[רש"י: (א) וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא [א]?
קריעת ים סוף ומלחמת עמלק:
יתרו - שבע שמות נקראו לו [ב]: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל.
יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה (להלן פסוק כא) ואתה תחזה.
יתרו לכשנתגייר וקיים המצוות הוסיפו לו אות [ג] אחת על שמו.
חובב שחבב את התורה. וחובב הוא יתרו [ד], שנאמר (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה.
ויש אומרים:
רעואל אביו של יתרו [ה] היה, ומה הוא אומר (שמות ב יח) ותבאנה אל רעואל אביהן, שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. בספרי:
חתן משה - כאן היה יתרו מתכבד במשה [ו], אני חותן המלך ולשעבר היה משה תולה הגדולה בחמיו, שנאמר (שמות ד יח) וישב אל יתר חותנו:
למשה ולישראל - שקול משה כנגד [ז] כל ישראל:
את כל אשר עשה – להם [ח] בירידת המן ובבאר ובעמלק:
כי הוציא ה' וגו' - זו גדולה [ט] על כולם:]

אות א
פירוש שבשבילה נתעורר לבא (נחלת יעקב) ואכתי קשה דלאו בשביל כל השמועות בשוה בא ולא עדיף חדא מאינך וכו' ונראה דסבירא ליה להני תנאי דוישמע יתרו פירושו ששמע שמועה אחרת שלא נכלל במאמרים הבאים דאם לא כן הוה ליה למימר ויתרו שמע את וגו' אלא על כרחך ששמע ענין אחר ותיבת את כל וגו' פירוש ואת כל וגו' כמו כי הוציא פירושו וכי הוציא לכך זה אמר שמע קריעת ים סוף וזה אמר שמע מלחמת עמלק וסבירא ליה לרש"י דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ומה שהקשה הרא"ם למה השמיט הרב דעת מאן דאמר שמע מתן תורה ובא ותירץ וכו' ונראה דאשתמיטתיה להרא"ם הפלוגתא בזבחים (דף קטז) אי יתרו בא קודם מתן תורה או לאחר מתן תורה והרב סתם כמאן דאמר שלאחר מתן תורה בא לא הוצרך כאן להזכיר מתן תורה ועיין שם. (מהרש"ל) דקשה לרש"י למה לא כתיב וירא יתרו כמו וירא בלק או וידע יתרו ומתרץ לפי ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שהן דברים שהיו לפי שעה ולא שייך למיכתב וירא או וידע שהרי כשבא לישראל לא ראה שנקרע הים או מלחמת עמלק והשתא אתי שפיר דלא פירש ששמע ירידת המן ובאר ותורה דאם כן הוה ליה למימר וירא שהרי ירידת המן ובאר ותורה היה להם כמה שנים ואז הוי שייך למיכתב בו וירא אבל כיון ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק לא יכול לכתוב וירא או וידע וק"ל.

אות ב
אבל בפרשת בהעלותך כתב שני שמות היה לו כמו ששנינו בספרי.

אות ג
(הרא"ם) תימה אם כן אין כאן כי אם ששה שמות מכיון דקודם גרותו שהיה נקרא יתר לא היה נקרא יתרו ואחר גרותו שהיה נקרא יתרו לא היה נקרא יתר ולא היה ראוי למנותם לשני שמות כמו שאין ראוי למנות אברם ואברהם לשני שמות וכו' והניח הדבר בצריך עיון (הרא"ם) נראה לי דלא קשה מידי דהא לא כתב רש"י שבעה שמות יש לו אלא שבעה שמות נקראו לו קצתם לפני גרותו וקצתם לאחר גרותו עד כאן לשונו. ולי נראה דאין מזה ראיה ששם יתרו קודם שנתגייר היה יתר דלמא שם אחר היה לו וכמו שפירש הכא ולעיל בפרשת ואלה שמות גבי וישב משה אל יתר חותנו ושם פירש רש"י ג"כ כי שבעה שמות נקראו לו וזה היה קודם שנתגייר וקודם שיתר פרשה בתורה אלא על כרחך צריך לומר דשם אחר היה לו ושבעה שמות נקראו לו בלא שם גיותו ואל תקשה והא לעיל בפרשת שמות גבי וישב משה אל יתר חותנו דמשמע ששם גיותו היה יתר אין ראייה דהא התם בפרשת שמות כתב נמי ומשה היה רועה את צאן יתרו אלא ודאי על שם העתיד וכדפירשתי לעיל ודו"ק נראה לי.

