[רש"י: (א) כלה - גמירא, (כלה) כליל [ב], כולכם ישלח:]

אות ב
לא מלשון כליה ורצונו לומר כמו גבי כליל תקטר תירגם נמי המתרגם גמירא, והתם אי אפשר לפרש לשון כליון אלא לשון כולו.

[רש"י: (ב) דבר נא - אין נא אלא לשון בקשה [ג], בבקשה ממך הזהירם על כך [ד] שלא יאמר אותו צדיק אברהם (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (שם יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם:]

אות ג
פירוש אין נא האמור כאן אלא לשון בקשה.

אות ד
ואם תאמר פשיטא כיון שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ודאי יאמר לישראל, ויש לומר דמשה לא היה בדעתו להזהירם על זה דהוי כעין גזילה בידם והקדוש ברוך הוא סבירא ליה דשכר עבודה קא שקלי כדאיתא בסנהדרין דף צ"א, ועוד שמא יהיו מצריים בהולים על ממונם וירדפו המצריים אחריהם לכן צריך להזהירם [גו"א נראה לי שהוצרך לומר הזהירם על כך אף על גב שהוא לטובתם, כדי שלא יאמרו ישראל דבר שהוא לטובתינו אנו יכולים למחול על זה, לפיכך אמר שיזהירם על כך כדי שיהיה מקויים הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול].

[רש"י: (ד) ויאמר משה כה אמר ה' - בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה [ה] זו שהרי משיצא מלפניו לא הוסיף ראות פניו:
כחצת הלילה - כהחלק הלילה, כחצות, כמו:
(מלכים א' יט כה) כעלות.
(תהילים קכד ג) בחרות אפם בנו.
זהו פשוטו לישבו על אופניו, שאין חצות שם דבר [ו] של חצי.
ורבותינו דרשוהו:
כמו בחצי הלילה (שמות יב כט) ואמרו, שאמר משה כחצות, דמשמע סמוך לו [ז] או לפניו או לאחריו, ולא אמר בחצות, שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו משה בדאי [ח] הוא. אבל הקב"ה יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות.]

אות ה
ואם תאמר בפרשה שלפני זה ויאמר ה' אל משה עוד נגע וגו' היה לו לפרש זה שהרי לפניו כתיב לא אוסיף עוד ראות וגו'. ויש לומר דפרשה דלעיל כבר אמר לו דבר זה דהא כתיב בפרשת שמות ונתתי את חן העם הזה וגו' אלא שנשנית כאן בעבור שעתה הגיע העת אשר יעדם בה מאז אבל הפרשה הזאת בפרטות שיצאו בה מארץ מצרים ושתהיה כחצות הלילה שלא רמז בו בשום מקום בהכרח הוא בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו. ואם תאמר והא אפילו תפלה קלה לא התפלל משה בתוך העיר וכל שכן דבור חמור ויש לומר משום כבוד משה שלא ימצא בדאי דאי לא נאמר לו בעמדו לפני פרעה היה מוכרח לילך בשליחותו של מקום לפני פרעה אי נמי דהקדוש ברוך הוא הגביהו למעלה מעשרה טפחים ודבר עמו כיון שהוא ברשות אחר (הרא"ם).

אות ו
רצונו לומר דחצות היינו שם דבר כמו חצות לילה אקום להודות לך כמו שאומרים חצי לילה אבל זה אינו כן דאם כן הוה ליה למימר חצות בלא כ' שאין הכ' נופל על לשון זה ועוד דכחצות משמע שספק הוא מתי חצות וחלילה שספק הוא קמי הקדוש ברוך הוא אלא ודאי כחצות כהחלק הלילה.

אות ז
רצונו לומר שהם אומרים חצות שם דבר הוא כמו בחצי הלילה והקדוש ברוך הוא אמר למשה בחצות הלילה שהוא משמע באמצע הלילה ממש אלא שמשה שינה ואמר כחצות שמא וכו'.

אות ח
ואם תאמר וכי בשביל השוטים שיטעו ישנה דבורו של מקום (בחיי) יש לומר מפני שמן המכה השלישית ואילך הודו החרטומים בנבואת משה שכל דבריו אמת לכך נתיירא משה שלא יתחלל השם חס ושלום בחתום כי שמא יטעו עכשיו ויכחישו נבואתו למפרע.

