[רש"י: (א) לקח - כמו קח, ושתי גזרות הן [ל], אחת של קיחה, ואחת של לקיחה, ולהן פתרון אחד:
פר אחד - לכפר על מעשה העגל [מ] שהוא פר:]

אות ל
פירוש שני שרשים אחת של קיחה ואחת של לקיחה.

אות מ
דקשה לרש"י למה לקח פר ולא מין אחר דפר כמו עגל היכא דלא כתיב גביה בן שנה והא דאין קטיגור נעשה סניגור הרא"ם תירץ דוקא בעבודת פנים ולא בעבודת חוץ ולקמן בפרשת צו אפרשנו עוד אם ירצה השם.

[רש"י: (ב) ולחם מצוות וחלת מצת ורקיקי מצוות - הרי אלו שלושה מינין:
רבוכה,
וחלות
ורקיקים לחם מצות.
היא הקרויה למטה בענין (פסוק כג) חלת [נ] לחם שמן, על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין, וכל המינין באים עשר עשר [ס] חלות:
בלולת בשמן - כשהן קמח יוצק בהן [ע] שמן ובוללן:
משחים בשמן - אחר אפייתן מושחן כמין כי יונית, שהיא עשויה כנו"ן שלנו:]

אות נ
רצונו בזה להוכיח שלחם מצות הוא רבוכה מפני שלחם כולל כל המינים משום הכי פירש דלחם דהכא הוא רבוכה והוכחתו מקרא דזה קרבן אהרן ובניו ביום המשח וגו' וכי מה למדנו לבניו מיום המשח אותו אלא מקיש חינוכו דלחם דהכא הוא רבוכה והוכחתו מקרא דזה קרבן אהרן ובניו ביום המשח וגו' וכי מה למדנו לבניו מיום המשח אותו אלא מקיש חינוכו של הדיוט לדורות, לקרבן של כהן גדול שהוא חביתין מה קרבן דחביתין אהרן שהוא מקריב בכל יום הוא רבוכה כדכתיב מורבכת תביאנה אף יום חינוך של בניו כהנים הדיוטים רבוכה והרבוכה היא חלה חלוטה ברותחין כל צרכה בעודה בצק ואחר כך נאפת בתנור ואחר כך מטגנה במחבת והחלה והרקיק נאפים בתנור לבד והחלק בלולה בשמן בעודה סולת והרקיק משוח בשמן אחר אפייתו כמין כ' יונית ושאר השמן נאכל לכהנים ויש אומרים מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג. (רא"ם).

אות ס
דגמרינן מלחמי תודה מה להלן עשר אף כאן עשר ולחמי תודה בהדיא כתיב עשר דכתיב ביה והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ואמרינן בפרק התודה (דף ע"ז) נאמר כאן תרומה ונאמר התם בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה.

אות ע
רצונו לומר למה משנה הקרא ולא כתב בלולות או משוחים בכלן.

[רש"י: (ג) והקרבת אתם - אל חצר המשכן [פ] ביום הקמתו:]

אות פ
ולא אל המזבח כי אינם קריבים לגבוה אלא אחד מכל מין ומין כדכתיב למטה בענין ומה שהוסיף לומר ביום הקמתו פירוש בעת הקמתו ולא קודם והקמת המשכן לא היה רק בראש חודש ניסן כי כל שבעת ימי המלואים היה בונה וסותר בכל יום.

[רש"י: (ד) ורחצת - זו טבילת כל [צ] הגוף:]

אות צ
ולא קידוש ידים ורגלים מדכתיב במים בפתח הבי"ת דמשמע במים הידועים במקום אחר דהיינו מי מקוה שהם ארבעים סאה שמע מינה דטבילת כל גופו הוא.

[רש"י: (ז) ומשחת אותו - אף משיחה זו כמין כי יונית, נותן [ק] שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו:]

אות ק
רצונו לומר טיפת שמן.

[רש"י: (ט) והיתה להם - מלוי ידים זה לכהונת [ר] עולם:
ומלאת - על ידי הדברים [ש] האלה:
יד אהרן ויד בניו – במילוי [ת] ופקודת הכהונה:]

אות ר
ואף על פי שדרשו אותן רבותינו זכרונם לברכה בזבחים ((י"ז))ובסנהדרין (דף פ"ח) ללבישת הבגדים ודרשו והיתה להם לבישת הבגדים הללו לכהונת עולם שבזמן שהבגדים עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוי להו כזרים. יש לומר שרש"י ז"ל סובר כיון שמן המקרא דלעיל והיו על אהרן ועל בניו וגו' למדנו שהמחוסר אחד מן הבגדים הכתובים לעיל חייב מיתה הוכרח מפני זה לפרש המקרא הזה כפי פשוטו ולא כפי מדרשו שלא יהא נראה כנכתב פעמים.

אות ש
על ידי הדברים האלה הכתובים אחריו והקרבת ושחטת וגו' לא שמלוי ידיהם לחוד והכתובים הבאים אחריו לחוד.

אות ת
מפני שכל מלוי ידים הוא חינוך הודיענו על איזה דבר הוא החינוך בזה.

[רש"י: (יא) פתח אוהל מועד - בחצר המשכן שלפני [א] הפתח:]

אות א
כדמפרש בפרשת צו פירוש ולא בפתח אהל מועד ממש דהא שחיטת חטאת בצפונה של מזבח הוא אלא כנגד הפתח קאמר.

[רש"י: (יב) על קרנות - למעלה בקרנות [ב] ממש:
ואת כל הדם – שיירי [ג] הדם:
אל יסוד המזבח - כמין בליטת בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ:]

אות ב
פירוש ולא שיעמוד למטה ויזרוק בכותל המזבח מחוט הסיקרא ולמטה כנגד הקרן כמו שעושה בקרבן עולה ושאר כל הזבחים.

אות ג
שהרי נותן דם גם כן על הקרנות ואיך אמר ואת כל הדם תשפוך אלא כאלו אמר ואת כל הדם הנשאר.

[רש"י: (יג) החלב המכסה את הקרב - הוא הקרום שעל הכרס שקורין טייל"א [קרום]:
ואת היתרת - הוא טרפשא דכבדא שקורין איבדי"ש [סרעפת]:
על הכבד - אף מן הכבד [ד] יטול עמה:]

אות ד
כדכתיב לקמן בפרשת שמיני היותרת מן הכבד שמע מינה שיטול מעט מן הכבד על היותרת ועל הוא במקום עם.

[רש"י: (יד) תשרף באש - לא מצינו [ה] חטאת חיצונה נשרפת אלא זו:]

אות ה
ואף על פי שיש חיצונה אחרת הנשרפת חוץ מזו שהוא עגל החטאת שבפרשת (צו) [שמיני] יש לומר דהכי פירושו אלא זו כלומר של מילואים דעגל דהתם גם כן של מילואים הוא שבו היתה תחלת חינוכו בכהונה גדולה וזו דהכא לאו דוקא הוא וכלומר זו וכיוצא בזו.

[רש"י: (טז) וזרקת – בכלי [ו], אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן כדי שיראה לכאן ולכאן, ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד, אבל שאר זבחים [ז] אינן טעונין קרן ולא אצבע, שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה, ואינו עולה בכבש אלא עומד בארץ וזורק:
סביב - כך מפורש בשחיטת קדשים (זבחים נב ב):
שאין סביב אלא שתי מתנות שהן ארבע.
האחת בקרן זוית זו.
והאחת בקרן שכנגדה באלכסון.
וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך.
נמצא הדם נתון בארבע רוחות סביב, לכך קרוי סביב:]

אות ו
או אינו אלא באצבע תלמוד לומר וזרקת הא כיצד אוחז במזרק וכו'.

אות ז
כלומר וגם זאת.

[רש"י: (יז) על נתחיו - עם נתחיו [ח], מוסף על שאר הנתחים:]

אות ח
לא מוסף על הנתחים דהא הקרב והכרעים גם כן מכלל נתחיו הם ומאמר עם נתחיו מורה שהקרב והכרעים אינן בכלל נתחים לכך כתב על שאר נתחים ואין להקשות מנא ליה לרש"י דעל עם דלמא על כמשמעו דיש לומר מדכתיב על נתחיו ועל ראשו וקשה ממה נפשך דאם הוא על נתחים איך הוא על ראשו ואם הוא על ראשו איך הוא על הנתחים לכן פירש עם וקל להבין.

