שני לוחות
כנגד שמים וארץ,
וכנגד חתן וכלה,
וכנגד שני שושבינים,
וכנגד שני עולמים.

אמר רבי חנניה:
לחת כתיב, לא זה גדול מזה.

לוחות אבן
למה מן האבן?
שרובן של עונשין הכתובים בה, בסקילה.

והלוחות מעשה אלהים
אמר רבי יהושע בן לוי:
בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: ווי לכם הבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו תדיר לתורה, נזוף הוא לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: והלוחות מעשה אלהים.
כאדם שאומר לחברו, מה מלאכתו של זה?
כסף נבחר.
כך מלאכתו של מלך מלכי המלכים עוסק בתורה.

חרות
מהו חרות?
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן
רבי יהודה אמר:
חירות מן המלכויות.

ורבי נחמיה אמר:
חירות מן מלאך המות.

ורבנן אמרי:
חירות מן הייסורין.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
אם יבוא מלאך המות ויאמר לפני הקדוש ברוך הוא, לחנם בראתני בעולם הזה.
הקדוש ברוך הוא אומר לו: על כל הגויים השלטתיך, חוץ מן אומה זו, שנתתי לה חירות על הלוחות.

ומנין שהוא כך?
דכתיב: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם (תהלי' פב ו).
חבלתם מעשיכם, אכן כאדם תמותון (שם שם ז):


ויתן אל משה ככלתו
זה שאמר הכתוב: עלית למרום שבית שבי (שם סח יט).

בנוהג שבעולם, אדם שובה מחברו כסף וזהב ובגדים, שמא יכול לשבות מה שבלבו?!
ואתה שבית את התורה שבתוך לבי. הוי, שבית שבי.
לקחת מתנות באדם (שם).

אמר רבי זעירא:
הלכות נדה, שהם נוהגים בבני אדם, איש איש כי יהיה זב (ויק' טו ב).
ואשה כי תהיה זבה (שם שם יט).
זאת התורה אדם כי ימות (במד' יט יד).

יפיפית מבני אדם (תהלים מה ג), מכונה משה לאדם.
כיצד?
הקדוש ברוך הוא ממית ומחיה ומוריד שאול ויעל.
משה הוריד לקרח ועדתו כשהם חיים לשאול, שנאמר: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ( במד' טז לג).
והקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והוא מבטלה, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה (תהלי' קו כג).

הוצק חן בשפתותיך (שם מה ג), שלמד סנגוריא, שנאמר: ויחל משה וגו', לא זז עד וינחם ה'.

דבר אחר:
יפיפית מבני אדם, זה אברהם, שמכל הדורות שהיו לפניו, לא דבר הקדוש ברוך הוא עימהם, שנאמר: ויאמר ה' אל אברהם (בראש' יב א).
הוצק חן בשפתותיך, שלמד סנגוריא על הסדומים, שנאמר: חלילה לך (שם יח כה). חלילה לך (שם). חל הוא לך.

ויש אומרים:
נכריה הוא לך, כעניין אשה זונה וחללה ( ויק' כא ז).

רב הונא אמר:
חילול השם יש בדבר זה להמית צדיק עם רשע, שאומרין הבריות, כן עשה לדור אנוש, לדור המבול, לדור הפלגה, ונמנעין בני אדם מעשות תשובה.

הוצק חן בשפתותיך. חייך, שמזרעך יוצא שאני נותן לו את התורה וילמד אותה לבניך, שנאמר: ויתן אל משה:


ויתן אל משה.
זה שאמר הכתוב: נפת תטפנה שפתותיך כלה (שה"ש ד יא).

אמר רבי אבא בן יהודה:
כנסת ישראל מקלסה להקדוש ברוך הוא מלמעלן למטן. והקדוש ברוך הוא מקלסם מלמטן למעלן.
היא מקלסתו מלמעלן למטן, שהורידה אותו מן העליונים לתחתונים, שנאמר: ועשו לי מקדש (שמו' כה ח).
והוא מקלסן מלמטן למעלן, שהעלה אותן, שנאמר: ונתנך ה' אלהיך עליון (דבר' כח א).

מי זאת עולה מן המדבר (שה"ש ח ה).
היא מקלסתו מלמעלן למטן, מתחלת מן הראש עד הרגל, ראשו כתם פז, קווצותיו, עיניו, לחייו, שפתותיו, ידיו, מעיו, שוקיו, חכו ממתקים וגו', זה דודי ( שם ה יא-טז).

והוא מקלסן מלמטן למעלן, מה יפו פעמיך בנעלים, חמוקי ירכיך, שררך אגן, בטנך ערימת, שני שדיך, צוארך כמגדל, עיניך, אפך, ראשך עליך (שם ז ב-ו).

נפת תטופנה (שם ד יא).
מהו נפת?

אמר רבי יוחנן:
לשון יוני היא, כלה נופי. כשם שהדבש מעולה, כך את מעולה מכל האומות.

דבש וחלב תחת לשונך (שם), כשאת עסוקה בתורה שהיא דבש וחלב, כשאמרת בסיני נעשה ונשמע. הוי, נפת תטופנה שפתותיך.
וכשם שקראתי אתכם כלה, אף התורה קשטתיה ותקנתיה ככלה, היא וכל כלי ארגליא שלה, מקרא,
משנה,
תלמוד,
הלכות,
אגדות,
ונתתיה למשה ככלה, שנאמר: ויתן אל משה ככלתו.

לוחות.
למה לוחות?
שיגיעתן בלחי.

כתובים באצבע אלהים
שאלו הגיעו לישראל לוחות הראשונים, אין כל בריה יכולה לשלוט בהם:


וירא העם כי בושש משה
בא שש שעות.
נתכנסו ארבעים אלף שעלו עם ישראל ושני חרטומי מצרים עימהם, ושמותם יונו"ס ויומברו"ס, שהיו עושין לפני פרעה כל אותם כשפים, כמו שכתוב: ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם (שמות ז יא). ונקהלו כולם על אהרן, שנאמר: ויקהל העם על אהרן ויאמר וגו', שמשה שוב אינו יורד כבר. ואותו היום יום ארבעים היה בשש שעות ביום.
אמרו להם אהרן וחור: עכשיו יורד מן ההר, לא השגיחו.

ויש אומרים:
שעמד שטן והראה להם דמות מיטתו מן ההר, ממה שאמרו: כי זה משה האיש.
מיד עמד חור וגער בהם. עמדו עליו והרגוהו.
כשראה אהרן כך, נתיירא והתחיל מעסיקן בדברים.
והם אומרים לו: קום עשה לנו אלהים.
והכל גלוי לפני מי שאמר והיה העולם מה הם מבקשים.
אמר להם אהרן: פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם.
אמר אהרן להם דבר קשה, שהנשים מתעכבות בו, שהם ראו כל הנסים והגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים ובים ובסיני.
הלכו אצל הנשים. עמדו עליהם. ואמרו: חס ושלום שנכפור בהקדוש ברוך הוא שעשה לנו כל הנסים וגבורות האלו ונעשה עבודה זרה.
כיון שלא שמעו להם, מה כתיב?
ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב. אשר באזני נשיהם לא נאמר, אלא אשר באזניהם.

אמר רבי ירמיה:
כשהביאו הנזמים, תלה אהרן עיניו לשמים ואמר: אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהל' קכג א), אתה יודע את כל המחשבות, שבעל כורחי אני עושה.
השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם.

ויש אומרים:
שמיכה היה שנתמכמך בבניין, מה שהציל משה מן הלבנים.
נטל הלוח שכתב עליו משה, עלה שור, כשהעלה ארונו של יוסף. השליכו לתוך הכור בין הנזמים, ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע.
התחילו אומרים: אלה אלהיך ישראל.
פתחו מלאכי השרת ואמרו: שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים (שם קו כא).

מה עשה אהרן?
אמר ידחה הדבר עד למחר, שנאמר: ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר.
ורוח הקודש צווחת, מהרו שכחו מעשיו (שם שם יב).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, על ידי יצר הרע חטאתם.
לעתיד, אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם ( יחזקאל לו כו):


וידבר ה' אל משה לך רד. ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם וגו'
כך פתח רבי תנחומא ברבי אבא:
נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (משלי כה יד).
ואומר: בארך אפים יפתה קצין (שם שם טו).

מי שאמר ליתן מתנה לחברו ואינו נותנה, דומה לנשיאים ורוח וגשם אין. אלו דור המדבר, שנאמר: ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז). ועברו על הכל ועשו את העגל.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר למשה: לך רד כי שחת.
אין שחת אלא קלקול מעשים, שנאמר: שחת לו לא בניו מומם (דברים לב ה).
ולא עגל בלבד עשו, אלא גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר: וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק.
ואין צחוק אלא גלוי עריות, שנאמר: בא אלי העבד העברי וגו' (ברא' לט יז).
שפיכות דמים, דכתיב: יקומו הנערים וישחקו (ש"ב ב יד), ואין לך גדול מן חור שנהרג.

באותה שעה, נזעף משה על שדבר הקדוש ברוך הוא קשות כנגדו. ואין וידבר האמור כאן, אלא קשות, שנאמר: דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (ברא' מב ל).
באותה שעה, יצאו חמשה מלאכי חבלה כנגדו:
קצף,
אף,
וחמה,
משחית,
והשמד.
עמד משה מתחבט למעלה, ולא הניח זווית שם שלא נתחבט עליה.
כיון שהזכיר זכות אבות ואמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל, מיד נגדעו ממנו שלושה.
נשארו אף וחמה.
היה משה מתחבט ומתנפל, כמו שנאמר: ואתנפל לפני ה' (דבר' ט יח).
אמר משה: ריבונו של עולם, כי יגורתי מפני האף והחמה ( שם שם יט).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אפשר שתצא ריקן, עמוד אתה באחד ואני באחד.
אמר משה: ריבוני, קומה ה' באפך ( תהלים ז ז). ואני עומד בחמה, שנאמר: לולי משה בחירו עמד וגו' (שם קו כג):


לך רד
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אני כבר גרמו לי הבריות לירד מכאן ולראות בקלקולי, שנאמר: וירד ה' לראות את העיר וגו', הבה נרדה (ברא' יא ה-ז), ארדה נא ואראה (שם יח כא). ואף אתה לך רד, דיו לעבד להיות כרבו.
כששמע משה כך, אמר: שוב אין להם סליחה?!
ידע הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: לא כבר אמרתי לך בסנה, ראה ראיתי ( שמו' ג ז).
אתה רואה ראיה אחת, ואני רואה שני ראיות.
שאני רואה שבאים לסיני ומקבלים תורתי, ואני יורד בסיני בטטראמילין שלי, שהם מתכונים בו ושומטין אחד מהם ומכעיסין אותי בו, שנאמר: ופני שור מהשמאל וגו' (יחז' א י).
וכתיב: וימירו את כבודם בתבנית שור (תהל' קו כ).

לך רד כי שחת עמך
העם לא נאמר, אלא עמך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עמך עשו את העגל. שאני אמרתי לך: והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמו' ז ד), ואת היית גרם וקבלת הערב רב, ואמרת: מוטב לקבל את השבים. ואני הייתי רואה מה עתידים לעשות, והם שעשו את העגל, שהיו עובדי עבודה זרה וגרמו לעמי לחטוא עימהם.

ראה מה כתיב?
ויקח מידם ויצר אותו בחרט, ויאמרו: אלה אלהיך (שם לב ד).
אלהינו אין כתיב, אלא אלה אלהיך ישראל, שהגרים שבאו עימהם ממצרים הם עשו אותו.

וכמה זהב היה באותו העגל?
רבי תנחום בר חנילאי אמר:
מאה ועשרים וחמשה קנטרי זהב היה בו, שכן מסכה בגימטרייה.

רבי אסי אמר:
מסכה רעה הייתה לדורות:


לך רד
רבנן אמרי:
באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה.
נאמר כאן: לך רד, בנזיפה. כי שחת.
ונאמר להלן: וירד יהודה מאת אחיו (ברא' לח א).

מה כתיב למעלה?
ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו (שם לז לה). כיון שלא קבל תנחומין, עמדו ונדוהו.
אמרו: כיון שאמרת לנו לכו ונמכרנו, שמענו לך. אלמלא אמרת לנו לכו ונחזירנו, היינו שומעין לך. ואתה גרמת לאבינו כל הצער הזה. עמדו ונדוהו. ואין לך רד, אלא נידוי.
מיד עמד משה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: ריבוני, מה סרחוני?
אמר לו: שחת עמך.
אמר לו משה: וכי עמי הם, והם עמך ונחלתך אשר פדית בכחך!
אמר לו: מה חטאו?
אמר לו: וימירו את כבודם בתבנית שור.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, ובמה אתה מקנא, בשור, וכי הוא מסייעך?!
אתה משיב רוחות והוא מוריד גשמים?!
אתה מזריח חמה והוא לבנה?!
אתה מעלה אילנות והוא מצמיח צמחים?!
אין בו ממש, הוא אוכל עשב, עומד לישחט. למה ה' יחרה אפך בעמך?!
אמר לו: משה, וכך נאה, וישתחוו לו ויזבחו לו!
אמר לו: ראיתי את העם והנה עם קשה ערף, ועתה הניחה לי ויחר וגו'.
מכאן את למד, שפתח לו הקדוש ברוך הוא למשה פתח לבקש עליהם רחמים, שנאמר: ואעשה אותך וגו'. ואעשה אותך לגוי גדול ועצום.
אמר לו: זכות אברהם יצחק ויעקב אינו עומד בכעסך, זכותי היאך יעמוד?!
זכור לאברהם ליצחק ולישראל, והנח את שלי. למה יאמרו מצרים וגו', שוב מחרון אפך. והשטן היה מקטרג למעלה.

מה עשה משה?
סתם את הפרץ שהיה השטן נכנס בו לקטרג על ישראל, שנאמר: לולי משה בחירו עמד בפרץ. מיד, וינחם ה'.
והנביא צווח: מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכ' ז יח):


זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך
ילמדנו רבנו:
עד היכן שעור לתפלה?

כך שנו רבותינו:

תפלת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות.

מאי טעמא דרבי יהודה?
אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
לא התקינו התפלות אלא כנגד הקורבנות.
ותנינן על התמיד של שחר, שקרב והולך עד ארבע שעות. ואין לך יפה מן התפלה, שהרי שלשה אבות תקנו שלשה תפלות.
בא דניאל וקבען ביום, שנאמר: וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי (דני' ו יא). לא פירש באיזה שעה.
בא דוד ופרשן, ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (תהל' נה יח).
לפיכך עמד משה ומבקש רחמים, והקדוש ברוך הוא אומר לו: ועתה הניחה לי.
כיון שראה שמדת הדין מתקשה כנגדו לכלות את ישראל, אמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל, שהתקינו שלשה תפלות:


זכור לאברהם ליצחק ולישראל
זה שאמר הכתוב: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים (ישע' ח יט).

מי מתנבא להם הפסוק הזה?
ישעיה בן אמוץ אמר להם לישראל, אם יאמרו לכם האומות עשו לכם עבודה זרה ודרשו אל האובות ואל הידעונים כמותנו.
אמרו להם: שאלו אתם באלהיכם ואנו באלהינו, הלא עם אל אלהיו ידרוש.

מהו בעד החיים אל המתים?
נניח לחייו של עולם ונשאל במתים אל המתים.

דבר אחר:
בעד החיים אל המתים.
אמרו להם: בנוהג שבעולם נשאלין צורכי המתים בחיים. שמא נשאלין צרכי החיים במתים.

דבר אחר:
אמרו להם: המתים שלנו אינם מתים, שנאמר: יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם (תה' קמט ה).
את מוצא כשעשו אותו מעשה, עמד משה בתפלה והזכיר את המתים, שנאמר: זכור לאברהם ליצחק וגו'.
וכמה צדיקים היו בחיים עמו במחנה ישראל ולא הזכיר אלא למתים, אילולי כך, היו אובדין. לכך אמר שלמה: ושבח אני את המתים (קהלת ד ב).
ומה ראה להזכיר לאברהם, אלא כשעשו אותו מעשה ובקש משה עליהם רחמים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: היאך אני יכול לקבלן בתשובה.
אתמול נתתי להם עשרת הדברות, הרי בטלו אותם.

אמר רבי שמלאי:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב והפקיד אצל המלך עשר מרגליות, ומת.
לימים עמד המלך וקדש את בתו של אוהבו בעשר מרגליות, ואבדה אותם.
התחיל המלך כועס עליה ואומר: אני הורגה.
שמע שושבינה, אמר לו אדוני המלך: אם אבדה לך עשר מרגליות, תזכור שיש לאביה פיקדון אצלך עשר מרגליות ויצאו עשר בעשר.
אף כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: אם בטלו עשרת הדברות, זכור לאברהם אביהם שנסיתו בעשרה ניסיונות ויצאו עשר בעשר, לכך הזכיר לאברהם.

ומה ראה להזכיר שלשת אבות?
אמר משה: ריבונו של עולם, אם שריפה הם חייבים, זכור לאברהם שנתן נפשו להישרף על קדושת שמך באור כשדים. אם שחיטה הן חייבים, זכור ליצחק אביהם שפשט צווארו להישחט על קדושת שמך. אם גלות הם חייבים זכור ליעקב אביהם שגלה לחרן. לכך הזכיר שלשה האבות.

אשר נשבעת להם בך
לא נשבעת להם לא בהרים, לא בגבעות, לפי שהם כלים, אלא בך. ותדבר אליהם ארבה את זרעכם.

מה את כפר בשבועה?
הם בטלו ראש הדבור לא יהיה לך, את מבקש לבטל סופו ועושה חסד לאלפים, ועד כאן אין לאברהם אלא שבעה דורות, אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה.

היכן הוא?
ועושה חסד לאלפים. מיד וינחם ה':