[רש"י: (ה) עד בכור השבי - (שמות יב כט) למה לקו השבויים [ט]?
כדי שלא יאמרו, יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים:
מבכור פרעה עד בכור השפחה - כל הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל.
ולמה לקו בני השפחות:
שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים [י] בצרתם:
וכל בכור בהמה - לפי שהיו עובדין לה, וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלוהיה:]

אות ט
ואם תאמר והא לא כתיב הכא בכור השבי אלא לקמן גבי מכה כתיב בכור השבי ויש לומר הא דנקטיה רש"י הכא שלא תקשה קושיא אדלעיל לפירוש רבותינו שאמרו שאמר משה כחצות שמא יטעו ויאמרו משה בדאי הוא והלא הוא אמר עד בכור השפחה משמע דהפחותים מבכור השפחה לא היו בכלל וגבי מכה כתיב עד בכור השבי משמע שגם שבויים לקו ושבויים פחותים מבכור השפחה כדפירש רש"י לקמן ועל זה פירש בכור השבי למה לקו השבויים וכו' רצונו לומר זו אינה קושיא שהמצריים יודעין שמשה לא התרה שילקו הבכורים אלא מאותן שמשעבדין את ישראל דהיינו מבכור פרעה עד בכור השפחה אבל השבויים שלא שעבדו את ישראל לא היה מתרה בהם ומכל מקום אינו מוכח בהדיא מדברי משה שאין שבויים בכלל דגם הם בכלל דבכור השפחה פירוש הפחותים ובכור השבי גם הוא פחות. ועוד יש לומר דהכי פירושו שמביא ראיה על מה שפירש לעיל שמא יטעו וכו' ואל תאמר היאך שייך שמשה ישנה בשביל שלא יאמרו לכך פירש בכור השבי למה לקו וכו' שהרי מן הדין לא היו ראוין ללקות שהרי לא שעבדו בישראל אלא כדי שלא יאמרו הכא נמי כן הוא.

אות י
([מהרש"ל]) טעם השעבוד לחוד לא יתכן לפי שלא היה שעבוד גמור ומטעם שמחה לחוד לא יתכן לפי שלא היו עושים מעשה לכן צריכים שתי טעמים.

[רש"י: (ח) וירדו כל עבדיך - חלק כבוד למלכות שהרי בסוף ירד פרעה בעצמו אליו בלילה (שמות יב לא) ויאמר קומו צאו מתוך עמי ולא אמר לו משה מתחלה וירדת אלי והשתחווית לי:
אשר ברגליך - ההולכים אחר עצתך והלוכך:
ואחרי כן אצא - עם כל העם [כ] מארצך:
ויצא מעם פרעה - כשגמר דבריו [ל] יצא מלפניו:
בחרי אף - על שאמר לו (שמות י כח) אל תוסף [מ] ראות פני:]

אות כ
דקשה לרש"י מה איכפת ליה לפרעה שיצא הוא לבד ועוד אף אם יצא עם כל ישראל הא לא יצאו אלא חוץ לעיר ויזבחו לכך פירש מארצך.

אות ל
והיינו כל הפרשה של כחצות הלילה ואז יצא ואף שאמר לו פרעה שיצא מלפניו אפילו הכי לא יצא.

אות מ
דקשה לרש"י אדרבה פרעה היה לו לקצוף על משה לפי שמשה התרה בו ודבר אליו קשות ועל זה פירש וכו'.

[רש"י: (ט) למען רבות מופתי - מופתי שנים, רבות שלושה מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער [נ] את מצרים:]

אות נ
(נחלת יעקב) קשה לי דהכתוב אומר בארץ מצרים ואלו המופתים היו חוץ לארץ מצרים. ולא קשיא מידי, דהא כתיב בפרשת בשלח (יד,ט) וישיגו אותם חונים על הים לפני בעל צפון, ופירש רש" בצווי לפני בעל צפון הוא נשאר מכל אלהי מצרים וכו', ואם כן הוא מארץ מצרים וכך ראיתי בציור שקורין מפה שבעל צפון סמוך לים סוף במקום שנבקע הים ואם כם גם מאותו חלק ים שויא להם.