[רש"י: (יח) ריח ניחוח - נחת רוח [ט] לפני, שאמרתי ונעשה רצוני:
אִשֶּׁה – לשון [י] אש, והיא הקטרת איברים שעל האש:]

אות ט
לא שהדיח יתן לו מנוחה שהרי כתיב אם ארעב לא אומר לך כו'. (דבק טוב) דקשה לרש"י והלא אין לך ריח רע מזאת ששורפים הבשר והעצמות לכך פירש נחת רוח וכו'.

אות י
אשה הוא תואר השם של העולה ונקראת כן מפני שכל איברי העולה נתנו באש.

[רש"י: (כ) תנוך - הוא הסחוס האמצעי שבתוך האוזן שקורין טנדרו"ם [סחוס]:
בהן ידם - הגודל ובפרק [כ] האמצעי:]

אות כ
דומיא דתנוך שהוא האמצעי באוזן.

[רש"י: (כב) החלב - זה חלב הדקים או [ל] הקיבה:
והאליה - מן הכליות ולמטה, כמו שמפורש בויקרא (ג ט) שנאמר לעומת העצה יסירנה, מקום שהכליות יועצות, ובאמורי הפר לא נאמר אליה, שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל, אבל שור ועז אין טעונים אליה:
ואת שוק הימין - לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם [מ] האמורים אלא זו בלבד:
כי איל מלאים הוא - שלמים. לשון שלמות שהושלם בכל [נ].
מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום:
למזבח,
ולעובד העבודה,
ולבעלים.
לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזהו משה ששימש במלואים, והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים, כמפורש בענין:]

אות ל
פלוגתא דר"ע ור"י הוא חד סובר חלב הדקים וחד סובר חלב הקיבה.

אות מ
וכן לא מצינו תרומת לחם הבא עם שלמים נקטרת כזו שהרי הם נתנים לכהנים אלא הוראת שעה היתה.

אות נ
פירוש שהמלואים האמור כאן הוא במקום שלמים האמור במקום אחר ונקרא מלואים מפני שכל מלא שלם וכן היא קריאת שם שלמים כי שלמים הוא לשון שלימות שמושלם בכל והא דשינה הקרא וקראם בשם מלואים ולא בשם שלמים מגיד שהמלואים שלמים כלומר שהם ממולאים בכל שמשימים שלום וכו'.

[רש"י: (כג) וככר לחם - מן החלות:
וחלת לחם שמן - ממין [ס] הרבוכה:
ורקיק - מן הרקיקין, אחד מעשרה שבכל מין ומין ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד, שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק, ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבד:]

אות ס
מדכתיב וחלת לחם שמן שהוא מורה על רבוי שמן שנותן בתוכה דהיינו רבוכה משום שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקים.

[רש"י: (כד) על כפי אהרן וגו' והנפת - שניהם עסוקים [ע] בתנופה, הבעלים והכהן.
הא כיצד?
כוהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף, ובזה היו אהרן ובניו בעלים, ומשה כהן:
תנופה – מוליך [פ] ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו, ותנופה מעכבת רוחות רעות.
תרומה מעלה ומוריד למי שהשמים וארץ שלו, ומעכבת טללים רעים:]

אות ע
מדכתיב ושמת הכל על כף אהרן וגו' והנפת ואם הם על כפי אהרן איך היה משה מניף דכתיב והנפת אלא על כרכך שניהם היו מניפים.

אות פ
דלשון תנופה מלשון הנפה ומעלה ומוריד מדכתיב ואשר הורם והרמה היא למעלה ואין עלייה בלא הורדה.

[רש"י: (כה) על העולה - על האיל הראשון [צ] שהעלית עולה:
לריח ניחוח - לנחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו:
אשה - לאש נתן:
לה' - לשמו של מקום:]

אות צ
כלומר דהקטרת אימורי שלמים יהיה אחר הקרבת העולה ושלא תפרש על העולה שישים אימורי שלמים והשוק והחזה על העולה ויקטירם יחד.

[רש"י: (כז) וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו' - קדשם לדורות, להיות נוהגת תרומתם [ק] והנפתם כחזה ושוק של שלמים, אבל לא להקטרה, אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול:
תנופה - לשון הולכה והובאה, וינטילי"ר בלעז [להניף]:
הורם - לשון מעלה ומוריד:]

אות ק
לא שיקדש החזה והשוק עצמם האמורים כאן שאלו כבר הונפו והורמו והוקטר השוק והחזה ניתן למשה למנה ואין להם קדושה אחרת אלא על כרחך לדורות קאמר. ופירושו להיות נוהגת בם תנופה והרמה כחזה ושוק של מלואים, אבל לא להקטרה, כלומר אבל לא שתקדשם לדורות אף להקטרה אלא והיה לאהרן וכו'.

