ועשית את המזבח עצי שטים
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם שיעשו מזבח העולה, שיהא מכפר על עונותיהם של בני, שכך התניתי עם אברהם אביהם, שאם יחטאו בניו, על ידי קורבנות אני מכפר להם, שנאמר: ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת ועז משולש (בראשי' טו ט).

מהו מזבח.
מ' מחילה,
ז' זכות,
ב' ברכה,
ח' חיים.

העולה
בזכותה אתם מתעלין.
וכן שלמה אומר: מי זאת עולה מן המדבר ( שה"ש ג ו).

עצי שטים
בזכות אברהם, שנאמר: והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (ברא' יח ח).

שטים
הם עשו שטות והכעיסוני בעגל, יבואו עצי שטים ויכפרו על שטותן.

דבר אחר:
שטים,
ש' שלום,
ט' טובה,
י' ישועה,
מ' מחילה.
חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו.
הם קבלו את הלוחות שכתוב בהן עשרת דברות, חמשה על הלוח הזה וחמשה על הלוח הזה.

ושלש אמות קומתו
כנגד שלשה גואלין, שנאמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד).

ויעש קרנותיו על ארבע פנותיו
לכפר על אומה שרוממתיה בארבע קרנות מסיני.
קרן שלהן, שנאמר: וירם קרן לעמו (תהל' קמח יד).
קרן תורה, קרניים מידו לו ושם חביון עוזו (חבק' ג ד).
וקרן כהונה, שנאמר: ותרם כראים קרני (תהלים צב יא).
וקרן מלכות, שנאמר: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שמות לד כט).
וכתיב: ויהי בישרון מלך וגו' (דברים לג ד):


וצפית אותו נחשת
אמר רבי יהודה בר שלום:
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולמים, אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת, ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו), אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, המידות האלו הן אצלכם, שמא אצלי?!
הסתכל במלאכים שהן אש לוהט, וכמה אוצרות שלג וברד יש לי, שנאמר: הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה (איוב לח כב).
וכן הוא אומר: המקרה במים עליותיו (תהל' קד ג). ואין המים מכבים את האש, ולא האש שורפת המים.
וכן החיות של אש והרקיע שעל ראשן מן המים, שנאמר: ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות (יחז' א יג).
וכתיב: ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה (שם שם כב). והן עומדות טעונות כל אותו אונקוס של מים, שעוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ואף הן אונקוס גדול של אש והן עומדות מן רקיע לרקיע, ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה.

אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי אבא:
אף טלפי החיות מהלך ארבע מאות שנה, וכולם טעונות אש ברקיע שכלו מים, ואין האש שורפת המים, ולא המים מכבין את האש.

למה?
עושה שלום במרומיו.
ומפני שאמרתי לך אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו).
אתה מתיירא שלא ישרפו העצים?!
מתים נכנסים לפני ויוצאין חיים, זה מטה אהרן, שנאמר: ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים (במד' יז כג).

ארזים ששלח חירם מלך צור לשלמה למלאכת בית המקדש, הריחו בחייו של עולם והרטיבו.
אמר רבי לוי:
כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש, הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות, שנאמר: שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו (תהלים צב יד).
והיו הולכין ועושין פירות, ומהם הייתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה, עד שעמד מנשה והכניס את הצלם בבית קדש הקדשים, ונסתלקה השכינה, ויבשו הפירות, שנאמר: ופרח לבנון אומלל (נחום א ד).
וכאן הקדוש ברוך הוא אומר למשה: בדים שעשית לארון, עתידין להאריך אחר שמונים וארבע שנה, שנאמר: ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש (מ"א ח ח).

מתים נכנסין לפני יוצאין חיים, ואת מתיירא שלא ישרפו העצים שבמזבח?!.
הן עשויין לכבודי.

