ויאמר ה' אל משה פסל לך
ילמדנו רבנו:
הקורא בתורה עד כמה חייב לקרות?

כך שנו רבותינו:

הקורא בתורה, לא יפחות משלשה פסוקים, כנגד שלשה אבות, שבזכותן נתנה תורה לישראל, שנאמר: ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר (שמ' יט ג).

ומניין שנקראו אבות הרים?
שנאמר: שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים (מיכ' ו ב).
לפיכך צריך אדם לשמור את התורה, שנפשו הוא משמר.

אמר רבי תנחום בר חנילאי:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בתי בידך, ובתך בידי.
בתי בידך, זו התורה.
ובתך בידי, זו הנפש.
וכתיב, אשר בידו נפש כל חי (איוב יב י). אם אתה משמר את שלי, אני משמר את שלך.
וכן הוא אומר: רק הישמר לך ושמור נפשך (דבר' ד ט).
וכל העוסק בתורה, נעשה ראש ומלך, שנאמר: בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישורו (משלי ח טו-טז).
וכן במשה לפי שעסק בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר: ויהי בישורון מלך ( דבר' לג ה).

ומנין שיגע הרבה בתורה?
שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ( שמות לד כח). ביום היה הקדוש ברוך הוא מלמדו תורה שבכתב, ובלילה היה מלמדו המשנה על פה. לסוף כיון שנתן לו את הלוחות, ירד ומצא שעשו את העגל.
מיד שבר את הלוחות ורידה את הסרוחין ובקש עליהם רחמים, ולא הניח משה זווית למעלה שלא נתחבט עליה, עד שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא.
ואמר משה: ריבונו של עולם, תן להם לוחות שניות.
אמר לו: הראשונים היו מעשה ידי ואתה שברת אותם, ועכשיו אתה עשה אחרים תחתיהם, שנאמר: פסל לך שני לוחות וגו':


פסל לך
זה שאמר הכתוב: ברכת ה' היא תעשיר (משלי י כב), זו ברכת אלישע במים, שאמר: כה אמר ה' לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים (מ"ב ג יז).

מה כתיב שם?
ויהי בבקר כעלות המנחה (שם שם כ). מי שהוא אומר בבקר, אומר כעלות המנחה.

אמר רבי תנחומא:
שטף של גשמים ירד בדרום בבקר, ובאו להם המים כעלות המנחה. הוי, ברכת ה' היא תעשיר.
ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב), שלא ראו לא רוח ולא גשם ונתמלא הנחל מים.

דבר אחר:
ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת אליהו בבית הצרפית, שנאמר: כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר ( מ"א יז טז).
כמה כדין היו שם מספיקין, וכמה טחונין קמח היו, וכד הקמח לא כלתה. הוי, ברכת ה' היא תעשיר.
ולא יוסיף עצב עמה, שמתוך ביתה הייתה ברכתה.

דבר אחר:
ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת משה, שאמר לו הקדוש ברוך הוא: פסל לך שני לוחות, והראה לו הקדוש ברוך הוא מחצב של סנפירינון בתוך אהלו ופסלו ממנו, ואמר: פסל לך, הפסולת שלך, ומשם נעשה מלך.

מכאן את למד, שכל העוסק בתורה, פרנסתו מן התורה ומתעשר ומצליח.
שכן אמר ליהושע: כי אז תצליח את דרכיך (יהושע א ח).
ולא יוסיף עצב עמה, שלא נצטער לילך למקום אחר, אלא מתוך אהלו זמן לו הקדוש ברוך הוא:


פסל לך
זה שאמר הכתוב: חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד).
חמת מלך מלאכי מות, זה הקדוש ברוך הוא.
שבשעה שעשו את העגל, נזדווגו למשה חמשה מלאכי חבלה.
כיון שבקש רחמים והזכיר זכות אבות, נסתלקו ממנו.
כיון ששבר את הלוחות, נתקררה דעתו של משה.