אות ד
שלא תאמר חובב בנו של יתרו הוא וכן פירש בהדיא לקמן בפסוק ויהי ממחרת וגו'.

אות ה
(מהרש"ל) וקשה אם כן לא היה לו אלא ששה שמות. ויש לומר דרש"י מפרש המכילתא דתניא במכילתא שלא היה לו רק שני שמות חובב ויתרו ומסתמא הוא סובר שנקרא גם כן בשם יתר כדכתיב וישב משה אל יתר חותנו אלא שהוא סובר שיתר ויתרו אחד הוא כמו אברם אברהם ואם כן קשה והא כתיב ותבאנה אל רעואל אביהן אם כן משמע בהדיא שנקרא רעואל בשלמא שאר שמות יש לומר דמשפחתו נקראת כך דלא כתיב אצלן אביהן אבל רעואל קשה לכך פירש ויש אומרים רעואל אביו וכו'.

אות ו
אף על פי שאין הפרש בין וישמע יתרו חתן משה ובין וישב משה אל יתר חותנו שבשניהם יחד יתרו הוא הנודע עם משה ולא משה עם יתרו שפירוש חותנו כמו חותן משה מכל מקום יש הפרש מצד הסיפור על משה ומזכיר את יתרו בשם חותנו נראה שכונת המספר לבד את משה ואם הסיפור הוא על יתרו ומזכיר את יתרו בשם חותן משה נראה שכוונת המספר הוא לכבד את יתרו.

אות ז
דאם לא כן לא הוה ליה למימר רק לישראל שהרי משה בכלל ישראל הוא אלא לומר לך שקול וכו' והא דמהפך רש"י ומפרש שלא על סדר המקרא יש לומר דקשה לרש"י דודאי את כל אשר עשה קאי על אשר הוציא אותן ממצרים ובהוצאה שייך להקדים ישראל דהא ההוצאה מהשעבוד היה לישראל ולא למשה ולשבטו דהא לא היו המצרים משעבדים בשבטו של לוי כמו שפירש רש"י בפרשת שמות בשלמא אי הוה אמרינן דמשה היה חשוב יותר מכל ישראל הוה אתי שפיר דהקדים משה לישראל אבל השתא דאמרת דהיה שקול כנגד כל ישראל ולא היה חשוב יותר אם כן היה לו להקדים ישראל להיות עיקר ההוצאה היתה לישראל כדפירשתי ואין לומר דאצטריך להקדים משה לישראל ללמד ששקול משה נגד כל ישראל דהא יש ללמוד זה מדהוציא את משה מכלל ישראל כדפירשתי לתירוץ ראשון ומתרץ רש"י דאת כל אשר עשה לא קאי אהוצאה אלא קאי אירידת המן וכו' דשייך לכולהו למשה כמו לישראל דהא בההיא טובה היו כלם שוים ולכך הקדים משה לישראל כי עיקר העשייה היה למשה שהסיר השם תלונת ישראל מעליו במן ובבאר ובעמלק שנצחו משה שהוא היה בישורון מלך בתפלתו ובלבל לו השעות כדאיתא במדרש וק"ל.

אות ח
וכ' להם במקום למשה ולישראל עמו כדי שלא יאריך בדבור כמ"ש בפרשת וארא אל האבות במקום אל אברהם אל יצחק ואל יעקב. (גור אריה) פירוש כדי שלא תאמר למשה בפני עצמו עשה נסים ולישראל גם כן בפני עצמם לכן אמר להם לכללם יחד שמה שעשה לזה עשה לזה.

אות ט
דקשה לרש"י כל אשר עשה משמעו שעשה גם שאר נסים דאם לא כן מאי כל לכך הוסיף וא"ו כאלו כתיב וכי הוציא וקשה לרש"י למה הוציא יציאת מצרים מן הכלל אלא לומר זו גדולה כו'.

[רש"י: (ב) אחר שלוחיה - כשאמר לו הקב"ה במדין (שמות ד יט) לך שוב מצרימה, (שם כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו גו' ויצא אהרן לקראתו, (שם כז) ויפגשהו בהר האלוהים.
אמר לו: מי הם הללו?
אמר לו: זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני.
אמר לו: והיכן אתה מוליכן?
אמר לו למצרים.
אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם?!
אמר לה: לכי אל בית אביך [י], נטלה שני בניה והלכה לה:]

אות י
משום דמשה לא הקפיד אלא על אשתו שלא ישתעבדו בה מצרים אבל בבניו לא הקפיד דאף אם היו בניו שם לא היו משתעבדין בהן שהרי לא היה השיעבוד על שבט לוי כדפירש רש"י בפרשת שמות.

