אות צ
לפי שבאותו מקום היה עובדי כוכבים ומזלות שלא היה מניח לברוח אפילו עבד, ולכך נקרא פיתום שהוא נוטריקון פה סתום, ועכשיו נעשו בני חורין שם על ידי שהקדוש ברוך הוא היה מהפך הכוכב מצרים בשמים, ועכשיו הוא נקרא פי החירות על שם החירות, ואין להקשות למה לא יהא נקרא חירות, וגם קודם לכן למה לא יהא נקרא תום, ולמה נקרא פיתום, ומפרש והולך שהיו שני סלעים וכו', והגיא שביניהם הוא כמו פה.

אות ק
אף על פי שכתוב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, מכל מקום הוא נשאר וכו'.

[רש"י: (ד) ואכבדה בפרעה - כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד.
וכן הוא אומר (יחזקאל לח כב) ונשפטתי אתו וגו'.
ואחר כך (שם כג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו'.
ואומר (תהילים עו ד) שמה שבר רשפי קשת.
ואחר כך (שם פסוק ב) נודע ביהודה אלוהים.
ואומר (שם ט יז) נודע ה' משפט עשה:
בפרעה ובכל חילו - הוא התחיל בעבירה וממנו התחילה הפורענות:
ויעשו כן - להגיד שבחן ששמעו [ר] לקול משה, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, אנו צריכים לברוח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם:]

אות ר
דקשה לו למה לא כתיב בכל המצות ויעשו כן, אלא ודאי פשיטא לן שעשו כן, אם כן בזה נמי פשיטא הוא, לכן פירש להגיד שבחן וכו', רצונו לומר דהכתוב מעיד על צדקתם. ([נחלת יעקב]) ועיין ברא"ם שנשאר על פירוש זה בצריך עיון, ולא נראה לי דהא כתיב אחריו וישיגו אותם חונים על הים על פי החירות לפני בעל צפון הרי מוכח דחזרו, ואם כן ויעשו כן מיותר, שמע מינה להגיד שבחן וכו'.

[רש"י: (ה) ויגד למלך מצרים - איקטורין שלח עימהם [ש], וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי.
בחמישי ובשישי [ת] רדפו אחריהם.
וליל שביעי ירדו לים.
בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי [א] של פסח.
לכן אנו קורין השירה ביום השביעי:
ויהפך - נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם (שמות יב לא) קומו צאו מתוך עמי, ונהפך לבב עבדיו, שהרי לשעבר היו אומרים לו (שם י ז) עד מתי יהיה זה לנו למוקש, ועכשיו נהפכו [ב] לרדוף אחריהם בשביל [ג] ממונם שהשאילום:
מעבדנו - מעבוד אותנו:]

אות ש
דקשה לו הא פרעה שלח ישראל מדעתו וידע שיצאו ממצרים ומהו ויוגד אלא וכו'.

אות ת
ואם תאמר והא ביום הראשון ושני נסעו ישראל ובשלישי חזרו מה שנסעו ביום שני כמו שכתוב לעיל וישובו וגו', נמצא שלא היו ממצרים אלא מהלך יום אחד ולמה לא הגיען פרעה אלא בשני ימים, ויש לומר מה שכתוב לעיל וישובו כלומר שהלכו באלכסון, וזה נמי שנקט רש"י לעיל לצד מצרים היו מקרבים, אינו רצונו לומר שחזרו ממש, אלא נוטין מן הדרך על הצד שזו אינו חזרה ממש אלא מבוכה לא שחזרו בדרך שבאו בו, ואם לא חזרו כתועים לא היה רודף פרעה אחריהם שהרי הוא שלחם חפשי לחשבו שהוא גזירת אלהים ובזו החזרה ידין, שאם היתה גזירה היה מוליכן דרך ישרה.

אות א
ואם תאמר והא רש"י פירש בפרשת שלח שאמרו שירה ביום שמיני, ויש לומר אם תמנה ערב פסח שהוא יום שחיטת הפסח בין הערבים ומתן דמו על המשקוף ושתי המזוזות דלאו יום שלם הוא כיון שאין לילו עמו, אלא לענין קדשים חשוב יום שלם, דלילה שהוא אחר היום נחשב מן היום, אם כן כשתמנה יום השחיטה נמצא יום שביעי של פסח הוא יום שמיני לשחיטת הפסח, והתם מיירי כשתמנה יום השחיטה והכא כשלא תמנה, והרא"ם פירש ושמא יש לומר שרבי משה הדרשן שאמר זה חולק עם האגדה האומרת בזי"ן אמרו שירה.