ומה ראה משה לשבר את הלוחות?
משל למלך שהלך למדינת הים, והניח אשתו עם השפחות. ומתוך שהייתה עימהם, יצא עליה שם רע. שמע המלך ובא ובקש להורגה. שמע שושבינה, עמד וקרע כתובתה.
אמר: אם יאמר המלך כך וכך עשתה אשתי, נאמר לו, עדיין אינה אשתך.
בדק המלך אחריה ולא מצא בה ערות דבר, אלא השפחות הם היו שקלקלו.
מיד נתרצה לה.
אמר לו שושבינה: מרי, עשה לה כתובה אחרת שנתקרעה הראשונה.
אמר לו: אתה קרעת אותה, לך והביא את הנייר משלך ואני כותב כתב ידי.
אף כך, כיון שעשו ישראל את העגל, היה בלבו של הקדוש ברוך הוא ואמר למשה: לך רד כי שחת עמך.
אמר לו: הם עמך ונחלתך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המעשה יוכיח, ידע שור קונהו (ישע' א ג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאותו העגל: מי עשה אותך?
אמר לו: חמור, הערב רב שיצאו עם ישראל ממצרים, שכתוב בהם, אשר בשר חמורים בשרם (יחז' כג כ).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא אמרתי לך, לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, שהן עשו את העגל. אבל עמי לא עשו, שנאמר: ישראל לא ידע, עמי לא התבונן (ישע' א ג).
מיד קפץ משה ולמד עליהם סנגוריה, ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך (דבר' ט כו). עמד ושבר את הלוחות.
כיון שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא, אמר לו: פסל לך שני לוחות.

ולמה שברן?
אמר רבי ישמעאל:
דרש משה קל וחומר.
אמר: ומה פסח שהיא מצווה אחת, לא נתנה לעובדי עבודה זרה, שכן כתיב: וכל בן נכר לא יאכל בו (שמו' יב מג).
כל התורה כולה על אחת כמה וכמה, אינו דין שלא תינתן לעובדי עבודה זרה לכך שברן.

רבי עקיבא אומר:
הקדוש ברוך הוא אמר לו לשברן.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
כל ימים שהיה הכתב על הלוחות, לא היה משה מרגיש בהם.
כיון שפרח הכתב, נמצאו כבדים על ידיו והשליכם ונשתברו.

דבר אחר:
למה שברן?
כיון שראה משה שנתחייבו כליה, בקש עלילה להצילן.
אמר: כתוב בלוחות, זובח לאלהים יחרם (שם כב יט).
אמר: הריני משברן ואומר לפני הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו לא היו יודעין עונש עבודה זרה, שאילולי כן לא היו עושין:


פסל לך
אימתי ירד משה מן ההר?
אמר רבי יהודה בר שלום:
מאה ועשרים יום עשה משה אצל הקדוש ברוך הוא.

כיצד?
בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו' (שמ' יט א).
בששה בחדש נתן להם עשרת הדברות, וכתיב בו: ומשה עלה אל האלהים (שם שם ב).
ועשה שם ארבעים יום, עשרים וארבעה מסיון וששה עשה מתמוז, הרי ארבעים יום.
ירד בשבעה עשר בתמוז, ראה את העגל ושבר את הלוחות, ורדה את הסרוחין שמונה עשר ותשעה עשר.
וחזר ועלה בעשרים, שנאמר: ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' וגו'.
וכתיב: וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו'.
עשה שם עשרה מן תמוז וכל חדש אב, הרי ארבעים יום.
עלה בראש חדש אלול כשאמר לו: פסל לך והיה נכון לבקר וגו'.

ויפסול וישכם משה בבקר ויעל
עשה שם אלול כלו ועשרה מתשרי וירד בעשור, והיו ישראל שרויים בתפלה ותענית, ובו ביום נאמר לו למשה, סלחתי כדבריך. וקבעו הקדוש ברוך הוא יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר (ויק' טז ל).
ומיד ציוה לו למשה, ועשו לי מקדש.

פסל לך והיה נכון לבקר
כך בראשונה, ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וגו'.
וכאן, וגם איש אל ירא.
הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי, לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו.
וכאן אמר לו הקדוש ברוך הוא, אין לך יפה מן הצניעות, שנאמר: ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת (מיכה ו ח):


וירד ה' בענן ויתייצב
אשרי משה שנכנס למקום שאין מלאך ושרף יכול ליכנס.

