ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ששנה להם מעשה בראשית.
עשה להן הקדוש ברוך הוא, העליונים תחתונים, והתחתונים עליונים.
לשעבר היה לחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים.
ועכשיו ירד הלחם מן השמים והטל עולה מן הארץ.

הנני ממטיר לכם לחם, ותעל שכבת הטל.
ויצא העם ולקטו, שלא היו יוצאין לחצרות ומלקטין, אלא למדברות.

דבר יום ביומו.
מי שברא יום, ברא פרנסתו.

מכאן היה רבי אלעזר המודעי אומר:

כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מחוסר אמנה.

למען אנסנו הילך בתורתי אם לא.
רבי יהושע אומר:

שונה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה, וקיים והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח).

מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר:

לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה.

הא כיצד?
היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן היה אוכל ושותה, ומהיכן ללבוש ולכסות.
הא לא נתנה תורה לדרוש, אלא לאוכלי המן. ושניים להם אוכלי תרומה:


ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן
איני יודע של מה היה, אם של כסף, אם של זהב, אם של ברזל, אם של עופרת?
תלמוד לומר: צנצנת, לא אמרתי, אלא דבר המציץ מחברו.
אין את מוצא, אלא כלי חרס.

ותן שמה מלא העומר מן
רבי אלעזר אומר:
לדורות.

רבי אליעזר אומר:
לימות המשיח.
שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקין בתורה?
אמרו לו: אם אנו עוסקין בתורה, במה נתפרנס?!
באותה שעה הוציא להן צנצנת המן ואומר להם: הדור אתם ראו דבר ה', המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך (ירמי' ב לא).
אבותיכם שעסקו בתורה, ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם מזה.

זו אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד להן לישראל:
צנצנת המן,
וצלוחית שמן המשחה,
וצלוחית המים.

ויש אומרים:
אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו,
שנאמר: השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי (במדב' יז כה).

וזה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמים עליהן והיו אומרים, מיני פורעניות הן, אלו הן:
הקטורת,
והארון,
והמטה.

הקטרת, של פורעניות היא, שהרגה נדב ואביהו.
לפיכך הודיען שהיא של כפרה, שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר על העם (שם שם יב).

הארון, אמרו של סמפרינון היה, הוא הרג את עוזה ואנשי בית שמש, שנאמר: ויחר אף ה' בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים (ש"ב ו ז),
וכתיב: ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש ויתאבלו העם (ש"א ו יט).
לפיכך הודיעם שהוא של ברכה, דכתיב: וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי שלושה חדשים ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו (ש"ב ו יא).

המטה, של סמפרינון היה, הוא הביא המכות על המצרים במצרים ועל הים.
לפיכך ידעו שהוא של נסים, ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור, מפני התרעומות: