[רש"י: (ב) אתה תדבר - פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי [נ], ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה:]

אות נ
פירוש דלכן אמר את כל אשר אצוך שאתה תדבר לפני פרעה כל דבור ודבור פעם אחת בקצרה ולא יותר כמו ששמעת מפי ואהרן אחיך ידבר כל דבור ודבור פעמים ושלש עד שיטעימנו וימליצנו באזני פרעה. (מהרש"ל).

[רש"י: (ג) ואני אקשה - מאחר שהרשיע והתריס כנגדי [ס], וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב [ע], טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את [פ] גבורותי.
וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר (צפניה ג ו) הכרתי גויים נשמו פנותם וגו'.
(שם ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר.
ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר [צ] ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה:]

אות ס
דהא ודאי הוא שפרעה ימרוד בו מאחר שהוא מחזק את לבו וכי דרך של הקדוש ברוך הוא כן שיתן בדעתו של אדם שיעבור על רצונו לכך פירש וגלוי וכו'.

אות ע
רצונו לומר, ואי לא אקשה את לבו אז בודאי שיעשה תשובה, וגלוי לפני שלא יעשו תשובה שלימה בלב שלם. ואם אביא מכות ופורעניות עליו, אז יאמרו הבריות כך מדתו של הקדוש ברוך הוא שמביא פורעניות על מי שחוזר בתשובה. והם לא יודעין שאינו חוזר בתשובה בלב שלם. לכן אקשה את לבו כדי שלא יחזור בתשובה כלל, ואז יכול אני להרבות מופתי להביא פורעניות עליו לעיני כל אדם.

אות פ
דייק מדכתיב בקרא והרביתי את אותותי דמשמע מן הקרא שיביא עליו מכות ועונשים יותר על מה שחטא ואם כן קשה למה הוא רוצה להביא עליו מכות יתירות יותר על מה שחטא? ועל זה פירש כדי שתכירו אתם את גבורתי ועל זה מביא ראיה וכן מדתו וכו' וק"ל.

אות צ
פירוש אף על פי שלפי זה היה ראוי שיקשה ה' את לבו גם בחמשה מכות הראשונות אף על פי כן רצה ה' שיפרסם רשעתו להודיע שאף בלתי החיזוק של הקדוש ברוך הוא הוא מתחזק מעצמו.

[רש"י: (ט) מופת – אות [ק] להודיע שיש צרוך במי ששולח אתכם [ר]:]

אות ק
לפי שפירש בפרשת ואתחנן על מופתים הם מכות מופלאות, הוצרך לפרש שכאן פירושו אות.

אות ר
רצונו לומר, שיש כח וממשלה במי ששולח אתכם, כמו דכתיב בפרשת האזינו יזבחו לשדים לא אלוה, ומתרגמינן דלית בהון צרוך.

[רש"י: (י) לתנין – נחש [ש]:]

אות ש
כי שם התנין ביבשה הוא נחש ובמים הוא דג וכן פירש הרד"ק בשרש תנין.

[רש"י: (יא) בלהטיהם - בלחשיהון ואין לו דמיון במקרא, ויש לדמות לו (בראשית ג כב) להט החרב המתהפכת, דומה שהיא מתהפכת על ידי [ת] לחש:]

אות ת
רצונו לומר, אותו חרב מתהפך מאליו ואדם הרואה אותו סובר שמתהפך על ידי לחש. אם כן משמע דלהט דהתם לשון לחש הוא.

[רש"י: (יב) ויבלע מטה אהרן - מאחר שחזר ונעשה מטה [א] בלע את כולן:]

אות א
רצונו לומר מדלא כתיב ויבלע תנין אהרן משמע מאחר שחזר וכו' והיה נס בתוך נס. ואלו היה נחש לא היה רק נס אחד, אבל לאחר שנעשו מטות, כדכתיב נמי את מטותם, חזר ובלעם היה נס בתוך נס (הרא"ם).

[רש"י: (טז) עד כה - עד הנה.
ומדרשו:
עד שתשמע ממני מכת בכורות, שאפתח בה בכה [ב] (יא ד) כה אמר ה' כחצות הלילה:]

אות ב
בשאר מכות כתיב כה גבי התראה אבל גבי המכה לא כתיב כה, לאפוקי גבי מכות בכורות כתיב גבי מכה גופה כה אמר ה'.

[רש"י: (יט) אמר אל אהרן - לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן:
נהרתם - הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו:
יאריהם - הם בריכות ונגרים העשויות בידי אדם משפת הנהר לשדות, ונילוס מימיו מתברכים ועולה דרך היאורים ומשקה השדות:
אגמיהם - קבוצת מים שאינן נובעין ואינן מושכין, אלא עומדין במקום אחד, וקורין לו אישטנ"ק [אגם]:
בכל ארץ מצרים - אף במרחצאות ובאמבטאות שבבתים:
ובעצים ובאבנים - מים שבכלי עץ [ג] ובכלי אבן:]

אות ג
פירוש לא היתה המכה רק במים שבכלי עצים ואבנים, לא בתוך העץ והאבן עצמן.

[רש"י: (כב) בלטיהם - לחש שאומרין אותו בלט ובחשאי.
ורבותינו אמרו:
בלטיהם מעשה שדים [ד], בלהטיהם מעשה כשפים:
ויחזק לב פרעה - לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסין לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים:]

אות ד
רצונו לומר ששדים הולכים בלט, אמר רב אייבא בר נגרי אמר רב חייא בר אבא בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים, וכן הוא אומר ואת להט החרב וכו' ופירש רש"י בלטיהם כמו ותבא אליו בלט.

[רש"י: (כה) וימלא - מנין שבעת ימים [ה], שלא שב היאור לקדמותו, שהייתה המכה משמשת רביע חדש [ו] ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם:]

אות ה
דקשה לרש"י דהוה ליה למיכתב וימלאו ועל זה פירש מנין שבעה ימים רצונו לומר דוימלא קאי על מנין ולא על שבעה ימים.

אות ו
רצונו לומר שבעה ימים ואם תאמר והא החושך לא היה כי אם ששה ימים כדמשמע בפרשת בא ויש לומר דלקמן בפרשת בשלח כתיב ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה רצונו לומר הענן והחושך היה למצרים ויאר את הלילה לישראל ולמה היה חושך למצרים? אלא הקדוש ברוך הוא פרע להם אותו יום שביעי שלא הביא בתחלה עליהם.

[רש"י: (כז) ואם מאן אתה - ואם סרבן אתה. מאן כמו ממאן, מסרב, אלא כינה האדם על שם המפעל [ז], כמו: (איוב טז יב) שלו.
(ירימיהו מח יא) ושקט.
(מלכים א' כ מג) סר וזעף:
נגף את כל גבולך - מכה.
וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה, וכן:
(שמות כא כב) ונגפו אשה הרה, אינו לשון מיתה.
וכן (ירמיהו יג טז) ובטרם יתנגפו רגליכם.
(תהילים צא יב) פן תגוף באבן רגליך.
(ישעיהו ח יד) ולאבן נגף:]

אות ז
דמאן משמע שהיה ממאן בכל שעה וזה אינו שייך דאם הוא עתה מסרב משום הכי יהיה תמיד מסרב? ועל זה פירש אלא כינה וכו' כמו שלו ושקט אף על פי שהוא נמי לפי שעה ושלו משמע לעולם וסר וזעף רצונו לומר כלם משמע לעולם ואינן אלא לפי שעה אלא כינה וכו'.

[רש"י: (כט) ובכה ובעמך -
בתוך מעיהם נכנסין [ח] ומקרקרין.]

אות ח
ומקרקרים לשון צעקה והומיה.