אז ישיר, ויאמינו בה'
לפיכך זכו לירש את הארץ.
אתה מוצא בשכר אמנה שהאמין אברהם אבינו בה', ירש העולם הזה והעולם הבא, שנאמר:
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (ברא' טו ו).
וכן ויאמן העם (שמות ד לא).
וכתיב: אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאווה (תהלי' לא כד).
וכן במשה: ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמות יז יב).
ואומר: זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלי' קיח כ).
אלו בעלי אמנה, שנאמר: פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישע' כו ב).
השער הזה בעלי אמנה נכנסין בו, שנאמר: טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, להגיד בבקר חסדך וגו' (תהל' צב ב-ג).

מה כתיב בתריה?
כי שמחתני.

מי גרם לנו לשמחה זו?
אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכולו לילות, כדכתיב: ואמונתך בלילות (שם).
וכתיב: וצדיק באמונתו יחיה (חבק' ב ד).
וכתיב: חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג כג).
ואין הגליות עתידות להיגאל, אלא בשכר אמנה, שנאמר: אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה וגו' (שה"ש ד ח).
ואומר: וארשתיך לי באמונה (הושע ב כב).

הא למדת, שגדולה אמנה.
שבשכר אמנה, שרתה עליהם שכינה ואמרו שירה, שנאמר: ויאמינו בה'.

אז ישיר משה
ואומר: ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו (תהילים קו יב).

אז ישיר
לשעבר.
ויש אז לעתיד.

כיוצא בדבר אתה אומר:
אז הוחל לקרא בשם ה' (ברא' ד כו),
אז אמרה חתן דמים ( שמות ד כו),
אז ישיר, אז ישיר ישראל (במדב' כא יז),
אז ידבר יהושע (יהושע י יב),
אז אמר דוד (דה"א טו ב),
אז אמר שלמה (מ"א ח יב), כולהון לשעבר.

ויש אז לעתיד, ואלין אנון לעתיד:
אז תראי ונהרת (ישעי' ס ה),
אז יבקע כשחר אורך (שם נח ח),
אז ידלג כאיל (שם לה ו),
אז תפקחנה עיני עורים (שם שם ה),
אז תשמח בתולה ( ירמי' לא יב),
אז ימלא שחוק וגו' אז יאמרו בגוים (תהל' קכו ב),
כל אלו לעתיד.

מכאן למדנו תחיית המתים מן התורה.

משה ובני ישראל
משה שקול כנגד כל ישראל.

דבר אחר:
משה ובני ישראל
משה אמר שירה כנגד כל ישראל.

את השירה הזאת
וכי שירה אחת היא, והלא עשר שירות הן כדמפרש לעיל. שירה שמינית, מזמור שיר חנכת הבית לדוד (תהלי' ל א). והלא שלמה חנכו, שנאמר: ויחנכו את בית ה' המלך וכל בני ישראל (מ"א ח סג)?!
אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו, נקרא על שמו.

וכן הוא אומר: זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי וגו', עד אמצא מקום לה' וגו', הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער (תהל' קלב א-ו).

ראה מה כתיב בו?
ועתה ראה ביתך דוד (מ"א יב טז).
הא למדת, לפי שנתן נפשו עליה, נקראת על שמו.

וכן משה נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו.
ומנין שנתן נפשו על התורה?
שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד כח).

ומנין שנקרא על שמו?
דכתיב: זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב).

נתן נפשו על ישראל, ועתה אם תשא חטאתם וגו' (שמות לב לב). ונקראו על שמו, ויזכור ימי עולם משה עמו (ישע' סג יא).
וכתיב: לך רד כי שחת עמך (שמות לב ז).
נתן נפשו על הדינין, דכתיב: ויאמר לרשע למה תכה רעך (שם ב יג).
מלפני הדין ברח ולדין חזר.

צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ( דברי' לג כא).
והלא המשפט לאלהים הוא?!
אלא לפי שנתן נפשו עליו, נקראת על שמו.

וכן כתיב ביהושפט: ויועץ אל העם ויעמד משוררים לה' ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו (דה"ב כ כא).

מה נשתנה הודיה זו מכל ההודיות שבתורה?
שנאמר בכולן כי טוב, וכאן לא נאמר בה כי טוב, כביכול לא הייתה שמחה לפניו במרום על אבודן של רשעים.
ומה על אבודן של רשעים אין שמחה לפניו, על אבודן של צדיקים על אחת כמה וכמה!
שצדיק אחד לפניו שקול כנגד כל העולם, שנאמר: וצדיק יסוד עולם (משלי י כה).

שירה התשיעית של שלמה, שיר השירים.
העשירית לעתיד, מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה (תהילים צח א):


לה'
יאמרוה ולא לבשר ודם.

אימתי?
הושיעה לו ימינו וזרוע עזו (שם).
אותו הימין הגדול שכתוב, השיב אחור ימינו (איכה ב ג).

ויאמרו לאמר
מהו לאמר?
רבי אלעזר בן תדייא אומר:
משה פתח תחילה, וישראל גומרין. כי גאה גאה.
משה אמר: עזי וזמרת יה.
וישראל אומרים: ויהי לי לישועה.

משה אמר: ה' איש מלחמה.
וישראל אומרים ה' שמו.
כולם כעניין הזה.

מהו אשירה לה'?
נאה שירה לה', נאה גבורה לה', נאה גדולה לה'.
וכן דוד אומר: לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת (דה"א כט יא).

מלך בשר ודם מקלסין אותו שהוא גיבור, והוא חלש. חכם, עשיר, רחמני, נאה, ומחניפין לו. אבל הקדוש ברוך הוא:
האל הגדול הגיבור והנורא (דברי' י יז).
ה' עזוז וגיבור ה' גיבור מלחמה (תהל' כד ח),
ה' כגיבור יצא (ישע' מב יג),
מאין כמוך ה' וגו' (ירמי' י ו).

אומרין שהוא עשיר:
הוא יקיר הן לה' אלוהיך השמים ושמי השמים וגו' (דבר' י א).
וכתיב: אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו (תהל' צה ה),
לה' הארץ ומלואה (שם כד ד),
לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח),
הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה (יחז' יח ד).

שהוא חכם:
ה' בחכמה יסד ארץ ( משלי ג יט).
עמו חכמה וגבורה, עמו עוז ותושיה. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (שם ב ו).
ואומר: יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דני' ב כא).
ואומר: כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמ' י ז).

אומרין שהוא רחמני, הוא יותר:
כי אל רחום ה' אלוהיך (דבר' ד לא),
רחום וחנון ה' (תהל' קג ח),
טוב ה' לכל (שם קמה ט),
לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דני' ט ט).

אומרים שהוא דיין אמת:
כי המשפט לאלהים הוא (דבר' א יז),
אלוהים ניצב בעדת אל בקרב אלוהים ישפט (תהל' פב א).
ואומר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דבר' לב ד).

אומרים שהוא נאמן, הוא יותר:
האל הנאמן (שם ז ט),
אל אמונה (שם לב ד).

אומרים שהוא משובח, הוא יותר:
שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה' (תהלי' פט ז).
ואומר: אל נערץ בסוד קדושים רבה (שם שם ח).
ואומר: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (שם שם ט).
ה' אלוהים צבאות, בתוך צבא שלו.
ואומר: אין כמוך באלהים ה' ( שם פו ח).
ואומר: דודי צח ואדום, ראשו כתם פז, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש (שה"ש ה י-טו).

רבי יוסי הגלילי אומר:
מפי עוללים ויונקים יסדת עז (תהלי' ח ג).
עוללים, אלו שבמעי אמן, שנאמר: או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור (איוב ג טז). יונקים, אלו שיונקים משדי אמן, שנאמר: אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב טז).

רבי אומר:
עוללים, אלו שבחוץ, שנאמר: להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט כ).
ואומר: עוללים שאלו לחם (איכה ד ד).
ואלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה.

רבי מאיר אומר:
אף עוברין שבמעי אמן אמרו שירה, שנאמר: במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל (תהלי' סח כז).
ואף מלאכים אמרו שירה, שנאמר: ה' אדנונו מה אדיר שמך בכל הארץ (שם ח ב):


כי גאה גאה
גאוני וגאיתיו.
גאוני במצרים, בני בכורי ישראל (שמות ד כב).
גאיתיו במצרים, השיר יהיה לכם כליל וגו' ( ישע' ל כט).

גאוני על הים, ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה וגו'.
גאיתיו על הים, אשירה לה'.

כי גאה גאה
בעולם הזה, ועתיד להתגאות לעולם הבא, שנאמר: כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן, ועל כל ההרים הרמים וגו', ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה, ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה, ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, והאלילים כליל יחלוף (ישע' ב יב- יח).

דבר אחר:
גאה
על כל המתגאים, שכל המתגאים, במה שהן מתגאים, בו נפרע מהם.
מצרים לקו במים על שנתגאו במים.

דור המבול כתיב בהם: שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל, ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון, יישאו בתוף וכינור וישמחו לקול עוגב, ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו (איוב כא י-טו).
אמרו: אין אנו צריכין לטיפת גשמים, אלא, ואד יעלה מן הארץ וגו' (ברא' ב ו).
אמר להן הקדוש ברוך הוא: בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאין לפני?!
בה אני נפרע מכם, שנאמר: ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וגו', וימח את כל היקום וגו' (שם ז יב-כג).

רבי יוסי בן דורמסקית אומר:
הן נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תחתון.
הקדוש ברוך הוא פתח עליהן מעיינות מלמעלה ומלמטה כדי לאבדן, שנאמר: ביום הזה נבקעו כל מעיינות וגו' (שם שם יא).

אנשי מגדל במה שנתגאו, בו נפרע מהן.
הם אמרו: הבה נבנה לנו עיר וגו' (שם יא ד).
בו נפרע מהן, שנאמר: הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו', ויפץ ה' אותם ( שם שם ז-ח).

אנשי סדום במה שנתגאו, בו נפרע מהם.
מה כתיב בהן?
ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש, מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל ( איוב כח ה-ח).
אמרו: אין אנו צריכין שיבוא אדם מעוברי דרכים אצלנו. (אלא) הרי מזון יוצא מאצלנו, וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות משלנו. בואו ונשכח תורת הרגל מארצנו.
אמר להן הקדוש ברוך הוא: בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים?!
אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר: פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו ( שם שם ד). וכתיב: לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, ישליו אוהלים לשודדים ובטחות למרגיזי אל (איוב יב ה-ו).

מי גרם להם?
לאשר הביא אלוה בידו (שם).

וכן הוא אומר: הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה (יחז' טז מט).
וכן הוא אומר, לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים (ברא' יג י).

מה כתיב שם?
ותשקין את אביהן יין בלילה הוא (שם יט לג).

מנין היה להם יין במערה?
אלא שזמן להם המקום יין, כמה שנאמר: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד יח).
אם כך זמן הקדוש ברוך הוא למכעיסיו. לעושי רצונו, על אחת כמה וכמה!

וכן פרעה במה שנתגאה, בו נפרע ממנו.
ויקח שש מאות רכב (שמות יד ז), לפיכך מרכבות פרעה וחילו ירה בים.

וכן סיסרא במה שנתגאה בו נפרע ממנו.
ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל (שופטי' ד יג). לפיכך, משמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שם ה כ).

שמשון במה שנתגאה, בו נפרע ממנו.
שנאמר: ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שם יד ג). לפיכך, ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה (שם טז כא).

רבי יהודה אומר:
תחילת קלקלתו בעזה הייתה, שנאמר: וירד שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה (שם שם א), לפיכך לא היה עונשו אלא בעזה.

וכן אבשלום במה שנתגאה, בו נפרע ממנו.
שנאמר: וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד, מכף רגלו ועד קודקדו לא היה בו מום, ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח (ש"ב יד כה-כו).

רבי נהוראי אומר:
נזיר היה והיה מגלח אחת לשלושים יום, שנאמר: והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח.

רבי יהודה אומר:
נזיר עולם היה והיה מגלח לשנים עשר חדש, שנאמר: ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון, כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה' (ש"ב טו ז-ח).

רבי אומר:
כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים להיות מגלחין מערב שבת לערב שבת.
וכן הוא אומר: ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר (שם יח ט).

וכן סנחריב במה שנתגאה, בו נפרע ממנו.
שנאמר: ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון, ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו ואבואה מלון קצו יער כרמלו, אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ"ב יט כג-כד).
לפיכך, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף, וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים (שם שם לה).

הגדול שבהם ממונה על מאה ושמונים וחמישה אלף, והקטן שבהן ממונה על אלפים איש, שנאמר: ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים (שם יח כד).
וכתיב: זה הדבר אשר דבר ה' עליו, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים, את מי חרפת וגידפת ועל מי הרימות קול ותישא מרום עיניך על קדוש ישראל (שם יט כא-כב).

וכן נבוכדנצר במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר: ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה, ממעל לכוכבי אל ארים כיסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון, אעלה על במתי עב, אדמה לעליון, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (ישע' יד יג-טו).