אות ב
יש מקשים ממה נפשך אי דעת של פרעה היה שיצאו ישראל ממצרים ולא ישובו עוד וכדפירש רש"י ויהפך וגו' שנהפך ממה שהיה וכו', אם כן קשה למה שלח איקטורין? אלא ודאי היה דעתו שיחנו שלשה ימים במדבר ואחר כך ישובו וכדמשמע קרא קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל, ולכו עבדו את ה' כדברך וגו', אם כן מה זה שפירש רש"י ויהפך נהפך, ויש לומר דשליחות ישראל היה מתחילה שיצאו מתוך עמו, הן שישובו הן שלא ישובו ואיקטורין שלח שאם יצאו מכל וכל יתנו לאיקטורין הממון או שישובו להחזיר מה ששאלו, ולפי זה ניחא גם כן מה שפירש רש"י ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם, וכיון שראו שרוצים לילך ולברוח הודיעו הדבר לפרעה ועבדיו ויהפוך ה' את לבם לרדוף אחריהם ולהשיב אותם לארצם ולעבוד כבתחילה אף שמתחילה לא היה בדעתם שישובו.

אות ג
(מהרש"ל) וקשה מנא ליה לרש"י דילמא הטעם כמו דכתיב כי שלחנו את ישראל מעבדנו, ויש לומר דבשלמא אצל פרעה הטעם כך הוא על כי מעולם לא רצה לשלוח את ישראל מארצו כי אם בשביל העבודה, אבל עבדי פרעה מעולם אמרו עד מתי וגו' ועכשיו אמרו מה זאת עשינו וגו' אלא ודאי בשביל ממונם. עוד יש לומר מדכתיב אל העם משמע בשביל העם שהשאילו ממונם עד כאן לשונו.

[רש"י: (ז) בחור – נבחרים [ד], בחור לשון יחיד כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור:
וכל רכב מצרים - ועימהם כל שאר [ה] הרכב.
ומהיכן היו הבהמות הללו?
אם תאמר משל מצרים, הרי נאמר (שמות ט ו) וימת כל מקנה מצרים.
ואם תאמר משל ישראל, והלא נאמר (שם י כו) וגם מקננו ילך עמנו.
משל מי היו?
מן הירא את דבר ה' (שם ט כ).
מכאן היה רבי שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו:
ושלשם על כלו - שרי צבאות כתרגומו:]

אות ד
דה"ל בחורים שהוא לשון רבים רק אי הוה נקט בחורים הייתי אומר שהוא מלשון גם בחור גם בתולה לאפוקי זקן לכך נקט לשון בחור שהוא לשון בחירה כל השש מאות היו נבחרים משום הכי נקט רש"י גם כן לשון רבים שבחור מוסב על השש מאות שהוא רבים.

אות ה
דקשה לו דמתחילה כתיב שלא לקח עמו כי אם שש מאות, ואחר כך כתיב וכל רכב מצרים, ועוד כיון דכתיב וכל רכב מצרים למה ליה למימר שש מאות רכב, לכן פירש ועמהם וכו', רצונו לומר דודאי העיקרים לא היו כי אם שש מאות ולאותן שש מאות היו גם כן עבדים שגם כן הלכו עם פרעה ממצרים.

[רש"י: (י) ופרעה הקריב - היה לו לכתוב ופרעה קרב, מהו הקריב, הקריב עצמו ונתאמץ לקדם לפניהם, כמו שהתנה עימהם:
נסע אחריהם - בלב אחד כאיש אחד.
דבר אחר:
והנה מצרים נוסע אחריהם, ראו שר של מצרים [ו] נוסע מן השמים לעזור למצרים. תנחומא:
ויצעקו - תפשו אומנות אבותם.
באברהם הוא אומר (בראשית יט כז) אל המקום אשר עמד שם.
ביצחק (שם כד סג) לשוח בשדה.
ביעקב (שם כח יא) ויפגע במקום:]

אות ו
וקוראו מצרים ולא קראו בשמו היינו משום דשר של מצרים נקרא מצרים.