תרין אמורין
חד אמר:
משה ניגש אל הערפל, היה משה מהלך ברקיע כקוליאס הזה, עד שעלה אצל הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויתייצב עמו שם. ויעבור ה' על פניו ויקרא.
למד משה היאך ילמד סנגוריה על ישראל.
אמר לו: אמרת לי זכות אבות, זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. ואלו לא היה להם זכות הייתי מאבדן, אלא מכאן ולהבא הוי אומר: ה', ה' אל רחום וחנון וגו'.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה למדתי למשה סניגוריה.
ולעתיד, אני מדבר בצדקה וגו' (ישעיה סג א):


ויאמר ה' אל משה כתב לך
ילמדנו רבנו:
הכותב שתי אותיות בהעלם אחד בשבת, מהו שיהא חייב?

כך שנו רבותינו:

הכותב שתי אותיות בהעלם אחד, חייב, שהוא רושם, ומחלל את השבת.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו זהירין בכבוד שבת, שבו נחתי ממלאכת העולם, שנאמר: כי בו שבת (בראש' ב ג).

מעשה בטורנוסרופוס הרשע שפגע ברבי עקיבא.
אמר לו: מה יום מיומיים?
אמר לו: ומה גבר מגוברין?
אמר לו: מה אמרתי לך, ומה אמרת לי?
אמר לו רבי עקיבא: אמרת לי, מאי שנא יום שבת משאר ימים.
ואמרתי לך, מאי שנא טורנוסרופוס מן שאר גברין?
אמר לו: אני, מלך מלכים רצה לכבדני.
אמר ליה רבי עקיבא: ומלך המלכים רצה שיכבדו ישראל את השבת.
אמר לו: ואם כן למה הוא עושה בו מלאכה?
אמר לו: ואיזו מלאכה עושה בו.
אמר לו: כדרך שהוא עושה בחול עושה בשבת:
משיב רוחות,
מעלה עננים,
מוריד גשמים,
מזריח חמה ולבנה,
מדשן פירות,
עונה חיות, כימות החול.
אמר לו: יודע אני שאתה בקי בתורתן של עברים.

שנים הדרין בחצר אחד, אם אין זה נותן ערוב וזה נותן ערוב, שמא מותרין הם לטלטל בשבת? אבל אם דר אדם אחד בחצר אחד גדול, אפילו כאנטוכיא, הוא מטלטל בחצרו, לפי שאין לאחר רשות עמו.
והקדוש ברוך הוא יתברך שמו ויתברך זכרו, השמים כיסאו והארץ הדום רגלו, מלא כל הארץ כבודו, ואין לאחר רשות עמו, לפיכך מטלטל בעולמו.

ולא עוד, אלא אוכלי המן מעידין, שבכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד, שנאמר: ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת וגו' (שמות טז כה).

ולא עוד אלא שהרי מעלי המת בזיכורו מעידין עליו, שבכל ימות השבת עולה, ובשבת אינו עולה. ואם אין אתה מאמין, צא ובדוק באביך, שחיק טמיא.

אזל בחד בשבא אקימיה, בתרין אקימיה, בתלתא אקימיה, בארבעה בחמשה ובמעלי שבתא אקימיה, בשבתא לא קם, בחד בשבתא אקימיה.
אמר לה: מן דמיתת אתעבידת יהודאי דאת נטר שבתא.
אמר לו: בני, כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם כתקנה, בא לכאן ומשמרה בעל כורחו. אמר לו: ומה מלאכה יש אצלכם בימות החול?
אמר לו: כל ימות השבת אנו נדונין, ובשבת אנו נוחין, ובמוצאי השבת עד שהסדרים נשלמים. וכשהסדרים נשלמים, מלאך שמו דומה שהוא ממונה על הנשמות, בא ונוטל נשמתן של אותם אנשים ומקלען לארץ, הדא הוא דכתיב: ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים (איוב י כב).

מהו צלמות?
צאו למות, שכבר שלמו הסדרים.
אמר לו: אם כן למה הקדוש ברוך הוא עושה בו מלאכה?
אמר לו: כזה שהוא מטלטל בחצרו שלו ארבע אמות.

ולא עוד אלא נהר סמבטיון מעיד שבכל ימים הוא מושך אבנים בחול ובשבת נוח.
אמר לו: אם אתה מבעי ליה לדוחקא.
אמר לו: והא כתיב, כי בו שבת מכל מלאכתו (בר' ב ג).

רבי פנחס בשם רבי יהושע אמר:
אף על פי שכתוב בו כי בו שבת מכל מלאכתו, הוי אומר: ממלאכת עולמו שבת, אבל לא שבת לא ממעשיהם של צדיקים ולא ממעשיהם של רשעים, אלא פועל עם אלו ומראה לאלו מעין דוגמא שלהם, ולאלו מעין דוגמא שלהם.
ומנין שפורענות רשעים קרויה מלאכה?
שנאמר: פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא (ירמי' ג כה).
ומנין שפעולתן של צדיקים קרויה מלאכה?
שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך (תהל' לא כ).
הא למדת, שהמתים יודעין את יום השבת.

אמר רבי יהושע בר נחמיה:
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, שמרו את השבת שהיא שקולה כנגד כל התורה.
כתיב בשבת: שמור את יום השבת (דבר' ה יב).
ובתורה, כי אם שמור תשמרון (שם יא כב).

השבת נתנה על ידי משה, ראו כי ה' נתן לכם השבת (שמ' טז כט).
והתורה על ידי משה:


ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה
זה שאמר הכתוב: אכתב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו (הושע ח יב).

אמר רבי יהודה בר שלום:
כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה כתב לך, בקש משה שתהא המשנה בכתב. ולפי שצפה הקדוש ברוך הוא, שאומות העולם עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין בה יונית, והם אומרים אנו ישראל, ועד עכשיו המאזנים מעויין, (ס"א מצויין).
אמר להם הקדוש ברוך הוא לאומות: אתם אומרים שאתם בני, איני יודע, אלא מי שמסטורין שלי אצלו, הם בני.

ואיזו היא?
זו המשנה שנתנה על פה, והכל ממך לדרוש.

אמר רבי יהודה בר שלום:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מה את מבקש, שתהא המשנה בכתב, ומה בין ישראל לאומות. שנאמר, אכתב לו רובי תורתי. ואם כן, כמו זר נחשבו, אלא תן להם מקרא בכתב, ומשנה על פה.

כתב לך את הדברים
הרי מקרא.

כי על פי הדברים האלה
הרי משנה על פה.

דבר אחר:
כתב לך
מכאן אמרו:

המתרגם לקורא בתורה, אסור לו להסתכל בתורה ולתרגם.
והקורא בתורה, אסור לו ליתן עיניו חוץ מן התורה, שלא נתנה התורה אלא בכתב. שנאמר: וכתבתי על הלוחות את הדברים.
אסור למתרגם לעיין בתורה ולתרגם, שנאמר: כתב לך את הדברים, הרי המקרא.
כי על פי הדברים, תרגום שנתן על פה.

אמר רבי יהודה בר שלום:
כתב לך וגו' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית.
על ידי מה אני כורת עמך ברית. על ידי כתב לך, ועל ידי על פה.
אם קיימת שבכתב בכתב ואת שבעל פה על פה, כאלו עמך כרתי ברית.
ואם שנית, לא כרתי עמך ברית:


דבר אחר:
כתב לך
זה שאמר הכתוב: יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (משלי ה יז).
מהו?
כשעשו אותו מעשה, נתפלל משה עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא.
אמר לו משה: ריבוני, החזיר להם את התורה.
אמר דוד: השיבה לי ששון ישעך (תהל' נא יד).
אמר לו הקדוש ברוך הוא, היאך אני מחזיר להם?
אתמול אמרו בסיני: כל אשר דבר ה' נעשה (שמו' כד ז), ובמקום שתקנו בו קלקלו, שנאמר: יעשו עגל בחרב (תהלי' קו יט). אחר כל ניסים ונפלאות שעשיתי להם במצרים ועל הים וראו כבודי בסיני שירדו כמה רבבות מלאכים וקשרו להם עטרות, שנאמר: ועטרת תפארת בראשך (יחז' טז יב), ואחר כך עשו עגל בחורב, לשעה קלה שכחוני.

ולא עוד, אלא במדבר אני הולך לפניהם מיטטור, וה' הולך לפניהם יומם ( שמו' יג כא), משפיל להם את הגבוהים, ומגביה את העמקים, והמטרתי להם לחם מן השמים, והים מעלה להם שלוים, שנאמר: ויגז שלוים מן הים (במד' יא לא), לא חסרו דבר, ואחר כל זאת עשו עגל, איני מחזיר את הלוחות לעובדי עבודה זרה.

כיון שהטריח הרבה. אמר לו: כתב לך, לך אני נותנה, שנאמר: יהיו לך לבדך ואין לזרים ולעובדי עבודה זרה אתך (משלי ה יז). ומתוך עין טובה שהיה בו במשה, נתנה לישראל.
ולפיכך נכתבה על שמו, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב).

זו אחד משלושה דברים שנתן משה את עצמו עליהן:
התורה
והדינים
וישראל.

רבי חייא בר יוסי אמר:
אף המשכן נתן משה נפשו עליו ונקרא על שמו.

אמר רבי חיא בר יוסי:
כל שבעת ימי המילואים היה משה מפרקו שני פעמים בכל יום וקובעו.

רבי חייא הגדול אמר:
שלש פעמים בכל יום, שנאמר:
תקים (שמו' מ ב),
הוקם (שם שם יז),
ויקם (שם שם יח).
ראה כמה היה יגע בו.

ואם תאמר, ששבטו של לוי היו מסייעים אותו?
לאו.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
משה בעצמו היה מפרקו וקובעו, ולא סייעו אחד מישראל, שנאמר: ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במד' ז א), ביום כלות ישראל אין כתיב כאן, אלא ביום כלות משה.
ולפי שיגע בו, נקרא על שמו.
ואף התורה לפי שיגע בה, נקראת על שמו, שנאמר: כתב לך:


ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה
מנין היה יודע משה אימתי יום?
אלא כשהקדוש ברוך הוא היה מלמדו תורה בכתב, היה יודע שהוא יום.
וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד, היה יודע שהוא לילה.
לפי שהיום ולילה שווין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ונהורא עמיה שרי (דני' ב כב).
וכתיב: גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלי' קלט יב).

ועוד מנין היה יודע בין יום ובין לילה?
כשהיה רואה המזלות כורעין ומשתחוין, היה יודע שהוא יום.
וכשהיה רואה החמה משתחווה, היה יודע שהוא לילה, דכתיב: וצבא השמים לך משתחווים (נחמיה ט ו):


ויהי ברדת משה מהר סיני, ומשה לא ידע כי קרן
מנין זכה משה לקרני ההוד?
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
מן המערה, שנאמר: והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור (שמו' לג כב).
נתן הקדוש ברוך הוא כף ידו עליו, ומשם זכה לקרני ההוד.
וכן הוא אומר: קרניים מידו לו ושם חביון עוזו (חבק' ג ד).

ויש אומרים:
שבשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מלמדו תורה, מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד.

ורבי שמואל בר נחמן אמר:
הלוחות ארכן ששה טפחים,
ורוחבן שלשה טפחים,
והיה משה מחזיק בשני טפחים, והקדוש ברוך הוא בשני טפחים,
וטפחים רווח באמצע, משם נטל משה קרני ההוד.

רב שמואל אמר:
עד שמשה כותב את התורה, נשתייר בקולמוס קמעא והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד, שנאמר: ומשה לא ידע כי קרן.
כל הוד שנטל, ממתן שכר.
אבל הקרן קיימת, שנאמר: וקרניים מידו לו ושם חביון עוזו.
וכשייטלו הצדיקים מתן שכרן לעולם הבא, אותה שעה הוא נוטל שכרו, שנאמר: הנה ה' אלהים בחזק יבא וזרועו משלה לו, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו (ישעיה מ י):