וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
וכי לא היה הדבור אלא למשה בלבד, ומה תלמוד לומר אל משה ואהרן?
כשם שהיה משה כלול לדברות, כך אהרן.

ומנין שלא דבר עם אהרן?
דכתיב: ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, למשה ולא לאהרן, אף כאן למשה ולא לאהרן.

ומפני מה לא דבר עם אהרן?
בשביל כבודו של משה.
אם כן, נמצאת ממעט כבוד אהרן?!
לא. ששניהם שווים.

וכן אתה מוצא כל מקום ששניהם במקום אחד, שניהם שווים.
ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים (בראש' ב ד), שניהם שווים.
כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב), שניהם שווים.
ויהושע בן נון וכלב בן יפנה (במדבר יד ו), שניהם שווין.
ומשה ואהרן, שניהם שוין.

בארץ מצרים
חוץ לכרך.
וכן אתה מוצא שלא נמצאת שכינה במצרים, שנאמר: ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שמו' ט כט).

למה?
שהייתה ארץ מצרים מלאה גלולים.
לכך כתיב בארץ מצרים ולא בתוך מצרים.

ולמה נמצאת שכינה במצרים?
ללמדך עד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדבור.
משנבחרה ארץ ישראל, נפסלו כל הארצות.

עד שלא נבחרה ירושלים, היה כל ארץ ישראל כשרה לדבור.
משנבחרה ירושלים, נסתלק הדבור מארץ ישראל.

עד שלא נבחר בית העולמים, הייתה ירושלים ראויה לשכינה.
משנבחר בית העולמים, יצתה ירושלים, דכתיב: כי בחר ה' בציון, איווה למושב לו (תהלי' קלב יג). ואומר, זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אויתיה ( שם שם יד).

עד שלא נבחר אהרן, היו כל ישראל ראוין לכהונה, שנאמר: ברית מלח עולם היא וגו' (במד' יח יט).
משנבחר, נפסלו ישראל, שנאמר: והייתה לו ולזרעו אחריו ברית וגו' (שם כה יג).

עד שלא נבחר דוד, היו כל ישראל ראוין למלכות.
משנבחר דוד, יצאו כל ישראל, שנאמר: לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה לה' אלהי ישראל (עזרא ד ג).

ולמה נדבר עם הנביאים בחוצה לארץ?
בזכות אבות, שנאמר: כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' (ירמי' לא יד).
וכתיב: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' (שם שם ה).
ואף בחוצה לארץ לא נדבר עם הנביאים, אלא במקום טהור.
שכן את מוצא בדניאל: ואני הייתי על אובל אולי (דני' ח ב).
וכן ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל (שם י ד).
וכן יחזקאל אומר: ואני בתוך הגולה על נהר כבר (יחזק' א א), זה חדקל.
משנדבר עמו בחוצה לארץ, היה מדבר עמו בארץ, שנאמר: קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך (שם ג כב):


החדש הזה לכם
רבי ישמעאל אומר:
הראה לו הירח בלילה ואמר לו: כזה אתם רואים וקובעים כן הלכה לדורות.
ולמד להם מולד לבנה ואמר להם: עד עכשיו אני הייתי מעבר את השנים, הרי כבר מסרתי לכם, מעכשיו התחילו למנות.

החודש הזה
זה ניסן ואין אחר ניסן.
מדתשרי כתיב בו: חג האסיף תקופה.
ללמדך, חדש שיש בו חג וקרוי אסיף.
ותקופת השנה, ששנה יוצאה בו וקרוי שביעי, זה תשרי, שהוא שביעי לניסן.

החדש הזה
זה ניסן. זכר לדבר, בחדש הראשון הוא חדש ניסן (אסתר ג ז), והוא ראש חדשים, וראש לרגלים, דכתיב בתחילה: חג המצות, וחג השבועות, וחג הסוכות:


ויהי בחצי הלילה
יוצרו חלקו.

וה' הכה כל בכור
הוא בעצמו ולא על ידי שליח. אפילו היה אדם במקום אחר ובכורו במצרים, מת.
כוש ופוט ולוד מנין שמתו בכוריהם?
שנאמר: ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם (תהל' עח נא).

מבכור פרעה
הוא נשתייר מכל הבכורות, לקיים מה שנאמר: ואולם בעבור זאת העמדתיך.
ובעל צפון נשאר מכל אליליהן, להטעותן בו, לקיים מה שנאמר: משגיא לגויים ויאבדם (איוב יב כג).

עד בכור השבי.
השבויים למה לקו?
לפי שהיו שמחים בכל גזרות שגזרו מצרים על ישראל, הדא הוא דכתיב: שמח לאיד לא ינקה (משלי יז ה).
ולא תאמר שבויים בלבד, אלא אף עבדים ושפחות, שנאמר: עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים, שהיו משעבדין לרחיים.

עד בכור בהמה.
שלא יאמרו: יראתנו קשה, שלא שלטה בהם פורענות.

ויקם פרעה לילה.
יכול בג' שעות כדרך שהמלכים עומדין?
תלמוד לומר: לילה.

יכול על ידי שדה ושדות?
תלמוד לומר: הוא. הוא היה מחזיר על פתחיהן של עבדיו ומעמידן כל אחד ואחד ממקומו והולך עימהם ואומר: היכן משה ואהרן שרוין?
שנאמר: ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו.
אמר ליה משה: כך ציונו הקדוש ברוך הוא, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וכי גנבים אנחנו שנצא בלילה, לא נצא, אלא ביד רמה לעיני כל מצרים.

ולמה בא הוא ועבדיו?
לומר לך, שבשעה שאמר ליה פרעה אל תוסף ראות פני!
אמר ליה משה: כן דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך, ולא נצא מכאן עד שירדו כל עבדיך אלה אלי וגו'. מכאן שחלק משה כבוד למלכות, שלא אמר ליה: אתה וכל עבדיך.
אף הקדוש ברוך הוא ציוה למשה ולאהרן לחלוק לו כבוד, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה.
ויוסף חלק כבוד למלכות, בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה (ברא' מא טז).
יעקב חלק כבוד למלכות, ויתחזק ישראל וישב (שם מח ב).
אליהו חלק כבוד למלכות, ויד ה' הייתה אל אליהו וגו' (מ"א יט א).
חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד למלכות, וכן דניאל.

קומו צאו.
אמרתי לכם: מי ומי ההולכים?
אמרתם: בנערינו ובזקנינו נלך,

קומו צאו גם אתם גם בני ישראל.
אמרתי: רק צאנכם ובקרכם יוצג.
אמרתם: גם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה,
גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, ולוואי שתלכו כבר.
אמרתם: גם אתה תתן בידינו וגו'.
קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אותי:


וישא העם את בצקו טרם יחמץ
לא החמיץ.
וכן לעתיד לבוא, ישבות מעיר מלוש בצק עד חומצתו (הושע ז ד).

משארותם,
זה שיורי מצה ומרור.
אתה אומר: שיורי מצה ומרור, או אינו אלא פסחים?!
כשהוא אומר: לא תותירו ממנו עד בקר, הרי שיורי פסחים.

על שכמם
וכי לא היה להם בהמה, והא כתיב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר ומקנה כבד?!
אלא שהיו מחבבין את המצווה, לכך כתיב על שכמם.

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות
למה?
שהכסות חביבה עליהן יותר מכסף וזהב.

וה' נתן את חן וגו'
עדיין אינן שואלין והן נותנין להם.

וינצלו את מצרים
אפילו עבודה זרה של כסף ושל זהב, ניתכת וחזרה כבתחילה ונטלו את הכל. ובזת הים גדולה מבזת מצרים, שנאמר, ותבואי בעדי עדיים וגו' (יחזקאל טז ז):


ויסעו בני ישראל מרעמסס.
מרעמסס לסכות ארבעים פרסה, והיה קולו של משה נשמע מסוכות.
ואל תתמה, שהרי אבק שזרק, הלך מהלך ארבעים יום, שנאמר: והיה לאבק על כל ארץ מצרים, ומצרים מהלך ארבעים יום, וכל שכן קולו.

רבי עקיבא אומר:
סכות, אלו עננים, כעניין שנאמר: כי על כל כבוד חופה (ישעי' ד ה).
וכן לעתיד לבוא, וסוכה תהיה לצל יומם וגו' (שם שם ו).

לבד מטף
קטנים ונשים.

ויאפו
לשו ולא הספיקו לאפות עוגות. ואין עוגה אלא לשון חררה, שנאמר: אך עשי לי משם עוגה קטנה (מ"א יז יג).
נס גדול נעשה להן, שאכלו ממנו שלושים יום שישים פעמים, עד שירד להן את המן.

