תנחומא, שמות, פרק יט
סימן ח
בחדש השלישי.
ילמדנו רבנו:
החושש בפיו מהו לרפאותו בשבת?
כך שנו רבותינו:
החושש בפיו, מטילין לו לתוך פיו סם של רפואה בשבת, מפני ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת, שאמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה.
ומנין?
אמר רבי אליעזר:
מקל וחמר.
ומה מילה שהוא אבר אחד מן אבריו של אדם, דוחה את השבת. סכנת נפשות שהיא כל גופו של אדם, אינו דין שתדחה את השבת!
אמר רבי יוחנן:
כל שהוא מן השפה ולפנים, דוחה את השבת ומרפאים אותו בשבת.
אמר הקדוש ברוך הוא: אין מכה שאין לה רפואה, ונכרת רפואתה וסמה של כל מכה ומכה. אם מבקש את שלא יגיע לגופך צרה, עסוק בתורה שהיא רפואה לכל הגוף.
לראש מנין?
שנאמר:
תתן לראשך לוית חן (משלי ד ט).
ללב מנין?
שנאמר:
כתבם על לוח לבך (שם ג ג).
לגרגרת מנין?
שנאמר:
וענקים לגרגרותיך שם א ט).
לידים מנין?
שנאמר:
והיו לך לאות על ידך ( שמות יג ט).
לטבור מנין?
שנאמר:
רפאות תהי לשרך (מש' ג ח).
לכל העצמות מנין?
שנאמר:
ושיקוי לעצמותיך (שם).
אמר רבי יהושע בן לוי:
כבר עשה הקדוש ברוך הוא מעין דוגמא זו בשעת מתן תורה.
כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין מעבודת פרך שהיו עושין בטיט ובלבנים, והייתה האבן נופלת עליו מן הבניין ושוברת ידו וקוטעת את רגלו.
אמר הקדוש ברוך הוא: אינו דין שאתן את תורתי לבעלי מומין.
מה עשה?
רמז למלאכי השרת וירדו ורפאו אותן.
ומנין שלא היה בהן סומין?
שנאמר:
וכל העם רואים את הקולות.
ומנין שלא היו בהן חרשין?
שאמרו:
נשמע.
ומנין שלא היו בהן גדמין?
שאמרו:
נעשה.
ומנין שלא היה בהן חגרין?
דכתיב:
ויתייצבו בתחתית ההר.
אמר רבי יהודה בר סימון:
הואיל וחדשן הקדוש ברוך הוא, קרא לירח שר החדש.
מנין?
ממה שקראו בעניין
בחדש השלישי:
סימן ט
בחדש השלישי
זה שאמר הכתוב:
יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תום (משלי ב ז).
אמר רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן:
תשע מאות ושמנים דור קפל הקדוש ברוך הוא ליתן את המילה לאברהם וכו', (לעיל בסדר לך לך סימן יא).
רבי יונתן בשם רבי יוסי הגלילי אומר:
תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קפל הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לדור המדבר.
ולמה נתנה תורה לדור המדבר?
שהיו ישרים.
שכיון שיצאו ממצרים, אחר שלושה חדשים נתן להם את התורה, שנאמר: בחדש השלישי. הוי, יצפון לישרים תושיה:
סימן י
בחדש השלישי.
זה שאמר הכתוב:
הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת (משלי כב כ).
אמר רבי יהושע ברבי נחמיה:
זו תורה שאותיותיה משולשים, אל"ף בי"ת גימ"ל. והכל היה משולש:
תורה משולשת, תורה נביאים וכתובים.
משנה משולשת, תלמוד הלכות ואגדות.
הסרסור משולש, מרים אהרן ומשה.
תפילה משולשת, ערב ובקר וצהרים.
קדושה משולשת, קדוש קדוש קדוש.
ישראל משולשין, כוהנים לוים וישראלים.
משה, אותיותיו משולשין, משבט לוי, שאותיותיו משולשים.
מזרע משולש, אברהם יצחק ויעקב.
בחדש משולש, ניסן אייר וסיון.
על הר סין, שאותיותיו משולשין, שנאמר: ויחנו במדבר סין.
לשלשת ימים נתקדשו, שנאמר: והיו נכונים לשלשת ימים.
אמר רבי יהושע בר נחמיה:
לעולם השלישי חביב.
אדם הוליד שלושה בנים: קין הבל שת.
שת חביב, שנאמר: זה ספר תולדות אדם (ברא' ה א).
וכתיב: ויולד בדמותו כצלמו ( שם שם ג).
לנח שלוש בנים, שנאמר: ויולד נח את שם את חם ואת יפת (שם ו י).
אף על פי שיפת הגדול, לא זכה לגדולה אלא שם.
שלושה בנים לעמרם, מרים אהרן ומשה.
וכתיב: לולי משה בחירו (תהל' קו כג).
בשבטים, ראובן שמעון לוי,
לוי חביב, שנאמר: בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי ( דבר' י ח).
במלכים, שאול דוד שלמה.
שלמה חביב, שנאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך (דה"א כט כ).
בחדשים, השלישי חביב.
שנאמר, בחדש השלישי.
ולמה לא נתנה התורה כשיצאו ממצרים?
לא כך אמר למשה, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמו' ג יב).
אמר רבי יהודה בר שלום:
משל לבן מלכים שעמד מחוליו. אמר אביו: נמתין לו שלושה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי, ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה.
אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקדוש ברוך הוא, אמתין להן עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה:
סימן יג
(סדר הפסקאות הוא לפי הסדר בדפוסים, כנראה שיש בלבול בסדר הפסקאות)
ויעל עשנו כעשן הכבשן
איזה כבשן, יכול ככבשן הזה?
תלמוד לומר: וההר בוער באש.
אם כן, מה תלמוד לומר כבשן?
אלא לשכך את האוזן מה שיכולה לשמוע.
כיוצא בו: אריה שאג מי לא יירא (שם ג ח).
וכי מי נתן כח וגבורה באריה, לא הוא?!
אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו, כדי לשכך את האזן מה שיכולה לשמוע.
כיוצא בו: והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו (יחז' מג ב).
וכי מי נתן כח וגבורה במים, לא הוא?!
אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו לשכך את האזן.
ויהי קול השופר הולך וחזק מאד
ההדיוט כל זמן שהוא הולך ותוקע, קולו עמה וכהה. וכאן, הולך וחזק.
ולמה רך מתחלה?
לשכך את האזן.
רבי אומר:
בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, השוו כולן לב אחד לקבל עליהם מלכות שמים בשמחה, שנאמר: ויענו כל העם יחדו ויאמרו. ולא עוד, אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה.
באותה שעה בקש הקדוש ברוך הוא לכרות עימהן ברית על הסתרים ועל הגלויים.
אמרו לו: על הגלויים אנו כורתין ולא על הסתרים. שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן עליו, שנאמר:
הנסתרות לה' אלהינו וגו' לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים כט כח).
לפיכך,
וידבר אלוהים את כל הדברים: