[רש"י: (ב) מזה בידך - לכך נכתב תיבה אחת, לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים.
ופשוטו [פ] כאדם שאומר לחברו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא!
אומר לו הן.
אמר לו: הריני עושה אותה עץ:]

אות פ
אין זה כנגד הדרש אלא מלתא באנפי נפשיה הוא ובא לתרץ על מה ששאל מה זה בידך וכי לא ידע מה בידו והלא ראה שהוא מקל לכן פירש כאדם וכו' אבל לא כדי להכנס עמו בדבור כי הכא איננו תחילת דבור. רא"ם.

[רש"י: (ח) והאמינו לקל האת האחרון - משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך [צ], שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה:]

אות צ
דאם לא כן מה אולמיה דאות האחרון מאות הראשון. הקשה רא"ם אבל לא ידעתי מה יאמר באות הדם דמאי אולמיה משני האותות הראשונים ונראה לי דשני אותות הראשונים כיון שלא ראו אותם משום הכא לא יאמינו בו אבל אות הג' יראו בעיניהם משום הכי יאמינו בו *) והא שלא צוה לעשות אותות הראשונים משום דאותות הראשונים היו ג"כ לעונשו של משה כמו שפירש רש"י. ומהרש"ל תירץ ממה נפשך אם היה הטעם שמשום הכי היה נצטרע משום לשון הרע וכו' אם כן פעם ראשון כשעשה לפני הקדוש ברוך הוא קבל ליסורין שלו ולמה לו לחזור *) (וצ"ע הלא כתיב ויעש האותות לעיני העם) ולהצטרע ואם לא היה בשביל החטא של משה מכ"ש שלא יצער אותו פעם אחרת בחנם.

[רש"י: (ט) ולקחת ממימי היאור - רמז להם שבמכה ראשונה נפרע מאלוהותם:
והיו המים וגו' - והיו והיו שתי פעמים.
נראה בעיני, אלו נאמר והיו המים אשר תיקח מן היאור לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואף כשירדו לארץ יהיו בהווייתן, אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם [ק] עד שיהיו ביבשת:]

אות ק
ואם תאמר מכל מקום למה צריך למיכתב והיו ראשון ויש לומר דאורחא דקרא הוא לפתוח במלת והיו. (רא"ם).
[רש"י:
(יא) מי שם פה וגו' - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי:
או מי ישום אלם - מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצוות הריגתך, ואת משרתיו חרשים [ר],
שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עיוורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת:
הלא אנכי - ששמי ה' [ש] עשיתי כל זאת:]

אות ר
הקשה רא"ם אם פרעה נעשה אלם שלא נתאמץ בהריגתו אם כן למה לו לעשות משרתיו חרשים וגם עורים ותירץ כשהוגד לו שברח צוה לרדוף אחריו להביאו בהכרח ואז כל משרתיו נעשו כחרשים וכשראה פרעה שלא הביאוהו חשב שרדפו אחריו ולא מצאוהו ולא נתאמץ אז לשלוח כמה וכמה שוטרים מפה ומפה שימצאו אותו ולהביאו בהכרח להורגו אלא לא נתאמץ כלל בהריגתו ושתק והלך לו.

אות ש
לא שעצמותו י"י כי כן כתיב ושמי ה' לא נודעתי להם והא דאמר ששמי ה' ולא נקט שמי ה' מפני שאלו אמר שמי ה' היה המובן שבא להודיענו את שמו שהוא ה' ואם כן איך נופל על זה מי שם פה לאדם וגו' אבל בתוספת השי"ן יהיה פירושו מי שם פה לאדם וגו' אנכי ששמי ה' וזה שהוסיף עוד עשיתי כל זאת וכו' מוסב על מי שם פה לאדם וגו'.

[רש"י: (יג) ביד תשלח - ביד מי שאתה רגיל לשלוח [ת], והוא אהרן.
דבר אחר:
ביד אחר שתרצה לשלוח, שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה:]

אות ת
ולפי זה קשה למה לא אמר בהדיא שלח ביד אהרן לכך אמר ד"א כו' ולפי ד"א קשה דאין שייך לומר שהיה מוציא מפיו דבר רע בעצמו לכך צריך גם לטעם ראשון. (מהרש"ל).

[רש"י: (יד) ויחר אף - ר' יהושע בן קרחה אומר: כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון.
אמר לו רבי יוסי: אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כוהן ואתה הלוי, שנאמר (דברי הימים א' כג כד) ומשה איש האלוהים בניו יקראו על שבט הלוי:
הנה הוא יצא לקראתך - כשתלך למצרים:
וראך ושמח בלבו - לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן [א] לעדי החשן הנתון על הלב:]

אות א
לעדי לשון קישוט.

[רש"י: (טז) ודבר הוא לך - בשבילך ידבר אל העם וזה יוכיח [ב] על כל לך ולי ולו ולכם ולהם הסמוכים לדבור, שכולם לשון על הם:
יהיה לך לפה - למליץ, לפי שאתה כבד פה:
לאלוהים - לרב ולשר:]

אות ב
כלומר שזה אחד מן המוכיחים כי יש לו הרבה הוכחות שכולם לשון על הם, פירוש לשון בשביל. שאם היה פה פירושו כמשמעו, שידבר לך ממש, מה טעם אל העם הבא אחריו? ולכן יחוייב שפירושו הוא בשבילך, כלומר במקומך.

[רש"י: (יט) כי מתו כל האנשים - מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם [ג], והעני חשוב כמת:]

אות ג
ואף על גב דאמרינן התם דארבעה חשובין כמת עני וסומא ומצורע ומי שאין לו בנים, הכא ודאי בעניות קאמר. דאין לומר שנסמאו, דהא כתיב במחלקותו של קרח העיני האנשים ההם תנקר. וליכא למימר נמי שהיו מצורעים, דהא כתיב בקרב המחנה וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה, דהא אמרינן שחזרו למומן במעשה העגל, וליכא למימר משום שלא היו להם בנים אמר כי מתו דאם כן היכי אמר לו מפני זה שוב מצרימה, וכי מפני שלא היו להם בנים לא היו דבריהם נשמעים למלכות להלשינו אל פרעה? אלא ודאי מפני שירדו מנכסיהם לא היו דבריהם נשמעים. כך פירש רבינו ניסים במסכת נדרים בפרק קמא דף ז'.

[רש"י: (כ) על החמר - חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור:
וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה וגו' - אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים [ד] במקרא:]

אות ד
דהא ויקח משה את מטה היה לו לכתוב בתחלה קודם ויקח משה את אשתו, שהרי לא במצרים לקח המטה אלא במדין.

[רש"י: (כד) ויהי בדרך במלון - משה [ה]:
ויבקש המיתו - המלאך למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה.
תניא, אמר רבי יוסי: חס ושלום לא נתרשל, אלא אמר אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק עד שלושה ימים, אמול ואשהה שלושה ימים, הקב"ה ציוני (פסוק י"ט) לך שוב מצרים. ומפני מה נענש, לפי שנתעסק [ו] במלון תחלה. במסכת נדרים (דף לא ב).
והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו, וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה צפורה [ז] שבשביל המילה הוא:]

אות ה
רצונו לומר שאין פירוש ויהי דהכא כמו ויהי בימי אמרפל ויהי השמש יצא, המורה על הענין ולא על השם מדכתיב בתר הכי ויפגשהו ה', ואם כן למה לא פירש הכתוב למי פגש אלא על כרחך ויהי קאי אמשה.

אות ו
ואם תאמר והא עדיין היה בדרך ואיכא עדיין סכנה לילך בדרך למצרים ומפני מה נענש? ויש לומר דמלון שהיה לן משה עכשיו בו היה קרוב למצרים רק מהלך יום ובדרך קצר כזה לא יהיה שום נזק וסכנה לתינוק (רא"ם).

אות ז
דאם לא כן היאך הבינה צפורה שעל דבר המילה היה? אבל אין להקשות דלמא אמר לה בהדיא שעל דבר המילה היה רוצה להמיתו. יש לומר, דבסמוך כתיב: אז אמרה חתן דמים למולות, משמע דאז הבינה, אבל עד עכשיו לא הבינה.

[רש"י: (כו) וירף - המלאך ממנו. אז הבינה [ח] שעל המילה בא להורגו:
אמרה חתן דמים למולת - חתני היה נרצח על דבר המילה:
למולת - על דבר המולות.
שם דבר הוא, והלמ"ד משמשת בלשון על.
כמו (שמות יד ג) ואמר פרעה לבני ישראל.
ואונקלוס תרגם:
דמים, על דם [ט] המילה.]

אות ח
ואם תאמר והא לעיל פירש רש"י ובלעו מראשו ועד ירכיו וכו' עד הבינה צפורה שבשביל המילה בא וכאן פירש בשביל שהרף ממנו עתה וכן רא"ם הניח הדבר בקושיא.

אות ט
אבל לפי פירוש רש"י לשון מקרה מות הוא ולשון רציחה.