ויביאו את המשכן אל משה
ילמדנו רבנו:
כמה דברים מתוקנים מפני דרכי שלום?

כך שנו רבותינו:

אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום.

בא וראה כמה חביב השלום לפני הקדוש ברוך הוא, שבשעה שנכנסו לארץ, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: והתגר בם מלחמה (כדאיתא סוף סדר שופטים):


ויביאו את המשכן אל משה
זה שאמר הכתוב: לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב לו ז). מהו כן?
אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק דוגמטרין שלו.
[כאדם המבקש למכר פרות לחברו והוא אומר לו: הראה לי העץ]. הוי, לא יגרע מצדיק עינו. תדע לך, אברהם הוליד ליצחק דומה לו, שנאמר: אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק (בראש' כה יט).
ויעקב הוליד ליוסף דומה לו, שנאמר: אלה תולדות יעקב יוסף (שם לז ב), ראובן שמעון לא אמר, אלא יוסף.
וכן הוא אומר: כי בן זקונים הוא לו (שם שם ג), זיו איקונים הוא לו. הוי, לא יגרע מצדיק עינו.

דבר אחר:
לא יגרע מצדיק עינו.
בשעה שבא משה ואמר לישראל: קחו מאתכם תרומה (שמו' לה ה), שמחו שמחה גדולה והביאו הנדבה בשמחה ובזריזות.
ראה מה כתיב: ויבאו האנשים על הנשים (שם שם כב), שהיו דוחקין זה על זה, שבאין האנשים והנשים בערבוביא ומביאין הנדבה, שנאמר: וכל אשה חכמת לב וגו' (שם שם כה), לשני בקרים הביאו הכל.
וכן כתיב: והמלאכה הייתה דים וגו' (שם לו ז), ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא (שם שם ה), להודיעך כמה נזדרזו ישראל במלאכת המשכן.
לאחר שני ימים בקשו חכמי לב להביא את נדבתם ולא יכלו. שכבר נאמר: ויצו משה וגו' (שמ' לו ו).
והיו הנשיאים מצירין על שלא זכו בתרומת מלאכת המשכן כלום. אמרו: הואיל ולא זכינו בתרומת מלאכת המשכן כלום, אם כן ניתן בבגדי כהונה.
אמר הקדוש ברוך הוא: בני שטרחו ונזדרזו במשכן, יכתב שבחן במשכן, בתורה. לפיכך כתיב: והמלאכה הייתה דים. והנשיאים שנתעצלו, חסר אות אחת משמותם. שכן כתיב: והנשיאם (שם לה כז), חסר יו"ד אחת.

ואחר כך החזיקו במלאכת המשכן בצלאל ואהליאב בעבודתן וחכמי לב בעבודתן, שנאמר: ויעשו כל חכם לב וגו' (שם לו ח).
וכן הנשים טוו את התכלת, שנאמר: וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' (שם לה כו).
כיון שגמרו מלאכת המשכן, היו יושבין ומצפין אימתי תבוא שכינה ותשרה בו, והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו.

מה עשו?
הלכו להם אצל חכמי לב.
אמרו להן: ומה אתם יושבין, העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו.
היו מבקשין להעמידו, ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו.
וכשהן חושבין להעמידו, הוא נופל.
מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב, אמרו להם: בואו אתם והעמידו המשכן שאתם עשיתם אותו, שמא על ידכם ראוי לעמוד. מיד התחילו להעמידו ולא יכלו.
התחילו מסיחין ומרננין ואומרים: ראו מה עשה לנו בן עמרם שהוציא את ממונינו במשכן הזה והכניס אותנו לכל הטורח הזה ואמר לנו כי הקדוש ברוך הוא יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר: ושכנתי בתוכם (שמו' כה ח).

ולמה לא היו יכולין להעמידו?
אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עימהן במלאכת המשכן.

כיצד?
הנדבה נתנה על ידי ישראל, והמלאכה נעשית על ידי בצלאל ואהליאב וחכמי לב. ולפי שהיה משה מיצר, העלים הקדוש ברוך הוא מהם ולא היו יכולין להעמידו.
כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו.
כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו, נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו: משה רבנו, כל מה שאמרת לנו עשינו, וכל מה שציוויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל, והרי כל המלאכה לפניך, שמא חסרנו שום דבר או ויתרנו על כל מה שאמרת לנו, ראה הכל לפניך.
והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר: ויביאו את המשכן אל משה וגו'.
וכתיב: וירא משה את כל המלאכה וגו'.
אמרו לו: לא כך וכך אמרת לנו לעשות.
אמר להם: הן. וכן על כל דבר ודבר.
אמרו לו: ואם כן למה אינו עומד, שהרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו ולא היו יכולין?
והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך, כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה, אלא על ידך שנאמר: ויקם משה את המשכן.

וכן הוא אומר: וידבר ה' אל משה, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד.
אמר משה: ריבונו של עולם, איני יודע להעמידו.
אמר ליה: עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הקימתו, שנאמר: ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן.

ומי העמידו?
משה, שנאמר: ויקם משה את המשכן.

אמר רבי חייא בר יוסף:
כל שבעת ימי המילואים היה משה מפרקו ומעמידו שתי פעמים בכל יום, שנאמר:
תקים,
הוקם.

רבי חנינא אומר:
שלש פעמים, שנאמר:
תקים,
הוקם,
ויקם.

ומנין שהיו מראין לו כל דבר ודבר?
שנאמר: ויביאו את המשכן אל משה. הוי, לא יגרע מצדיק עינו (איוב לו ז).
וקורא והולך, וירא משה את כל המלאכה, את כל מלאכת המשכן אינו אומר, אלא את כל המלאכה, שהיה הכל כמעשה בראשית, כמו שכתוב לעיל.
מיד ברכם, שנאמר: ויברך אותם משה.

מה ברכה ברכן?
רבותינו אמרו:
ה' אלהי אבותיכם וגו' (דברי' א יא).

רבי מאיר אומר:
יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
והם אמרו: ויהי נועם ה' וגו' (תהל' צ יז).

ולמה כתיב כאן כמה פעמים, כאשר ציוה ה' את משה?
לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן ולא היה עומד.
אמרו: שמא דבר קל, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני ציוויתי אותו. לכך כתיב: כאשר ציוה ה' את משה בכל פעם ופעם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם בקש אדם להרהר אחרי משה, יהרהר אחרי שאני אמרתי לו כל זאת ושיעשו לי המשכן.

ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן?
ביום הכיפורים.
לפי שעלה משה להר שלש פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום, מששה בסיוון שעלה לשם עד יום הכיפורים שהוא עשרה בתשרי. ואותו היום נאמר: וינחם ה' (שמ' לב יד) על מעשה העגל. אותו היום אמר לו, סלחתי כדבריך (במדב' יד כ).
ואותו היום נאמר לו: ועשו לי מקדש (שמו' כה ח).
ובו ביום אמר לו: וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו (שם לד ט).
היום הזה תנחילנו סליחה לדורות.
ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא: כי ביום הזה יכפר עליכם (ויק' טז ל).
ועשו את המשכן בחדווה ובשמחה.

ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן?
רבי שמואל בר נחמן אמר:
בשלשה חדשים נגמרה מלאכת המשכן, תשרי, מרחשון, כסליו.
והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר.
והעמידוהו באחד בניסן, שנאמר: ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד.