וחזקתי את לב פרעה
שהיה לבו ספק אם לרדוף אם לא.

ואכבדה בפרעה
בפרעה תחילה, שהוא התחיל בעבירה תחלה, שנאמר: ויצו פרעה לכל עמו לאמר (שמות א כב), וכן ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים ( שם ה ו), לפיכך ממנו התחילה הפורענות, כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך, ואחר כך את עמך בדבר.
כיוצא בו, וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה (ברא' ז כג). מאדם שהוא התחיל בעבירה, ואחר כך בהמה ורמש.
כיוצא בו, ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים מקטן, ואחר כך ועד גדול (שם יט יא). כיוצא בו, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם, ואחר כך ועד בהמה (שמו' יב יב).
כיוצא בו, הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, ואחר כך ואת בהמתם (דבר' יג טז).
כיוצא בו, וצבתה בטנה, ואחר כך ונפלה יריכה (במדבר ה כז). הבטן שהתחיל, ממנו התחילה הפורענות.

והלא דברים קל וחמר, ומה המתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות, המתחיל במצווה ומידה טובה מרובה, על אחת כמה וכמה!


ואכבדה בפרעה
מגיד שכשיפרע הקדוש ברוך הוא מן האומות, שמו מתגדל בעולם, שנאמר: ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגויים, תרשיש, פול, ולוד מושכי קשת, תובל, ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגויים (ישע' סו יט).

וכתיב: כה אמר ה', יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מידה עליך יעבורו, ולך יהיו אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד (שם מה יד).

מה כתיב אחריו?
אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע.

וכן הוא אומר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו (יחז' לח כב).

מה כתיב אחריו?
והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'.
ואומר: ויהי בשלום סכו ומעונתו בציון, שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה (תהל' עו ג-ד), נודע ביהודה אלוהים (שם שם ב):


ויקח שש מאות רכב בחור
משל מי היו?
אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר: וימת כל מקנה מצרים.
אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר: הנה יד ה' הויה במקנך וגו'.
אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר וגם מקננו ילך עמנו וגו'?!
אלא משל הירא את דבר ה' מעבדי פרעה.
הרי למדנו, שהירא את דבר ה', הם היו תקלה לישראל.

מכאן אמרו:

טוב שבגויים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו.

ופרעה הקריב
הקריב את הפורעניות לבוא עליו, והקריב את ישראל לתשובה.
כיון שראו ששבו ישראל לאחוריהם וחנו לפני פי החירות לפני בעל צפון, אמר פרעה: בעל צפון הסכים על גזרתי לאבדם במים.
התחיל לזבח לקטר ולנסך לעבודה זרה. לכך נאמר: ופרעה הקריב:


וישאו בני ישראל וגו' וייראו מאד ויצעקו
תפשו אומנות אבותיהם.
באברהם כתיב: ויקרא שם אברם בשם ה' (בר' יג ד).
ביצחק כתיב: ויצא יצחק לשוח בשדה (שם כד סג).
ביעקב כתיב: ויפגע במקום (שם כח יא). אין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפילה ואל תפגע בי (ירמיה ז טז).
ואומר: אל תיראי תולעת יעקב (ישע' מא יד).

למה נמשלו ישראל לתולעת?
לומר לך, מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיה, והיא רכה ומכה את הקשה,
כך אין להם לישראל אלא תפילה.
שהאומות נמשלו כארזים, שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון (יחז' לא ג).
ואומר: וישבר ה' את ארזי הלבנון (תהל' כט ה).
וכשהן מתגברים עליהם, חוזרים בתשובה וצועקים ומתפללין.

וכן הוא אומר: ואני נתתי לך שכם אחד וגו' (ברא' מח כב).
וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר, כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני (תהל' מד ז)?!
אלא חרבי זו תפילה.
וקשתי זו בקשה.

וכן הוא אומר: וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה וגו' (דברי' לג ז).
וכן דוד אומר: אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת (ש"א יז מה).
וכן הוא אומר: אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' (תהל' כ ח).
וכן הוא אומר: ויקרא אסא אל ה' אלהיו ויאמר, ה' אין עמך לעזר בין רב לאין כח, עזרנו ה' אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה, ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש (דה"ב יד י).
במשה הוא אומר: וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו', וירדו אבותינו מצרימה וגו', ונצעק אל ה' וישמע קולנו ( במדב' כ יד-טז).

אמר להם: אתם מתנאים על שהורישו לכם אבותיכם, הקול קול יעקב (ברא' כז כב), וישמע ה' את קולנו ( דב' כו ז), ואנו על מה שהוריש לנו אבינו, ועל חרבך תחייה (ברא' כז מ).
ואף כאן: ויצעקו בני ישראל אל ה', תפשו אומנות אבותיהן.
וכשהן צועקין, הקדוש ברוך הוא מצוי להם, שנאמר: ובקשתם משם את ה' אלוהיך ומצאת (דברים ד כט):


ואתה הרם את מטך
עשרה נסים נעשה להם על הים:
נבקע להם הים ונבקע כמין כפה, שנאמר: נקבת במטיו ראש פרזיו וגו' (חבקוק ג יד).
ונחלק לשנים עשר שבילים, שנאמר: ונטה ידך על הים ובקעהו.
ונעשה יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה.
ונעשו כמין טיט, שנאמר: דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (שם שם טו).
ונעשו המים פרורים, שנאמר: אתה פוררת בעזך ים (תהלי' עד יג).
ונעשו סלעים סלעים, שנאמר: שברת ראשי תנינים על המים (שם).
ונעשו גזרים, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים (שם קלו יג).
ונעשו ערמות ערמות, שנאמר: וברוח אפיך נערמו מים. ונעשו כמו נד, שנאמר: נצבו כמו נד. ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין.
וקפאו המים ונעשו ככלי זכוכית, שנאמר: קפאו תהומות.

רבי יהודה אומר:
הרי מקראות עשר ממקומות הרבה.
משל לאחד, שהיה מהלך בדרך והיה מנהיג בנו לפניו.
באו ליסטים לשבותו מלפניו, החזירו לאחוריו.
בא הזאב, נטלו מאחוריו, נתנו לפניו.
ראה לסטין מאחוריו וזאב מלפניו, נתנו על זרועותיו.

אף כך הקדוש ברוך הוא לישראל.
הים לפניהם ומצרים לאחוריהם, קחם על זרועותיו.
התחיל מצטער, פירש עליו בגדו, שנאמר: פרש ענן למסך (תהל' קה לט).
הרעיב, נתן לו לחם, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם.
צמא, נתן לו מים, שנאמר: ויוציא נוזלים מסלע (שם עח טז).

כנגדן אמרו ליה ישראל עשר שירות:
הראשונה במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישע' ל כט).
השנית על הים, שנאמר: אז ישיר משה.
השלישית על הבאר: אז ישיר ישראל את השירה (במדב' כא יז).
הרביעית אמר משה: ויהי ככלות משה לכתוב וגו' ( דברי' לא כד).
החמישית, אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי (יהוש' י יב).
השישית, ותשר דבורה וברק בן אבינועם ( שופט' ה א).
השביעית, וידבר דוד לה' את דברי השירה (ש"ב כב א).
השמינית, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלי' ל א).
וכי דוד חנכו, והרי שלמה חנכו?!
אלא מתוך שדוד נתן נפשו עליו, נקרא על שמו.

כיוצא בו, ותתצב אחותו. והלא אחות שניהם הייתה?!
אלא שנתנה נפשה עליו, נקראת על שמו.

כיוצא בו, ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה (ברא' לד כה).
והלא אחות כל השבטים הייתה?!
אלא מתוך שנתנו נפשם עליה, נקראת על שמם.

כיוצא בו, על דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם (במדבר כה יח).
וכי אחותם הייתה?!
אלא מתוך שנתנה נפשה על אומתה, נקראת על שמם.