ומשה היה רועה
והגיע הקץ שיגאלו, אלא שלא היה בידם מעשים טובים, שכן הוא אומר ע"י יחזקאל: רבבה כצמח השדה וגו', שדים נכונו ושערך צמח וגו', (יחזקאל טז).
וכי לא היה להקב"ה לכתוב אלא שדים ושער, אלא השדים זה משה ואהרן, שנאמר בהן: שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה.
ושערך צמח הגיע הקץ, אלא את ערום ועריה מן מעשים טובים.

ובמה נסתכלתי?
בטובים דודיך מיין (שיר א), אלו האבות שנקראו דודים.

וישמע אלוהים את נאקתם ויזכר אלוהים את בריתו וגו' וירא אלוהים את בני ישראל
ראה שאין בידם מעשים טובים וגאלם, שנאמר: (תהילים קו) ויושיעם למען שמו.


ומשה היה רועה
אמר ר' לוי:
כל מי שנאמר בו היה, תחילתו כשר וסופו כשר.

ור' יוחנן אמר:
כל מי שנאמר בו היה, זן ופרנס.
אמרו לו: והרי כתיב: (בראשית ג) והנחש היה ערום?!
אמר להם: אף הוא היה ערום מתוקן לפורעניות.
א"ל: והא כתיב: (שם ד) וקין היה עובד?!
א"ל: היה מתוקן לגלות.
א"ל: הרי כתיב: והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה לח)?!
אמר להם: אף הוא סימן יפה לה, שאילולי שנלכדה ירושלים נתכלו שונאי ישראל.
ולא עוד, אלא שנטלו אפופסים, תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (איכה ד).

ואמרו רז"ל:
כל מי שנאמר בו היה, היה רואה עולם חדש, לפיכך כתיב: ומשה היה רועה.


וינהג את הצאן אחר המדבר
אמר ר' יוחנן:
למה היה רודף למדבר?
לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר, שנאמר: מי זאת עולה מן המדבר עלייה מן המדבר
התורה מן המדבר,
המן והשליו מן המדבר,
המשכן מן המדבר,
השכינה מן המדבר,
הכהונה ומלכות מן המדבר,
הבאר מן המדבר,
ענני כבוד מן המדבר.
לפיכך וינהג את הצאן אחר המדבר.

ויבא אל הר האלהים חורבה
אמר ר' שמעון בן יוסי:
שהלכה צאנו של משה מ' יום ולא טעמה כלום, כשם שהלך אליהו ז"ל, שנאמר: (מלכים א יט) ויקם ויאכל וישת וילך בכוח האכילה ההיא מ' יום ומ' לילה.

וינהג את הצאן אחר המדבר
בשרו שישראל שנקראו צאן כלה במדבר.

וינהג את הצאן
רמז לו שמנהיג את ישראל מ' שנה, ואף הוא נאסף עם הצאן במדבר, ואף בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל, שאמר לו הקדוש ברוך הוא לך בשליחותי!
א"ל משה: הגידה לי שאהבה נפשי (שיר א), כמה חיות יש בהן, כמה מעוברות בהן, כמה אגודות התקנת להן, כמה רקוחים התקנת למעוברות שבהם, הגידה לי שאהבה נפשי.
השיבו הקב"ה: אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו' (שם), לפיכך וינהג את הצאן אחר המדבר. כיון שהגיע לחורב, מיד וירא מלאך ה' אליו בלבת אש.

למה בלבת אש?
כדי ללבבו כשיבוא לסיני ויראה אותה האש, שלא יתיירא ממנה.

דבר אחר:
ולמה בלבת אש?
משני חלקיו של סנה ולמעלה, שהלב נתון משני חלקיו של אדם ולמעלה.

ולמה מתוך הסנה ולא מתוך אילן גדול ולא מתוך תמרה?
אמר הקדוש ברוך הוא: כתבתי בתורה עמו אנכי בצרה (תהילים צא), הם נתונים בשעבוד, ואף אני בסנה ממקום צר, לפיכך מתוך הסנה שכולו קוצים.


וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל
מכאן אמרו:
האש של מעלה, מעלה לולבים ושורפת ואינה אוכלת, ושחורה.
והאש של מטה, אינו מעלה לולבים והיא אדומה ואוכלת, ואינה שורפת, לפיכך הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל.

ויאמר משה אסורה נא ואראה
ר' יוחנן אמר:
שלוש פסיעות פסע משה.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
לא פסע אלא צווארו עקם.
א"ל הקב"ה נצטערת לראות, חייך, שאתה כדאי שאגלה עליך, מיד ויקרא אליו ה' מתוך הסנה.
א"ל הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת הנני, חייך, שתבוא השעה ותתפלל על ישראל ומיד אני עונה אותך בלשון הזה, אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (ישעיה נח).


וילך משה וישב אל יתר חותנו
זה שאמר הכתוב: בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד (משלי יז).

מי היה זה?
זה יתרו שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה.
מכאן אתה למד, כל מי שקיבל על עצמו לעשות מצווה ואין עושה אותה, אין אותה מצווה פוסקת מביתו.
יתרו קבל לתוך ביתו גואל שברח מפני השונא, מן ביתו עמדה שקבלה לשונא, שברח מפני הגואל והרגתו.

ואיזה?
זה סיסרא, שנאמר: (שופטים ד) וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני וגו' ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי אל תירא וגו' ותקח יעל אשת חבר הקיני את יתד האהל וגו'.
וכתיב ובני קיני חותן משה, לכך נאמר: ואח לצרה יולד (משלי יז).

שני בני אדם קבלו שני צדיקים ונתברכו בשבילן ולא היה להם בנים מתחלה ומשנכנסו לבתיהם נתן להם הקב"ה בנים:
לבן,
ויתרו.
לבן אפשר היה לו בן והייתה בתו רועה את צאנו?!
אלא שלא היו לו בנים, משנכנס יעקב לביתו נתברך בנכסים ובבנים, דכתיב: נחשתי ויברכני ה' בגללך (בראשית ל).
וכתיב: וישמע את דברי בני לבן.

יתרו, דכתיב: ולכהן מדין שבע בנות.
אפשר היו לו בנים ובנותיו רועות?!
אלא שלא היו לו ומשנכנס משה לביתו נתברך והיו לו בנים, דכתיב: (שופטים א) ובני קני חתן משה.
ובשעה שא"ל הקדוש ברוך הוא למשה: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה.
אמר ליה משה: ריבון העולם, איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי את פתח ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחברו, נפשו הוא חייב לו.

וכן את מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה, מת בנה התחיל מתחנן, ואמר: הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה, וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי (מלכים א יז), ולא עוד, אלא כל הפותח פתח לחברו, חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו.

את מוצא כשאמר אליהו לאלישע, שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך (שם ב ב).
א"ל אלישע: ויהי נא פי שנים ברוחך אלי.
א"ל אליהו: אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן, ואם אין לא יהיה, ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם וגו'.
היה לו לאלישע לילך אצל אביו ואמו להחיותן, כשהחיה בן אכסניא שלו, בנה של שונמית.
וכן אליהו, היה לו להחיות אבותיו כשהחיה בנה של צרפית, אלא שמסר את נפשו על אכסניא שלו.
וכך אמר משה לפני הקב"ה: ריבון העולם, קבלני יתרו ונהג בי כבוד, אלך שלא ברשותו?!
לכך כתיב: וילך משה וישב אל יתר חותנו.
ויאמר ה' אל משה במדין, מאחר שדבר עמו בסנה, חזר ודבר עמו במדין, העניין צריך היה משלפניו.


מה כתיב למעלה מן העניין?
ומשה היה רועה
הרבה נתייחדו עד שלא באו לעולם, המות מתוקן היה שיבוא לעולם, שנאמר: (בראשית ח) וחשך על פני תהום, זה מלאך המות שמחשיך פני הבריות.
וכתיב: וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כבר היה, דכתיב: והארץ הייתה תהו ובהו וחשך, ולא הביא הקדוש ברוך הוא את המות, אלא על ידי הנחש שהיה מתוקן, שנאמר: (שם ג) והנחש היה ערום.
וצפוי היה לפני הקב"ה שאדם עתיד לאכול ממנו וימות בעלילה, דכתיב: כי ביום אכלך ממנו מות תמות (שם ב) .
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אין זו משל עכשיו, שכבר היה מתוקן.
וכתיב: הן האדם היה.

עתיד היה המבול לבא לעולם ויתפלט ממנו נח ובניו, דכתיב: נח איש צדיק תמים היה, צפוי היה שצדיק היה עומד ועולם מתנהג בו, והעמידו.
ואחריו העמיד לאברהם, דכתיב: אחד היה אברהם (יחזקאל לו).

עתידים היו הייסורים לעמוד והיה איוב מתוקן שיבואו על ידיו,. דכתיב: (איוב א) איש היה בארץ עוץ.
עתידין ישראל לימכר בימי המן והיה מתוקן להם מרדכי שינצלו על ידו.
עתידין ישראל לירד להשתעבד במצרים, והיה יוסף מתוקן להם, דכתיב: ויוסף היה במצרים. עתידין ישראל להיגאל ממצרים והיה משה מתוקן להם, דכתיב: ומשה היה רועה.

סימן יט

סימן כ