ועשית יריעות עזים
זה שאמר הכתוב: אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו (מלאכי א ב).

הפסוק הזה אמרו מלאכי בשעה שהיה מוכיח את ישראל.
אמר להם: היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי (שם ג ח).
והם משיבים ואומרים לו: במה קבענוך (שם)?
[אמרו זיכרונם לברכה:
דורו של מלאכי היה מוכיחן, והן משיבין אותו, מהו קבענוך]

אמר רבי לוי:
לשון ערבי הוא. ערבי כשהוא משיח עם חברו ואומר לו: מה אתה גוזלני?
אומר לו: מה אתה קובעני? הוי, במה קבענוך.
אמר להם: המעשר והתרומה, שאין אתם מוציאין מעשרותיכם ותרומותיכם כראוי.
חזר ואמר להם: אהבתי אתכם.
אמרו לו: במה אהבתנו?
אמר להם: הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב. שהוא אוכל בעולם הזה ונוחל לעולם הבא. בנוהג שבעולם, אדם שיש לו שני בנים, אחד בכור ואחד פשוט.

מי נוטל שני חלקים?
הבכור.
ועשו יצא תחילה, שנאמר: ויצא הראשון אדמוני (ברא' כה כה).
הוא היה ראוי ליטול שני חלקים, ולא עשיתי כן, אלא יעקב נטל שני חלקים [ועשו חלק אחד, שיעקב אוכל בעולם הזה ונוחל בעולם הבא].
וכן עשו אמר ליעקב, נסעה ונלכה ואלכה לנגדך (שם לג יב).
אמר לו עשו: נהלך שנינו ביחד.
אמר לו יעקב: טול עולמך ועבור, שנאמר: יעבור נא אדוני לפני עבדו, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה (שם שם יד).

אמר רבי יעקב בר רבי:
חזרתי על כל המקרא ולא מצאתי שהלך יעקב לשעיר.

ואימתי הוא הולך?
לעולם הבא, שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובד' א כא).
לפיכך ואוהב את יעקב, שהוא שותף עם עשו ואוכל בעולם הזה.
אבל לעולם הבא, ישאהו על אברתו, ה' בדד ינחנו וגו' (דבר' לב יא-יב).

וכן אמר שלמה: יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (מש' ה יז).

אהבתי אתכם, אמר הקדוש ברוך הוא: ראו כמה חיבבתי אתכם. מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ומן הרקיע הראשון לשני מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של כל רקיע ורקיע מהלך חמש מאות שנה. נמצאו כולם מהלך שבעת אלפים שנה. וטלפי החיות מהלך חמש מאות שנה וחמש עשרה שנה. אין צריך לשער למעלה מטלפי החיות. והכסא למעלה מכולם. וראו כמה חיבבתי אתכם שהנחתי את הכל ואמרתי לכם: ועשית יריעות עזים, עשו לי יריעות עזים ואבא לשכון אצליכם.

לאהל
אני עשיתי לכם עננים שיהו מגינים עליכם כאהל, דכתיב: פרש ענן למסך (תהל' קה לט), ואף אתם עשו מסך לפתח האהל.

אמר רבי יהושע בן לוי:
אלו היו האומות יודעים מה היה המשכן והמקדש יפים להם, באהליות וקסטריות היו מקיפין אותן לשומרן.

למה?
שעד שלא הוקם המשכן, היה הדבור יוצא ונכנס לתוך בתיהם של אומות העולם והן נתרזין.

מנין?
שכך כתיב: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (דבר' ה כג).
אתה היית שומע קולו וחיית, אבל האומות שומעים ונתרזים בתוך אוהליהם ומתים.
ולא תאמר במשכן, אלא אף בבית המקדש היה יפה להם.

מנין?
שכן שלמה היה מסדר בתפילתו ואומר:

וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה, אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח מא-מג).

אבל ישראל כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה:

ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם (שם שם לט).

אם הוא תובע בנים, ואתה יודע שיהיו מכעיסין לפניך, אל תיתן לו.
וכן אם תבע נכסים ואתה יודע שעתיד לבעט בהן, אל תיתן לו.
אבל נכרי, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון וגו'.
אבל ישראל מכירין שמך וכבודך, ואתה צופה מראש מה יהיה בסוף, כי אתה ה' כאשר חפצת עשית.
ולא תאמר בית המקדש היה יפה להם, אלא אפילו ישראל, שאילולי הם, לא היה מטר יורד לעולם ולא השמש זורחת, שבזכותן הקדוש ברוך הוא מזריח בעולם הזה.
ולעתיד לבא אומות העולם רואים היאך הקדוש ברוך הוא מתדבק עם ישראל, והם באים להידבק בהם, שנאמר: נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכר' ח כג).

אמר רבי שמואל בר נחמן:
עד שלא נבנה בית המקדש, היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים. משנבנה, נתבסס העולם ועמד ביישובו.

מנין?
שכן הקדוש ברוך הוא אומר לגד הנביא שיאמר לדוד: לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר ה', האתה תבנה לי בית לשבתי (ש"ב ז ה).
וכתוב אחד אומר: לא אתה תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי ( מ"א ח יט).
ואלו אתה בונה שנאמר: ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו (ש"ב ז י).
ונטעתים אין כתיב כאן, אלא ונטעתיו לעולם, שהעולם יהיה מתבסס.
עד שלא נעשה בית המקדש, היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים.
משנבנה בית המקדש, נתבסס העולם.
ולא תאמר שבבית המקדש נתבסס העולם, אלא אף המשכן היה יפה לאומות העולם.

למה?
שעד שלא הוקם המשכן, היו אומות העולם שומעין קול הדבור ונתרזין לתוך אהליהם.
לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עשו לי משכן שאהיה מדבר עמך בתוכו.

ולא עוד אלא שאני מתאווה לשכון אצל בני.
כיון ששמעו מלאכי השרת כך, התחילו אומרים: ריבונו של עולם, למה אתה מניח לעליונים ויורד לתחתונים, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (תהל' ח ב), כך הוא שבחך שתהא בשמים!
אמר להן הקדוש ברוך הוא: חייכם, שאני עושה כמו שאמרתם לי.

אמר חבקוק: אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה, כסה שמים הודו ותהילתו מלאה הארץ (חבקוק ג ג).
בתחילה כסה שמים הודו, ואחר כך ותהילתו מלאה הארץ.
אמר להם דוד: שוחק הוא עליכם, הודו נותן על הארץ, שנאמר: יהללו את שם ה', כי נשגב שמו לבדו, הודו על ארץ (תהל' קמח יג), ואחר כך על שמים.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: ומה אתם תמהים על זו, ראו מה אני מחבב את התחתונים, שאני יורד ושוכן בתוך יריעות עזים, שנאמר: ועשית יריעות עזים.

רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
חיה טהורה גדולה הייתה במדבר וממנו עשו יריעות.

ורבי נחמיה אמר:
מעשה נסים הייתה ולשעה נבראת ונגנזה.

תדע לך, שכתוב: ועשית יריעות עזים ארך היריעה האחת שלושים.
מהיכן אתה מביא יריעות של שלשים אמה?
מכאן את למד כדברי רבי נחמיה.
ולא תאמר ביריעה, אלא אפילו בקרשים היה מעשה נסים.

ומהיכן היו הקרשים?
יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו: בני, עתידים אתם להיגאל מכאן, והקדוש ברוך הוא עתיד לומר לכם משאתם נגאלין, שתעשו לו את המשכן, אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן, יהיו הארזים מתוקנים לכם.
מיד עמדו ונטעו ועשו כן.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
והבריח התיכון בתוך הקרשים
ירד מיד יעקב אבינו למצרים, שהיה קשה שישמש מן הקצה אל הקצה.
ולא עוד אלא שאותן הארזים היו אומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא.

היאך שירה אומרים?
שנאמר: אז ירננו עצי היער מלפני ה' (דה"א טז לג).
ואין אז אלא שירה, שנאמר: אז ישיר משה (שמו' טו א).

ואימתי?
כשנעשה מהן המשכן.
כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה על המשכן, אמר לו: ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים. ועשית קרשים לא נאמר, אלא ועשית הקרשים, אותן שהתקין להן יעקב אביהם. עומדין, אותן שהועמדו קודם לכן.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
עשרים וארבעה מיני ארזים היו, ומכולם לא נבחר אלא שבעה, שנאמר: אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו (ישעיה מא יט).
ברוש, אלטין.
תדהר, איספו נרמוז.
תאשור, פקטנין. ונקרא תאשור, שהוא מאושר מכל מיני ארזים.
ומכולם לא נבחר אלא השטה בלבד, שנאמר: עצי שטים.

למה קורא אותם עצי שטים?
כדי לרפאות מה שעתידין לעשות בשטים, שנאמר: וישב ישראל בשטים (במד' כה א).
ולא תאמר בארון שעשה משה, אלא אפילו כל ארון שישראל עושין, צריכין ליתן ארז של שטה בו.

דבר אחר:
חטאו בשטים, ולקו בשטים, ומתרפאין בשטים.
חטאו בשטים, שנאמר: וישב ישראל בשטים.
לקו בשטים, שנאמר: ויהיו המתים במגפה (שם שם ט).
ומתרפאין בשטים, שנאמר: עצי שטים.

אתה מוצא שלא זזו משם עד שעמד פנחס והשיב את החימה, שנאמר: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו' ( שם שם יא).
אמר הקדוש ברוך הוא: לעולם הבא אני מרפא את השטים, שנאמר: והיה ביום ההוא ייטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד יח):