[רש"י: (ד) ויצלני מחרב פרעה - כשגילו דתן ואבירם על דבר המצרי ובקש להרוג את משה, נעשה צווארו [כ] כעמוד של שיש:]

אות כ
עיין לעיל בפרשת שמות על פסוק מי ישום וגו' או עור.

[רש"י: (ו) ויאמר אל משה – על [ל] ידי שליח:
אני חתנך יתרו וגו' - אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך [מ], ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין [נ] שני בניה:]

אות ל
מדכתיב אחריו ויצא משה לקראת חותנו והא דכתיב אני חותנך בא יש לומר דכן אמר יתרו לשליח שיאמר בשמו כן.

אות מ
דאם לא כן היה לו לומר אני חותנך יתרו ואשתך וגו' באים אליך ולמה הפסיק בין יתרו ואשתך וגו' אלא הכי אמר ליה אני בא אליך וצא בגיני ואם אין וכו' (נחלת יעקב) ולי נראה דמלשון אני דייק.

אות נ
יש לומר כיון דצריך לדרוש כן לעיל גם הכא צריך לדרוש כן (הרא"ם).

[רש"י: (ז) ויצא משה - כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה [ס] יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא?!:
וישתחו וישק לו - איני יודע מי השתחווה למי, כשהוא אומר איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה [ע], שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה:]

אות ס
דקשה לרש"י מה כבוד היה ליתרו שמשה לבד יצא לקראתו ועוד שהוא זלזול שמשה מלך ונשיא היה וגנאי ובזיון הוא למלך ליצא יחידי ל"פ וכיון שיצא מסתמא יצא אהרן וכו' ומסברא (דנפשיה) קאמר הכי.

אות ע
קשה הרי מצינו שגם יתרו נקרא איש שנאמר ויואל משה לשבת את האיש. (נחלת יעקב) ולי נראה דהאיש דגבי משה מיותר דהוה ליה למימר ומשה עניו מאד אלא להראות שמשה נקרא איש אבל ויואל משה לשבת את האיש הוה כאלו כתיב את רעואל.

[רש"י: (ח) ויספר משה לחתנו - למשוך את לבו [פ] לקרבו לתורה:
את כל התלאה - שעל הים ושל עמלק:
התלאה - למ"ד אל"ף מן היסוד של התיבה והתי"ו הוא תיקון ויסוד הנופל ממנו לפרקים, וכן תרומה, תנופה, תקומה, תנואה:]

אות פ
דאם לא כן למה סיפר לו הא כבר שמע הכל כדכתיב וישמע יתרו.

[רש"י: (ט) ויחד יתרו - וישמח יתרו, זהו פשוטו.
ומדרשו:
נעשה בשרו חדודין חדודין [צ], מיצר על איבוד מצרים, היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה:
על כל הטובה - טובת המן והבאר והתורה.
ועל כולן אשר הצילו מיד מצרים [ק], עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהייתה הארץ מסוגרת, ואלו יצאו שישים ריבוא:]

אות צ
פירוש קמטין קמטין והוכחתו מדשינה מלת וישמח וכתיב ויחד.

אות ק
דאם לא כן בויחד יתרו לחוד סגי כיון דקאי אדלעיל דכתיב ויספר משה וגו' אבל מויצילם ה' דלעיל לא שמעינן לה דהתם במה שנעשה לפרעה ולמצרים שעל ידם היתה הצלה קמיירי.

[רש"י: (י) אשר הציל אתכם מיד מצרים - אומה קשה:
ומיד פרעה - מלך קשה:
מתחת יד מצרים - כתרגומו:
לשון רידוי ומרות היד [ר] שהיו מכבידים עליהם, היא העבודה:]

אות ר
לא כמו מיד מצרים שפירושו מרשות כמו ויקח את כל ארצו מידו שפירושו מרשותו דאם כן תרתי למי לי.

[רש"י: (יא) עתה ידעתי - כירו הייתי לשעבר ועכשיו [ש] ביותר:
מכל האלוהים - מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח [ת] עבודה זרה שלא עבדה:
כי בדבר אשר זדו עליהם - כתרגומו:
במים דמו לאבדם והם נאבדו במים:
אשר זדו - אשר הרשיעו.
ורבותינו דרשוהו:
לשון (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד [א], בקדרה אשר בשלו בה, נתבשלו:]

אות ש
דקשה לרש"י דעתה משמע עכשיו וידעתי משמע לשעבר ועל זה פירש מכירו הייתי לשעבר. ועוד יש לומר דקשה לרש"י דהא בפרשת שמות משמע שפרש מעבודת אלילים ואם כן מאי עתה ידעתי אלא עכשיו ביותר. והרא"ם פירש מדלא אמר עתה ידעתי את ה' כי גדול וכו' שמע מינה שהכירו לשעבר אבל לא הכיר גודל פעולותיו על פעולות כל האלהות רק עכשיו אחר כל המעשים הללו.

אות ת
דאם לא כן מנא ידע ואם תאמר גבי דוד נמי כתיב כי אני ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים ופירש הרא"ם דגבי דוד איכא למימר דידע זה מכח ראיות מופתיות ואין צריך חיפוש אבל גבי יתרו כתיב עתה ידעתי וגו' דמשמע מכל המעשים שעשה ה' ידע זה לא מצד המופתים אם כן במה ידע זה? אלא מצד החיפוש.. ועוד יש לומר, דהכא כתיב מכל האלהים בה"א הידיעה, דפירושו מכל האלהים הידועים לי ולא לאחר. אם כן, מנא ידע זה יתרו, דלמא גם אחר היה כמותו חוקר וידע זה? אלא על כרחך שלא הניח וכו'.

אות א
מדלא כתיב אשר הרשיעו. ולי נראה דקשה לרש"י למה לקחו רבותינו ז"ל המשל בלשון קדירה שבשלו וכו' ולא לקחו המשל על דרך הכתוב בלשון חופר גומץ בו יפול והוה ליה למימר בגומץ שחפרו בו נפלו אלא מפני שדרשו מלת זדו מלשון ויזד יעקב נזיד.

[רש"י: (יב) עלה - כמשמעה שהיא עולה כליל:
וזבחים – שלמים [ב]:
ויבא אהרן וגו' - ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד?
אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם:
לפני האלוהים - מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה:]

אות ב
שהרי הבעלים אוכלים ממנו והיינו שלמים שאין נקטר ממנו אלא האימורים.

[רש"י: (יג) ויהי ממחרת - מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי.
ומהו ממחרת?
למחרת רדתו מן [ג] ההר.
ועל כורחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר (פסוק טז) והודעתי את חקי וגו', ומשנתנה תורה עד יום הכיפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכיפורים.
ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שניה, אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא [ד], שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה [ה], שהרי נאמר כאן (פסוק כז) וישלח משה את חותנו ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה (במדבר י כט) נוסעים אנחנו אל המקום וגו', (שם לא) אל נא תעזוב אותנו, ואם זו קודם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו [ו] שחזר ואם תאמר שם לא נאמר יתרו אלא חובב, ובנו של יתרו היה, הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתיב (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה:
וישב משה וגו' ויעמד העם - יושב כמלך וכולן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו [ז] על כך, שנאמר (פסוק יד) מדוע אתה יושב לבדך וכולם ניצבים:
מן הבקר עד הערב - אפשר לומר כן [ח], אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאלו נעשה שותף להקב"ה [ט] במעשה בראשית, שנאמר בו (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:]

אות ג
דאין לומר ממחרת שאכלו ושתו דמה סימן נתן בזה והרי עדיין אין אנו יודעין אותו יום מתי היה אלא על כרחך צריך לומר למחרת רדתו מן ההר וירידת ההר מפורש בהדיא בקרא.

אות ד
פירוש דלמאן דאמר יתרו אחר מתן תורה בא, פשיטא דשלא כסדר הוא, שהרי אפילו מן ראש הפרשה כולו ביאתו של יתרו שלא כסדר הוא, שהרי הוא סובר דלאחר מתן תורה בא. אלא אף למאן דאמר קודם מתן תורה בא, אם כן מראש הפרשה עד ויהי ממחרת כסדר הוא, מכל מקום מן ויהי ממחרת ואילך שלא כסדר הוא.

אות ה
פירוש למנין שנות העולם, כי שנות העולם מתחילים מתשרי ורצונו לומר שרוצה עוד להוכיח דמן ויהי ממחרת ואילך נכתב שלא כסדר, כמו שמפרש והולך: שהרי נאמר וכו'.

אות ו
הניחא אם לאחר מתן תורה שלחו משום הכי לא הזכיר חזרתו שאין בזה נפקותא שהרי כבר קיבל התורה ומצות אבל אי שלוחו אל ארצו היה קודם מתן תורה אם כן היה צריך להזכיר חזרתו שבא לקבל התורה שהוא עיקר ביאתו שלא יאמרו כוונת יתרו לא היה שבא מתחלה אלא להביא אשת משה ובניו, שהרי לא הזכיר חזרתו. עיין כל זה בהרא"ם, כי האריך שם הרבה, והביא כמה גירסאות והקשה כמה קושיות על הגירסאות והעיקר הוא כמו שכתבתי.

אות ז
והר"א בן עזרא טען שאין זלזול בזה כי דרך השופטים לעולם להיות יושבים ובעלי דינים עומדים וכו' אבל אני אומר שאין טענתו טענה על רש"י כיון שחשב יתרו דמה שכולן עומדין אף מי שאין לו שום ריב הם עומדים לפניו לתפארת כמנהג השרים מפני כך הוקשה בעיני יתרו ומהרש"ל כתב ולי נראה דלא קשה כי מה דכתיב ועמדו שני האנשים היינו בשעת דין אבל גבי משה היו עומדין אף שלא בשעת דין כי היה דן יחידי ולא היו יכולין לבא לפניו אם כן לפעמים היו עומדין עד הערב והיו מצפין לבא לפניו, ועל זה הוכיחו יתרו, עד כאן לשונו.

אות ח
לפי דפרשה זו נאמרה ממחרת יום כיפור, ואם כן היאך אפשר לומר כך שישב ודן מן הבקר עד הערב? הא היה צריך להקהיל את כל עדת בני ישראל ולצוות להן על מלאכת המשכן.

אות ט
לפי שהעולם קיים על הדין, שהרי המבול בא לעולם שלא היה דין ביניהם וגוזלין וחומסין זה את זה, כדכתיב ותמלא הארץ חמס ואם כן, מי שדן דין אמת גורם שהעולם מתקיים על ידו והוי כאלו נעשה שותף.

[רש"י: (טו) כי יבא - כמו כי בא [י], לשון הווה:
לדרש אלוהים - כתרגומו:
למתבע אולפן.
לשאול תלמוד מפי הגבורה:]

אות י
פירוש ולא לשון עתיד דאם לא כן לא הוה ליה לישב כל עוד שלא באו לדרוש.

[רש"י: (טז) כי יהיה להם דבר בא - מי שיהיה לו דבר [כ] בא אלי:]

אות כ
דקשה לרש"י דפתח בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד בא אלי ועל זה פירש מי שהיה וכו' ומפני שתשובת משה ליתרו במה שהיה חושב שהוא יושב לבדו כמנהג השרים אינה רק מן ושפטתי בין איש וגו' שהשיב לו שאין העמידה הזאת לתפארת אלא למשפט ולא מן והודעתי חקי האלהים ואת תורותיו שהיה מלמדן כי בלימוד הרב והתלמיד בעמידה לכך מפרש כי יבא וכי יהיה להם דבר שניהם על המשפט, ולזה כתב הדבר בה"א הידיעה שפירש הדבר הנזכר לעיל במאמר כי יבא ומפרש גם התרגום למתבע אולפן על דבר המשפט.

[רש"י: (יז) ויאמר חתן משה - דרך כבוד קוראו הכתוב [ל] חותנו של מלך:]

אות ל
והא דלא פירש רש"י זה לעיל גבי וירא חותן משה וגו' יש לומר משום דכתיב לעיל מיניה ויאמר משה לחותנו כי יבא וגו' אם כן היה לו גם כן כאן לכתוב ויאמר חותנו ולא להזכיר משה לכך פירש דרך כבוד וכו' ומשום הכי פירש הכא ולא פירש זה לעיל.

