[רש"י: (ב) ויקחו לי [א] תרומה - לי לשמי:
תרומה – הפרשה [ב], יפרישו לי מממונם [ג] נדבה:
ידבנו לבו – לשון [ד] נדבה, והוא לשון רצון טוב, פרישנ"ט בלעז [מתנה]:
תקחו את תרומתי - אמרו רבותינו:
שלוש תרומות [ה] אמורות כאן:
אחת תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי (שמות לה כו - כז).
ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור.
ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד.
שלושה עשר דברים [ו] האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה, כשתדקדק בהם:]

אות א
דהא כל דבר שבעולם שלו הוא.

אות ב
בא לומר שאל תפרשהו לשון תרומה והגבהה כמו שוק התרומה (רא"ם).

אות ג
דקשה לרש"י כיון דתרומה דהכא הוא הפרשה ואם כן נאמר שהוא דבר שיש לו קצבה כמו תרומת גורן ויקב לכן פירוש ממונם ואין כאן שום קצבה. אי נמי דקשה לרש"י כיון שפירוש תרומה הפרשה הוה ליה למימר בתחלה ענין הפרשתם ואחר כך היה לו לכתוב ויקחו לי תרומה ומלת מממונם שמוסיף רש"י על הפסוק משום דקשה לרש"י דפשוטו של פסוק משמע שהתרומה יהיה מגוף האיש כדכתיב מאת כל איש וזה אינו דההפרשה ואשר יופרש ממנו ראוי להיות ממין אחד לכן פירש יפרישו לי מממונם נדבה ומאת כל איש לא קאי אמלת תרומה דלעיל מיניה אלא קאי אידבנו דלמטה ומפני שההפרשה אפשר שתהיה בחיוב אמר שהיא נדבה כנרמז מאשר ידבנו לבו. (רא"ם).

אות ד
כאלו אמר ינדבנו והנו"ן מובלעת בדגש הדל"ת.

אות ה
פירוש רמוזות ולא פירש כאן כי אם תרומת המשכן שהיא נדבת כל אחד ואחד דאם לא כן תרומתי וזאת התרומה למה לי הוה ליה למכתב ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו זהב וגו'.

אות ו
דתכלת וארגמן ותולעת שני כולן של צמר היו אלא שחלוקין בצבען. ועוד יש לומר דאבני שהם ואבני מלואים הנשיאים הביאו ורש"י לא קחשיב אלא מה שהצבור נדבו.

[רש"י: (ג) זהב וכסף ונחשת וגו' - כולם באו בנדבה, איש איש מה שנדבו לבו, חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד, ולא מצינו בכל מלאכת המשכן, שהוצרך שם כסף יותר, שנאמר (שמות לח כו - כז) וכסף פקודי העדה וגו' בקע לגלגלת וגו', ושאר הכסף [ז] הבא שם בנדבה עשאוה לכלי שרת:]

אות ז
דקשה לרש"י הואיל ואינו דומה לשאר נדבה למה כתיב כאן כסף ומתרץ דשתי מיני כספים היו והא דאמרת הא לא הוצרך שם כסף יותר זה אין קושיא דשאר כסף כו'.

[רש"י: (ד) ותכלת - צמר צבוע [ח] בדם חלזון, וצבעו ירוק:
וארגמן - צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן:
ושש - הוא פשתן:
ועזים - נוצה של [ט] עזים.
לכך תרגם אונקלוס: ומעזי, הבא מן העזים.
ולא עזים עצמם, שתרגום של עזים עזיא:]

אות ח
וכן פירושו של ארגמן צמר צבוע. והוכחת רש"י מבגדי כהונה שנעשו מארבעה מינין הללו מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש ולא כתיב בהו מאיזה מין היו אלא ביחזקאל גבי לבישת כהנים ביום הכיפורים כתב בגדי פשתן ילבשו ובגדי צמר לא יעלה עליהם ומשמע דבכל השנה היו לובשין בגדי פשתים ובגדי צמר ולא שום מין אחר ובמכנסים כתיב את מכנסי הבד שש משזר ובד הוא פשתים שמע מינה דשש פשתים ומדשש פשתים תכלת צמר דאין לומר איפכא דהא מצינו בהדיא דשש פשתים על כרחך תכלת צמר והואיל שמצינו בבגדי כהונה דתכלת צמר ודאי ארגמן נמי מין צמר צבוע.

אות ט
דאי קאי אעורות היה לו לומר ועורות של עזים וכתב עזים במקום נוצה של עזים מפני שטוו אותן מן העזים עצמן.

[רש"י: (ה) מאדמים - צבועות היו אדום לאחר [י] עבודן:
תחשים - מין חיה, ולא הייתה אלא [כ] לשעה והרבה גוונים היו לה.
לכך מתרגם: ססגונא. ששש ומתפאר בגוונין שלו:
ועצי שטים - מאין היו להם [ל] במדבר?
פירש רבי תנחומא:
יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים:]

אות י
דאלו מתחלת ברייתן הוה ליה למימר אדומים.

אות כ
ותחש דיחזקאל מין חיה טמאה היא וקלא אילן שמו כמו שכתוב בגמרא בבא מציעא.

אות ל
(מהר"ן) פירוש מדכתיב בישעיה אתן במדבר ארז שטה וגו' משמע דלעתיד יהיה אבל עכשיו לא.

[רש"י: (ו) שמן למאור - שמן זית זך [מ] להעלות נר תמיד:
בשמים לשמן המשחה - שנעשה למשוח [נ] כלי המשכן והמשכן לקדשו, והוצרכו לו בשמים כמו שמפורש בכי תשא (שמות ל כג - כה):
ולקטרת הסמים - שהיו מקטירין בכל ערב ובקר, כמו שמפורש בואתה תצוה [ס] (שמות ל ז - ח).
ולשון קטרת העלאת קיטור ותמרות עשן:]

אות מ
דקשה לרש"י למאור למה לי לכך פירש שמן זית זך שהיה שמן זה משונה משאר שמנים כמו שמפורש מגרגרו בראש הזית ועוד קשה ולמה היה זה השמן שמדליקין בו הנרות משונה משאר שמנים ומתרץ להעלות נר תמיד שיוכל להעלות תמיד שלא יכבו.

אות נ
פירוש משום שהבשמים של שמן המשחה אינם סתם בשמים אלא בשמים מיוחדים שהם מר דרור וכו' אלא שהכתוב קצר וכתב לשמן המשחה סתם והרא"ם האריך עיין שם.

אות ס
כלומר ששם מפורש שצריכים להקטיר ערב ובקר כי הסמים עצמן אינם מפורשים בואתה תצוה אלא בכי תשא. הרא"ם האריך בפירושו עיין שם.

[רש"י: (ז) אבני שהם - שתים הוצרכו שם לצורך האפוד האמור בואתה תצוה (שמות כח יב):
מלאים - על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גומא ונותנין האבן שם למלאות הגומא, קרויים אבני מלואים, ומקום המושב קרוי משבצות:
לאפוד ולחשן - אבני השהם לאפוד, ואבני המלואים לחשן [ע], וחשן ואפוד מפורשים בואתה תצוה, והם מיני תכשיט:]

אות ע
שלא תאמר אבני שוהם ואבני מלואים לאפוד וכן לחושן הוצרך רש"י לפרש כן וכתב הרא"ם שאף על פי שהיו אבני שוהם גם בחשן כיון שמלת מלואים כוללת כל אבני החשן הנה גם השהם בכלל ואם כן לא אמר אבני שהם רק בעבור אותם אבני שהם שבאפוד לבד.

[רש"י: (ח) ועשו לי מקדש - ועשו [פ] לשמי בית קדושה:]

אות פ
דקשה לרש"י למה כתיב לי? הא בתחלה נמי של הקדוש ברוך הוא הוא. ומתרץ ועשו לשמי. והוסיף מלת בית לא איזה דבר מקודש שיהיה, כי שם מקדש בכל מקום לא ימצא כי אם על הבית המקודש.

[רש"י: (ט) ככל אשר אני מראה אותך - כאן את תבנית [צ] המשכן. המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך:
וכן תעשו - לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם.
ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו:]

אות צ
דעת רש"י שלא תאמר ככל אשר אני מראה אותך בשעת עשיית המשכן אלא אשר אני מראה אותך כאן דאם לא כן אראך מיבעי ליה.

