[רש"י: (א) אז ישיר משה - אז כשראה הנס עלה בלבו [א] שישיר שירה.
וכן (יהושע י יב) אז ידבר יהושע.
וכן (מלכים א' ז ח) ובית יעשה לבת פרעה, חשב בלבו שיעשה לה.
אף כאן ישיר, אמר לו לבו שישיר, וכן עשה, ויאמרו לאמר [ב] אשירה לה'.
וכן ביהושע, כשראה הנס אמר לו לבו שידבר וכן עשה (יהושע י יב) ויאמר לעיני ישראל.
וכן שירת הבאר שפתח בה (במדבר כא יז) אז ישיר ישראל, פירש אחריו עלי באר ענו לה. (מלכים יא ז) אז יבנה שלמה במה, פירשו בו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה.
למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה, זהו ליישב פשוטו.
אבל מדרשו אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
מכאן רמז לתחיית המתים [ג] מן התורה.
וכן בכולן חוץ משל שלמה, שפירשוהו, בקש לבנות ולא בנה.
ואין לומר וליישב הלשון הזה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והן מיד, כגון:
(איוב א ה) ככה יעשה איוב.
(במדבר ט כג) על פי ה' יחנו.
(שם כ) ויש אשר יהיה הענן.
לפי שהן דבר ההווה תמיד, ונופל בו בין לשון עתיד בין לשון עבר, אבל זה שלא היה אלא לשעה אינו יכול ליישבו בלשון הזה:
כי גאה גאה - שנתגאה על כל גאה כתרגומו.
דבר אחר:
בא הכפל לומר שעשה דבר שאי אפשר לבשר ודם לעשות, כשהוא נלחם בחברו ומתגבר עליו מפילו מן הסוס וכאן סוס ורוכבו רמה בים.
וכל שאי אפשר לעשות על ידי זולתו נופל בו לשון גאות, כמו:
(ישעיהו יב ה) כי גאות עשה.
וכן כל השירה תמצא כפולה:
(פסוק ב) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה.
(פסוק ג) ה' איש מלחמה ה' שמו, וכן כולם.
דבר אחר:
כי גאה גאה על כל השירות, וכל מה שאקלס בו עוד יש בו תוספת, ולא כמידת מלך בשר ודם שמקלסין אותו ואין בו:
סוס ורכבו - שניהם קשורין זה בזה והמים מעלין אותם לרום ומורידין אותם לעומק ואינן נפרדין:
רמה - השליך.
וכן (דניאל ג ו) יתרמא לגוא אתון נורא.
ומדרש אגדה:
כתוב אחד אומר רמה.
וכתוב אחד אומר (פסוק ד) ירה.
מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום,
כמו (איוב לח ו) מי ירה אבן פנתה, מלמעלה למטה:]

אות א
דקשה לרש"י דהוה ליה למימר אז שר דישיר משמע לעתיד ואז לשון עבר הוא דאז שר ומתרץ אז וכו' עלה בלבו וכו' כלומר דישיר קאי אמחשבה.

אות ב
רצונו לומר דהא מיד כתיב אחריו אשירה.

אות ג
פירוש ישיר משמע לעתיד.

[רש"י: (ב) עזי וזמרת יה - אונקלוס תרגם: תוקפי ותושבחתי.
עזי כמו עֻזִּי בשור"ק.
וזמרת כמו וזמרתי [ד].
ואני תמה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו [ה] במקרא אלא בשלושה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת, וכל שאר מקומות נקוד שור"ק.
(ירמיה טז יט) ה' עזי ומעזי.
(תהילים נט י) עזו אליך אשמורה.
וכן כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בשו"א בחטף [ו], הראשונה נקודה בשור"ק כגון:
עז עזי, רוק רוקי, חוק חקי, עול עולו. יסור עולו, כל כלו - ושלישים על כלו. (לעיל יד ז).
ואלו שלושה עזי וזמרת של כאן,
ושל ישעיה (ישעיהו יב ב).
ושל תהילים (תהילים קיח יד).
נקודים בחטף קמ"ץ.
ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי אלא וזמרת, וכולם סמוך להם ויהי לי לישועה [ז].
לכך אני אומר ליישב לשון המקרא, שאין עזי כמו עזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי שם דבר הוא, כמו:
(שם קכג א) היושבי בשמים.
(עובדי' א ג) שוכני בחגוי סלע.
(דברים לג טז) שוכני סנה.
וזהו השבח עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה.
וזמרת דבוק הוא לתיבת ה', כמו:
(שופטים ה כג) לעזרת ה'.
(ישעיה ט יח) בעברת ה'.
(קהלת ג יח) על דברת בני האדם.
ולשון וזמרת לשון:
(ויקרא כה ד) לא תזמור.
(ישעיה כה ה) זמיר עריצים.
לשון כסוח וכריתה. עוזו ונקמתו של אלוהינו היה לנו לישועה.
ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה [ח], שיש לנו כמה מקראות מדברים בלשון זה, וזה דוגמתו:
(מלכים א ו ה) את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב, היה לו לומר עשה צלעות סביב.
וכן בדברי הימים. (דברי הימים ב' י יז) ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם, היה לו לומר מלך עליהם רחבעם.
(במדבר יד טז) מבלתי יכולת ה' וגו' וישחטם, היה לו לומר שחטם.
(שם לו - לז) והאנשים אשר שלח משה וגו' וימותו, מתו היה לו לומר.
(שמות ט כא) ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב, היה לו לומר עזב:
זה אלי - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים:
ואנוהו - אונקלוס תרגם: לשון נוה.
(ישעיה לג כ) נוה שאנן.
(שם סה י) לנוה צאן.
דבר אחר:
ואנוהו לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם.
כגון: (שיר השירים ה ט - י) מה דודך מדוד דודי צח ואדום, וכל העניין:
אלוהי אבי - הוא זה [ט] וארוממנהו. אלוהי אבי, לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלהותו עלי מימי אבותי:]

אות ד
ופירוש בתוקפי ובתושבחתי.

אות ה
פירוש בחטף קמ"ץ.

אות ו
רצונו לומר אות אמצעי מן עזי דהוא זיי"ן או אות אמצעי מחקי וכו'.

אות ז
ואי היה פירוש של וזמרת וזמרתי מהו ויהי לי לישועה וכי היה לו השבח לישועה (מהרש"ל).

אות ח
ולפי התרגום אתי שפיר דהכי פירושו עזי וזמרת פירוש עזי ושבחי הוא יה ויהי לי לישועה מלתא אחריתא הוא.

אות ט
הוסיף מלת זה. דלא תימא אלהי אבי מלה בפני עצמו הוא והיה משמעותו שאל אביו אל אחר הוא לכך פירש כאלו אמר זה אלי ואלהי אבי ואנוהו וארוממנהו וק"ל.

[רש"י: (ד) ירה בים - שדי בימא. שדי לשון ירייה.
וכן הוא אומר (שמות יט יג) או ירה יירה או אשתדאה אישתדי.
והתי"ו משמשת באלו במקום התפעל:
ומבחר - שם דבר [י], כמו:
(ויקרא טו ט) מרכב.
(שם ד) משכב.
(שמות יב טז) מקרא קדש:
טבעו - אין טביעה אלא במקום טיט, כמו:
(תהילים סט ג) טבעתי ביון מצולה.
(ירמיה לח ו) ויטבע ירמיהו בטיט.
מלמד שנעשה הים טיט לגמול להם כמידתם, ששיעבדו את ישראל בחומר ובלבנים:]

אות י
שלא תאמר מ"ם פעולה היא והוא כמו ומן מובחר.

[רש"י: (ו) ימינך ימינך - שתי פעמים.
כשישראל עושין את רצונו של מקום השמאל נעשית ימין:
ימינך ה' נאדרי בכח - להציל את ישראל וימינך השנית תרעץ אויב.
ולי נראה אותה ימין עצמה תרעץ אויב, מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת.
ופשוטו של מקרא ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה, ימינך היא תרעץ אויב.
וכמה מקראות דוגמתו:
(תהילים צב י) כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו.
(תהילים צד ג) עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו.
(תהילים צג ג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם.
(תהילים קטו א) לא לנו ה' לא לנו.
(הושע ב כג) אענה נאום ה' אענה את השמים.
(שופטים ה ג) אנכי לה' אנכי אשירה.
(תהילים קכד א - ב) לולי ה' וכו' לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם.
(שופטים ה יב) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר.
(ישעי' כו ו) תרמסנה רגל רגלי עני.
(תהילים קלו כא - כב) ונתן ארצם לנחלה וכו' נחלה לישראל:
נאדרי - היו"ד יתירה, כמו:
(איכה א א) רבתי עם שרתי במדינות.
(בראשית לא לט) גנובתי יום:
תרעץ אויב - תמיד היא רועצת ומשברת האויב [כ].
ודומה לו וירעצו וירוצצו את בני ישראל בשופטים (שופטים י ח).
דבר אחר:
ימינך הנאדרת בכח היא משברת ומלקה אויב:]

אות כ
ולא תפרש לשון עתיד וכן פירש על תהרוס.

[רש"י: (ח) וברוח אפיך - היוצא משני נחירים של אף.
דבר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אוזן הבריות כפי ההווה שיוכלו להבין דבר. כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו.
וכן (תהילים יח ט) עלה עשן באפו.
וכן (איוב ד ט) ומרוח אפו יכלו.
וזהו שאמר (ישעיהו מח ט) למען שמי אאריך אפי [ל].
כשזעפו נח נשימתו ארוכה.
וכשהוא כועס, נשימתו קצרה.
(שם) ותהלתי אחטם לך, ולמען תהלתי אשים חטם [מ] באפי לסתום נחירי בפני האף והרוח שלא יצאו, לך בשבילך. אחטם כמו נאקה בחטם [נ] במסכת שבת (דף נא ב) כך נראה בעיני.
וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן.
(דברים ז ד) חרה אף.
כמו (איוב ל ל) ועצמי חרה מני חורב.
לשון שריפה ומוקד, שהנחירים מתחממים ונחרים בעת הקצף, וחרון מגזרת חרה [ס], כמו רצון מגזרת רצה.
וכן חמה לשון חמימות, על כן הוא אומר:
(אסתר א יב) וחמתו בערה בו.
ובנוח החמה אומר נתקררה דעתו:
נערמו מים - אונקלוס תרגם: לשון ערמימות ולשון צחות המקרא.
כמו (שיר השירים ז ג) ערמת חטים.
ונצבו כמו נד יוכיח. נערמו מים. ממוקד רוח שיצא מאפיך יבשו המים והם נעשו כמין גלים וכריות של ערימה שהם גבוהים:
כמו נד - כתרגומו: כשור, כחומה:
נד - לשון צבור וכנוס, כמו:
(ישעיהו יז יא) נד קציר ביום נחלה,
(תהילים לג ז) כונס כנד, לא כתיב כנאד אלא כנד, ואלו היה כנד כמו כנאד.
וכונס לשון הכנסה, היה לו לכתוב מכניס כבנאד מי הים, אלא כונס לשון אוסף וצובר הוא, וכן (יהושע ג טז) קמו נד אחד.
(שם יג) ויעמדו נד אחד.
ואין לשון קימה ועמידה בנאדות אלא בחומות וצבורים, ולא מצינו נאד נקוד אלא במלאפו"ם, כמו (תהילים נו ט) שימה דמעתי בנאדך.
(שופטים ד יט) את נאד החלב:
קפאו - כמו (איוב י י) וכגבינה תקפיאני, שהוקשו ונעשו כאבנים והמים זורקים את המצרים על האבן בכוח ונלחמים בם בכל מיני קושי:
בלב ים - בחוזק הים, ודרך המקראות לדבר כן.
(דברים ד יא) עד לב השמים.
(שמואל ב' יח יד) בלב האלה.
לשון עקרו ותקפו של דבר:]

אות ל
רצונו לומר שלא אכעוס דכשזעפו נחה וכו'.

אות מ
פירוש נזם כמו שמפרש והולך לסתום נחירי בפני וכו'.

אות נ
פירש בערוך נוקבים חוטמה ומשימין טבעת לתוכו ונותנים רצועה בתוכו ומנהיגים אותה בו וכן נראה מפירוש רש"י שם.

אות ס
רצונו לומר שמביא ראיה מפסוק דחרה לשון שריפה הוא על כרחך חרון נמי לשון שריפה הוא דחרון מגזרת חרה.

[רש"י: (ט) אמר אויב - לעמו כשפיתם בדברים, ארדוף ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי:
תמלאמו - תתמלא מהם:
נפשי - רוחי ורצוני [ע]. ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים.
תמלאמו – תמלא [פ] מהם, יש הרבה כלשון הזה:
(שופטים א טו) כי ארץ הנגב נתתני, כמו נתת לי.
(בראשית לז ד) ולא יכלו דברו לשלום, כמו דבר עמו.
(ירמיה י כ) בני יצאוני, כמו יצאו ממני.
(איוב לא לז) מספר צעדי אגידנו, כמו אגיד לו.
אף כאן תמלאמו - תמלא נפשי מהם:
אריק חרבי - אשלוף.
ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק נופל בו לשון הרקה, כמו:
(בראשית מב לה) מריקים שקיהם.
(ירמיה מח יב) וכליו יריקו.
ואם תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא, אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה, אבל לא על החרב ועל היין, ולדחוק ולפרש אריק חרבי, כלשון (בראשית יד יד) וירק את חניכיו - אזדיין בחרבי [צ].
מצינו הלשון מוסב אף על היוצא:
(שיר השירים א ג) שמן תורק.
(ירמיהו מח יא) ולא הורק מכלי אל כלי, לא הורק הכלי אין כתיב כאן אלא לא הורק היין מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין.
וכן (יחזקאל כח ז) והריקו חרבותם על יפי חכמתך, דחירם:
תורישמו - לשון רישות ודלות.
כמו (שמואל א' ב ז) מוריש ומעשיר:]

אות ע
דגבי רצון שייך לומר לשון מלא כמו למלאות רצון אביך שבשמים וכמו למלאות רצון חבירו.

אות פ
רצונו לומר דחד תיבה הוא והוא כמו שתי תיבות.

אות צ
עיין לעיל בפרשת לך לך גבי וירק את חניכיו וגו'.

[רש"י: (יא) באלם - בחזקים, כמו:
(יחזקאל יז ג) ואת אילי הארץ לקח.
(תהילים כב כ) אילותי לעזרתי חושה:
נורא תהילות - יראוי מלהגיד תהלותיך [ק] פן ימעטו.
כמו שכתוב (שם סה ב) לך דומיה תהילה:]

אות ק
ולכן כשאדם מתפלל עד הנורא יפסוק כדכתיב אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא וכן כולם.

[רש"י: (יד) ירגזון – מתרגזין [ר]:
ישבי פלשת - מפני שהרגו את בני אפרים שמיהרו את הקץ [ש] ויצאו בחזקה.
כמפורש בדברי הימים (דברי הימים א' ז כא) והרגום אנשי גת:]

אות ר
כלומר לשון הוה הוא ולא לשון עתיד.

אות ש
שהם חשבו משנגזרה גזירת בין הבתרים שהוא שלושים שנה קודם שנולד יצחק.

[רש"י: (טו) אלופי אדום אילי מואב - והלא לא היה להם לירא כלום, שהרי לא עליהם הולכים [ת], אלא מפני אנינות שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם [א] של ישראל:
נמגו - נמסו.
כמו (תהילים סה יא) ברביבים תמוגגנה.
אמרו: עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו:]

אות ת
במכילתא שצווי אל תצר ואל תתגר בם מלחמה נצטוו שנים הרבה קודם שנכתבו ואף אם נכתבו בשנת הארבעים לצאתם (ועוד עיין בתוספת בב"ק דף ל"ח).

אות א
(מכילתא) ונתיראו שמא יעשו עמהם מריבה על ריב שבין רועי אברהם ולוט ושבין יעקב ועשו.

[רש"י: (טז) תפל עליהם אימתה - על הרחוקים:
ופחד - על הקרובים [ב].
כענין שנאמר (יהושע ב י) כי שמענו את אשר הוביש וגו':
עד יעבר עד יעבר - כתרגומו:
קנית - חבבת משאר אומות, כחפץ [ג] הקנוי בדמים יקרים, שחביב על האדם:]

אות ב
דאם לא כן תרתי למה לי.

אות ג
דקשה לו והלא כל העולם כולו קנוי לו כמו שכתוב לאל עליון קונה שמים וארץ אלא כו'.

[רש"י: (יז) תבאמו - נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו:
מכון לשבתך - מקדש של מטה מכוון [ד] כנגד כסא של מעלה אשר פעלת:
מקדש - הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה'. חביב בית המקדש שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר (ישעיהו מח יג) אף ידי יסדה ארץ, ומקדש בשתי ידים.
ואימתי יבנה בשתי ידים?
בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:]

אות ד
(גור אריה) מדכתיב מכון ולא כתיב מקום (נחלת יעקב) והכי פירושו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך ואותו הר הוא מכון לשבתך של מעלה אשר פעלת ומלת פעלת קאי א"לשבתך" דהיינו כסא של מעלה ולא כל ההר מכון אלא המקדש אשר כוננו ידיך הוא מכון רצונו לומר מכוון עיין שם.

[רש"י: (יח) לעלם ועד - לשון עולמות הוא והוי"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה [ה], אבל (ירמיהו כט כג) ואנכי היודע ועד, שהוי"ו בו שימוש, קמוצה [ו] היא:]

אות ה
רצונו לומר היינו סגול שהוא פת"ח קטן תחת העי"ן של ועד.

אות ו
רצונו לומר ציר"י שהוא קמץ קטן ולשון היא קאי על המלה של ועד.

[רש"י: (יט) כי בא סוס פרעה – כאשר [ז] בא:]

אות ז
(נחלת יעקב) והכי קאמר מפני שבא סוס פרעה לפיכך ותקח מרים ולזה נתכוין הרב כאשר בא אז ותקח מרים.

[רש"י: (כא) ותען להם מרים - משה אמר שירה לאנשים, הוא אומר והם עונין אחריו, ומרים אמרה שירה [ח] לנשים:]

אות ח
אף על פי שלא נכתב במרים רק פסוק הראשון מכל מקום קצר וסמוך על השירה הנזכרת.

[רש"י: (כב) ויסע משה - הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים [ט], וגדולה הייתה ביזת הים [י] מביזת מצרים, שנאמר (שיר השירים א יא) תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף [כ], לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם:]

אות ט
דאם לא כן ויסע משה למה לי הרי תמיד היו נוסעים על פי הגבורה.

אות י
ואם תאמר והא כתיב וינצלו את מצרים ופירש רש"י שעשאוה כמצולה שאין בה דגים. ויש לומר דהכא מיירי במטמוניות שהיו להם.

אות כ
רצונו לומר תורי זהב היינו ביזת הים ונקודות הכסף היינו ביזת מצרים כדאיתא במדרש.

[רש"י: (כד) וילנו - לשון נפעל הוא וכן התרגום לשון נפעל הוא ואתרעמו.
כן דרך לשון תלונה להסב הדבור אל האדם [ל] מתלונן מתרועם, ולא אמר, לונן, רועם, וכן יאמר הלועז דיקומפליינש"ט שי"י [התלונן], מוסב הדבור אליו באמרו שי"י [עצמו]:]

אות ל
רצונו לומר על האדם שמתלונן אבל כשהוא אומר לונן אינו מוסב כל כך על האדם שלונן.

[רש"י: (כה) שם שם לו - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה [מ] ודינין:
ושם נסהו - לעם, וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה [נ], בקש עלינו רחמים שיהיה לנו מים לשתות, אלא נתלוננו:]

אות מ
דיש לומר שבת מפרש הקרא מיד אחריו. אי נמי, מדכתיב בדברות אחרונות כאשר צויתך ופירש רש"י כאשר צויתך במרה. ופרה אדומה מדכתיב חק וגבי פרה אדומה כתיב נמי חקת. והמפרשים האריכו בזה דמכילתא ובגמרא נזכרו מצות אחרות יעויין שם.

אות נ
כתב הרא"ם לא ידעתי מי הכריח לרש"י לפרש ושם נסהו על התלונות שאין ענין לו עם חק ומשפט שנתן להם ולא פירש על המצות שנתן להם לנסותם אם יקבלו בשמחה אם לאו, שאז יתיישב יותר מה שכתב אחריו מיד והיה אם שמוע תשמע וגו' עד כאן ויש לומר דאי קאי ושם נסהו על המצות שציוה להם הוה ליה למימר שם שם לו חוק ומשפט ונסהו ושם למה לי דושם משמע ענין אחר ממה שנאמר לפני זה לכן פירש נסהו לעם על התלונה וכו'.

[רש"י: (כו) אם שמוע תשמע - זו קבלה שיקבלו עליהם:
תעשה - היא עשייה:
והאזנת - תטה אוזניים לדקדק בהם:
כל חקיו - דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנטר עליהם מה איסור באלו.
למה נאסרו?
כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם:
לא אשים עליך - ואם אשים הרי היא כלא הושמה [ס], כי אני ה' רופאך, זהו מדרשו.
ולפי פשוטו: כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצוות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל [דבר זה פן יביאך לידי חולי זה] וכן הוא אומר (משלי ג ח) רפאות תהי [ע] לשרך:]

אות ס
דקשה ליה דאם לא ישים למה אמר אני י"י רופאך לכן פירש ואם אשים וכו' והכי פירושו אם שמוע תשמע וגו' אז לא אשים אבל אם לא תשמע רצונו לומר כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו' אז אשים עליך אבל הרי הוא כלא הושמה וכו'.

אות ע
רצונו לומר שמזה נשמע שהיא רפואה וכל שכן שמונעת החולי לבא.

[רש"י: (כז) שתים עשרה עינות מים - כנגד י"ב שבטים [פ] נזדמנו [צ] להם:
ושבעים תמרים - כנגד שבעים זקנים]

אות פ
דקשה לו למה לי המנין.

אות צ
רצונו לומר שהן היו מוצאין אותם אבל אין לפרש שנזדמנו להן שעכשיו נבראו דהא כתיב אין כל חדש תחת השמש.