מי ציוה האש לשרוף?
למד ממך. כשהיית נכנס לתוך מחיצות של אש ומהלך בין הגדודים, היה לך לשרף.
ועוד, שהיית בא אצלי, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שמו' כ יח).
ואני אש אוכלת, שנאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה (דברי' ד כד).
ראוי שיהא נכווית.

ולמה כן?
שהיית עולה לכבודי.
ואף מזבח העולה אף על פי שכתוב בו אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו), לא הנחשת עתיד לבער ולא העצים נשרפין.
ואם תאמר, שהיה צפוי הנחשת עבה?!

אמר רבי נחמיה:
עובי דינר היה מצופה.

אמר רבי פנחס בן חמא:
את סבור שמא האש יורדת מלמעלן לשעה הייתה, לפיכך לא היה ניזוק.
אש המזבח יתירה שלא הייתה זזה הימנו לא ביום ולא בלילה, שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח (שם).

ולמה היה ציפויו נחושת?
לכפר על מצח הנחושת, שנאמר: וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה (ישעי' מח ד).

את מוצא מזבח שעשה משה, היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממזבח העולה שעשה שלמה.

תדע לך, שבשעה שבנה שלמה בית המקדש, בנה מזבח העולה, שנאמר: [אז יעלה שלמה, אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא (מ"א ג ד)].
ולפי שהיה יודע שמזבח הנחושת שעשה משה היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא, הוציא שם המזבח שבנה מזבח הנחושת, שנאמר: ויעש את מזבח הנחושת עשרים אמה (דה"ב ד א).

ראה מה חביב היה?
מזבח הנחושת שעשה משה.
אמר הקדוש ברוך הוא: בזכות המזבח שהאש בוערת בו ביום ובלילה, אני נפרע מן מלכות אדום באש ותהא נשרפת ביום ובלילה, שנאמר: לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב, לנצח נצחים אין עובר בה (ישעיה לד י):


ילמדנו רבנו:
קטן לכמה נמול?

כך שנו רבותינו:

קטן נמול לשמונה.

מה טעם?
כשם שנמול יצחק אבינו.

אמר רבי שמעון בר יוחאי:
בא וראה, שאין חביב לפני האדם יותר מבנו, והוא מל אותו.

וכל כך למה?
אמר רב נחמן בר שמואל:
כדי לעשות רצון בוראו. הוא רואה בנו שופך דם ממילתו, ומקבל עליו בשמחה.

אמר רבי חנינא:
ולא עוד, אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטווה. הוא שהכתוב אומר: ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהילתך (תהלי' עא יד).
ולא עוד, אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום.

אמר רבי יודן:
אימתי הבן חביב על אביו?
כשמתחיל להשיח.
וכן הוא אומר: הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמ' לא יט).

מהו ילד שעשועים?
כבן שלש כבן ארבע שהוא מתחיל להשיח ומשתעשע לאביו.

ואמר רבי ביסנה:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, עשו לי כשם שעשיתי לכם.
האכלתי אתכם במדבר,
אף אתם היו מקריבין לפני, את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במד' כח ד).

וארחצך במים (יחז' טז ט),
ואף אתם עשו לי כיור.

ואסוכך שמן (שם),
וכנגדו שמן המשחה.

ואלבישך רקמה (שם שם י),
וכנגדו מעשה רוקם.

ואנעלך תחש (שם),
וכנגדו עורות תחשים.

ואחבשך בשש (שם),
וכנגדו שש משזר.

ואכסך משי (שם), אלו ענני הכבוד, שנאמר: לא ימיש עמוד הענן (שמו' יג כב).
וכנגדן יריעות עזים.

ואעדך עדי ( יחז' טז יא), זו פורפירה,
וכנגדן ארון וזרו.

ואתן נזם (שם שם יב),
וכנגדו חח ונזם.

ועטרת תפארת בראשך (שם),
וכנגדו כפורת על הארון וזר זהב.

הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד),
וכנגדו לחם הפנים.

וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שם יג כא),
וכנגדו צו את בני ישראל להעלות נר תמיד:


ואתה תצוה.
זה שאמר הכתוב: תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף (איוב יד טו).
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, תקרא ואנכי אענה.
כל מה שאתה גוזר, אני מקיימה, אלא למעשה ידיך תכסוף.
יש אדם מתאווה למעשה ידיו. ואין תכסוף אלא לשון תאווה, שנאמר: ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת וגו' (ברא' לא ל). הוי, למעשה ידיך תכסוף, שאתה מתאוה למעשה ידיך.

אתה סובל את כל העולם, דכתיב: אני עשיתי ואני אשא אני אסבול (ישע' מו ד).
ואתה מצווה את בני קהת להיות נושאין כבודך, שנאמר: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם (במד' ז ט). הוי, למעשה ידיך תכסוף.

אתה זן את כל העולם, ואתה מצווה אותן להקריב את קרבני לחמי (במד' כח ב).
אתה מאיר לכל העולם, ואתה מצווה להעלות נר תמיד.
אנו באורך נראה אור, ואתה אומר: להדליק נרות.

אמר רבי מאיר:
אמר הקדוש ברוך הוא: חביב עלי נרות שאהרן מדליק, מן המאורות שקבעתי בשמים.

למה?
שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח ולא הקריב שבט לוי, היה אהרן נפשו עגומה,
אמר: כל הנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח, ואני לא היה לי חלק בקורבנות.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: חייך, כל השבטים הקריבו חנוכה אחת, ואתה לעצמך תעשה חנוכה, מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו. זה שאמר הכתוב: תאוות ענווים שמעת ה' (תהל' י יז).
לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואתה תצווה, וכתיב יערוך אותו אהרן ובניו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: צו את בני שיהו מביאין שמן זית, כדי שיהא אהרן מדליק לפני:


ואתה תצוה את בני ישראל.
מה מנורה שאינה לאכילה, טעונה שמן זית זך. מנחות שהן לאכילה, אינו דין שיהיו טעונין שמן זית זך.
תלמוד לומר: זך כתית למאור, ולא זך כתית למנחות.

אמר רבי חנינא סגן הכהנים:
אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה נסים היה במנורה.

משהיו מדליקין אותה מראש השנה, לא הייתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכוהנים לכבות.

ואמר רבי חנינא סגן הכוהנים:
אני הייתי בבית המקדש ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהייתה דליקה כל ימות השנה. ראה מעשה נסים. לכך נאמר: כתית למאור ולא למנחות.

ולמה כן?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה, לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית. אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום, לא.
לכך נאמר: בה שמן זית זך כתית.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהייתה בירושלים, הייתה משתמשת לאורה.
לכך נאמר: ויקחו אליך שמן זית זך כתית:


ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך.
אמרו ישראל, ריבונו של עולם, באורך נראה אור, ואתה מצווה שנדליק לפניך נרות.

אמר רבי יצחק:
לבית מלא פנסא, אמר בעל הבית לעבדו, הדלק לנו בתוך החצר נרות.
אמר לו: כל הבית מלא אורה ואתה אומר שאדליק בו נרות.
אמר ליה: הדלק בשביל העבדים, שיהו מאירין להם.
וכך הוא אומר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במד' ח ב).
אמר הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לאור בשר ודם הזהרתי אתכם על הנרות, אלא שתדעו מה חיבתכם לפני.

תדע, שהרי כתיב: ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ לה), והוא אומר שידליקו לפניו נרות, אלא בשביל חיבתכם אמרתי לכם.

ויקחו אליך
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא שאני צריך לנר, אלא ויקחו אליך, בשבילך, שאתה רואה להיכן אתה נכנס ויוצא.

משל למה הדבר דומה?
לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, היה הפקח סומך את הסומא.
לערב אמר הפקח לסומא, צא והדלק לנו הנר.
אמר לו: עד עכשיו אתה מנהיגני באופל, ואפילו עצמי איני רואה, ואתה אומר לי הדלק את הנר?!
הפקח, זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו: עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ (זכר' ד י).
והסומא, אלו ישראל שכתוב בהם, נגששה כעורים קיר וכאין עיניים נגששה, כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים (ישע' נט י).

והיאך הוא צריך לנו?
אמר דוד: ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' (תהל' כז א).

אימתי אמר דוד פסוק זה?
בגדוד עמלק.
לפי שעשה עמם מלחמה בלילה והרגם, שנאמר: ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם (ש"א ל יז).

ומי היה מאיר להם?
זיקים וברקים.

רבי אליעזר בן פדת אומר:
מדבר במלחמות המצרים כשרצו אחר ישראל.
ראה מה כתיב שם: ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שמות יד כ).

אמר רבי אושעיה:
כשראו ישראל כך, אמרו: ה' אורי וישעי ממי אירא.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם תדליקו לפני נרות, אני מאיר לכם מן המאור הגדול לעתיד לבוא, שנאמר: והיה לך לאור עולם ואלהיך לתפארתך ( ישעיה ס יט):


ואתה תצוה
זה שאמר הכתוב: הנך יפה רעיתי הנך יפה (שה"ש ד א).
אמר רבי עקיבא:
לא היה כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים.

אמר רבי אליעזר בן עזריה:
משל למה הדבר דומה?
למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום ואמר לו, הוצא ממנו:
כך וכך סולת,
כך וכך סובין,
כך וכך מורסן,
וסלית לי מתוכה גלוסקה אחת יפה מנופה ומעולה.

כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים.
ראה מה הקדוש ברוך הוא מקלס לישראל בתוכו: הנך יפה רעיתי, הנך יפה.
הנך יפה במעשים.
הנך יפה במעשי אבותיך.
והנך יפה בבית.
הנך יפה בשדה, בבית, במזוזה, וכתבתם על מזוזות ביתך (דבר' ה ט).
בשדה, בתרומות ובמעשרות בלקט בשכחה ופאה.
הנך יפה בבית.
הנך יפה בגג, שנאמר: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך (שם כב ח).
הנך יפה בעולם הזה,
הנך יפה בעולם הבא.
הנך יפה רעיתי.

אמר רבי שמעון בן פזי:
הקדוש ברוך הוא מקלסה בלשון כפול, והיא מקלסתו בלשון פשוט.

למה מקלסו הקדוש ברוך הוא בלשון כפול?
שאם איננה עושה רצונו, יכול הוא להמירה באחרת.
והיא מקלסתו בלשון פשוט, לפי שאינה יכולה להמירו באחר.
הוי, הנך יפה דודי אף נעים ( שה, ש א טז). לפיכך, הנך יפה רעיתי.

הנך יפה, במה?
בעיניך יונים (שם שם טו), אלו סנהדרין שנמשלו כיונה.

עיניך יונים.
מה העיניים הללו כל הגוף מהלך אחר העיניים,
אף ישראל כלם מהלכין אחר סנהדרין על כל מה שאומר להם: על הטמא טמא ועל הטהור טהור. הוי, עיניך יונים.

דבר אחר:
מה היונה הזו כל אחת ואחת מכרת חלונה ושובכה,
כך ישראל כל אחד ואחד מן התלמידים מכיר את מקומו.

דבר אחר:
עיניך יונים
מה היונה הזו משהיא מכרת את בן זוגה אינה זזה ממנה,
כך ישראל משהכירו להקדוש ברוך הוא שוב אינם זזים ממנו ואין מניחין אותו.

דבר אחר:
מה יונה זו כל העופות כשהן נשחטין הן מפרכסין, אבל היונה הזו פושטת צווארה,
כך אין אומה בעולם נהרגת על קדושת שמו ומוסרת עצמה להריגה אלא ישראל, שנאמר: כי עליך הורגנו כל היום וגו' (תהל' מד כג).

עיניך יונים.
אמר רבי יצחק:
אמר להם הקדוש ברוך הוא: דוגמא שלך דומה ליונה, מי שמבקש ליקח חטים מחברו, הוא אומר לו: הראני דוגמתן, אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה.

כיצד?
כשהיה נח בתיבה, מה כתיב שם?
וישלח את העורב ויצא יצא (ברא' ח ז), ואחר כך שלח את היונה, ותבוא אליו היונה וגו' (שם שם יא).
אמר הקדוש ברוך הוא: מה היונה הביאה אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם כיונה, הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר, שנאמר: ואתה תצווה ויקחו אליך שמן:


ואתה תצוה וגו'
זה שאמר הכתוב: ראשך עליך ככרמל (שה"ש ז ו).
הרש שבישראל שקול כאליהו, שנאמר: ואליהו עלה אל ראש הכרמל (מ"א יח מב).

ודלת ראשך כארגמן (שה"ש ז ו).
הדל שבישראל שקול כדניאל, דכתיב ביה: והלבישו לדניאל ארגונא וגו' ( דני' ה כט).

מלך אסור ברהטים (שה"ש ז ו).
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: כביכול אני אסור בשבועה עמכם.

בזכות מה?
בזכות שתי ריצות שרץ אברהם לפני, שנאמר: ואל הבקר רץ אברהם ( ברא' יח ז),
וירא וירץ לקראתם מפתח וגו' (שם שם ב).
הוי, מלך אסור ברהטים.

כדדרש רבי אבא בר כהנא:
מלך אסור ברהטים, זה יעקב, שכתוב בו: ברהטים בשקתות המים (שם ל לח).

מלך אסור ברהטים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מלך עשיתיך.
מה מלך עמו עושין גזרתו,
אף אתה גוזר עליהן והם עושים.

שמן זית זך כתית למאור
למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות ולא שמן דגים או שאר שמנים, אלא שמן של זית?
לפי שהזית סימן אור לעולם.

ויקחו אליך
את הוי נעשה גזבר על הדבר.

שנו רבותינו:
שלשה זיתים ובהן שלשה שלושה שמנים.
הזית הראשון מגרגרו בראש הזית, וכנסו לבית הבד, טוחנו בריחים ונותנו בכלים, טוענו בקורה ויוצא מהן ראשון. מפרקו וטוענו שניה ויוצא מהן שני. חזר טחן וטען, ויצא מהן שלישי.
ראשון למנורה.
ושני למנחות.

הזית השני מגרגרו בראש הגג וכנסו לתוך בית הבד, טוחנו בריחים ונתנו בסילון, טוענו בקורה, היוצא מהן ראשון. פורקו וטוענו שניה, היוצא מהן שני. חזר וטחן וטען, היוצא מהם שלישי. הראשון למנורה.
והשני למנחות.

הזית השלישי, טוענו לתוך הבית עד שילקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל. זה ראשון. טען בקורה, זה שני. חזר וטען, זה שלישי.
הראשון למנורה.
והשאר למנחות.

הראשון שבראשון, אין למעלה הימנו.
השני שבראשון והראשון שבשני, שוין.
השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי, שוין.
השלישי שבשני והשני שבשלישי, שוין.
השלישי שבשלישי, אין למטה הימנו.

שמן זית זך כתית למאור
בנוהג שבעולם, אדם אם יהיה לו שמן רע, הוא מדליק בנר, והיפה נותן בתבשיל.
ובאהל מועד ובמקדש לא היו עושין כך, אלא זך כתית למאור, והשני למנחות.
אמר דוד: כי אתה תאיר נרי (תהל' יח כט).

אמר רבי ברכיה ברבי:
תולדת האש מלמעלן אין כוח בעין לראותו, שנאמר: ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק (יחז' א יג), וברק אין כוח בעין לראותו, והוא צריך לאורה.

אמר רבי יוחנן:
מה שיש בתוך עינך, אין אתה יכול לראות.
העין הזו לבנה והשחור באמצע, מהיכן צריך לראות, לא מתוך הלובן, ואינו רואה, אלא מתוך השחור. ועל אור עיניך אין אתה יכול לעמוד, ואתה מבקש לעמוד על דרכו של הקדוש ברוך הוא?!

כל כך למה?
שלא יטעך יצרך לומר, שהוא צריך לאורך.

אמר רבי אבין הלוי ברבי:
את מוצא כל מי שמבקש לעשות לו חלונות, עושה אותן רחבות מבפנים וצרות מבחוץ.

למה?
שיהו שואבות האור. אבל חלונות שבמקדש לא היו כך, אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים.

למה?
שיהא האור יוצא מן בית המקדש ומאיר לעולם. והאור יוצא מתוך ביתו ומאיר לעולם, והוא צריך לנרות?!
אלא לזכותינו בנרות.
אמר דוד: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ( תהלים צז יא):


באהל מועד מחוץ לפרוכת
שלא יטעה אותך יצרך לומר, שהוא צריך לאורה. לא הייתה המנורה צריכה, אלא להינתן לפנים מן הפרוכת אצל הארון, והיא נתונה מבחוץ מן הפרוכת.
להודיעך שאינו צריך לאורה של בשר ודם.

בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם עושה לו מטה ושולחן, נותן את המנורה משמאלו.
אבל בבית המקדש, המנורה נתונה מימינו של שלחן, שנאמר: ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת, ואת המנורה נכח השולחן (שמות כו לה).

להודיעך שאינו צריך לאורה שלך, אלא לזכותך להאיר לך לעולם הבא כשיבוא חשכה לאומות העולם, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (ישע' ס ב):


שמן זית זך כתית למאור
את מוצא מי שנתון בחושך, רואה מה שבאור, ומי שהוא נתון באור אינו רואה מה שבחושך. והקדוש ברוך הוא רואה מה שבחושך ומה שבאור, שנאמר: ידע מה בחשוכא וגו' (דני' ב כב).

אמר רבי יהודה ברבי אלעזר:
היום הזה נתון בתוך תיקו.

ומנין?
שכן כתיב: לשמש שם אהל בהם (תהל' יט ה).
ובתקופת תמוז יוצא מתוך תיקו בשביל לבשל את הפירות, ואין העולם יכול לעמוד בו.

למה?
שאורו קשה.
אמר הקדוש ברוך הוא, ובאור בריותי אין את יכול לעמוד, ואני צריך לנר?!

כיצד היו עושין את השמן?
זיתים היו נכרין להם שהיו עושין פירות יפים, והיו נוטלין אותן וכותשין אותן.
השמן הראשון שהיה יוצא, היו מפרישין למנורה, והשני למנחות.

למה?
לקיים, שמן זית זך כתית למאור.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל, בני, בעולם הזה הייתם זקוקים לאור בית המקדש ומדליקים נרות בתוכו.
אבל לעולם הבא בזכות אותו הנר אני מביא לכם מלך המשיח, שהוא משול כנר, שנאמר: שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (שם קלב יז). זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים (שם נ כג).

רבי מנחם בר יוסי אומר:
אלו שמדליקים נרות לרבים במבואות האפלין.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
מפני מה זכה שאול למלכות?
מפני שהיה זקנו מדליק נרות לרבים במבואות האפלין.
כתוב אחד אומר: ונר הוליד את קיש ( דה"א ח לג).
וכתוב אחד אומר: וקיש אבי שאול ונר אבי אבנר בן אביאל (ש"א יד נא).

הא כיצד?
אביאל שמו. ועל שהדליק נרות לרבים במבואות האפלים, נקרא שמו נר.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה אתם צריכין לנר.
אבל לעתיד, והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה ס ג):