[רש"י: (יא) מבית ומבחוץ תצפנו - שלושה ארונות עשה בצלאל, שתים של זהב ואחד של עץ, וארבע כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחפה שפתו העליונה [ק] בזהב, נמצא מצופה מבית ומחוץ:
זר זהב - כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה:]

אות ק
ואם תאמר מנא ליה לרש"י דלמא לא היה רק אחד והיה מצופה מבית ומחוץ בזהב כדרך שהצורפים עושים (מהר"ן) ויש לומר דבפרשה זו של עשיית הארון שהיו מונחין בו הלוחות יש בו כל אותיות של אל"ף בי"ת לפי שבלוחות יש כל התורה ולכך רומז בפרשה זו האל"ף בי"ת שהוא כל התורה לבד מן הגימ"ל שאין בו ומאי טעמא אין בו גימ"ל? אלא ודאי לא צריך לרמז הג' לפי שהארון עצמו היה הגימל. אי נמי, לכן כתב הקרא תצפנו, יתירה שאחר כך תצפה שפתו העליונה. כלומר שלש ארונות היו, והיה נותנן זה לתוך זה, וממילא היה מצופה מבית ומבחוץ, לבד שפה העליונה, ואחר כך היה מצפה את שפתו.

[רש"י: (יב) יצקת - לשון התכה כתרגומו:
פעמתיו - כתרגומו: זויתיה.
ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונות שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של [ר] ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם, הנושאים את הארון, מהלכין ביניהם, וכן מפורש במנחות בפרק שתי הלחם (צח ב):
ושתי טבעות על צלעו האחת - הן הן הארבע טבעות שבתחלת המקרא, ופירש לך היכן היו.
והוי"ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כן ושתיים מן הטבעות האלו על צלעו האחת:
צלעו - צדו:]

אות ר
אבל אי הוה שתים מכאן ושתים מכאן לארכו של ארון לא היו יכולין שני בני אדם הנושאין לילך זה בצד זה לפי שלא יהיה ביניהם אלא אמה וחצי.

[רש"י: (טו) לא יסרו ממנו – לעולם [ש]:]

אות ש
מדכתיב בתחלה בטבעות הארון יהיו הבדים למה ליה למכתב אחר כך לא יסורו ממנו.

[רש"י: (טז) ונתת אל הארן - כמו בארון:
העדות – התורה [ת] שהיא לעדות ביני וביניכם, שצויתי אתכם מצוות הכתובות בה:]

אות ת
הקשה הרא"ם דהא בסיפור הקמת המשכן בפרשת פקודי כתיב ויתן את העדות אל הארון ושם פירש את העדות הלוחות ועוד והלא לא נכתב ספר תורה אלא עד סוף הארבעים שנה וכו'. ונראה לי מדכתיב אשר אתן אליך שהוא לשון עתיד והא עשרת הדברות כבר נתן ואף אם נשתברו הלוחות מסתמא היה משה כתבן או היה מתפלל שיחזור הלוחות כמו שהיו אלא ודאי על התורה כולה קאי שהוא עתיד לכתוב.

[רש"י: (יז) כפרת - כסוי על הארון שהיה פתוח מלמעלה ומניחו עליו כמין דף:
אמתים וחצי ארכה - כארכו של ארון, ורחבה כרחבו של ארון, ומונחת על עובי הכתלים ארבעתם, ואף על פי שלא נתן שיעור לעוביה.
פירשו רבותינו [א]:
שהיה עוביה טפח:]

אות א
מגזירה שוה דכתיב בפרשת אחרי פני הכפורת וכתיב על פני יצחק וכל פנים לכל הפחות טפח (גמרא).

[רש"י: (יח) כרבים – דמות [ב] פרצוף תינוק להם:
מקשה תעשה אותם - שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפרת לאחר עשייתם כמעשה צורפים, שקורין שולדי"ץ [מולחמים] אלא הטל זהב הרבה בתחלת עשיית הכפרת והכה בפטיש ובקורנס באמצע, וראשין בולטין למעלה וצייר הכרובים בבליטת קצותיו:
מקשה - בטידי"ץ בלעז [עשוי בהכאה].
כמו (דניאל ה ו) דא לדא נקשן:
קצות הכפורת – ראשי [ג] הכפרת:]

אות ב
מדכתיב כרובים קרינן כרביא פירוש כנער כי תרגום תינוק הוא רביא וכ"ף של כרובים הוא כ"ף הדמיון.

אות ג
שהם קצות האורך ולא קצות הרוחב כי אז יחויב שיהיה אחורי הכרוב האחד לצד אהל מועד ואין זה נכון ועוד כי כתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים ואם יהיה אחורי הכרוב האחד אל אהל מועד יהיה גופו מבדיל בין מקום יציאת הדיבור ובין האהל.

[רש"י: (כ) פרשי כנפים - שלא תעשה כנפיהם שוכבים, אלא [ד] פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהא עשרה טפחים [ה] בחלל בין הכנפים לכפרת, כדאיתא בסוכה (דף ה ב):]

אות ד
ויהיה פורשי כמו פרושי כי אינם בעלי חיים והיה די לומר פורשי כמו פרושי אלא מפני שפירש פורשי שב אל הכרובים ופירוש פרושי שב אל הכנפים לפיכך הוצרך לומר שלא יעשה כנפיהם שוכבים שישוב אל הכנפים.

אות ה
לפי שהיו עושין המשכן כשליש המקדש ומקדש היה גבהו שלשים אמות והכרובים מגיעות עד שליש שהוא עשר אמות והמשכן גובה עשר אמות שהם ששים טפחים לכן צריכין הכרובים להגיע עד שליש המשכן שהוא עשרים טפחים וארון גובהו אמה וחצי שהוא תשעה טפחים וטפח של כפורת הרי עשרה.

[רש"י: (כב) ונועדתי - כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך:
ודברתי אתך מעל הכפורת - ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו'.
משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:
ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל - הרי וי"ו [ו] זו יתירה וטפלה, וכמוהו הרבה במקרא, וכה תפתר ואת אשר אדבר עמך שם, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא:]

אות ו
אף על פי שאין כתיב ואת בוא"ו בספר תורה של רש"י היה כתוב בוא"ו.

[רש"י: (כז) לעמת המסגרת תהיין הטבעות - ברגלים תקועות כנגד ראשי המסגרת:
לבתים לבדים - אותן הטבעות יהיו בתים להכניס בהן הבדים:
לבתים – [ז] לצורך בתים:
לבדים - כתרגומו: אתרא [ח] לאריחיא:]

אות ז
כלומר שהם יהיו לצורך בתים לבדים.

אות ח
רא"ם פירש שאין הטבעות בעבור בתים ובדים אלא הטבעות בעבור בתים והבתים בעבור בדים.

[רש"י: (כט) ועשית קערתיו וכפתיו - קערותיו זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה, שולים לו למטה וקופל מכאן ומכאן כלפי [ט] מעלה כמין כתלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה, ונותן ארכו לרחבו של שולחן, וכתליו זקופים כנגד שפת [י] השלחן, והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל, בשל [כ] ברזל הוא נאפה וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן, ואותו הדפוס קרוי קערה:
וכפתיו - בזיכין שנותנים בהם לבונה, ושתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות, שנאמר (ויקרא כד ז) ונתת על המערכת לבונה זכה:
וקשותיו - הן כמין חצאי קנים חלולים הנסדקין לארכן דוגמתן עשה של זהב ומסדר שלושה על ראש כל לחם, שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים ומבדילין בין לחם ללחם כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו, ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"ה:
ומנקיתיו - תרגומו: ומכילתיה. הן סניפים, כמין יתדות זהב עומדין בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, ומפוצלים שישה פצולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו ולשון מכילתיה, סובלותיו, כמו (ירמיהו ו יא) נלאיתי הכיל, אבל לשון מנקיות איני יודע, איך נופל על סניפין.
ויש מחכמי ישראל אומרים:
קשותיו אלו סניפין, שמקשין אותו ומחזיקין אותו שלא ישבר, ומנקיותיו אלו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש.
אבל אונקלוס שתרגם: ומכילתיה. היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין:
אשר יסך בהן - אשר יכוסה בהן, ועל קשותיו הוא אומר אשר יוסך, שהיו עליו כמין סכך [ל] וכסוי, וכן במקום אחר הוא אומר (במדבר ד ז) ואת קשות הנסך וזה וזה, יוסך והנסך, לשון סכך וכסוי הם:]

אות ט
פירוש הבצק היה זקוף מכאן ומכאן כמין כתלים ובאמצע היה אויר ביניהם והוא כמין ח' הפוכה.

אות י
כלומר היה נותן לחם הפנים בשפת השלחן ממש כדי שיהא עובי השלחן נמשך בשוה למעלה עם לחם הפנים וכן בשפת השני נמצא שרואין לצדי הבית מכאן ומכאן דאורך של שלחן עומד ברוחב של משכן שהוא אהל מועד מחוץ לפרכת.

אות כ
מדכתיב קערותיו משמע שני קערות וכן בכולהו וצריך לומר שהיו יותר מאחד.

אות ל
פירוש אותן חצאי קנים שהיו מונחים בין לחם ללחם היו כמין סכך על הלחם ואף שאין נזכר לחם כאן ורצונו לומר שפירושו אשר יכוסה בהן מי שצריך לכיסוי והיינו הלחם.

