ויהי חשך אפלה שלשת ימים וגו' -
חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן שלשת ימים.
ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו. יושב אין יכול לעמוד, ועומד אין יכול לישב.
ולמה הביא עליהם חשך [פ]?
שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו.
ועוד שחיפשו ישראל וראו את כליהם [צ], וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא:
שלשת ימים - שלוש של ימים [ק] טירציינ"א בלעז [קבוצה של שלושה ימים רצופים] וכן שבעת ימים בכל מקום שטיינ"א של ימים [קבוצה של שבעה ימים רצופים]:]

אות פ
ואם תאמר הא בפרשת וארא פירש רש"י הטעם שבכל מכה ומכה בטכסיסי מלחמות וכו' בפסוק כי אם אינך משלח את עמי וגו', והוא בתנחומא, ואם כן רש"י לא פליג עליו. ועוד קשה, למה לא הקשה זה על הקרא. ויש לומר, דקשה לרש"י: ולמה הביא עליהם חושך אפילה כל כך? הא בזה היה די במה שהביא עליהם חושך שלא ראו איש את אחיו ועל זה פירש שהיו וכו'.

אות צ
(מהרש"ל) נראה לי שבתחלה הקשה רש"י למה היה חושך רצונו לומר למה היה משנה כך שבתחלה לא היה חושך כ"כ כמו לבסוף. על כן פירש,, שבתחלה לא היה רוצה לשנות הטבע כל כך, משום שלא היה צריך כי אם כדי שלא יראו במפלתן, ובחושך כל דהו היה די ולבסוף שלשה ימים שמתו כולם והיו נקברים היה מביא עליהם חושך מאד כדי שלא יוכלו לעמוד כדי שילכו ישראל לבתיהם ויראו כליהם ואין להקשות למה היה צריך לכל זה והא כתיב שהשם נתן חן העם בעיני מצרים שאפילו בעל כרחם השאילום דיש לומר דבזה נתן להם חן, לפי שכשראו מצרים שהיה ביכולת בידם ליקח כל אשר להם בימי אפילה ולא היה מי שימחה בידם ולא לקחו, בעבור זה היו נושאין חן בעיניהם והשאילום בעל כרחם.

אות ק
דקשה לרש"י, למה לא כתיב שלשה ימים? דשלשת בתי"ו משמע דביקות. ועוד, איך נופל הדביקות על ימים כי ימים לשון זכר ושלשת לשון נקבה ועל זה פירש וכו'.

[רש"י: (כד) יצג - יהא [ר] מוצג במקומו:]

אות ר
לא מכאן ואילך שהרי כבר היה מוצג.

[רש"י: (כו) פרסה – פרסת [ש] רגל פלנט"א בלעז [כף רגל]:
לא נדע מה נעבד - כמה תכבד העבודה שמא ישאל ממנו יותר [ת] ממה שיש בידינו:]

אות ש
דקשה לרש"י דפרסה משמע שמשה לא היה מבקש אלא בהמות מפרסת פרסה וזה אינו דהא אמר בתחלה וגם מקננו משמע הכל לכן פירש פרסת רגל רצונו לומר פרסה פירוש פרסת רגל ובלעז פלנט"א.

אות ת
לא שלא היו יודעין העבודה דהא היו אומרים וגם מקננו וגו'. כי ממנו נקח לעבוד את ה'. וכן לעיל הרבה פעמים אמרו לזבוח לה'.

[רש"י: (כט) כן דברת - יפה דברת ובזמנו דברת, אמת [א] שלא אוסיף עוד ראות פניך.]

אות א
(מהרש"ל) פירוש יפה דברת פירושו של כן דברת כתרגומו יאות מלילת. ואחר כך נתן טעם למה דברת יפה, לפי שבזמנו דברת משום הכי יפה הוא, לפי שאמרת שלא אוסיף וכו'.