[רש"י: (כט) לבניו אחריו - למי שבא [ר] בגדולה אחריו:
למשחה - להתגדל בהם.
שיש [ש] משיחה שהיא לשון שררה, כמו:
(במדבר יח ח) לך נתתים למשחה.
(תהילים קה טו) אל תגעו במשיחי:
ולמלא בם את ידם - על ידי הבגדים הוא [ת] מתלבש בכהונה גדולה:]

אות ר
כלומר להיות במקומו כהן גדול דהא כהן הדיוט אסור ללבוש שמונה בגדים המיוחדים לכהן גדול.

אות ש
דאין שייך לשון משיחה על הבדים.

אות ת
שכן כתיב וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונת עולם הא אין בגדיהם עליהם הוי כזרים.

[רש"י: (ל) שבעת ימים – רצופין [א]:
ילבשם הכהן - אשר יקום מבניו [ב] תחתיו לכהונה גדולה, כשימנוהו להיות כוהן גדול:
אשר יבא אל אהל מועד - אותו כוהן המוכן ליכנס לפני ולפנים ביום הכפורים [ג], וזהו כוהן גדול, שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו:
תחתיו מבניו - מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את [ד] מקומו, ימנוהו כוהן גדול תחתיו:
הכהן תחתיו מבניו - מכאן ראיה כל לשון כוהן לשון פועל עובד [ה] ממש, לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו:]

אות א
דאם לא כן מאי שבעת ימים דהא בכל עבודה צריך ללובשן ולהפשיטן אחר כך אלא על כרחך על שבעת ימי המלואים קאי והם היו רצופים.

אות ב
הודיעני בזה שתחתיו מבניו הפוך וראוי להיות מבניו תחתיו ויהיה פירוש הכהן מבניו אשר יקום תחתיו לכהונה גדולה.

אות ג
((נחלת יעקב) (ומא ע"ג) ועל כרחך צריך לפרש כן דאין לפרש על המשכן ככל אהל מועד שבתורה דהא כל הכהנים ראוים לבא אל המשכן ואם כן מה סימן נותן הפסוק אותו כהן שראוי לבא אל אהל מועד אלא דמיירי בלפני ולפנים.

אות ד
מדכתיב בפרשת אחרי מות ואשר ימלא את ידו כלומר בזמן שהוא ממלא מקום אבותיו.

אות ה
דעל כרחך מלת כהן דבוק לתחתיו מבניו דאי דבוק למלת ילבשם כלומר ילבשם הכהן אם כן ישאר מלת תחתיו בלי טעם, כלומר בלא פירוש ענין מה. אלא על כרחך הכהן ותחתיו דבוקים זה לזה אם כן מוכח שמלת כהן פועל עובד ממש. דאי מלת כהן כמו כהן מדין כהן און וכמו ובני דוד כהנים היו שפירושו לשון שררה וגדולה אין נמשך אחריו מלת תחתיו כי אין דרך הלשון לומר המלך תחתיו או השר תחתיו כי זה אינו במבטא אלא המלך אשר יהיה תחתיו או ימלוך תחתיו ויהיה אם כן מקרא חסר וקצר אבל אם פירוש של כהן עובד ממש וענינו כמו המשרת והוא העובד אתי שפיר דמלת הכהן דבוק עם מלת תחתיו. וזהו שפרש"י ולפיכך ניגון תביר נמשך לפניו, כלומר למטה למלת תחתיו לא למלת ילבשם כי התביר אינו דבוק לדרגא. ועיין בקיצור מזרחי.

[רש"י: (לא) במקום קדוש – בחצר [ו] אהל מועד, שהשלמים הללו [ז] קדשי קדשים היו:]

אות ו
מדכתיב בפרשת צו במקום קדוש בחצר אהל מועד.

אות ז
דאם לא כן למה הזר לא יאכל והא קדשים קלים דהיינו שלמים נאכלין לכל אדם.

(לב) פתח אהל מועד – כל [ח] החצר קרוי כן:

אות ח
לא פתח אהל מועד ממש דמאי שנא הני מכל שאר קדשי קדשים הנאכלים בחצר אהל מועד.

[רש"י: (לג) ואכלו אתם - אהרן ובניו, לפי שהם בעליהם:
אשר כפר בהם - כל זרות [ט] ותיעוב:
למלא את ידם – באיל [י] ולחם הללו:
לקדש אותם - שעל ידי [כ] המלואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה:
כי קדש הם - קדשי קודשים.
ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל [ל] קודש קודשים, שנתן המקרא טעם לדבר משום דקדש הם:]

אות ט
כלומר על ידי איל המלואים הזה והלחם הזה כופר לאהרן ולבניו כל זרות ותיעוב אשר עשו דאם לא כן אשר כופרו בהם מיבעי ליה.

אות י
לא על ידי אכילתם הסמוך רק בעשיית האיל והלחם כמשפט אז יתחזקו בכהונה.

אות כ
פירוש ויהיה חסר וא"ו ממלת לקדש אותם ובזולת זה יורה שמלוי ידם יקדשם לכהונה ואין הענין כן רק עשיית המילואים הן סבה למלוי ידם לעבודה ולקדשם לכהונה.

אות ל
פירוש מכל מין ומין של קדשי קדשים לא מקדשי הקדשים הללו בלבד שכיון שנתן המקרא טעם לאזהרת זר שלא יאכל.

[רש"י: (לה) ועשית לאהרן ולבניו ככה - שנה הכתוב וכפל [מ] לעכב, שאם חסר דבר אחד מכל האמור בענין, לא נתמלאו ידיהם להיות כוהנים ועבודתם פסולה:
אתכה - כמו אותך:
שבעת ימים תמלא וגו' - בענין הזה [נ] ובקרבנות הללו בכל יום:]

אות מ
פירוש דאי מהתם הוה אמינא למצוה הוא נאמר אבל אם לא עשה כל האמור אין נפסלין מן הכהונה ואין עבודתם פסולה לכך שינה לעכב.

אות נ
כלומר שלא נחשוב שדי בפעולה אחת ונחלק אותו לשבעה חלקים ובכל יום מהשבעה ימים חלק אחד מהפעולות הנשאר להם לקדש אותם. אלא שבכל יום ויום מהשבעה ימים נעשו כל הפעולות וכל הקרבנות האמורות בענין.

[רש"י: (לו) על הכפרים - בשביל הכפורים, לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב.
ולפי שנאמר (פסוק לה) שבעת ימים תמלא ידם, אין לי אלא דבר הבא בשבילם, כגון האילים והלחם, אבל הבא בשביל המזבח, כגון פר שהוא לחטוי המזבח, לא שמענו, לכך הוצרך [ס] מקרא זה.
ומדרש תורת כוהנים אומר:
כפרת המזבח [ע] הוצרך, שמא התנדב איש דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח:
וחטאת - ותדכי, לשון מתנת דמים הנתונים באצבע קרוי חטוי:
ומשחת אותו - בשמן המשחה וכל המשיחות כמין כי [פ] כף יונית:]

אות ס
דאם לא כן למה לי קרא דופר חטאת תעשה ליום, הרי כבר כתיב שבעה ימים תמלא את ידם, ומלוי ידם הוא פר החטאת עם שני האילים.

אות ע
כלומר לא כפרת מכל זרות ותיעוב כדפירש גבי כפרת אהרן ובניו שאין שייכים כאן.

אות פ
פירוש נוטריקון כ"ף יונית והוא כצורת נ' שלנו.

[רש"י: (לז) והיה המזבח קדש - ומה היא קדושתו?
כל הנוגע במזבח יקדש, אפילו קרבן פסול שעלה עליו, קדשו המזבח להכשירו שלא ירד.
מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, כגון: דבר שלא היה פסולו בקדש, כגון הרובע והנרבע ומוקצה ונעבד [צ] והטרפה וכיוצא בהן?!
תלמוד לומר: וזה אשר תעשה, הסמוך אחריו, מה עולה ראויה אף כל ראוי, שנראה לו כבר ונפסל משבא לעזרה, כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו [ק] וכיוצא בהן:]

אות צ
שכל אלו נפסלים קודם שהביאן לעזרה והם אינן ראוין.

אות ק
שכל אלו לאחר שהביאן לעזרה נפסלו ופירוש הלן שלן הדם ולא נזרק ביום שנשחטה הבהמה או לן הבשר והאימורים. והיוצא שיצא הדם או הבשר או האימורים של עולה וחטאת ואשם חוץ לקלעים. ושנשחט חוץ לזמנו - שחשב בשעת שחיטה להקטיר אימוריו או איבריו או לאכול הבשר ביום האסור. וחוץ למקומו - שחשב בשחיטה לאכול בשר קדשים חוץ למקומו,, דהיינו חוץ לקלעים או חוץ לחומה.

[רש"י: (מ) ועשרון סולת - עשירית האיפה, ארבעים ושלש ביצים וחומש [ר] ביצה:
בשמן כתית - לא לחובה נאמר כתית אלא להכשיר, לפי שנאמר (לעיל כז ב) כתית למאור, ומשמע למאור ולא למנחות.
יכול לפסלו למנחות?
תלמוד לומר כאן: כתית, ולא נאמר (שמות כז כ) כתית למאור אלא למעט מנחות שאין צריך כתית, שאף הטחון בריחים כשר בהן:
רבע ההין - שלושה לוגין:
ונסך – לספלים [ש].
כמו ששנינו במסכת סוכה (נח א):
שני ספלים של כסף היו בראש המזבח, ומנוקבים כמין שני חוטמין דקים, נותן היין לתוכו והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח, ומשם יורד [ת] לשיתין במזבח בית עולמים, ובמזבח הנחשת יורד מן המזבח לארץ:]

אות ר
כמו שמפורש בפרשת פנחס ועשירית האיפה סולת למנחה שהאיפה שלשה סאין, והסאה ששה קבין, והקב ארבעה לוגין, והלוג ששה ביצים, נמצא האיפה ארבע מאות שלושים ושתים ביצים ועשיריתו ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה.

אות ש
פירוש אגנות כמו בספל אדירים וגו'.

אות ת
פירוש נקבים ביסוד מזבח כמו כי השתות יהרסון.

[רש"י: (מא) לריח ניחח - על המנחה [א] נאמר, שמנחת נסכים כולה כליל, וסדר הקרבתן האיברים בתחלה ואחר כך המנחה, שנאמר (ויקרא כג לז) עולה ומנחה:]

אות א
כלומר ולא תפרש שהמנחה היא כשאר מנחות שאינן כולן כליל ויהיה פירוש של לריח ניחוח המורה על עלייתו כלו לגבוה שהוא שב על כבשי העולה ולא על המנחה.

[רש"י: (מב) תמיד - מיום אל יום, ולא יפסיק יום בינתים:
אשר אועד לכם - כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו [ב] לבא.
ויש מרבותינו למדים מכאן:
שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר עם משה משהוקם המשכן.
ויש אומרים:
מעל הכפרת, כמו שנאמר (שמות כה כב) ודברתי אתך מעל הכפורת, ואשר אועד לכם האמור כאן אינו אמור על המזבח, אלא על אהל מועד הנזכר במקרא:]

אות ב
לא שאועד לך שמה ענין לחוד ולדבר אליך גם כן ענין לחוד ולפיכך השמיט רש"י מלת שמה מן הפסוק כדי שיהיה די במלה שם שבסוף הפסוק.

[רש"י: (מג) ונועדתי שמה - אתועד עמם בדבור [ג], כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם:
ונקדש - המשכן:
בכבודי – שתשרה [ד] שכינתי בו.

ומדרש אגדה:
אל תקרי בכבודי, אלא [בכבודי], במכובדים שלי.
כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו.
וזהו שאמר משה (ויקרא י ג) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש.
והיכן דבר?
ונקדש בכבודי:]

אות ג
הוצרך לפרש בדבור משום שלא פירש בקרא במה יתועד לכך פירש בדבור ותו קשה לרש"י, ולמה לא כתיב ודברתי ומתרץ כמלך הקובע וכו', שפירושו מפני שמנהג המלך לקבוע מקום לדבור, אמר ונועדתי במקום ודברתי.

אות ד
כלומר, על ידי השראת שכינתו יהא מקודש המשכן ופירוש אפילו לדברי האומר שאשר אועד לכם שמה הוא מקום מיוחד במקדש שהוא מזבח הנחשת מכל מקום כלם מודים שמלת ונקדש שב אל אהל מועד כלומר שתשרה שכינתי בו.