[רש"י: (יא) המבלי אין קברים - וכי מחמת חסרון קברים שאין קברים במצרים [ז] ליקבר שם לקחתנו משם.
ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש בלעז [האם בגלל מחסור של לא קברים]:]

אות ז
דלא הוה ליה למימר אלא המבלי קברים במצרים וגו' ועל זה פירש המבלי וכי מחמת וכו'.

[רש"י: (יב) אשר דברנו אליך במצרים - והיכן דברו?
(שמות ה כא) ירא ה' עליכם [ח] וישפוט:
ממתנו - מאשר נמות, ואם היה נקוד מלאפו"ם היה נבאר ממיתתנו, עכשיו שנקוד בשור"ק נבאר מאשר נמות.
וכן (להלן טז ג) מי יתן מותנו - שנמות.
וכן (שמואל ב' יט א) מי יתן מותי, דאבשלום - שאמות.
כמו (צפניה ג ח) ליום קומי לעד.
(דברי הימים ב' יח כו) עד שובי בשלום, שאקום שאשוב:]

אות ח
והכי פירושו עכשיו אנחנו רואים שדברנו אז על נכון ירא ה' וגו' שהרי לפי מה שאנחנו רואים עכשיו יותר טוב היה לנו עבוד את מצרים ממותנו עתה במדבר (רא"ם).

[רש"י: (יג) כי אשר ראיתם את מצרים וגו' - מה שראיתם אותם אינו אלא [ט] היום, היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד:]

אות ט
(הרא"ם) כלומר ולא ביום אחר ולכן אני מזהירכם שלא תוסיפו ולכן הוסיף הרב הוי"ו ולא תוסיפו דאם לא כן מה טעם אמרו כי כאשר ראיתם וגו' וכי אם לא ראו אותם היום לא היה מזהירם לא תוסיפו וגו'. (נחלת יעקב) וכל דבריו איפכא מסתברא שאם היא אזהרה אם כן הם שתי דברים האחד אשר ראיתם וגו' אינו אלא היום והשני אזהרה שלא תוסיפו אם כן אין צורך לוי"ו החיבור אלא ודאי שאינו אזהרה אלא הבטחה לא תוסיפו לראותם כי כולם יטבעו בים ורוב הפוסקים לא מנו זה במנין הלאוין.

[רש"י: (טו) מה תצעק אלי - למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה.
דבר אחר:
מה תצעק אלי עלי [י] הדבר תלוי ולא עליך, כמו שנאמר להלן (ישעיה מה יא) על בני ועל פועל ידי תצוני:
דבר אל בני ישראל ויסעו - אין להם אלא ליסע שאין הים עומד [כ] בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים:]

אות י
פירוש כי הנגינה שתחת תצעק הוא טפחא להורות שאינו סמוך למלת אלי לומר דאלי פירוש עלי הדבר וכו' (מהרש"ל).

אות כ
([נחלת יעקב]) והכי פירושו שעל ידי שיסעו יועיל הרמת מטך שיבקע הים מה שאין כן אם לא יסעו לא יבקע הים אף על פי שתרים מטך על הים כי כדאי זכות וכו' והאמונה וכו' ולפי זה יהיה הפירוש מה תצעק אלי סבור אתה להועיל בתפילתך אין הדבר כן אלא ויסעו ועיין שם.

[רש"י: (יט) וילך מאחריהם - להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולקבל חצים ובליסטראות [ל] של מצרים.
בכל מקום הוא אומר מלאך ה', וכאן מלאך האלוהים.
אין אלוהים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להינצל אם להיאבד עם מצרים:
ויסע עמוד הענן - כשחשיכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים:]

אות ל
הרא"ם פירש שנסיעת המלאך היה מיד כשבאו מצרים עליהם כדי להבדיל בין מחנה מצרים למחנה ישראל ולקבל החצים ובליסטראות והעמוד ענן היה להחשיך למצרים ונסיעת המלאך לחוד ונסיעת הענן לאחוריהם לחוד עד כאן לשונו. אך קשה לקמן בפרשת יתרו בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים פירש רש"י שהענן היה מקבל החצים וכו' ויש לומר מיד כשבאו המצריים נסתלק המלאך מלפניהם ונסע לאחוריהם להבדיל בינם כדי לקבל החצים וכו' והענן עדיין הולך לפניהם והשלים את המחנה לעמוד האש ואחר כך הלך הענן לאחוריהם להחשיך על המצריים ואז נסתלק המלאך. ובמכילתא אמרו שהענן והמלאך היו מקבלין החצים וכו' והמפרשים מיישבים זה ועיין בקיצור מזרחי.