וגם צדה לא עשו להן
להודיע שבחן של ישראל, שלא אמרו היאך נצא למדברות ולים ואין לנו צידה.
מלמד, שהאמינו. ועליהם מפורש בקבלה, הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' (ירמי' ב ב).

ומה שכרן?
קדש ישראל לה' (שם שם ג).

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה.
וכתיב: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראש' טו יג).
הרי שני פסוקים מכחישין זה את זה.

כיצד?
עד שלא נולד יצחק, נגזרה גזירה. ומשנולד יצחק, חשב הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי גר יהיה זרעך (שם). ואברהם חשב משעת הגזרה.
כתיב: ארבע מאות שנה.
וכתיב: דור רביעי ישובו הנה (שם שם טז),

הא כיצד?
עשו תשובה, אגאלם לדורות. ואם לאו, לשנים.

ויהי מקץ שלשים שנה וגו'
כשהגיע הקץ, לא עיכבם כהרף עין.
בט"ו בניסן נגזרה גזירה ונדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים.
בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו על יצחק.

בט"ו בניסן נולד יצחק.
בחמשה עשר בניסן נגאלו ממצרים.

בט"ו בניסן עתידין להגאל משעבוד גליות. ויהי מקץ שלשים שנה, קץ אחד לכולם.
ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה, שבו עתידין להיגאל, דברי רבי יהושע.

רבי אליעזר אומר:
בתשרי עתידין להגאל, שנאמר: תקעו בחדש שופר וגו' (תהל' פא ד).

הוא הלילה הזה
הוא הלילה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, בלילה הזה אני גואל את בניך.

שמורים
צריכין ישראל להשתמר בו בלילה:


ויאמר ה' אל משה זאת חקת הפסח.
יש פרשיות כלל בתחילה ופרט לבסוף, אלו הן:
ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים ( שמות יט ו), פרט.
אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (שם), כלל.

זאת חקת התורה ויקחו אליך פרה (במדב' יט ב), כלל.
אדומה, פרט.

זאת חקת הפסח, כלל.
כל בן נכר, פרט.

כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט.
זאת חקת הפסח, אין לי, אלא פסח מצרים.

פסח דורות מנין?
תלמוד לומר: ככל חוקותיו וככל משפטיו תעשו אותו (שם ט ג).

כל בן נכר,
אחד ישראל רשע, ואחד נוכרי במשמע.

כל עבד איש מקנת כסף,
עבד איש ולא עבד אשה וקטן?
תלמוד לומר: מקנת כסף, מכל מקום.

תושב ושכיר
תושב, זה גר שאינו עובד עבודה זרה בלבד, אבל שאר איסורין עושה.
שכיר, זה עובד עבודה זרה.
מה תושב ושכיר האמור בפרשת פסח פסל בו את הערל, אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל.

בבית אחד יאכל
והא כתיב, על הבתים אשר יאכלו אותו בהם?!
הא למדנו שנאכל פסח בשני מקומות.

ומה אני מקיים בבית אחד?
בחבורה אחת.

כיצד?
בשני מקומות היו יושבין ונבקעה עליהם קורה, יצאו לחוץ. ירדו עליהם גשמים ונכנסו לבית, הרי זו בשני מקומות.

אם כן, מהו לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה?
חוץ לחבורה.

מן הבשר
בשר שבחוצה לעצם ולא מה שבתוך העצם.

ועצם לא תשברו בו
בו לא תשברו, ושאר קדשים קלים אינו עובר על מצוות לא תשברו.

כל עדת ישראל
למה?
לפי שנאמר: משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, מגיד שפסח דורות בערבוביא.

וכי יגור אתך גר
יכול כשנתגייר יעשה פסח מיד?
תלמוד לומר: והיה כאזרח הארץ.
מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד ואם נתגייר בין ב' פסחים, יעשה פסח שני.

המול לו כל זכר
מילת זכרים ומילת עבדים מעכבין בו.

הרי שהיו לפניו ב' מצוות, מצוות מילה ומצוות פסח, איזו מהן קודם?
המול לו כל זכר קודם, ואחר כך ואז יקרב לעשותו.

תורה אחת
השוה הכתוב גר לאזרח לכל מצוות האמורות בתורה: