[רש"י: (ד) עוד מעט - אם אמתין עוד מעט [ט] וסקלוני:]

אות ט
הוסיף מלת אם אמתין דבזולת זה משמע דבודאי יסקלוהו אחר זמן מעט אם ימתין או לא ימתין.

[רש"י: (ח) ויבא עמלק וגו' - סמך פרשה זו למקרא זה [י], לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים (פסוק ז) היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני.
משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא. אמר לו אביו אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו:]

אות י
ואף על פי שאינו מביא בפירושו מדרש הסמיכות אלא במקום שהפרשיות נכתבים שלא על הסדר. אבל הכא הוא בהכרח שתסמך זו לזו, להיותם שניהם במקום אחד. (גור אריה) דקשה לרש"י דהוה ליה למימר ויצא עמלק וכו' כדכתיב ויצא סיחון לקראתינו לכך דרשו כי הפרשה הזאת סמוכה למעלה עד ובא הכלב וכו' כי הם אמרו היש ה' בקרבנו ולכך ויבא עמלק ע"כ.
(נחלת יעקב) לפי מה שכתבתי כמה פעמים דהרב לא מיירי בסמיכות הכתיבה אלא בסמיכות יתור לשון אתי שפיר דהכי קשה לרש"י דמלת ברפידים הוא מיותר דהא לעיל כתיב ויחנו ברפידים ובפרשת יתרו כתיב ויסעו מרפידים ממילא כל הסיפור דביני וביני היה ברפידים אלא לכך נכתב ברפידים לומר לך שמעשה רפידים גרם ויבא עמלק ולכן אמר הרב סמך פרשה זו למקרא זה ולא אמר לפרשה זו היינו שתירוץ הסמיכות הוא על זה הפסוק לבד.

[רש"י: (ט) בחר לנו - לי ולך, השוהו לו, מכאן אמרו יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך.
מנין?
שנאמר (במדבר יב יא) ויאמר אהרן אל משה בי אדני והלא אהרן גדול מאחיו היה ועושה את חברו כרבו.
ומורא רבך כמורא שמים מנין?
שנאמר (שם יא כח) אדוני משה כלאם, כולם מן העולם, חייבין הם כלייה, המורדים בך, כאלו מרדו בהקב"ה:
וצא הלחם - צא מן הענן והלחם בו:
מחר - בעת [כ] אנכי נצב:
בחר לנו אנשים - גיבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן.
דבר אחר:
בחר לנו אנשים שיודעין לבטל כשפים לפי שבני עמלק מכשפין היו:]

אות כ
דאם לא כן למה מחר דוקא? אלא שהוא עת המלחמה ואמר אנכי נצב וגו' הודיענו בזה שמלת מחר דבקה עם אנכי נצב וגו' ובא להשמיענו שמחר בעת המלחמה אנכי נצב ומתפלל עליך כדי לזרז את יהושע ולחזקהו בעת המלחמה שיהא בטוח בתפלתו של משה שהוא מתפלל בעת המלחמה שיצליח על כל פנים אבל אי קאי אלמעלה מה בא להשמיענו.

[רש"י: (יב) וידי משה כבדים - בשביל שנתעצל במצווה ומנה אחר תחתיו, נתייקרו ידיו:
ויקחו - אהרן וחור:
אבן וישימו תחתיו - ולא ישב לו על כר וכסת. אמר ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עימהם בצער:
ויהי ידיו אמונה - ויהי משה [ל] ידיו באמונה פרושות השמים בתפילה נאמנה [מ] ונכונה:
עד בא השמש - שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיאה באיזו שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות:]

אות ל
דקשה לרש"י ויהיו מיבעי ליה ופירוש יהי שב אל משה ולא על ידיו.

אות מ
פירוש מכוונת רש"ל.

[רש"י: (יג) ויחלש יהושע - חתך ראשי גיבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם [נ] ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין שעשה על פי הדבור [ס] של שכינה:]

אות נ
דקשה לו דכתיב ויחלוש יהושע וגו' לפי חרב אם הרגם לפי חרב לא נעשו חלשים אלא נהרגו לכך פירש ולא השאיר וכו'.

אות ס
פירוש לפי שלא הוזכר בתחלת המלחמה דברי השם יתברך אלא כתיב ויאמר משה אל יהושע משמע שמעצמו צוהו לכך הוצרך רש"י לפרש שעל פי הדיבור היה עושה ומוכיח מזה דאם לא על פי הדיבור היה לא היה לו ליהושע להניח החלשים אלא היה לו להרוג את כולם.

[רש"י: (טז) ויאמר - משה:
כי יד על כס יה - ידו של הקב"ה הורמה לישבע [ע] בכיסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית.
ומהו כס, ולא נאמר כסא?
ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהילים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח.
(תהילים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה.
מהו אומר אחריו?
(תהילים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם.
(תהילים שם) כונן למשפט כיסאו, הרי כיסאו שלם.]

אות ע
תקן בזה כמה ענינים האחד שאמר ידו של הקדוש ברוך הוא לא יד סתם שמשמעו ידו של משה כמובן מן הכתוב ועוד שאמר הורמה לא שיד הקדוש ברוך הוא על כסאו תמיד אלא שהורמה אליו לפי שעה כמו כי אשא אל שמים ידי וגו' (ועיין בקיצור מזרחי).