וכן בצור במה שנתגאה נפרע ממנו.
צור, את אמרת אני כלילת יופי, בלב ימים גבוליך, בוניך כללו יפיך (יחז' כז ג-ד). הנני עליך צור והעליתי עליך גויים רבים כעלות הים לגליו (שם כו ג).

וכן בנגיד צור במה שנתגאה, בו נפרע ממנו.
בן אדם אמר לנגיד צור כה אמר אדני אלוהים יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלוהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלוהים וגו', מותי ערלים תמות ביד זרים (יחז' כח ב-י).
הא, במה שהגויים מתגאין, בו נפרע מהן. לכך נאמר: כי גאה גאה:


סוס ורוכבו.
וכי סוס אחד היה?!
אלא כולם כסוס אחד לפניו.
וכן כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב וגו' (דב' כ א), כסוס אחד לפניו.

ורוכבו
והלא כבר נאמר: ויקח שש מאות רכב.
ואומר: מרכבות פרעה וחילו?!
אלא כשישראל עושים רצונו של מקום, הרי כל הגויים לפניו כסוס ורכב אחד.

סוס ורוכבו רמה בים,
מגיד שהסוס קשור ברכב ורכב קשור בסוס, עולין למרום ויורדין לתהום ואין נפרדין זה מזה.

רמה בים,
ירה בים, כיצד יתקיימו שני מקראות אלו.

רמה
שהיו עולין למרום.

ירה
שהיו יורדין לתהום ואין נפרדין זה מזה.

דבר אחר:
רמה
שראה שרה של מצרים נופל.
וכן את מוצא, שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומות לעתיד לבא, עד שנפרע משריהם תחלה, שנאמר: והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישע' כד כא).
וכן איך נפלת משמים הילל בן שחר, ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גויים ( שם יד יב).
וכן כי רוותה בשמים חרבי, ואחר כך הנה על אדום תרד (שם לד ה).

דבר אחר:
מצרים במידה שמדדו, מודדת להם.
הם אמרו: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו,
לפיכך תהומות יכסיומו.

הם לקחו שש מאות רכב,
לפיכך מרכבות פרעה וגו'.

הם ושלישים על כלו,
לפיכך ומבחר שלישיו טבעו.

הם וימררו את חייהם בחומר,
לפיכך דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (חבקוק ג טו):


תהומות יכסיומו.
וכי תהומות יש שם, והלא עשוניות היא, אלא מלמד שעלה תהום התחתון ותהום העליון והיו המים נלחמים בהן בכל מיני פורעניות. כמו אבן.
הם אמרו: וראיתן על האבנים,
לפיכך נעשה להן המים כאבנים.

דבר אחר:
כמו אבן
היא נקמת בינוניים.
הרשעים שבהן, נשרפין כקש.
והבינונים, כאבן.
והפקחין, צללו כעופרת:


ימינך ה' ימינך ה'
פשוטה לקבל שבים, שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה, שנאמר: לא ידון רוחי באדם לעולם (ברא' ו ג), ולא גמרת עליהם כלייה, עד שהשלימו רשעתן לפניך.

וכן אנשי המגדל נתת להם ארכה לעשות תשובה, ולא גמרת עליהן כלייה, עד שהשלימו רשעתן לפניך, שנאמר: ועתה לא יבצר מהם (שם יא ו). ואין ועתה אלא תשובה, שנאמר:
ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל וגו' (דבר' י יב).
ועתה ישראל שמע אל החקים (שם ד א),
ועתה שמע (ישע' מד א).

וכן אנשי סדום נתת להם ארכה, ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד, ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה וגו' (בראשי' יח כ- כא), ולא גמרת עליהן כלייה, עד שהשלימו רשעתן לפניך. וה' המטיר על סדום (שם יט כד).
עשו תשובה, מטר.
ואם לאו, גפרית ואש.

וכן במצרים לקו במכות אולי יעשו תשובה. כיון שלא עשו תשובה, לא נשאר בהם עד אחד.

ימינך ה' נאדרי בכח, ימינך
למה שני פעמים?
אלא כשישראל עושין רצונו של מקום, עושין שמאל ימין.
וכשאין עושין רצונו, כביכול עושין ימין שמאל, שנאמר: השיב אחור ימינו (איכה ב ג).

ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ( תהל' קיח טז).
כשהן עושין רצונו של מקום, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (שם קכא ד).
לא עשו רצונו, העירה, אל תזנח לנצח, ויקץ כישן ה' כגיבור מתרונן מיין (שם עח סה).

וכשהן עושין רצונו, חמה אין לי (ישע' כז ד).
אין עושין רצונו, וחרה אף ה' (דברי' יא יז).

כשהן עושין רצונו, ה' ילחם לכם.
אין עושין רצונו, ויהפך להם לאויב (ישעיה סג י),
ולא עוד אלא הופך רחמנותו לאכזריות, היה ה' כאויב בלע ישראל (איכה ב ה).

תרעץ אויב
לעתיד לבא.
וכן הוא אומר: בזעם תצעד ארץ (חבקוק ג יב).

תרעץ אויב
זה אדום, שנאמר: יען אמר האויב עליכם האח (יחזקאל לו ב):


וברוב גאונך
הרבית להתגאות כנגד כל הקמים לנגדך.

ומי הן?
אלו הקמים כנגד בניך.
מגיד שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד השכינה.
וכן הוא אומר: אל תשכח קול צורריך (תהל' עד כג). כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש (שם פג ג).

מפני מה?
על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך (שם שם ד).
וכתיב: הלא משנאיך ה', אשנא, ובתקוממיך אתקוטט (שם קלט כא).

מפני מה?
תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי (שם שם כב).
וכן הוא אומר: כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו (זכר' ב יב). עיני היה לו לומר, אלא שכנהו הכתוב.
כלומר, כביכול כלפי מעלן, וכנהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה.

כיוצא בו: ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותי (מלאכי א יג), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: בעוון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם (ש"א ג יג), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו: למה שמתני למפגע לך ואהיה עליך למשא (איוב ז כ), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא ימות (חבק' א יב), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל (ירמיה ב יא), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: וימירו את כבודי בתבנית שור אוכל עשב (תהל' קו כ), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: כבודי בקלון אמיר (הושע ד ז), אלא שכנהו הכתוב,
כיוצא בו: ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב (איוב לב ג), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: ואברהם עודנו עומד לפני ה' (בר' יח כג), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי (במדבר יא טו).
כיוצא בו: אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמנו ויאכל חצי בשרנו (שם יב יב), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו (מ"א יב טז), ובדברי הימים ( ב י טז) לאלהיו. זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (איכה ג כ), אולי יראה ה' בעיניו (ש"ב טז יב), אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת הגדולה. ולכך נקראו סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודורשין אותו.

וכן: והנם שולחים את הזמורה אל אפי (יחז' ח יז), והם תקנו אל אפם.
ואף כאן: כי הנוגע בכם נוגע בבבת עיני (זכרי' ב יב).
אלא ללמדך שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד שכינה.

וכן הוא אומר: אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' (שופטים ה כג). וכי הוא צריך עזרת אחרים?!
והוא אומר ועושה, ושלח בסנחריב מלאך ולא הרגם, אלא נשף בהם ויבשו.

אלא ללמדך שכל העוזר את ישראל, כאלו עוזר את השכינה.
ולפיכך כתיב: כי גאה גאה, הרבית להתגאות אצל הקמים כנגדך.

ומי הן?
אלו הקמים כנגד בניך.
את כדרלעומר מלך עילם, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו (ברא' יד טו).
מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו' ירדפם יעבר שלום וגו' (ישעיה סא ב- ג).

וכן הוא אומר: נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך, עמך נדבות ביום חילך בהררי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך, נשבע ה' ולא ינחם אתה כוהן לעולם על דברתי מלכי צדק, אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים (תהל' קי א-ה).

סיסרא וכל רכבו, שנאמר: ויזעק סיסרא את כל רכבו (שופטי' ד יג).
וכתיב: מן שמים נלחמו (שם ה כ).

סנחריב וכל המונו, שנאמר: ביד עבדיך חרפת וגו' אני קרתי ושתיתי (מ"ב יט כג- כד), וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב (דה"ב לב כא).

נבוכדנצר אמר: אעלה על במתי עב (ישע' יד יד).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה רצית לפרוש עצמך מן בני אדם, סוף בני אדם נפרשים ממך. לקצת ירחין תרי עשר, על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה, ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי, עוד מלתא בפום מלכא, קל מן שמיא נפל, לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך, ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדורך עשבא כתורין לך יטעמון וגו', בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין (דני' ד כו-ל).
כלא מטא על נבוכדנצר מלכא (שם שם כה).
בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה, בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה, באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה, אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא, בה שעתו נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידא די כתבא, אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינוהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכובתה דא לדא נקשן (שם ה א-ו).

עליו אומר: הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר, למען הביט על מעוריהם, שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל, תסוב עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך ( חבק' ב טו-טז). בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדיה (דני' ה ל):


קפאו תהומות,
עשאן כמין כפה.

בלב ים
היכן לבו של אדם נתון?
משני חלקים, כך קפא עליהם הים משני חלקים.
הים לא היה לו לב וניתן לו לב.
האלה לא היה לה לב וניתן לה לב, שנאמר: עודנו חי בלב האלה ( ש"ב יח יד).
השמים לא היה להן לב וניתן להן לב, שנאמר: וההר בוער באש עד לב השמים (דברי' ד יא).

יבוא הים שלא היה לו לב ונתן לו לב.
ויפרע מן המצרים שהיה להם לב, ושעבדו ישראל בכל מיני פורעניות.

תבוא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב.
ויפרע מאבשלום שהיה לו לב, וגנב שלוש לבבות, לב אביו, ולב בית דין, ולבב אנשי ישראל.

ויבואו השמים שלא היה להן לב ונתן להם לב.
ויורידו המן לישראל, שיש להן לב וקבלו את התורה בכל לב, ואהבו את קונם בכל לב:


ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור.
מדבר שור,
זה מדבר כזב, אמרו עליו על מדבר כזב, שהוא שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה, וכולו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר: המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ( דבר' ח טו).
אמר רבי יוסי בר חנינא:
היה בו נחשים כקורת בית הבד, ועקרבים מלא הזרת.

מעשה בשבור המלך שהיה עובר שם, ועברה קרובים שלו, ובלעה נחש.
עברה שניה, בלעה. שלישית, בלעה. היה שבור המלך מיצר, לא היה יודע מה לעשות.
אמרו לו חכמיו: הבא עשרה גיבורין וימלאו סרידות תבן.
הביא ועשו כך. ונתנו לפניו ובלע, ונתנו לפניו ובלע, עד שנפחה כריסו, והרגו אותו.
הוי, המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש.
ואומר: משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף (ישע' ל ו).
אין אפעה אלא עכס.
אמרו: עכס זה רואה צל עוף פורח באוויר, מיד נתחבר ונושר אברים אברים. ואף על פי כן, לא אמרו: איה ה' המעלה אותנו ממצרים המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות (ירמי' ב ו).

מהו צלמות?
צל ועמו מות.

אמר רב אחא:
הסיח לי רבנו הגדול, אדם אחד היה בארץ ישראל, והיו קורין אותו מרוטה.
פעם אחת עלה בהר ללקט עצים, ראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו, והרגיש בו, ומפחדו נשר שער ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו, והיו קורין אותו מרוטה:


וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים.
אחרים אומרים: מים שנטלו מבין הגזרים, שלמו מהן באותה שעה.

ומה תלמוד לומר ולא מצאו מים?
אפילו בכליהם, כעניין שנאמר: ואדיריהם שלחו צעיריהם למים, באו על גבים ולא מצאו מים, שבו כליהם ריקם, בושו והיכלמו וחפו ראשם (ירמיה יד ג).

דורשי רשומות אמרו:
לפי שפירשו מדברי תורה שנמשלו למים, דכתיב: הוי כל צמא לכו למים (ישע' נה א), שלושת ימים.

לפיכך התקינו נביאים וזקנים שיהיו קורין בספר תורה בכל שבוע שלושה ימים.
קורין בשבת ומפסיקין אחד בשבת,
קורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי,
וקורין בחמישי ומפסיקין בששי,
ולא יהיו שלשת ימים לעולם בלא תורה.

ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך.

מכאן אמרו:

רצה אדם לשמוע בשעתו, משמיעין אותו לאחר זמן.
לשכוח, משכחין אותו לאחר זמן.
תלמוד לומר: והיה אם שמוע, והיה אם שכוח.

הא כיצד?

רצה אדם לשמוע בטובתו, משמיעין אותו שלא בטובתו.
לשכח בטובתו, משכחין אותו שלא בטובתו.
והרשות נתונה בידו, אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (משלי ג לד).
שמע אדם מצווה אחת, משמיעין אותו מצוות הרבה.
לשכח מצווה אחת, משכחין אותו מצוות הרבה.
לפיכך כתיב: אם שכוח תשכח.

אחרים אומרים מהכא:
אם חבול תחבל (שמות כב כה). חבלת חבולה אחת, סוף שחובלין בך חבלות הרבה: