וזה הדבר אשר תעשה להם
זה שאמר הכתוב: כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה).
נאה הכבוד לחכמים היגעין בתורה.
אמרה תורה: עשר וכבוד הון עתק וצדקה ( שם ח יח).
את מוצא שלשים וששה דורות מאדם ועד יעבץ, ולא כתיב באחד מהן כבוד, אלא ביעבץ, שנאמר: ויהי יעבץ נכבד מאחיו (דה"א ד ט).

ולמה כתיב בו כבוד?
שהיה תלמיד חכם מקהיל קהלות ודורש טעמי תורה ברבים, שנאמר: ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דה"א ב נה).

אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי איבו:
שני בני אדם ראו כבוד כו'.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו, זה יהושע, שירש כבוד ממשה רבנו, שאמר לו הקדוש ברוך הוא: כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א ה).
למשה אמר לו הקדוש ברוך הוא: של נעליך מעל רגליך (שמו' ג ה).
וליהושע, ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך (יהושע ה טו).

משה כתוב בו: אז ישיר משה ובני ישראל (שמו' טו א).
ויהושע, אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' (יהושע י יב).

משה הוציאם ממצרים.
ויהושע הכניסם לארץ.

משה הרג לסיחון ועוג.
ויהושע שלשים ואחד מלכים.

משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק, שנאמר: והיה כאשר ירים משה (שמ' יז יא).
ואין ירים, אלא לשון שהעמיד גלגל חמה, שנאמר: נתן תהום קולו רום ידיהו נשא ( חבק' ג י). ויהושע כן, שנאמר: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב).

משה בנה מזבח, שנאמר: ויבן משה מזבח ( שמו' יז טו).
ויהושע כן, שנאמר: אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ח ל).

משה כתב את התורה, שנאמר: ויכתוב משה את התורה הזאת (דברי' לא ט).
ויהושע כן, ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים (יהושע כד כו).
הרי בכל.
אבל אין אנו מוציאין שהיו שנותיו כשנות משה רבנו. שמשה כתוב בו: ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו (דבר' לד ז).
ויהושע נגנז בן מאה ועשר.

ולמה פחתו לו עשר שנים?
בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים, שנאמר: ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם (במד' יא כח), לפיכך פחתו לו עשר שנים.

מכאן את למד, שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו.
שכל המורה דבר לפני רבו, או אפילו אינו מורה אלא אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי, שנותיו מתקצרות (מכמה טעמים הצריכין להידרש בסדר אחרי מות סימן ו).

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו, זה אהרן ובניו, שנתבררה הכהונה מידם:


וזה הדבר אשר תעשה להם
זה שאמר הכתוב: ואתה מרום לעולם ה' (תהל' צב ט).

מה כתיב למעלה מן הפסוק?
בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד (שם שם ח).

מה כתיב אחריו?
ואתה מרום לעולם ה', שכל זמן שהקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים, שמו מתגדל בעולם, שנאמר: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים (שמות יב יב). אותה שעה, אני ה' (שם).

וכן רחב אומרת: כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו', ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (יהושע ב י- יא).
וכן כתיב: והאלילים כליל יחלף (ישעי' ב יח).
אותה שעה, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (שם שם יז).

וכן, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובד' א כא).
ובאותה שעה, והייתה לה' המלוכה (שם).
וכתיב: והיה ה' למלך וגו' (זכריה יד ט).

וכן, כדנא תאמרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומתחות שמיא אלה, עושה ארץ בכוחו מכין תבל בחכמתו (ירמ' יא-יב).

וכן, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם (תהלים קד לה).
אותה שעה, ברכי נפשי את ה' הללויה ( שם).
ואתה פותר את כלן כדעת הזה תילי תילים של פסוקים.
ויהי בשלם סוכו וגו', שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה (שם עו ג-ד).
נודע ביהודה אלהים (שם שם ב). הוי, כל זמן שנפרע מן הרשעים, שמו מתגדל בעולם.

ואתה מרום לעולם ה' (שם צב ט).
מלך בשר ודם כשהוא דן ומזכה, מקלסין אותו. וכשהוא מחייב, אין מקלסין אותו.
אבל הקדוש ברוך הוא, בטובו, קילוסו עולה ברוך הטוב והמטיב. וברעה, קילוסו עולה ברוך דיין האמת. הוי, ואתה מרום.

וכן דוד אומר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהל' קטז יג). צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא ( שם שם ג-ד).
וכן, באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר ( שם נו יא).

וכן איוב אומר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא).

דבר אחר:
ואתה מרום לעולם ה'.
אמר דוד: ריבון העולם, משאתה נותן רוממות לאדם, אינה זזה הימנו לעולם.
נתתה לבית דוד את המלכות, אינה זזה ממנו לעולם, שנאמר: ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחז' לז כה).
נתת לאהרן את הכהונה, אינה זזה ממנו לעולם, שנאמר: והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במד' כה יג).
לפיכך הקדוש ברוך הוא מצווה ליתן לאהרן רוממות בכהונה גדולה. הוי, ואתה מרום לעולם ה'.

ומה ראה שיגדל לאהרן ולבניו לקדש אותם?
אמר רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
בשעה שביקשו ישראל לעשות אותו מעשה, אמרו לאהרן: קום עשה לנו אלהים (שמו' לב א). עמד חור בן כלב וגער בהן, מיד עמדו עליו והרגוהו.
ראה אהרן ונתיירא מעצמו, שנאמר: וירא אהרן ויבן מזבח לפניו (שם שם ה). הוי קורא בו, ויירא אהרן ויבן מזבח לפניו.

תדע לך שהרגו לחור, שבשעה שעלה משה להר, מה אמר להם?
הנה אהרן וחור עמכם, מי בעל דברים יגש אליהם (שם כד יד).
כשירד, אי אתה מוצא שהזכיר לחור לא בחיים ולא במות.

ומהו אומר?
ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת וגו' (שם לב כא). הוי, שהרגו לחור.
וירא אהרן ויבן מזבח (שם שם ה).
מיד נטל שם טס נזם של זהב והשליכו לאור, שנאמר: ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שם שם כד). והיה אהרן מתיירא, שמא יש בלבו של הקדוש ברוך הוא עליו כלום.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לרומם ולגדל לאהרן ולבניו בכהונה גדולה, לפי שגלוי וידוע לפניו שלא עשה אהרן אלא מיראה, ולפיכך הודיעם שאין בלבו של הקדוש ברוך הוא עליו כלום.

ולקח פר אחד
פר
לכפר על העגל, שהוא פר.

אילים שנים
כנגד שני בניו שעתידין למות. שכל בניו ראוין למות, שנאמר: ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו (דבר' ט כ). אין להשמידו, אלא לשון כלוי בנים, שנאמר: ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט).
כיון שנתפלל משה עליו, דכתיב: ואתפלל גם בעד אהרן (דברים ט כ), מתו שנים ונשתיירו שנים:


וזה הדבר אשר תעשה
זה שאמר הכתוב: כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה), אלו ישראל.
וכסילים מרים קלון (שם), אלו עובדי עבודה זרה.

ואימתי נחלו ישראל כבוד?
בשעה שקבלו את התורה.

אמר רבי יוחנן:
ששים ריבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא לסיני, שנאמר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהל' סח יח), והיו נותנין עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל.

אמר רבי אבא בר כהנא:
כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז).
מיד חיבבן הקדוש ברוך הוא ושלח לכל אחד ואחד מהן שני מלאכים, והיה אחד חוגר לו זיינו, ואחד נותן לו עטרה בראשו.

אמר רבי סימון:
פורפראות הלבישן, שנאמר: ואלבשך רקמה (יחז' טז י).

רבי הונא דצפורין אמר:
זונאיות חגר להם, שנאמר: ואחבשך בשש (שם).

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
כלי זיין חגר להם ושם המפורש חקוק עליו. לפיכך, כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שנחלו כל השבח הזה מסיני.
וכסילים מרים קלון, אלו אומות העולם שנטלו אפופסים שלהן מסיני.

מנין?
אמר רבי יוחנן:
שנאמר, והגויים חרוב יחרבו (ישע' ס יב). הוי קורא בו, חורב יחרבו, מחורב נחרבו. הוי, וכסילים מרים קלון.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו, זה דוד ושלמה בנו שבנו בית המקדש ונטלו כבוד.
וכסילים מרים קלון, אלו האומות שהחריבוהו, הקדוש ברוך הוא עושה להן קלון.
ראה מה כתיב: אדני בעיר צלמם תבזה (תהל' עג כ).

ולמה בעיר?
המשל אומר: מקום שהליסטים מקפח, שם הוא נתלה.
לפיכך, אדני בעיר צלמם תבזה. הוי, וכסילים מרים קלון.
כבוד חכמים ינחלו, זה משה ואהרן.
וכסילים מרים קלון, אלו דתן ואבירם.

למה?
בשעה שירד להם המן לישראל, אמר להם משה: איש אל יותר ממנו עד בקר, ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו (שמו' טז יט-כ).

ומי היו אלו?
דתן ואבירם.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
מהו וירם תולעים ויבאש (שם)?
הייתה קלאנין של תולעים יוצאין מתוך אהליהם של דתן ואבירם ונכנסין לתוך אהליהם של ישראל. הוי, וכסילים מרים קלון.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו, זה שבט הלוי.
וכסילים מרים קלון, זה קרח ועדתו.

דבר אחר:
כבוד חכמים ינחלו, זה אהרן ובניו, שנתבססה כהונה גדולה בידם על פי הדבר, שנאמר: וזה הדבר אשר תעשה להם:


וזה הדבר אשר תעשה להם
זה שאמר הכתוב: לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהל' קיט פט).

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
לעולם ה' תהא נוהג עמנו במידת רחמים.

אימתי?
בשעה שירד אברהם לתוך כבשן האש, היו מלאכי השרת מריבין זה עם זה, זה אומר: אני יורד ומצילו, וזה אומר: אני יורד ומצילו.
מיכאל אומר: אני יורד.
וגבריאל אומר: אני יורד.
אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכים: אין זו שלכם, אלא אני יורד בכבודי ומצילו, שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשי' טו ז).
אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכים: לבני בניו אתם יורדים ומצילים.

כשירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך הכבשן, ירד המלאך והצילן, שנאמר: ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכיה ושזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי (דניאל ג כח).
באותה שעה אמרו מלאכי השרת: לעולם ה' דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך (תהל' קיט פט-צ).
לדורי דורות קיימת אמונתך שאמרת לנו שאנו יורדין ומצילין לבני בניו של אברהם.
כוננת ארץ ותעמוד, למשפטיך עמדו היום (שם שם צ-צא), במשפט בראת את הכל, שנאמר: בראשית ברא אלהים (בראש' א א).

דבר אחר:
למשפטיך עמדו היום, אפילו היום במשפט הוא יוצא, שנאמר: בבקר בבקר משפטו יתן לאור (צפני' ג ה).
למשפטיך עמדו היום, המה יאבדו ואתה תעמוד (תהלים קב כז), אתה הוא קיומו של עולם.

דבר אחר:
ואתה תעמוד, אתה תעמיד אחרים.

דבר אחר:
ואתה תעמוד, בדבריך.
באיזה דבר שדברת לאהרן, שתהא הכהונה מתבוססת בידו:


וזה הדבר אשר תעשה להם
להם את עושה, ואין את עושה לאחרים.
לשבט הזה את עושה, ולא לאחר.

לכהן לי
התחיל מלמדו היאך יהו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה היאך יהו מתקדשין ואוכלין בטהרות, סדר לו קדושות, טהרות.

לקדש אותם לכהן לי
אמר רבי מנא ברבי בשם רבי אליעזר:
כל מקום שנאמר לי: לעולמי עולמים.
לקח פר, ולא מן הגזל.

ואילים שנים
איל מיכן ואיל מיכן ופר באמצע, העמידם בגבעה.

למה שלשה?
כנגד שלשה הררי עולם, אברהם ויצחק ויעקב.

פר
זה אברהם, שנאמר: ואל הבקר רץ אברהם ( ברא' יח ז).

ואילים שנים
יצחק ויעקב.

ולחם מצות
בזכות לחם מצות אני מברך את הלחם.

אמר רב הונא בר אבא:
בשעה שהיו הקורבנות קריבין, הייתה סאה ארכליס עושה סאה סולת, סאה קמח, סאה מורסן, סאה סובין, סאה קיבר, סאה גנינים. אבל עכשיו, אדם מוליך סאה של חטים לטחון, אינו מביא, אלא כמו שהולך ויתר מעט.

למה?
שבטל לחם הפנים.

ולחם מצות וחלות מצות. לחם מצות
בזכות שרה, לושי ועשי עוגות (שם שם ו).

לחם מצות
ראה מה היו הקורבנות בשעה שהיו קרבין?
כל מה שהיה מתקרב מן מינו, היה מברך את מינו.

אמר רבי חייא בר אבא:
אפילו עקרו של מזבח, לשום כפרתן של ישראל נעשה.

מזבח
מ' מחילת עונותיהם,
ז' זיכרון טוב לישראל,
ב' ברכה שמברכת את כל המינין,
ח' חיים שהיא נותנת חיים.
לחם מצות ולחם הפנים שהיו מקריבין, היו מברכין את הלחם.
ובכורים שהיו מקריבין, היו מברכין את פירות הארץ.

מעשה ברבי יונתן בן אלעזר, שהיה יושב תחת תאנה אחת בימות הקיץ, והייתה התאנה מלאה תאנים יפות. יצא הטל והיו אותם התאנים שואבות דבש ומורידין, והיה הרוח מגבלו בעפר, ובא עז אחת והייתה מנטפת חלב לתוך הדבש ונתערב החלב והדבש.
קרא לתלמידיו אמר להם: בואו ראו מעין דוגמא של עולם הבא.

וכל כך למה?
שהיו הקורבנות קריבין.

מעשה בסופר אחד, שהיה עולה לירושלים בכל שנה, הכירוהו בני ירושלים שהיה אדם גדול בתורה.
אמרו לו: טול ממנו חמישים זהובים ושוב לך אצלנו.
אמר להם: יש לי גפן אחת והיא חביבה עלי מכל מה שאתם נותנים, שהיא עושה לי שלוש רפואות בכל שנה, ושש מאות חביות עושה לי בכל שנה.
הראשונה היא עושה שלוש מאות.
והשניה עושה מאתים.
והשלישית היא עושה מאה.
ואני מוכרם בדמים הרבה.

מה עשה?
הניחם וירד לו. וכל השבח הזה בזכות נסוך היין שהיה קרב על גבי מזבח. בטל נסוך היין, ונמנעו כל טובות שבעולם.

את מוצא כשגלו לבבל, מה עזרא אומר להם, עלו לארץ ישראל, ולא היו מבקשים.
אמר להם עזרא: זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (חגי א ו).
זרעתם הרבה והבא מעט, משבטל לחם הפנים.
אכול ואין לשבעה, משבטל נסוך המים.
שתו ואין לשכרה, משבטל נסוך היין.
לבוש ואין לחום לו, משבטלו בגדי כהונה.
והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, משבטלו תמידים של צבור.

כל כך למה?
שבטלו הקורבנות.
אמר נביא: כי תאנה לא תפרח (חבקו' ג יז), משבטלו הבכורים.
ואין יבול בגפנים (שם), משבטלו הנסכים.
כחש מעשה זית (שם), משבטל שמן המאור.
ושדמות לא עשה אוכל (שם), ושדי בהמות לא עשה אוכל, משבטלו הבכורות.
גזר ממכלה צאן (שם), משבטלו התמידים.
ואין בקר ברפתים (שם), משבטלו הפרים שהיו קריבין.

אמר רבן שמעון בן גמליאל משום רבי יהושע:
משחרב בית המקדש, אין לך יום שאין בו קללה, שנאמר: ואל זועם בכל יום (תהל' ז יב).

אמר רבי זעירא:
הראשון קיים.

אמר רבי יהודה בר אלעאי:
חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות.
בעולם הזה עשה שבע שנים שרופה על ידי עונות, שנאמר: והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משומם ועד כלה ונחרצת תתך על שומם (דני' ט כז).
אבל לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא מחזיר לה הברכות שהיה עושה, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא (יחזקאל לו ח):