ויעש בצלאל את הארון.
אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום, אלא בארון. וכל המלאכות האחרות, כל הכלים האחרות, באמירתו ובעצתו.

ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו?
בשביל ששם צלו של הקדוש ברוך הוא, שהוא מצמצם שם שכינתו. ולפיכך קראו בצלאל, שעשה צלו של הקדוש ברוך הוא בין שני הכרובים, שנאמר: ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו' (שמ' כה כב).
והלא כבר נאמר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמי' כג כד)?!

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
משל למערה שהיא נתונה על שפת הים, געש הים, נתמלאת המערה והים לא חסר כלום.
כך הקדוש ברוך הוא יתברך זכרו, אף על פי שכתוב וכבוד ה' מלא את המשכן (שמ' מ לד), אף על פי כן, הודו על ארץ ושמים (תהל' קמח יג).
ולא תאמר, שצמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו בתוך המשכן, אלא אף בתוך הארון שעשה בצלאל, צמצם שכינתו, שנאמר: הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע ג, יא), זה הקדוש ברוך הוא שהיה בתוכו.

ומי עשאו?
בצלאל, שנאמר: ויעש בצלאל.

אמר רבי חנינא דצפורן:
שלש תיבות עשה בצלאל את הארון, שתים של זהב ואחד של עץ. שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ואחר כך צפה שפתותיהן זהב, לקיים מצות עשה, שנאמר: ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ, ואחר כך ויעש לו זר זהב סביב.
מכאן, שיהא תלמיד חכם תוכו כברו, שנאמר: מבית ומחוץ תצפנו.

מהו מבית ומחוץ תצפנו?
אמר לו: אף על פי שהעץ נתון באמצע, הוי נוהג בו כבוד.

למה?
שהתורה נתונה בו.
ואף הלוחות כן, אף על פי שנשתברו, הוי נוהג בם כבוד, שנאמר: ושמתם בארון (דבר' י ב), לוחות ושברי לוחות מונחין בו ושמתם בארון, כלומר, אף על פי שאתה רואה את בני תורה עניים ומדולדלים, הוי נוהג בם כבוד, שהתורה נתונה לתוכו.

ויעש לו זר זהב
למה?
לפי שהונח שם התורה.
שלשה כתרים הם:
כתר תורה,
וכתר כהונה,
וכתר מלכות.
ועוד כתר אחד, כתר שם טוב, שהוא עולה על גביהן.

כיצד כתר תורה?
שנאמר: והחכמה תחיה את בעליה ( קהלת ז יב), בעולם הזה ובעולם הבא.
לכך כתיב, ויעש לו זר זהב.
תדע לך שהוא כן, ראה כמה חביב הארון.
כשם שכסא הכבוד חביב, כך הוא חביב, שהתורה נתונה בתוכו.
ובשביל שהתורה נתונה מימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: מימינו אש דת למו ( דבר' לג ב), לפיכך הארון חביב בשביל שהתורה נתונה בתוכו, שנאמר: והלוחות מעשה אלהים המה (שמ' לב טו).

ולמה עצי שטים נתונה בתוכו?
בשביל שהתורה נקראת עץ חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח).

ויצף אותו זהב טהור
לפי שהתורה ודבריה, נחמדים מזהב ומפז, שנאמר: הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' (תהל' יט יא).
ועשית לו טבעות ובדים לשאת אותו
הם נושאים אותו, והוא נושא עונותיהם של ישראל. שהתורה שבו, נושא עונותיהם של ישראל.

רבי נתן אומר:
חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה.
והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון (ירמ' יז יב).

ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו?
הוי, פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. אל תקרי מכון [אלא מכוון, כנגד כסא הכבוד, הוא עשוי למעלה הימנה, שהם כפרה.
עשה למעלה ממנו כפורת, שהשרפים עומדין ממעל לו].
ועשה בו שני כרובים, שהן חביבין לו כנגד שמים וארץ, שהיה בהם מושבו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ודברתי אתך שם מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים (שמו' כה כב).
וכתיב: כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה ( שם שם יט).
כשם שהשמים נפתחין אוצרן לארץ, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו (דבר' כח יב).

כך השכינה נתונה למעלה משני הכרובים שהן נתונין מזה ומזה ומגדלין לישראל [בלוחות, שנאמר בהם: מזה ומזה הם כתובים (שמ' לב טו). מכוונים זה לזה, שנאמר: ופניהם איש אל אחיו (שם לז ט), כנגד כסא הכבוד שהיה מכוון כנגד שני הכרובים, שנאמר: מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהל' נ ב).

ראה מה הארון חביב, שהמשכן כולו לא נעשה, אלא בשביל הארון, שהשכינה בתוכו]. וכל הנסים שהיו נעשים לישראל, בארון היו נעשים, לפי שהשכינה בתוכו.
ראה מה כתיב בו: וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במד' י לג). והיה הורג נחשים ועקרבים ושורף את הקוצין והורג שונאיהן של ישראל.

אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא:
שני ניצוצין יוצאין מבין שני הכרובים והורגים נחשים ועקרבים ושורפין את הקוצין, והיה העשן עולה ומתמר, וכל העולם מתבסם מן הריח שהיה מוציא. והאומות אומרים: מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו' (שה"ש ג ו).
כיון שהיה מקדים שלשה ימים לתור להם מנוחה יומם ולילה שנאמר: וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, היה משה אומר באותה שעה, קומה ה' וגו' (במד' י לה). כלומר, עמוד והמתן לנו ולא תניח אותנו, שנאמר: ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויביך וגו' (שם).

ובמשריה מה הוא אומר?
שובה ה' רבבות אלפי ישראל (שם שם לו).

ראה כמה נסים היו בארון. ואם כן, היאך היו יכולים לטעון אותו ולא היו יראים?!
אלא כך היו בני קהת עושים, שני כהנים גדולים נושאין להם את הפרכת בקונטסין, והיה דומה לוילון גדולה, ועוביה טפח, ועל שבעים ושתים נימין נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין, ושלש מאות כהנים נוטלין אותה, ושני כהנים גדולים נושאין אותה בקונטסין בפני הארון, ואחר כך נותנין כסוי עור תחש עליו שלא יראו בארון כלום, שנאמר: ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו (במד' ד כ).

מהו כבלע?
אמר רבי לוי:
אם רואים בארון כבלע הזה שהוא נופל בעין, מיד היו מתין.

תדע לך, שבשעה ששבו פלשתים את הארון ובקשו להחזירו, מיד הביאו את הפרות וקשרו אותן כמנהג, אחוריהן לארון, וידעו והבינו הפרות מיד מה היה נתון עליהם, ועקמו פניהם כלפי הארון, והיו מנהיגין את הארון לפניהם, שנאמר: וישרנה הפרות בדרך ( ש"א ו יב).

מהו וישרנה הפרות?
שפתחו פיהן הפרות ואמרו שירה.
כיון שהגיעו לבית שמש, היו רואין את העגלה ואת הפרות שהיו אומרות שירה, והארון נתון בעגלה, וישאו את עיניהם מרחוק וישמחו לראות.
כיון שנכנסה הרוח ונתגלה הארון, הרג בהן שבעים אלף איש, שנאמר: ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה', ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש (שם שם יט). ראו כמה נסים בארון.

ולמה?
שהשכינה והתורה הייתה בתוכו.
וכל מקום שהתורה שם, השכינה שם עמה, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע (מלא' ג טז). לפיכך חביב הארון מכל כלי המשכן:


[ויעש בצלאל את הארון עצי שטים
לפי שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם, שישראל חוטאים בשטים. לכך תקן להם הקדוש ברוך הוא שטים, לכפר על מעשה שטים].

ויצף אותו זהב טהור
אלו התלמידים בני תורה.
כי כמו שמתכבד העץ בזהב, יותר ויותר מתכבדין התלמידים בתורה, שהיא בתוך לבם.
וכמו שיאמרו אנשים זהב טהור, כך מטהר התורה לבן וכליותן של תלמידי חכמים.
שכך כתיב: הנחמדים מזהב ומפז רב (תהל' יט יא).

ויעש בצלאל
אנו מוצאין כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן, אמר לו על כל דבר ודבר, ועשית.
ועל הארון אמר: ועשו.

למה?
אלא שציוה הקדוש ברוך הוא לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר, שאני נתתי הרבה בארון, לפיכך אני לומד הרבה ואני יש לי בו יותר ממך ואתה לא נתת בארון כלום אלא מעט לפיכך אין לך חלק בתורה. ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים (ישע' נה א).
כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה, למדני דבר זה.
וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה, לומד בלא מחיר ובלא כסף, שנאמר: לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר (שם).

ולמה נתנה התורה במדבר?
לומר, מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד.
שלא יהא אדם אומר: אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו, לכך כתיב: מורשה קהלת יעקב ( דברי' לג ד), לכל מי שמתקהל ביעקב.
אפילו הגרים שעוסקין בתורה, שקולים הם ככהן גדול, שנאמר: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' אלהיכם (ויקרא יח ה), כהן ולוי וישראל לא נאמר, אלא אדם.
לפיכך תורה אחת ומשפט אחד יהיה וגו' (במדבר טו טו).

[ראה מה כתיב בבני יתרו: ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים (דה"א ב נה).
תרעתים, שהיו יושבים בלשכת הגזית.
שמעתים, שהיו כל ישראל שומעים הלכה מפיהם.
שוכתים, שנסתוככו ברוח הקדש.

ומי הם?
המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (שם), מבני קני חותן משה.
ושמעיה ואבטליון בני בניו של סיסרא היו, ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה.

כל כך למה?
שהתורה נתנה לישראל. לפיכך כתיב: את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דב' ה יט). וכתיב: ועשו ארון עצי שטים (שמו' כה י).

אמר רבי שמעון בר יוחאי:
שלשה כתרים הם:
כתר תורה,
כתר כהונה,
כתר מלכות.

כתר תורה מנין?
שכך כתיב בארון: ועשית זר זהב.

כתר כהונה?
שכך כתיב במזבח: זר זהב.

כתר מלכות?
שכך כתיב בשלחן: זר זהב.

ולמה כתוב זָר וקורין זֵר?
ללמדך, זכה אדם, נעשה לו זר זהב. לא זכה נעשה זר בתוכם מהם.

ומפני מה בכולם כתוב ועשית, ובארון כתיב ועשית עליו?
ללמדך, אם זכה לתורה, זכה לכולם.
וכן הוא אומר: ומשמרתם הארון והשולחן והמנורה והמזבחות (במד' ג לא).
ללמדך, שאין לך גדול מן העוסק בתורה:


ויעש את הקרשים למשכן עצי שטים.
אמר רבי תחליפא דקסרין:
למד הקדוש ברוך הוא דרך ארץ, שאם בקש אדם לבנות בית מאילן עושה פירות, אומר לו, ומה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהכל שלו, כשאמר לעשות לו משכן, חס על אילן עושה פירות, אתה על אחת כמה וכמה.

מהו למשכן?
שאם יתחייבו שונאי ישראל, יהא המשכן מתמשכן עליהם.
אמר משה: ריבונו של עולם, בזמן שאין להם לא משכן ולא מקדש מה תהא עליהם.
אמר לו: נוטל אני צדיקים שבהם מביניהם ויהיו מתמשכנין עליהם.
וכן הוא אומר: ויהרוג כל מחמדי עין (איכה ב ד), אלו הצדיקים.
לכך כתיב: ויעש את הקרשים למשכן:


ויעש בצלאל את הארון
אתה מוצא כל מה שהיה במשכן, על הסדר היה עשוי.
בתחילה עשה את הקרשים וחברם, ואחר כך עשה יריעות עזים, שיהא פורש עליהם, שנאמר: ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן (שמ' כו ז), ואחר כך עשה את הפרכת, שתהא ניתלת בפני ארון.
משעשה את הארון ועשה אותה, עשה כפרת זהב, שהייתה נתונה על הארון.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי:
אני ראיתי את הכפרת ברומי וראיתי עליה כמין טפי דם, ושאלתי אותם:

מה הדם הזה שעל הכפרת?
ואמרו לי: מדם של יום הכיפורים מה שהיה כהן גדול מזה.
לפיכך כפרת הייתה נתונה על ארון.

ולמה נקרא שמה כפרת?
שהייתה מכפרת על ישראל.
משעשה כפרת, עשה את השולחן, שהיה לחם הפנים עליו, שהיה נתון לפני הארון.

משעשה את השולחן, עשה את המנורה, שתהא מאירה על השולחן. הוי, כטכסין של מלכים עשה אותה. לפיכך כתיב: ויעש בצלאל את הארון עצי שטים.

ובצלאל עצמו עשה הכל, שכל פעם ופעם הוא אומר ויעש בצלאל?!
אלא על ידי שנתן נפשו הרבה על המשכן, לפיכך לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרו והוא מפרסמו בכל פעם ופעם, שנאמר: ויעש בצלאל.

כיוצא בדבר אתה אומר: אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת, ומשלם ושבתי הלוי עזרום (עזרא י טו).
כתיב יונתן, נתן נפשו ובאו אליו ועזרו אותו. אבל פרסמו הכתוב תחלה, על שנתן נפשו הרבה. ואף בצלאל, כל החכמים עשו עמו. ולפי שנתן נפשו על המשכן הרבה, לפיכך כתיב: ויעש בצלאל את הארון.
אמר הקדוש ברוך הוא: חייכם, בזכות המשכן אני מאיר לכם, לפי שכל דבר ודבר שאתם עושים במשכן, כך אני פורע לכם.
ולא תאמר במשכן, אלא אפילו בגדי כהן גדול, לכל אחד ואחד היו מכפרים.
אמר הקדוש ברוך הוא: עשיתם יריעות עזים לאהל על המשכן, אף על פי שאתם פורעים לי, מעלה אני עליכם כאלו אתם גומלים עלי.
לפי שבשעה שיצאתם ממצרים, הבאתי ענן והיה עשוי כמין אהל והיה מגין עליכם. ואני פורע לכם לעולם הבא, שנאמר: וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה (ישעיה ד ה)].

עשיתם לפני כפרת
חייכם, על ידי הכפרת אני מכפר לכם, שנאמר: בכפרי לך לכל אשר עשית (יחזקאל טז סג). אתם עשיתם לפני ארון שיצא ממנו אור לעולם הזה, חייכם, אני מאיר עליכם לעולם הבא, שנאמר: והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' (ישעי' ל כו).
וכן הוא אומר: קומי אורי כי בא אורך (שם ס א).

אמר הקדוש ברוך הוא: על כל הדברים והמצות שעשיתם, אני פורע לכם לעולם הבא, ובזכות הארון שעשיתם שהתורה נתונה לתוכו, לפיכך אני מאיר לכם ואני מטיב לכם הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (תהל' לא כ). וכן הוא אומר: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (שם צח יא):