וידבר ה' וגו'
זה שאמר הכתוב: כי אעלה ארוכה לך וגו' (ירמ' ל יז).
ילמדנו רבנו:
השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן, מה הוא שיהא עירובו ערוב?

כך שנו רבותינו:

השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן, אין עירובו ערוב.

בושה לאדם שהוא משלח שוטה בשליחותו אצל המלך, עליו נאמר: מקצה רגלים חמס שותה, שולח דברים ביד כסיל (משלי כו ו):


וידבר ה' אל משה לך וגו'.
זה שאמר הכתוב: כי אעלה ארוכה לך וגו' (ירמ' ל יז).
מהו ממכותיך ארפאך (שם)?
אמר רבי יהושע בן לוי:
כשחטאו בעגל, חטאו על ידי אהרן, שאמר להם: למי זהב.
וכשנתרצה הקדוש ברוך הוא ובקש להודיען שאין בלבו כלום בעגל, נתרצה על ידי אהרן, שנאמר: ויאמר אל אהרן קח וגו' ( ויק' ט ב).
ואף במשה בלך רד כעס עליו, ובלך עלה נתרצה.
אמר הקדוש ברוך הוא: בלשון שהשפלתי אותך, בו בלשון אני מעלה אותך, שנאמר: לך עלה מזה (שמ' לג א).

דבר אחר:
לך עלה מזה
מה כתיב למעלה מן העניין?
ויפן וירד משה.

כשעשו אותו מעשה וירד משה מן ההר וקרב אל המחנה וראה את העגל שעשו, בשעה שנתן לו הקדוש ברוך הוא את הלוחות, היו סובלין את עצמן.
כיון שירד וקרב אל המחנה וראה את העגל, פרח אות הכתב מעליהם ונמצאו כבדים על ידיו של משה. מיד ויחר אף משה וישלך מידו.

בא וראה כמה גדול כוחו של משה.
אמר רבי יהודה:
הלוחות משקל ארבעים סאה היו ושל סמפירינון היו והיו נתונים על ידיו כדבר קל. כיון שפרח הכתב, שברן.

מה עשה?
ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש וגו'. מיד דן את הסרוחין, והושיב סנהדראות מבני לוי, שלא נשתתפו במעשה העגל. כל מי שהיה לו התראה ואין לו עדים, היו בודקין במים כסוטה והורגן, שנאמר: ויזר על פני המים וישק.
וכל מי שיש לו עדים והתראה, היה נהרג מיד, שנאמר: הרגו איש את אחיו.
ומי שאין עליו לא עדים ולא התראה, ניגף, שנאמר: ויגף ה' את העם וגו'. עד שנהרגו כשלשת אלפי איש.

לאחר שבער את העגל ואת עובדיו, בא לו אצל הקדוש ברוך הוא בתחנונים ובבקשה, שנאמר: וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא וגו', ועתה אם תשא וגו', ויאמר ה' אל משה מי אשר וגו', ועתה לך נחה וגו' וביום פקדי ופקדתי, הריני יושב עליהם בדין ביום הכיפורים ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב, שנאמר: וביום פקדי.

אמר רבי חנינא:
כל מי שאומר: רחמנא ותרן, יתותרון בני מעיו, אלא מאריך אפו וגובה. הוי, וביום פקדי ופקדתי.
כיון שדן וגמר את הדין, אמר: ריבון העולם, הרי העגל והרי עובדיו כבר ביערתים, שמא בלבך על עמך כלום.
אמר לו: לך עלה מזה.
אמר שלמה: הגו סיגים מכסף וגו' (משלי כה ד). ושלחתי לפניך מלאך וגו', אל ארץ זבת חלב וגו'. וישמע העם את הדבר הרע וגו'. ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה ערף רגע אחד וגו'.

וכמה רגע?
רבי שמואל בר אבא אמר:
אחד מחמשת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות וחמישים לשעה.

ואדעה מה אעשה לך
אנא יהב לכון יומא דכפורא ויכפר עליכון.

ויתנצלו בני ישראל את עדים
אותן הכתרים שהיו להם מהר חורב.

ויתנצלו
בעל כורחן:


ומשה יקח את האהל
אמר רבי שמעון בן לקיש:
משה דרש קל וחמר. אמר: המנודה לרב, מנודה לתלמיד.
אמר: כיון שבלבו של הקדוש ברוך הוא עליהם, אף אני פורש מהם. ומשה יקח את האהל וגו' הרחק.

רבי יצחק אמר:
מיל, כעניין שנאמר: אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה (יהושע ג ד).

והיה כל מבקש ה' יצא
מכאן שצריך אדם לטלטל עצמו לילך ללמוד. והיה כצאת משה האהלה יקומו, מכאן שצריך אדם לעמוד לפני הזקן ומלפני חכם ואב בית דין ומלך, ויהא עומד עד שיכסו ממנו.

והביטו אחרי משה
רבי אמי דרש:
לשבח, טובא לינוקיא דהא כדין ינקין.

רבי יצחק דרש:
לגנאי, היו מסתכלין מאחוריו ואמרין, חמי צואריה, חמי שקיה, אוכל מדידן, שתי מדידן.

והיה כל מבקש ה' יצא
כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא כל מבקש ה'.

מכאן אמרו:

המקבל פני זקן כאלו מקבל פני שכינה, שנאמר: והיה כל מבקש ה'.
אפילו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ואומרים אלו לאלו, הרי הוא במשכנו של משה.

והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל
והיו רואין שהשכינה נגלה על משה, וקם כל העם והשתחוו.

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים
אין אנו יודעין אם השפל הגביה עצמו, אם הגבוה השפל.

אמר רבי יהושע בן לוי:
כביכול גבהותו של עולם הרכין עצמו, שנאמר: וירד ה' באהל.

ושב אל המחנה
אמר לו: לא אמרתי לך כשאהיה אני בכעס עליהם, אתה הוי ברצון.
וכשאתה בכעס, אני ברצון.
ועכשיו אני ואתה עליהם בכעס לא יהו שני פנים עליהם בכעס. לכך נאמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.
חזר אצלן. ושב אל המחנה. אל תהי קורא ושב, אלא ושוב אל המחנה.
ואם לאו, ומשרתו יהושע בן נון, הרי יהושע בן נון משרת תחתיך.

אמר לפניו: ריבונו של עולם, ראה שאפילו בכעסך אתה מפייסני עליהם, שנאמר: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה.
ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהם. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: דברים גדולים גזרת, ועשיתי גזירתך למחול על מעשה העגל וסלחתי כדבריך.
ואף עכשיו אני עושה רצונך, פני ילכו. ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו'.

ובמה יודע איפוא וגו'?
אמר לו: אומות העולם משתמשים בשרים, ואנו כך.

ומה הפרש בינינו לבינם?
אמר לו: חייך, אני עושה רצונך,

פני ילכו
ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא. ויאמר ה' הנה מקום אתי.

אמר רבי יוסי בר חלפתא:
הנה אני במקום הזה אינו אומר, אלא הנה מקום אתי, מקומי טפילה לי ואין אני טפל למקומי.

ויאמר אני אעביר כל טובי
טובי וכל טובי מדת הטוב ומדת פורענות.

וחנותי את אשר אחון וגו'.
באותה שעה, הראה לו כל אוצרות של מתן שכרן של צדיקים, של כל אחד ואחד לפי מעשיו. והוא שואל האוצר הזה של מי הוא. והוא אומר: של עושה צדקות.

והאוצר הזה של מי הוא?
והוא אומר: של בעלי תורה.

והאוצר הזה של מי הוא?
של מכבדיהם. הוא מראה לו אוצר גדול מכולם.
הוא אומר: ריבונו של עולם, האוצר הגדול הזה של מי?
אומר לו: מי שיש לו מעשים טובים, אני נותן לו משכרו.
ומי שאין לו, חנם אני עושה ונותן לו מזה, שנאמר: וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם.

דבר אחר:
וחנותי את אשר אחון
אשר נחון אין כתיב, אלא את אשר אחון. למי שמתבקש לו.

וחנותי את אשר אחון
למי שאני מבקש לחון.

ורחמתי את אשר ארחם
ויאמר לא תוכל לראות. בקש משה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים ועל שלותן של רשעים. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא תוכל לראות את פני. ואין פני האמור כאן, אלא לשון שלותן של רשעים, שנאמר: ומשלם לשונאיו אל פניו וגו' (דברי' ז י).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: והסירותי את כפי, בעולם הזה איני מראה לך מתן שכרן של יראי שמי.
אבל לעולם הבא, ומעולם לא שמעו ולא האזינו, עין לא ראתה אלוהים זולת יעשה למחכה לו: