[רש"י: (ה) התפאר עלי - כמו (ישעיהו י טו) היתפאר הגרזן על החוצב בו, משתבח לומר אני גדול ממך ונט"ר בלעז [להתפאר].
וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר [ט] שלא אוכל לעשותו:
למתי אעתיר לך - את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו [י], ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי.
אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו.
אעתיר, עתירו [כ], והעתרתי, ולא נאמר אעתר עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון עתר הרבות פלל הוא, וכאשר יאמר הרבו, ארבה, והרביתי לשון מפעיל.
כך יאמר, אעתיר, העתירו, והעתרתי דברים [ל], ואב לכולם העתרתם עלי [מ] דבריכם (יחזקאל לה יג), הרביתם:]

אות ט
רוצה לומר אם תוכל לשאול אותו דבר שלא אוכל לעשותו שתוכל אתה להתפאר עלי לאמר שאני לא אוכל לעשותו.

אות י
ואם תאמר מה שאלו משה ודאי היה מתרצה שיכרתו היום לאלתר. ויש לומר לפי שהיה סבור משה אם יתפלל שיכרתו מיד אז מיד היה צריך לשלח את ישראל כמו שכתוב למשה וזה היה רע לו לפיכך לא ידע משה באיזה יום יתרצה ולפי מה שתירץ הרמב"ן בשם הנגיד יתורץ גם כן קושיא זו.

אות כ
לשון אעתיר העתירו והעתרתי משמע לשון הפעיל שהוא פועל יוצא והוה ליה למימר לשון אפעיל כמו אעתר עתרו ועתרתי כיון שהוא לשון תפלה והתפלה אינו פועל יוצא. לכן פירש מפני וכו'.

אות ל
רצונו לומר דלשון הפעיל קאי אדברים והוה כאלו כתיב דברים.

אות מ
דכתיב ביה בהדיא דבריכם.

[רש"י: (ו) ויאמר למחר - התפלל היום [נ] שיכרתו למחר:]

אות נ
שהרי השאלה היתה מתי יכרתו וצריך לומר שהתשובה גם כן לא היתה רק על זמן הכרתת הצפרדעים כן פירש (הרא"ם). וקשה ולמה לו לצער הזה עד למחר למה לא אמר שיכרתו מיד ויש לומר שפרעה היה מחזיק את משה בחזקת מכשף וסבור שיודע לכוין השעות ובודאי עכשיו היא השעה שיכרתו וכשתעבור השעה לא יוכל להסירם ולכן אמר למחר להראות שעל ידי מכשפות הוא עושה כן אבל משה מתי שהתפלל נשמע תפלתו (מהרש"ל). מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה אל ה' ובשאר מכות כתיב ויעתר משה אל ה'. ויש לומר משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמו שכתב רש"י בסמוך והצריך להרים קולו בתפלתו כדי שישמיע לאזניו את תפלתו.

[רש"י: (יא) והכבד את לבו - לשון פעול הוא, כמו:
(בראשית יב ט) הלוך ונסוע.
וכן (מלכים ב' ג כד) והכות את מואב.
(שמואל א' כב יג) ושאול לו באלוהים.
(מלכים א' כ לז) הכה ופצוע:
כאשר דבר ה' - והיכן דבר [ס]?
(שמות ז ד) ולא ישמע אליכם פרעה:]

אות ס
ואם תאמר ולמה לא פירש רש"י לעיל גבי מכת דם דכתיב ויחזק לב פרעה ולא שמע וגו' וכן גבי בליעת מטה אהרן את מטותיהם ויש לומר דלעיל כיון שעדיין המכה לא סרה ממנו והוא עודנו מחזיק בטומאתו בודאי הוא בשביל דבורו של ה' שדבר להם ולא ישמע אליכם פרעה אבל הכא כתיב וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' קשה לרש"י היכן דבר ה' שאף אם יהיה הרווחה שלא ישמע אליהם? משום הכי מביא קרא ולא ישמע אליכם,, מדכתיב ולא ישמע אליכם פרעה, ואחר כך כתיב ונתתי את ידי וגו' מאי זה דכתיב ונתתי וגו' הא עדיין המכה לא סרה? אלא ודאי הכי קאמר קרא ונתתי, כלומר כשיהיה לו הרווחה ולא ישמע אליכם, ונתתי את ידי וגו'.

[רש"י: (יד) להוציא את הכנים – לבראותם (להוציאם) [ע] ממקום אחר:
ולא יכלו - שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:]

אות ע
לאו להוציאם מעליהם ודייק רש"י מדכתיב ויעשו כן החרטומים שפירושו שעשו גם כן כמשה ואהרן.

[רש"י: (יז) משליח בך - מגרה בך.
וכן (דברים לב כד) ושן בהמות אשלח בם, לשון שסוי אינציטי"ר בלעז [לשסות]:
את הערב - כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם.
ויש טעם בדבר [פ] באגדה:
בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו. בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות כשצרה על עיר, בתחילה מקלקל מעיינותיה, ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו'. כדאיתא במדרש רבי תנחומא:]

אות פ
דקשה לרש"י למה הביא עליהן הערוב דדם וצפרדע היה כדי להלקות יראתם וכנים כדי להראות שאין יכולת לחרטומים להוציאן ומה טעם על הערוב ולכן פירש ויש טעם כו'.

[רש"י: (כ) תשחת הארץ - נשחתה הארץ [צ] אתחבלת ארעא:]

אות צ
דקשה לרש"י דתשחת הארץ משמע לשון עתיד הא כבר היתה נשחתה לכך הביא ראיה מהתרגום שמפרש אתחבלת שהוא לשון עבר או בינוני.

[רש"י: (כא) זבחו לאלוהיכם בארץ – במקומכם [ק], ולא תלכו במדבר:]

אות ק
דקשה לרש"י וכי בשמים יזבחו ועל זה פירש ולא תלכו למדבר כמו שאתם אומרים לילך במדבר ולזבוח שם.

[רש"י: (כב) תועבת מצרים - יראת מצרים.
כמו (מלכים ב' כב יג) ולמלכום תועבת בני עמון, ואצל ישראל קורא אותה [ר] תועבה.
ועוד יש לומר בלשון אחר תועבת מצרים, דבר שנאוי הוא למצרים [ש] זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים:
ולא יסקלנו - בתמיה:]

אות ר
רצונו לומר לישראל היה אומר כן לא למצרים.

אות ש
רצונו לומר תועבה פירוש שנאה ולפי זה מצי למימר דלמצרים עצמן אומר כן.

[רש"י: (כז) ויסר הערב - ולא מתו כמו שמתו הצפרדעים [ת], שאם מתו היה להם הנאה בעורות:]

אות ת
ואם תאמר היה לו לפרש כן גבי וסר הערוב מפרעה ויש לומר דדרך משה לומר לשון הסרה בתפלתו במקום מיתה שהרי לעיל כשהתפלל על הצפרדעים אמר וסרו הצפרדעים וגו' וכתיב אחר כך וימותו הצפרדעים אבל כאן כתיב ויסר במקום וימותו הצפרדעים משמע שלא מתו הוצרך לפרש בו טעם ומפני שמלת ויסר הוא פירוש וסר דלעיל מיניה שהוא קודם ויעתר פי' מלת ויסר קודם מלת ויעתר ואף על פי שהוא אחריה (הרא"ם).