אם כסף תלוה את עמי
זה שאמר הכתוב: יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו, ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה (קהלת ה יב-יג).

הכל הקדוש ברוך הוא מנסה.
את העשירים, אם ידיהם פתוחה לעניים אוכלין נכסיהם. וצדקה שעושין, הקרן קיימת להם לעולם הבא, שנאמר: והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך (ישע' נח ח).
ואומר: אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (תהלי' מא ב).

והעניים מנסה אותן, אם אינן מבעטים בעולם הזה, נוטלין שכרן לעתיד לבא, שנאמר: כי את עם עני תושיע (שם יח כח).
איוב נתייסר בעולם הזה ושלם לו כפלי כפלים, שנאמר: ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מב י). ועשיר שעינו רעה, אבד הוא וממונו מן העולם, שנאמר: ואבד העושר ההוא בענין רע (קהל' ה יג).
לא כל מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ולא כל מי שהוא עני היום עני למחר, שנאמר: כי אלוהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלי' עה ח).

יש עושר שמור לבעליו לטובתו, ויש עושר שמור לבעליו לרעתו.
שמור לבעליו לרעתו, זה עשרו של קרח, שנאמר: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במד' טז לג).
ועשרו של המן, שנאמר: ויספר להם המן את כבוד עשרו (אסתר ה יא), ולבסוף ויתלו את המן (שם ז י).

שמור לבעליו לטובתו, זה עשרו של יהושפט, שנאמר: ויהי ליהושפט עושר וכבוד לרב (דה"ב יח א).
ומה היה לו?
ויזעק יהושפט וה' עזרו (שם שם לב).

יש גבורה נעשה טובה לבעליה, ורעה לבעליה.
טובה לבעליה זה גבורת דוד, שנאמר: הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן גיבור חיל ואיש מלחמה (ש"א טז יח).
וכתיב בו: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו (שם יח ז).
וכתיב: וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד (שם שם טז).

רעה לבעליה, זה גבורת גלית שחרף וגדף ואמר: ברו לכם איש (שם יז ח).
לסוף, ויראו הפלשתים כי מת גיבורם וינוסו (שם שם נא), שמת באבן הקלע.

יש חכמה טובה לבעליה ורעה לבעליה.
טובה לבעליה, זה יהושע בן נון, שנאמר: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט).
משל למה הדבר דומה?
לנמסינן המשקה את כל המדינה, והיו הכל משבחין אותו.
אמר להן אחד: שבחו למעין שמספיק לו. כך היו משבחין ליהושע, שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל.
אמר להן: שבחו למשה, שנאמר: כי סמך משה את ידיו עליו (שם).

חכמה רעה לבעליה, זה בלעם, שנאמר: נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון (במ' כד טז). ולבסוף, ואת בלעם בן בעור הרגו בני ישראל (יהוש' יג כב):


אם כסף תלוה את עמי
זה שאמר הכתוב: כספו לא נתן בנשך (תהל' טו ה).

בא וראה, כל מי שיש לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה בריבית, מעלין עליו כאילו קיים את כל המצות, שנאמר: עושה אלה לא ימוט לעולם (שם).

ומי היה זה?
זה עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב, שנאמר: ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה' (מ"א יח ג). והיה מפרנס את הנביאים מנכסיו כל אותו הרעב, ולוה בריבית מיהורם בן אחאב. עובדיהו קיים, כספו לא נתן בנשך.

ויהורם שנתן בריבית, אמר הקדוש ברוך הוא: עד עכשיו הוא חי, יבא יהוא ויהרגנו, שנאמר: בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחז' יח יג).
וכתיב: ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו (מ"ב ט כד), על שהקשה בו ופשט את זרועיו ליטול את הריבית, לקיים מה שאמר יחזקאל: בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה.

ואף בירושלים היו בה אנשים מלוין בריבית, שנאמר: כספך היה לסיגים (ישע' א כב).
ומה נעשה להם?
כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם (ירמ' ו ל), לפיכך כספך היה לסיגים.
וכתיב: כספם וזהבם בחוצות ישליכו (יחז' ז יט).

למה?
על שעברו על התורה, שנאמר: את כספך לא תתן לו בנשך (ויק' כה לז).

כשבנה שלמה בית המקדש, עמד בתפלתו אמר: ריבון העולם, אם יתפלל אדם על הממון בבית הזה, ואתה יודע שמשחית בממונו, אל תיתן לו. ואם תראה שהעושר טוב לו, תן לו, שנאמר: ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם (דה"ב ו ל). לפי שבעולם הזה, הרשעים עשירים והם נתונים בשלוה, שהקדוש ברוך הוא משלם להם מעוט מעשים טובים שבידם בעולם הזה, שנאמר: ומשלם לשונאיו אל פניו (דברי' ז י).
וכתיב: בפרוח רשעים כמו עשב (תהילים צב ח).
אבל לעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא פותח אוצרותיו לצדיקים עבדיו בגן עדן.

והרשעים שאכלו את הריבית, נושכין בשיניהם את בשרם ותוהין, שנאמר: הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (קהל' ד ה).
ואומר: הלוואי היינו פועלין וטוענין על כתפנו, שנאמר: טוב מלא כף נחת ממלא חופניים עמל (שם שם ו).
והעניים, עמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (ישעיה מט יג).

מידת הקדוש ברוך הוא לא כמידת בשר ודם.
מידת בשר ודם, עשיר שיש לו עניים קרובים, שונאן ואינו מודה בהן, שנאמר: כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו (מש' יט ז).
והקדוש ברוך הוא, כל העושר והכבוד שלו, מחופף ומרחם על העניים, שנאמר: כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (ישע' יד לב), תלוה את עמי.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולם, ישב עולם לפני אלוהים (תהל' סא ח), תיישר עולמך בשווה, העשירים והעניים.
אמר לו: אם כן, חסד ואמת מן ינצרוהו (שם).
אם יהיו כולם עשירים או עניים, מי יוכל לעשות חסד?!

לא תהיה לו כנושה
אם השאלת אותו, לא תדחקנו. לא תראה לו שדה וכרם, או בית, ותאמר לו: טול ממני עשרת ריבוא ותעשה פרקמטיה וכתוב לי על שדך ועל כרמך ועל ביתך, ולמחר הוא מפסיד ותיטול את כרמו.
מכאן את למד, שכל מי שמלוה בריבית, אינו ירא מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אל תקח מאתו נשך, (ויק' כה לו).

לא תשים עליו נשך
שנו רבותינו:

אלו עוברין בלא תעשה, המלווה והלוה והערב והעדים והסופר. לפיכך כולן לוקין.

ומנין שהלוה לוקה?
דכתיב: לא תשיך לאחיך (דבר' כג כ).

למה רבית דומה?
למי שנשכו נחש, לא הרגיש לומר מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט עליו. כך הרבית, אינו מרגיש עד שהיא מתבטבטת עליו.

אם חבל תחבל
אומר לו הקדוש ברוך הוא: אם הוא חייב לך, אף אתה חייב לי, שנאמר: כי יחטא לך כי אין אדם אשר לא יחטא (מלכים א ח מו):


שני דברים יש כאן: חבל תחבל.
למדך הכתוב, שאם נוטל יתד המחרישה, שכשהוא משכים הוא משיבו.

כתוב אחד אומר: עד בוא השמש תשיבנו לו.
וכתוב אחד אומר: כבוא השמש (דבר' כד יג).
אמר מעתה, שאתה צריך להחזיר לו במה שישן, שנאמר: עד בוא השמש.
ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד המחרישה.
וכן ביומו תתן שכרו (שם שם טו).

למה?
כי עני הוא.
ואומר: כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו.

במה ישכב
הרי צינה פוגעת בו בלילה.

והיה כי יצעק אלי ושמעתי
שני דברים כאן דומין זה לזה.
בשכיר כתיב: ביומו תתן שכרו, כגון: שהיה מהלך בדרך והחמור אחריו. מכרו לו אלומה של עמיר נתנה על כתפו, והיה החמור בא בדרך אחריו מקווה לאכול אותו אלומה.

מה עשה לו אדוניו?
בא והעמידו בבית וקשר האלומה למעלה הימנו.
אמרו לו: רשע, כל הדרך הוא רץ בשבילה ולא נתתה לפניו.
כך שכיר, עמל ומצטער כל היום, מקווה לשכרו ומוציאו ריקם.

ואליו הוא נושא את נפשו.
וכאן כתיב: ושמעתי כי חנון אני.

מה כתיב אחריו?
אלוהים לא תקלל.

מה עניין זה לזה?
מעשה באחד שהלך אצל הדיין עם חברו. זכהו, יצא ומשבח את הדיין.
אמר: אין חכם בעולם כפלוני הדיין והוא מלאך.
לזמן חזר אצלו לדין וחייבו. התחיל לקללו ואמר: אין שוטה בעולם כמותו.
אמרו לו: אתמול מלאך והיום שוטה?!
לכך כתיב: אלוהים לא תקלל.

מה כתיב אחריו?
מלאתך ודמעך לא תאחר
אם קללת הדיין, תבואתך אתה מקלל.

וכן אתה מוצא, כל זמן שהדיין מקולל, התבואה מתמעטת והרעב בא, שנאמר: ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א), דור שופט את שופטיו.
לכך נאמר: אלוהים לא תקלל.
וסמיך ליה: מלאתך ודמעך:


אם כסף תלוה
אמר ירמיה הנביא: כסף נמאס קראו להם (ירמ' ו ל).

אתה מוצא, כשגלו ישראל מירושלים, הוציאו אותן בקולרין.
אמרו האומות: כבר מאסן אלהיהם, שאמר להם: כסף נמאס.
מה הכסף נצרף ונעשה כלי ושוב נצטרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה, ובאחרונה אדם פורכו (פורסו חרסו) ושוב אינו נעשה למלאכה.
כך ישראל אין להם תקומה, שכבר מאסן הקדוש ברוך הוא.
כששמע ירמיה כך, אמר לפניו: ריבונו של עולם, המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (ירמ' יד יט).

משל למלך שמכה את אשתו.
אמר לו שושבינה: אם לגרשה אתה מבקש, הכה אותה עד שתמות.
ואם דעתך לחזור עליה, למה תדקדק בהכאתה?!
אמר ליה: אפילו פלטרין שלי חרב איני מגרשה.

כך ירמיה אומר: אם לגרשנו אתה רוצה, הכה אותנו עד שנמות, כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (איכה ה כב). ואם לאו, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא?
השיבו הקדוש ברוך הוא: אם אני מחריב את עולמי איני מגרש ישראל, שנאמר: כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' (ירמ' לא לו).
אלא אף על פי כן תנאי התניתי עימהם, שאם יחטאו, יהא בית המקדש מתמשכן על ידיהם, שנאמר: ונתתי משכני בתוככם (ויקר' כו יא), ונתתי משכוני.

וכן בלעם אומר: מה טובו אוהליך יעקב (במד' כד ה), כשהן בנויות.
ומשכנותיך (שם), כשהן חרבות.
אמר הקדוש ברוך הוא: לא שאני חייב לאומות העולם אני ממשכן להן מקדשי, אלא עונותיכם גרמו לי, שנאמר: כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם (ישעי' נ א).

וכן התניתי עם משה עליהם: אם כסף תלוה את עמי, שאם עברו על המצות, אני ממשכנן שתי משכונות, שנאמר: אם חבל תחבל.
אמר לו משה רבינו: עד מתי?
אמר לו: עד בא השמש, עד שיבוא משיח, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (מלאכי ג כ).

את העני עמך.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה:

כל הייסורין לצד אחד והעניות לצד אחד.

בשעה שבא השטן לקטרג את איוב, כמה דאת אמרת: ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלוהים (איוב א ט).
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב: מה אתה רוצה, עניות או ייסורים?
אמר לו: אני מקבל כל הייסורים שבעולם ולא עניות. היאך אעמוד על המקח בשוק ואין בידי פרוטה.
מיד ויצא השטן את פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו (שם ב ז). התחיל צווח, מי ייתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו (שם כג ג), כנגד מידת הדין.
אמר לו אליהוא: מה אתה עומד ומונה, ולא את הוא שבחרת בייסורים יותר מן העניות, שנאמר: הישמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני (שם לו כא):


אם כסף תלוה
זה שאמר הכתוב: טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, כי לעולם לא ימוט וגו' (תהל' קיב ה-ו).

כל בריותיו של הקדוש ברוך הוא לוין זה מזה.
היום לוה מן הלילה ולילה לוה מן היום ואינן דנין זה עם זה כמו הבריות, שנאמר: יום ליום יביע אומר וגו', אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (שם יט ג-ד).

הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים לוין מן הלבנה. וכשהקדוש ברוך הוא רוצה, אינו מוציאן, שנאמר: האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום (איוב ט ז).
האור לוה מן השמש והשמש לוה מן האור, שנאמר: שמש ירח עמד זבולה (חבק' ג יא).
החכמה לוה מן הבינה והבינה לוה מן החכמה, שנאמר: אמר לחכמה אחתי את (משלי ז ד). החסד לוה מן הצדקה והצדקה לוה מן החסד, שנאמר: רודף צדקה וחסד (שם כא כא). השמים לוין מן הארץ והארץ לוה מן השמים, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים (דברי' כח יב).
התורה לוה מן המצוות והמצוות לוין מן התורה, שנאמר: שמור מצותי וחיה (משלי ז ב). בריותיו לוין זה מזה ומשלמים זה לזה, ובשר ודם לוה מחברו ומבקש לבולעו בריבית ובגזל.

והנוטל ריבית, אומר להקדוש ברוך הוא: אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו,
שכר הארץ שאתה משקה,
שכר צמחים שאתה מעלה,
שכר מאורות שאתה מאיר,
שכר נשמה שנפחת,
שכר גוף שאתה שומר.

אמר הקדוש ברוך הוא: ראו כמה הלוויתי ואיני נוטל ריבית, ומה הלוותה ארץ ואינה נוטלת ריבית. אלא אני נוטל את הקרן שהלוויתי, והיא נוטלת את שלה, שנאמר: וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז).

ומי שהוא נוטל ריבית מה כתיב בו?
בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחזק' יח יג).

משל למלך שפתח אוצרות לאחד, התחיל מונה בו את העניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו את האביונים, מפשיט בו ערומים, עושה בו חמס וגזל, ממלא אותו שקר ומפסיד אוצר המלך.

כך הקדוש ברוך הוא פתח אוצרו לעשירים והכל שלו, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח). התחיל העשיר להלוות בריבית, מונה את האלמנות ודוחקן בריבית, מבזה בו את האביונים ומפשיט בו את הערומים המבקשין ממנו צדקה.
והקדוש ברוך הוא צווח, לועג לרש חרף עשהו (משלי יז ה).
היה חייב לו חברו מנה, מכהו ומפשיטו ויושב ערום, עושה בו חמס וגזל, שמסרו לו משכונו שלהן והוא בולען.
והקדוש ברוך הוא אומר לו: הוי שודד ואתה לא שדוד, ובוגד ולא בגדו בך, כהתימך שודד תושד, כנלותך לבגוד יבגדו בך (ישע' לג א).
נתן לו הקדוש ברוך הוא ממון מן אוצרו שהוא של אמת, והוא עושה ממנו אוצר של שקר, שנאמר: חרשתם רשע, עולתה קצרתם, אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך (הושע י יג).
לפיכך, כעבור סופה ואין רשע.
וכן שלמה צווח: אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם (משלי כב כב-כג).

אלוהים לא תקלל
מה ראה להזהיר על הדיינים ועל הנשיא?
אתה מוצא, שלא לקה קרח ועדתו, אלא על שבזו משה ואהרן.
ואף אנשי ירושלים לא לקו, אלא על שבזו דברי הנביאים, שנאמר: ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא (דה"ב לו טז).
ואומר: חזקו פניהם מסלע מיאנו לשוב (ירמיה ה ג).
לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא על כבודן של זקנים, שהן מזהירין לישראל על עבודה זרה, שנאמר: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו.

מה כתיב אחריו?
שלוש רגלים תחוג לי בשנה, קבע להן הקדוש ברוך הוא לישראל:
חג המצות, שבו עשה להן נסים במצרים.
וחג הקציר, שבו נתן להם את התורה שאוכלין מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא, שנאמר: טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר (משלי ח יט).
חג האסיף, שהקדוש ברוך הוא ממלא בתיהם מן הברכה, שנאמר: כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע, ותירוש יקביך יפרוצו (משלי ג ט-י). לכך נאמר: ראשית בכורי אדמתך:


אם כסף תלוה
זה שאמר הכתוב: נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (שם כח כב).
איש רע עין, זה קין, שהבדיל עצמו ליטול את העולם.

כיצד?
כשהיו קין והבל בעולם, מה כתיב בהן?
ויהי בהיותם בשדה (ברא' ד ח), על עסקי שדה נהרג הבל.
אמר לו קין להבל: נחלוק העולם, טול את המטלטלין, ואני את השדות. והוא שחשב להוציא אותו מן העולם.
חלקו ביניהם, נטל הבל המטלטלין וקין הקרקעות, והיה מהלך הבל בעולם וקין רודפו ואמר ליה: צא מתוך שלי.
רץ להרים והוא אחריו ואומר: זו שלי, עד שעמד עליו והרגו, שנאמר: ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (שם). ולא ידע כי חסר יבואנו.

מה חסרו?
נע ונד תהיה בארץ (שם שם יב).
בכל מקום שהיה הולך, היה הקדוש ברוך הוא מביא רוח רעה לרגלו והיו מכין אותו ורודפין אחריו, עד שמוציאין אותו מן העולם.
ושלמה צווח: אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה (קהלת ו ג).
כך כל המלווה את חברו בריבית, סוף שנצרך לבריות, שנאמר: ולא ידע כי חסר יבואנו.

מה כתיב למעלה מן העניין?
אם ענה תענה, צעק יצעק, שמע אשמע, כולו כפול,
ללמדך, שאין הפרגוד ננעל בפניו.

מה כתיב אחריו?
וחרה אפי והרגתי אתכם וגו'.

אימתי?
אם כסף תלוה:


אם כסף תלוה.
זה שאמר הכתוב: מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח ח).

כיצד?
היה ישראל צריך ללוות ובא נוכרי ואמר: מוטב שאלוה לגוי ואטול ממנו ריבית מלהלוות את ישראל שלא בריבית, והלוה לו והעשיר, לפיכך שלמה צווח עליו: מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו, זה עשו.

ועשו חונן דלים הוא, עושק דלים הוא, אלא שהמלכות שומעת שהוא נושך את הרבית, ומתגרה בו ונוטלת ממונו ובונה ממנו דמוסיות ומרחצאות ואסטווניות שבמדינה וצרכי העוברים והשבים. הוי, לחונן דלים יקבצנו:


אם כסף תלוה
כך פתח רבי תנחומא:
מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו (שם יט יז).
מלוה ה' חונן דל, כביכול לה' הוא מלוה.
וגמולו ישלם לו.

אמר רבי פינחס הכהן בן חמא אמר רבי ראובן:
מהו וגמולו ישלם לו?
יכול נתן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא משלם לו?!
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: נפשו של עני הייתה מפרכסת לצאת מן הרעב, ונתת לו פרנסה והחיית אותו. חייך, שאני מחזיר לך נפש תחת נפש. למחר בנך או בתך באין לידי חולי ולידי מיתה, ואזכור אני להם את המצווה שעשית עם העני ומציל אני אותם מן המיתה. הוי, וגמולו ישלם לו, שאני משלם לך נפש תחת נפש.
אמר הקדוש ברוך הוא: דייך שנקראת מלוה לי.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם כסף תלוה את עמי, אתה עמי, תזכה למחיצתי.

את מוצא, על כל עבירה ועבירה שאדם עושה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט, לומר היאך יוצא משפטו.
למי שהוא גונב, ולמי שהוא נואף, ולמי שהוא עובר עבירה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט.

וכן את מוצא בימי אחאב, שאמר מיכה: ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדין עליו וגו' (מ"א כב יט).
וכי יש שמאל למעלן, והא כתיב, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו' (שמות טו ו)?!
וכן הוא אומר: ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל (תהל' קיח טז).

ומה הוא מימינו ומשמאלו?
אלא אלו שמלמדין זכות נקראו מימינו, ואלו שמלמדין חובה נקראו משמאלו.
ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמת גלעד (מ"א כב כ).
ללמדך, שהוא נושא ונותן עימהם בדין.

ויאמר זה בכה וזה אומר בכה, ויצא רוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו (שם שם כ-כא).
אמר לו: יודע אתה אחריו עבירה.
אמר לו: הן.
התחיל נושא ונותן בדינו, שנאמר: ויאמר זה בכה וזה אומר בכה.
אבל המלווה בריבית, אין הקדוש ברוך הוא נושא ונותן בדינו, שנאמר: בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחז' יח יג), פוסק את דינו מיד.
מלאכי השרת אומרים: את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו (שם), לא יחיה.
לכך אמר משה: אם כסף תלווה.

בא וראה מה בין מעשה בני אדם למעשה של הקדוש ברוך הוא.
אדם שהוא חייב לחברו מאתים או ריבוא או שלוש מאות, והוא אומר לו תן לי את שלי, ואומר לו: אין בידי כלום, מיד עושין מריבה ומבזין זה את זה.
והקדוש ברוך הוא אינו כן.

את מוצא בקיץ שהיום לוה מן הלילה מתקופת טבת עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (תהל' יט ד).
לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לישראל: אם כסף תלווה את עמי, לא תנהג בו מנהג בזיון, שהוא עמי.

את העני עמך
הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני, עמך.

את העני עמך
מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה:

ענייך ועניי עירך, ענייך קודמין.
עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת.

אמר רב נחמן ברבי:
ראה מה כתיב: נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל (דבר' טו י).
כי בעבור או למען או בשביל או תחת הדבר הזה לא נאמר, אלא בגלל.
אני עשיתי אותך עשיר ואותו עני, אם אין אתה נותן לו, אני הופך את הגלגל ואעשה אותך עני ואותו עשיר.

למה?
כי אלוהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהל' עה ח).

אמר רבי שילא:
בא וראה מה כתיב: לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (דבר' טו ז).
מה הוא מאחיך, לא כתיב מעני אלא מאחיך, ששניכם שווים. ואל תגרום לעצמך שתעשה כמותו.
מאחיך, לשון יונית הוא. לפיכך, את העני עמך.

אמרו עליו על רבי תנחום בר חנילאי:
כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק או כל דבר, היה אומר לבני ביתו, הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי לכם אלא ליטרא אחת של בשר ולעניים חצי ליטרא. שהיה מקיים, ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, גם את זה לעומת זה עשה האלהים על דברת וגו' (קהלת ז יד).

ביום טובה היה בטוב, בגמילות חסדים שתעשה עם העניים.
וביום רעה ראה, לפי שאינך רחוק מן העניות, שאין לך רעה גדולה מן העניות.
לכך נאמר: את העני עמך:


אם חבל תחבל
אמר הקדוש ברוך הוא: כמה את חייב לי, אתה חוטא לפני ואני ממתין לך, ונפשך עולה אצלי בכל יום ובכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון והיא מתחייבת, אני מחזיר לך את נפשך שאתה חייב לי. אף אתה אף על פי שהוא חייב לך, אם חבל תחבל, עד בא השמש תשיבנו לו.

כי הוא כסותה לבדה.
אף אתה, דבר אחד יש לי אצלך, אם אין אתה מחזיר משכונו, איני מחזיר לך את נפשך. לפיכך, אם חבל תחבל.

והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני
שהוא קורא תגר לפני ואומר: ריבון העולם, אני אדם והוא אדם.

הוא שוכב על מיטתו, ואני במה אשכב?
לפיכך, ושמעתי כי חנון אני.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, הייתי שומע צעקת יחידים ולעתיד, והיה טרם יקראו ואני אענה (ישע' סה כד).
והנביא אומר: כי עם בציון ישב וגו' (שם ל יט):