[רש"י: (א) ואל משה אמר עלה - פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובארבעה [ג] בסיון נאמר לו עלה:]

אות ג
מדכתיב אחריו ויספר לעם ופירש רש"י בו ביום את כל דברי ה' זו מצות פרישה ומצות פרישה בארבעה בסיון היה כדפירש רש"י בפרשת יתרו.

[רש"י: (ג) ויבא משה ויספר לעם - בו ביום:
את כל דברי ה' – מצוות [ד] פרישה והגבלה:
ואת כל המשפטים - שבע מצוות שנצטוו בני נח. ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו להם במרה:]

אות ד
מדכתיב אחריו וישכם בבוקר ויבן מזבח תחת ההר וגו' ועל כרחך זה היה ביום חמישי כדפירש רש"י בפרשת יתרו וזה הדבור שדבר לעם היה יום אחד לפניו דהוא יום רביעי וכדפירש רש"י בסמוך. והקשה הרא"ם תימה דבפרק רבי עקיבא ([דף פ"ז]) אמרו בהדיא דלכולי עלמא מצות הגבלה בתלתא בירחא אמר להו ובארבעה בירחא עביד פרישה ומדברי הרב משמע דתרווייהו בארבעה בירחא הוי וצריך עיון. (גור אריה) ולא עיין דודאי האמירה היתה בשלישי בחדש אבל הפרישה עצמה היתה ברביעי בחדש והביא ראיה על זה עיין שם.

[רש"י: (ד) ויכתב משה - מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצוות שנצטוו במרה:
וישכם בבקר – בחמשה [ה] בסיון:]

אות ה
כתב זה להודיענו שעליית משה להר עם נדב ואביהוא וזקנים לקבלת התורה היה ביום שאחריו שהוא ששה בסיון ולא כרבי יוסי דאמר שבעה בו.

[רש"י: (ה) את נערי – הבכורות [ו]:]

אות ו
([נחלת יעקב]) לפי שהעבודה היתה בבכורות עד שהוקם המשכן ואף על פי שהלוים נבחרו בחטא העגל ודלא כהרא"ם עיין שם.


[רש"י: (ו) ויקח משה חצי הדם - מי חלקו, מלאך [ז] בא וחלקו:
באגנות - שני אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם.
ומכאן למדו רבותינו:
שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים שאין הזאה בלא טבילה:]

אות ז
דאם לא כן הוה ליה למכתב בתחלה שחלקו ואחר כך שלקח חציו.

[רש"י: (ז) ספר הברית - מבראשית ועד מתן תורה [ח] ומצוות שנצטוו במרה:]

אות ח
לכך נכתב בה"א הידיעה שהיא הנזכר לעיל בויכתוב משה.

[רש"י: (ח) ויזרק – עניין [ט] הזאה.
ותרגומו: וזרק על [י] מדבחא לכפרא על עמא:]

אות ט
לשון וזרקתי עליכם מים טהורים ולא מלשון ויזרוק אותו משה השמימה שהוא לשון זריקה ממש.

אות י
ולא על העם ממש דכתיב זרק על המזבח.

[רש"י: (י) ויראו את אלוהי ישראל - נסתכלו והציצו [כ] ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה, והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן, ולזקנים עד, (במדבר יא א) ויהי העם כמתאוננים וגו' ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, בקצינים שבמחנה:
כמעשה לבנת הספיר - היא הייתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל, שהיו משועבדים במעשה לבנים:
וכעצם השמים לטהר - משנגאלו היה אור וחדוה לפניו:
וכעצם - כתרגומו: לשון מראה:
לטהר - לשון ברור וצלול:]

אות כ
רצונו לומר נסתכלו בלב כדפירש רש"י בסמוך אבל לא ראייה ממש שהרי כתיב כי לא יראני האדם וחי ונתחייבו מיתה על שנכנסו לפנים ממחיצתן.

[רש"י: (יב) ויאמר ה' אל משה - לאחר מתן תורה:
עלה אלי ההרה והיה שם - ארבעים יום:
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם -
כל שש מאות ושלש עשרה מצוות [ל] בכלל עשרת הדברות הן.
ורבינו סעדיה פירש:
באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו:]

אות ל
מדכתיב אשר כתבתי להורותם לא יתכן לפרשו על ספר התורה דהא כתיבת הספר לא היתה על ידי הקדוש ברוך הוא אלא על ידי משה דכתיב ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם אלא על כרחך אעשרת הדברות קאי.

[רש"י: (יד) ואל הזקנים אמר - בצאתו [מ] מן המחנה:
שבו לנו בזה - והתעכבו כאן עם שאר העם [נ] להיות נכונים לשפוט לכל איש ריבו:
חור - בנה של [ס] מרים היה, ואביו כלב בן יפנה, שנאמר (דברי הימים א' ב יט) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור.
אפרת זו מרים, כדאיתא בסוטה (יא ב):
מי בעל דברים – מי [ע] שיש לו דין:]

אות מ
דאם לא כן היאך היו הזקנים כאן הרי לא יצאו מן המחנה אלא משה ויהושע כדכתיב ויקם משה ויהושע משרתו וגו'.

אות נ
תיקן בזה כמה ענינים תיקן שהישיבה הזאת אינה כמשמעה אלא מלשון עיכוב גם מלת בזה מורה על מקום לא על דבר הרמוז ולא שישבו לבדם רק עם שאר העם שהרי לא יצאו הזקנים מן המחנה ולהודיע שאין העכבה הזאת כי אם לשפוט את העם כי בזולת המתנה הזאת שנתן לזקנים יהיו כל ישראל משותפים בה.

אות ס
דקשה לרש"י והא שנים שדנו אין דיניהם דין ולמאן דאמר שדיניהם דין מכל מקום נקראו בית דין חצוף לכן פירש רש"י חור בנה של מרים היה כלומר על כרחך לאו שניהם ביחד היו יושבים ודנים דהא קרובים היו שהיו ראשון בשני ולדברי הכל פסולים הם אלא ודאי כל אחד היה דן בפני עצמו כיחיד מומחה שהוא דן יחידי.

אות ע
לא שמלת מי לשון שאלה וגם לא בעל דברים בעל לשון וצריך להוסיף בפסוק מלת שהוא הנרמז במלת שיש כאלו אמר מי שהוא בעל דברים.

[רש"י: (טז) ויכסהו הענן - רבותינו חולקין בדבר, יש מהם אומרים:
אלו שישה ימים שמראש חודש עד עצרת יום מתן תורה:
ויכסהו הענן – להר [פ]:
ויקרא אל משה ביום השביעי - לומר עשרת [צ] הדברות, ומשה וכל בני ישראל עומדים, אלא שחלק הכתוב כבוד למשה.
ויש אומרים:
ויכסהו הענן למשה שישה ימים לאחר עשרת הדברות, והם היו בתחלת ארבעים יום שעלה משה לקבל הלוחות, ולמדך, שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה שישה [ק] ימים:]

אות פ
ולא למשה מפני שאחריו מיד כתיב ויקרא אל משה לומר עשרת הדברות ולא יתכן לומר שהיה משה מכוסה כל הששה ימים שהרי משה היה עולה ויורד בכל יום כמו שכתוב בפרשת יתרו אבל למאן דאמר ויקרא אל משה לאחר עשרת הדברות היה בתחלת ארבעים יום יהיה פירוש ויכסהו למשה משום שכל הנכנס למחנה וכו'.

אות צ
אף על פי שעלה אלי ההרה לאחר מתן תורה הוה אליבא דכולי עלמא כדכתב רש"י לעיל חזר אחר זה וכתב על הסדר וכתב תחלה הסיפור של עשרת הדברות ואחר כך הסיפור של הלוחות ויהי משה בהר וגו'.

אות ק
ואף על פי שכהן גדול טעון פרישה שבעה ימים קודם יום הכפורים היינו מפני חשש טומאת ביתו. (גמרא יומא דף ד').