[רש"י: (לא) מקשה תעשה המנורה - שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין, שקורין שולדי"ר בלעז [להלחים] אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך:
(מקשה - תרגומו: נגיד. לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס.
ולשון מקשה מכת קורנס, בטידי"ץ בלעז [עשוי בהכאה] כמו (דניאל ה ו) דא לדא נקשן):
תיעשה המנורה - מאליה, לפי שהיה משה [מ] מתקשה בה, אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה, לכך לא נכתב תעשה:
ירכה - הוא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה, ושלשה רגלים יוצאין הימנה ולמטה:
וקנה - הקנה האמצעי שלה העולה באמצע הירך זקוף כלפי מעלה, ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך לצוק השמן לתוכו ולתת הפתילה:
גביעיה - הן כמין כוסות שעושין מזכוכית ארוכים וקצרים, וקורין להם מדרינ"ש בלעז [גביעים], ואלו עשויין מזהב ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמנין שנתן בהם הכתוב, ולא היו בה אלא לנוי:
כפתריה - כמין תפוחים עגולין סביב, בולטין סביבות הקנה האמצעי, כדרך שעושין למנורות שלפני השרים וקורין להם פומיל"ש בלעז [כפתורים], ומנין שלהם כתוב בפרשה, כמה כפתורים בולטין ממנה, וכמה חלק בין כפתור לכפתור:
ופרחיה - ציורין עשויין בה כמין פרחים:
ממנה יהיו - הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת העשת, ולא יעשם לבדם וידביקם:]

אות מ
והקדוש ברוך הוא כשראה שנתקשה בה הראהו מנורת אש ואף על פי כן נתקשה בה אמר לו השלך את הככר לאור וזה היה על ידי בצלאל והיא נעשית מאליה בפועל אבל לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה בפירוש שתיעשה מאליה ודרשו כן מדכתיב תיעשה ביו"ד ולא תעשה הרא"ם האריך כאן ואני קצרתי.

[רש"י: (לז) את נרתיה - כמין בזיכין שנותנין בתוכם השמן והפתילות:
והאיר על עבר פניה - עשה ששת הנרות שבראשי הקנים, היוצאים מצדיה, מסובים כלפי האמצעי, כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה, מוסב אורם אל צד פני הקנה [נ] האמצעי, שהוא גוף המנורה:]

אות נ
פירוש אין מלות והאיר על עבר פניה ולא מלות והעלה את נרותיה מורה על הדלקה, מפני שאין הפרשה הזאת מדברת בהדלקתה אלא בעשייתה. ולכך יחוייב שיהיה פירוש והעלה וגם והאיר אזהרה על האומן, שיעשה נרותיה באופן שכשידליק המדליק את נרותיה יאירו אל עבר פניה. ואיך יהיה זה? שיעשה פי ששת הנרות שבששת הקנים מסובבים כלפי האמצעית.(הרא"ם).

[רש"י: (מ) וראה ועשה - ראה כאן בהר תבנית שאני מראה [ס] אותך, מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה, עד שהראה לו הקב"ה [ע] מנורה של אש:
אשר אתה מראה - כתרגומו: דאת מתחזי בטורא.
אלו היה נקוד מראה בפת"ח, היה פתרונו אתה מראה לאחרים, עכשיו שנקוד חטף קמ"ץ, פתרונו דאת מתחזי, שאחרים מראים לך, שהנקוד מפריד בין עושה לנעשה.]

אות ס
פירוש מקרא קצר הוא שהיה לו לומר וראה התבנית אשר אני מראה אותך ועשה בתבניתם וגו' דאם לא כן מאי ועשה בתבניתם אשר אתה מראה וגו'. והלא לא הגיד לנו הכתוב בשום מקום שהראהו את תבניתם והוסיף הרב ואמר כאן בהר כי אין שייך לומר וראה בהר שהרי היה עומד בו. ולא וראה כאן, מפני שאז היה מורה על מקום מיוחד מן ההר, ואם כן לא היה לו לומר אשר אתה מראה בהר שהוא דרך כללית, אלא במקום המיוחד ממנו הרמוז במלת כאן.(הרא"ם).

אות ע
כאן משמע שמשה עשה את המנורה. ואם תאמר והא לעיל פירש רש"י תיעשה מאליה. ויש לומר דגם זה לא היה מועיל עד שנעשית מאליה וכדפרישית לעיל (אות מ).