וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר, אנכי ה'
אמר רבי יצחק:
אף מה שהנביאים עתידין להתנבאות, כולם קבלו מהר סיני.

מנין?
דכתיב: כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום (דברי' כט יד), הרי מי שנברא כבר ישנו, מי שהוא בעולם. ואת אשר איננו, הרי מי שעתיד להבראות ואיננו עמנו היום.
עמנו עומד אין כתיב כאן, אלא עמנו היום, אלו הנשמות שעתידין להבראות, שלא נאמר בהן עמידה, שאף הן היו בכלל.
וכן הוא אומר: משא דבר ה' ביד מלאכי (מלאכי א א). על מלאכי לא נאמר, אלא ביד מלאכי.
ללמדך, שכבר הייתה הנבואה בידו מהר סיני.

וכן ישעיה אומר: קרבו אלי שמעו זאת, לא מראש בסתר דברתי, מעת היותה שם אני, ועתה ה' אלוהים שלחני ורוחו (ישע' מח טז).
אמר ישעיה: משעה שנתנה התורה קבלתי הנבואה הזו.
הוי אומר: מעת היות התורה שם אני, אלא ועתה ה' אלוהים שלחני ורוחו, שעד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות.

ולא הנביאים בלבד, אלא אף כל החכמים שהיו ושעתידין להיות, שנאמר: את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברי' ה יט).

ומהו קול גדול ולא יסף (שם)?
אמרו זיכרונם לברכה:
שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה, דבר קשה עד מאוד, מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר, ולא האוזן יכולה לשמוע. ולפיכך כתיב: נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו).

קול גדול ולא יסף
והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון.

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:
מהו קול ה' בכח (תהל' כט ד)?
וכי אפשר לומר, והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בכחו, שנאמר: וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל וקול דבריו כקול המון (דניא' י ו), והקדוש ברוך הוא שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמ' כג כד), על אחת כמה וכמה, והוא צריך לדבר בכח?!
אלא בקול שיכול משה לסבול:


וידבר אלוהים את כל הדברים
הכל בבת אחת.
ממית ומחיה בבת אחת.
מכה ורופא בבת אחת.
עונה אשה על המשבר.
יורדי ימים והולכי מדבריות.
חבושים בבית האסורין.
אחד במזרח ואחד במערב.
אחד בצפון ואחד בדרום.
יוצר אור ובורא חשך.
עושה שלום ובורא רע (ישע' מה ז).
כל אלה בבת אחת.

עפר נהפך לאדם. ואדם נהפך לעפר, שנאמר: והופך לבקר צלמות (עמוס ה ח).
מהו לבקר צלמות?
לתחילתו.

ואומר: ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם (שמו' ז כ), חזר הדם ונהפך למים.
בשר חי נהפך למת, חזר ונהפך המת לחי.
המטה נהפך לנחש, הנחש נהפך למטה.
הים נהפך ליבשה, היבשה נהפכה לים.
וכן הוא אומר: הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו (עמוס ה ח).
לכך נאמר: וידבר אלוהים את כל הדברים.

מה כתיב למעלה מן העניין?
והר סיני עשן כולו.

יכול מקום הכבוד?
תלמוד לומר: מפני אשר ירד עליו ה' באש.
מגיד, שהתורה כולה אש, מאש נתנה ובאש נמשלה.
מה דרכה של אש, שאם קרב אדם אצלה נכוה, ריחק ממנה צנן.
כך אין לו לאדם, אלא להתחמם כנגד אורן של חכמים:


וידבר אלהים
ילמדנו רבנו:
כמה דברים שכרן לעולם הבא?

כך שנו רבותינו:

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
אלו הן:
כבוד אב ואם,
וגמילות חסדים,
והבאת שלום בין אדם לחברו,
ותלמוד תורה כנגד כלם.

ראה כמה חביבה התורה, שבשבילה נברא העולם.
וכן הוא אומר: ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה (ישע' נא טז).

את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל, החזירה על כל האומות ולא קבלוה. בקש להחזיר העולם למדידת מימיו, שנאמר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים (חבקוק ג ו). כיון שקבלוה ישראל, נתיישב העולם. לפיכך וידבר אלהים:


דבר אחר:
וידבר אלהים
זה שאמר הכתוב: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כח כז).
ואחרי כן, ויאמר לאדם (שם שם כח).

למדך התורה, שאם תהיה בן תורה, לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור, עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך שנים שלושה פעמים.

מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן ברבים לקרות בספר תורה בצבור, ולא רצה לעלות.
אמרו לו תלמידיו: רבנו, לא כך למדתנו, כי היא חייך ואורך ימיך.

ולמה נמנעת מלעלות?
אמר להן: העבודה, לא נמנעתי לקרות, אלא על שלא סדרתי אותה פרשה שנים שלושה פעמים, שאין אדם רשאי לומר דברי תורה לפני הצבור, עד שיפשוט אותו שנים שלושה פעמים בינו לבין עצמו.

שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא, שהוא נותן מענה לשון לכל הבריות, והתורה גלויה לפניו ככוכב (ככתם) אחד. וכשבא ליתן אותה לישראל, כתיב בו: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחרי כן ויאמר לאדם וגו'.
וכן כתיב: וידבר אלוהים את כל הדברים האלה, בינו לבין עצמו, ואחרי כן לאמר:


אנכי ה' אלהיך
ילמדנו רבנו:
אם נפלה דליקה בשבת בבית שיש שם ספר תורה וספרים אחרים, מהו להצילן מפני הדליקה בשבת?

כך שנו רבותינו:

כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בשבת, בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן.

ולמה אמרו להצילן?
מפני כבוד התורה שכתובה בהן. שאם ישרפו נראין שאינן כלום.

את מוצא כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה, הכל היה של אש, שנאמר: מימינו אש דת למו (דבר' לג ב).

אמר ריש לקיש:
התורה של אש,
עורותיה של אש,
כתבה של אש,
חייטה של אש, שנאמר: מימינו אש דת למו (דברי' לג ב).

והסרסור נעשו פיו של אש, שנאמר: וייראו מגשת אליו (שמות לד ל).
והמלאכים שירדו עמו של אש, שנאמר: עושה מלאכיו רוחות וגו' ( תהל' קד ד).
וההר בוער באש. ונתנה מן האש אוכלת אש, שנאמר: כי ה' אלוהיך אש אוכלה (דברים ד כד), ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (שם שם לו).
ואף הדבור יצא מתוך האש.

כיון שראו הלפידים וכל אותן אשות, אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא תהיו סבורין שהן רשויות הרבה. לכך פתח באנכי.

לא יהיה לך וגו'
למה קראן אלהים?
רבי יוסי אומר:
כדי שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר, שלא נקראו בשמו. שאילו נקראו בשמו, היה בהן צורך. והרי נקראו בשמו, ולא היה בהן צורך.

ואימתי נקראו בשמו?
בימי אנוש בן שת, שנאמר: אז הוחל לקרוא בשם ה' (ברא' ד כו).

באותה שעה יצא אוקיאנוס והציף שלישו של עולם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמיכם בשמי. ואף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי בשמי.
וכן הוא אומר: הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו ( עמוס ה ח).

רבי אליעזר אומר:
נקראו אלוהים אחרים, שהן עושין אחרים חדשים בכל יום.

כיצד?
יש לו אלוה של זהב, נצרך, עשה אותו של כסף.
נצרך לו, עשאו של נחשת.
נצרך, עשאו של ברזל.
וכן בדיל ועופרת, עד שיעשה אותו של עץ, שנאמר, חדשים מקרוב באו (דברי' לב יז).

כי אנכי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא אל קנא (שם ד כד)
שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל:
מהו שכתוב בתורה, כי ה' אלוהיך אל קנא. וכי יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה?!
גיבור מתקנא בגיבור, חכם בחכם, עשיר בעשיר וכו', (במסכת עבודה זרה פרק ר' ישמעאל. ועשרת הדברות כתובים בפ' של שבועות).

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב.
לא תעשון, כדרך שבני אדם נוהגים ביראותיהן. כשטובה בא עליהם, מכבדין ליראותיהן, שנאמר: על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה (חבק' א טז).
וכשהפורענות באה עליהן, מקללין ליראותיהן, שנאמר: והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה (ישע' ח כא).

אבל אתם תהיו נותנים הודיה על הטובה ועל הרעה.
שכן דוד אומר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהל' קטז יג).
צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא (שם שם ג-ד).

וכן איוב אומר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ( איוב א כא).
על מידה טובה ועל מידת פורענות.
מה אשתו אומרת לו: עודך מחזיק בתומתך ברך אלוהים ומות (שם ב ט).
אמר לה: כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (שם שם י)?!
וצריך אדם להיות שמח בייסורין יותר מן הטובה. שאפילו אדם בטובה כל ימיו, לא נמחל לו עבירות שבידו.

ובמה נמחל לו?
ביסורין.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
הרי הוא אומר: מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה (משלי ג יא-יב).

מי גרם לבן זה לרצות את אביו?
הוי אומר: זה ייסורין.

רבי מאיר אומר:
הרי הוא אומר: וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך מייסרך (דבר' ח ה),

מהו וידעת עם לבבך?
יהי יודע לבבך מעשים שעשית, שייסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הן.

רבי נחמיה אומר:
חביבין הייסורין, שכשם שקורבנות מרצין, כך הייסורין מרצין.
בקורבנות כתיב: ונרצה לו (ויק' א ד).
ובייסורין כתיב: והם ירצו את עוונם ( שם כו מג).

ולא עוד, אלא שהייסורין מרצין יותר מן הקורבנות. שהקורבנות בממון, וייסורין בגוף.
וכן הוא אומר: עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד):


ולא תעלה במעלות על מזבחי וגו'
והרי דברים קל וחמר.
ומה אבנים שאין בהם דעת לא לטובה ולא לרעה, הזהירך הקדוש ברוך הוא שלא לנהוג בהן מנהג בזיון. חברך שהוא בדמותו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה!

כי חרבך הנפת עליה ותחללה
מכאן אמרו:

המזבח נברא לאריכות ימיו של אדם, והברזל לקצר ימיו. אינו דין שיניף את המקצר על המאריך.

רבן יוחנן בן זכאי אומר:
הרי הוא אומר: אבנים שלמות תבנה (דבר' כז ו), אבנים שמטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.

והרי קל וחמר.
ומה אבני מזבח שלא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום, אמרה תורה: לא תניף עליהן ברזל (שם שם ה). המטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שיאריכו ימיו ושנותיו.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, על ידי יצר הרע השנים מתקצרות.
אבל לעתיד לבא, בלע המות לנצח ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים וגו' (ישעיה כה ח):