[רש"י: (ה) של - שלוף והוצא.
כמו (דברים יט ה) ונשל הברזל.
(דברים כח מ) כי ישל זיתך:
אדמת קדש הוא – המקום [ש]:]

אות ש
דקשה לרש"י אדמת לשון נקבה והוא לשון זכר לכך פירש המקום רצונו לומר הוא קאי על המקום ומקום לשון זכר וק"ל.

[רש"י: (י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה - ואם תאמר מה תועיל [ת], והוצא את עמי, יועילו דבריך ותוציאם משם:]

אות ת
דקשה לרש"י דהוה ליה למימר לכה ואשלחך אל פרעה להוציא אבל והוצא משמע דבור בפני עצמו לכן הוסיף מלת ואם תאמר וכו' ותהיה תשובתו והוצא את וכו'.

[רש"י: (יא) מי אנכי - מה אני חשוב לדבר עם [א] המלכים:
וכי אוציא את בני ישראל - ואף אם חשוב אני [ב], מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים:]

אות א
ומי במקום מה, כי לא יתכן לפרשו על ההוצאה שהרי כתיב אחר כך וכי אוציא ולהיות שמה שאינו חשוב לדבר עם פרעה הוא להיותו מלך אמר הרב לדבר עם המלכים.

אות ב
מתשובת השם בהוציאך את העם כדי שיקבלו התורה משמע שאמר לו משה כן.

[רש"י: (יב) ויאמר כי אהיה עמך - השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה,
לא שלך היא, כי אם משלי.
כי אהיה עמך, וזה המראה אשר ראית בסנה לך [ג] האות כי אנכי שלחתיך [ד].
וכדאי אני להציל כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל,
כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק.
וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים,
דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה חדשים [ה] שיצאו ממצרים.
דבר אחר:
כי אהיה עמך וזה שתצליח בשליחותך לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך, שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו התורה עליו והיא הזכות העומדת לישראל.
ודוגמת לשון זה מצינו (ישעיהו לז ל) וזה לך האות [ו] אכול השנה ספיח וגו', מפלת סנחריב תהיה לך אות על הבטחה אחרת שארצכם חרבה מפירות ואני אברך הספיחים:]

אות ג
פירוש ולא תחשוב כי הוא חזיון בעלמא אלא אות אמת מהשם.

אות ד
דאם לא כן לך למה ליה אלא לך האות שאין אתה ניזוק כשתלך בשליחותי כאשר ראית הסנה שאינו אכל ודו"ק.

אות ה
ואם תאמר מהיכן הוא מתחיל למנות אי משעת דבור זה והרי העשר מכות היו בנתים וכל מכה משתמשת רביע החודש וג' חלקים היה מעיד ומתרה בו כדפי' בפרשת וארא בפסוק וימלא ז' ימים ואם כן היה עשר חדשים וגם המכות לא התחילו מיד אחר דבור זה ואי משעת יציאת מצרים מונה הרי לא היה אפילו שני חדשים חצי ניסן ואייר וששי בסיון שקבלו התורה. ויש לומר דלא מיירי בתורה שבכתב לחוד אלא גם בתורה שבעל פה שאחר קבלת התורה עלה להר והיה שם מ' יום ומ' לילה וקבל תורה שבע"פ ואחר שירד בי"ז בתמוז היו ג' חדשים שלמים והם נגאלו בשביל תורה שבע"פ כדכתיב על פי הדברים האלה כרתי וגו' על פי היינו התורה שבע"פ (מצאתי). אי נמי פי' לסוף החודש השלישי שהוא סיון כד"א היו נכונים לשלשת ימים שהוא כמו ליום השלישי כדפירש רש"י שם.

אות ו
פירוש דרוצה להביא ראיה שהקדוש ברוך הוא תולה הבטחתו בהבטחה אחרת ואף על פי שאותה הבטחה עצמה עדיין אינה נעשית והוא הדין הכא נמי אף על פי שהבטחת השליחות עצמו הוא מסופק ואם כן איך תהיה הבטחת השליחות שעדיין היא מסופקת ראיה ואות על הבטחת קבלת התורה שהיא הבטחה אחרת וזהו דוגמת לשון שמצינו בישעיה הבטחת מפלת סנחריב שהיא עדיין מסופקת היה אות על הבטחה אחרת שהיא ברכת הספיחים.

[רש"י: (טו) זה שמי לעלם - חסר וי"ו, לומר העלימהו, שלא יקרא ככתבו [ז]:
וזה זכרי - למדו היאך נקרא.
וכן דוד הוא אומר (תהילים קלה יג) ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור:]

אות ז
(נחלת יעקב) כל מה שהאריך הרא"ם מבואר הוא בש"ס ונעלם מעיני הרא"ם.

[רש"י: (יח) ושמעו לקלך - מאליהם, מכיוון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף [ח] שבלשון זה הם נגאלים.
יעקב אמר (בראשית נ כב) ואלוהים פקוד יפקוד אתכם [ט].
יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקוד יפקוד אלוהים אתכם:
[אלוהי העבריים - יו"ד יתירה רמז לעשר מכות]:
נקרה עלינו - לשון מקרה וכן:
(במדבר כג ד) ויקר אלוהים,
(שם טו) ואנכי [י] אקרה כה, אהא נקרה מאתו [כ] הלום:]

אות ח
ואם תאמר אם כן גם משה ידע כמו הם ומה הוכחה זו דלמא משה היה משקר ויש לומר דבאותו זמן שברח מפרעה לא היה משה כי אם בן י"ב שנה והם לא מסרו הסימן אלא לגדול.

אות ט
ותימה הא לא מצינו פסוק זה גבי יעקב ושמא יש לומר כיון דגבי יוסף נכתב פסוק זה ב' פעמים יש לומר א' אמר משמו וא' אמר משום יעקב אביו כלומר שכן קבל יוסף מאביו והשני ליוסף אף על פי ששניהם דברי יוסף. רא"ם בשם הרמב"ן. (נחלת יעקב) כן איתא בפדר"א פ' מ"ח וכ"כ תוספות בסוטה דף י"ג וכן הוא בשמות רבה כאן ובפרשה ה'.

אות י
(רא"ם) אבל בריש פרשת ויקרא כתב אבל לנביאי עכו"ם נגלה עליהם בלשון טומאה ושמא יש לומר שפירוש ויקר לעולם לשון מקרה הוא אלא שלשון מקרה פעם מתפרש על המקרה וההזדמן כמו כי יקרא קן צפור ופעם על השכבת זרע שהיא לשון טומאה כמו מקרה לילה.

אות כ
לא שאהיה נקרה אליו כמו ויקר אלהים אל בלעם שהשם נקרה אליו כי בלעם לא היה נקרה אל השם אלא נקרה מהשם ואמר הלום להודיע שפירוש כה הלום כמו לא שמעת עד כה לא ככה כמו כה אמר ה' שאם יהיה פירוש כה ככה אפשר שיהיה פירוש אקרה שגם אני אקרה אל אחר ככה כמו שיקרה השם אלי ואין זה הכוונה כאן (רא"ם).

[רש"י: (יט) לא יתן אתכם מלך מצרים להלך - אם אין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך:
לא יתן - לא ישבוק, כמו:
(בראשית כ ו) על כן לא נתתיך.
(שם לא ז) ולא נתנו אלוהים להרע עמדי.
וכולן לשון נתינה הם.
ויש מפרשים:
ולא ביד חזקה ולא בשביל שידו חזקה [ל], כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים וגו', ומתרגמין אותו: ולא מן קדם דחיליה [מ] תקיף.
משמו של רבי יעקב ברבי מנחם נאמר לי:]

אות ל
כלומר דהכי פירושו של קרא כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא בשביל שידו חזקה שהרי אם שלחתי את ידי והכיתי וגו' כלומר ואלו היתה ידו חזקה לא היה שולחם.

אות מ
פירוש ולא מפני שכחו הוא חזק. וזה שתולה הפירוש הזה לרבי יעקב ולא לאונקלוס המתרגם אינו רק על הפירוש של ושלחתי את ידי שפירש אותו כי מאז אשלח את ידי והכיתי מיד ישלח אתכם. אבל לא ידעתי איך יפרשו הוי"ו של ואחרי כן ישלח אתכם הרא"ם, ונראה לי שהוא כוי"ו ואלה בני צבעון ואיה וענה.

[רש"י: (כב) ומגרת ביתה - מאותה שהיא גרה אתה בבית:
ונצלתם כתרגומו: ותרוקנון.
וכן (שמות יב לו) וינצלו את מצרים
(שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים
והנו"ן בו יסוד.
ומנחם חברו במחברת צד"י [נ] עם (בראשית לא ט) ויצל אלוהים את מקנה אביכם.
(שם טז) אשר הציל אלוהים מאבינו.
ולא יאמנו דבריו, כי אם לא הייתה הנו"ן יסוד והיא נקודה בחיר"ק, לא תהא משמשת בלשון ופעלתם אלא בלשון ונפעלתם, כמו:
(דברים כח סג) ונסחתם מן האדמה.
(ויקרא כו כה) ונתתם ביד אויב.
(שם יז) ונגפתם לפני אויביכם.
(יחזקאל כב כא) ונתכתם בתוכה.
(ירמיהו ז י) ואמרתם נצלנו, לשון נפעלנו.
וכל נו"ן שהיא באה בתיבה לפרקים [ס] ונופלת ממנה, כנו"ן של נוגף, נושא, נותן, נושך.
כשהיא מדברת לשון ופעלתם תנקד בשו"א בחטף, כגון:
(בראשית מה יט) ונשאתם [ע] את אביכם.
(במדבר לב כט) ונתתם להם את ארץ הגלעד.
(בראשית יז יא) ונמלתם את בשר ערלתכם.
לכן אני אומר שזאת הנקודה בחיר"ק מן היסוד היא, ויסוד שם דבר נצול, והוא מן הלשונות הכבדים, כמו: דבור, כפור, למוד.
כשידבר בלשון ופעלתם ינקד בחיר"ק, כמו:
(במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע.
(יחזקאל מה כ) וכפרתם את הבית.
(דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם.]

אות נ
פירוש בתיבות שאות ראשון ביסוד הוא הצד"י ויהיה שרשו צל ואם כן לדבריו אין הנון יסוד.

אות ס
פירוש ועוד ראיה שנו"ן וינצלו היא שרשית.

אות ע
כ"ש הכא נו"ן של ונצלתם שנופלת לגמרי שהרי אינו יסוד בו כלל לדברי מנחם היה לו לינקד בשו"א והואיל ונקוד בחיר"ק לכך אני אומר וכו'.