[רש"י: (כ) ויבא בין מחנה מצרים - משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו. באו לסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, באו זאבים מאחריו, נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם.
כך (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו:
ויהי הענן והחשך - למצרים:
ויאר - עמוד האש [מ] את הלילה לישראל, והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה, והחשך של ערפל לצד מצרים:
ולא קרב זה אל זה – מחנה אל מחנה:]

אות מ
כאילו אמר ויאר המאיר שהוא העמוד ולא המלאך.

אות נ
(מהרש"ל) לאפוקי ממדרש שפירש ולא קרב זה אל זה היינו המלאכים שלא אמרו שירה.

[רש"י: (כא) ברוח קדים עזה - ברוח קדים שהיא עזה שברוחות, היא הרוח שהקב"ה נפרע בה מן הרשעים, שנאמר:
(ירמי' יח יז) ברוח קדים אפיצם.
(הושע יג טו) יבא קדים רוח ה'.
(יחזקאל כז כו) רוח הקדים שברך בלב ימים.
(ישעי' כז ח) הגה ברוחו הקשה ביום קדים:
ויבקעו המים - כל מים [ס] שבעולם:]

אות ס
דהא כבר נאמר וישם את הים לחרבה אי נמי דהוה ליה למימר ויבקע הים.

[רש"י: (כג) כל סוס פרעה - וכי סוס אחד היה? [ע] אלא מגיד שאין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד:]

אות ע
דמלת כל היא מורה על דבר שהוא רבים וסוס הוא לשון יחיד ולא הקשה רש"י זה לעיל גבי כל סוס רכב פרעה דהתם קאי כל אסוס ורכב כלומר כולם יחד אבל הכא קשה דלא כתב אלא סוס לשון יחיד וכו' ובזה יתורץ תמיהת הרא"ם שכתב וכו'.

[רש"י: (כד) באשמרת הבקר - שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורות, ואותה שלפני הבקר קורא אשמורת הבקר.
ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת לשלשה חלקים, לכך קרוי אשמורת.
וזהו שתרגם אונקלוס [פ]: מטרת:
וישקף - ויבט, כלומר פנה אליהם להשחיתם [צ].
ותרגומו: ואסתכי.
אף הוא לשון הבטה.
כמו (במדבר כג יד) שדה צופים - חקל סכותא:
בעמוד אש וענן - עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו [ק], וטלפי סוסיהם משתמטות:
ויהם - לשון מהומה, אישטורדישו"ן בלעז [מבוכה] ערבבם, נטל סגניות [ר] שלהם.
ושנינו בפרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
כל מקום שנאמר בו מהומה, הרעמת קול הוא, וזה אב לכולן (שמואל א' ז י) וירעם ה' בקול גדול וגו' על פלשתים ויהומם:]

אות פ
שהוא לשון המתנה.

אות צ
שכל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנת עניים כו'.

אות ק
שבין בקיעת המים הזקופים היתה ארץ יבשה שהרי ישראל עברו הים ביבשה אם כן הענן מלחלח הארץ שבתוך הים שיעשה כטיט אחר שעברו ישראל ואחר כך בא עמוד האש והרתיח אותו.

אות ר
פירוש שכל שלהם לשון סגנון אחד עונה וכו'.

[רש"י: (כו) וישבו המים - שזקופים ועומדים כחומה, ישובו [ש] למקומם ויכסו על מצרים:]

אות ש
דלשון וישובו משמע וישובו עוד על רכבו ופרשיו וזה אינו דהא עדיין היו זקופין עד אחר שנטה ידו על הים לכן פירש ישובו למקומם וכו'.

[רש"י: (ל) וירא ישראל את מצרים מת - שפלטן הים על שפתו [ת], כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו:]

אות ת
דאם לא כן איך היו יכולין לראותן הא נטבעו בים.