[רש"י: (יח) נבל תבל - כתרגומו.
ולשונו לשון כמישה פליישטרי"ר בלעז [לכמוש].
כמו: (ירמיה ח יג) והעלה נבל.
(ישעיה לד ד) כנבול עלה מגפן וגו'.
שהוא כמוש על ידי חמה ועל ידי קרח, וכוחו תש ונלאה:
גם אתה - לרבות אהרן וחור [מ] ושבעים זקנים:
כי כבד ממך - כובדו רב יותר מכוחך:]

אות מ
וקשה והלא חור כבר היה נהרג במעשה העגל וזה היה אחר כך. ויש לומר יש אגדה אחרת שסוברת שלא נהרג חור במעשה העגל ולפי אותה אגדה מפרש רש"י חור ולפי אגדה אחרת אינו בא לרבות אלא אהרן וזקנים. (מהרש"ל).

[רש"י: (כא) ואתה תחזה - ברוח הקודש [נ] שעליך:
אנשי חיל - עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים:
אנשי אמת - אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעין:
שנאי בצע - ששונאין את ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא [ס] לאו דיינא הוא:
שרי אלפים - הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף:
שרי מאות - ששת אלפים היו:
שרי חמישים - שנים עשר אלף:
שרי עשרת - שישים אלף:]

אות נ
דתחזה מלשון חזיון דאם לא כן הוה ליה למימר תבחר. אי נמי, דאם לא כן, איך יכול משה לברר משש מאות אלף, אנשי חיל ואנשי אמת.

[רש"י: (כב) ושפטו – וידונון [ע], לשון צווי:
והקל מעליך - דבר זה להקל מעליך. והקל, כמו:
(שמות ח יא) והכבד את לבו.
(מלכים ב ג כד) והכות את מואב. לשון [פ] הווה:]

אות ס
הרא"ם כתב על רש"י ז"ל דלא דק כי אין הנדון דומה לראיה ויש לומר כגון שבאו שנים לפניו ואמר אחד מהם אם אין אתה מזכני הריני שורף את ביתך ודיין זה ירא מפניו ומזכהו ויודע דיין זה שבעל דין חבירו יתבענו לדין על שחייבו שלא כדין, ויתחייב לשלם לו מה שהפסידו. ועל זה קאמר כל דיינא וכו', כלומר כל דיין שחייב לשלם ממון משום שזיכה את החייב על ידי אונס, אפילו הכי לאו דיינא הוא, שלא היה לו לזכות את החייב שהרי כתיב: לא תגורו מפני איש.

אות ע
פירוש ויהיו דנין בכל עת ונקרא עתיד כלומר שידונו בכל עת אבל ושפטו השני מתרגם ודיינין שהיו דנין בכל עת ונקרא בינוני עבר.

אות פ
פירוש דאי אפשר לפרשו לשון צווי משום דבמינוי הדיינים הנזכרים כבר הגיע הקלות ואין צריך פעולה אחרת לעשות כדי להקל. ופירושו: בזה תוכל להקל מעליך ולא בסבה אחרת.

[רש"י: (כג) וצוך אלוהים ויכלת עמד - המלך בגבורה אם מצווה אותך [צ] לעשות כך תוכל עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד:
וגם כל העם הזה - אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים [ק] הנלווים עתה עמך:]

אות צ
פירוש כאלו אמר ואם צוך אלהים ויכלת עמוד. דאם לא כן מאי וצוך אלהים מהיכן ידע שיצוהו השם כמו שהוא מייעץ לו?.

אות ק
דאי אפשר לפרשו על הבעלי דינים כיון שבמדבר לא היו עובד אדמה ולא בעלי מלאכות ואף על גב דנראה מן הכתובים שישב משה לבדו מכל מקום דרשו רבותינו ז"ל. שנלוו עמו אף קודם עצת יתרו, מדכתיב גם אתה גם העם. (מהרש"ל) גם לרבות אהרן, כל לרבות נדב ואביהוא, ובכלל הרבוי של אהרן הם הזקנים אבל נדב ואביהוא אינם בכלל זה, שהרי עדיין לא היו זקנים, לכך מרבה אותם ברבוי אחד אבל לא רצה לחשוב הכא חור, כיון דיש מדרש שכבר מת אם כן מה תועלת לחשוב אותו?.

[רש"י: (כז) וילך לו אל ארצו – לגייר [ר] בני משפחתו.]

אות ר
דאם לא כן למה תלה השליחות במשה אלא על כרחך לגייר בני משפחתו וזהו שבח למשה דכתיב ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה וגו' וילך וישב את העם.