וילך משה וישב אל יתר חותנו
זה שאמר הכתוב: והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש (שם כג).

דרש רבי פפוס:
לפי שהוא יחיד בעולם ואין מי שימחה בידו, כל מה שרוצה לעשות עושה, ונפשו איותה ויעש.
א"ל ר' עקיבא: חייך פפוס! אין דורשין כן.
א"ל: ומהו?
והוא באחד ומי ישיבנו.
א"ל: כשם שהשואל שואל למטן, כך למעלן.

מנין?
דכתיב: בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא עד דברת די ינדעון חייא די שליט עלאה במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עלה (דניאל ד), כשם שנושאין ונותנין בהלכה למטן, כך נושאין ונותנין בהלכה למעלן, והכל במשפט, שנאמר: אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (שם י), והקב"ה נושא ונותן במשפט, ואומר: היאך יצא משפט פלוני.
והם אומרים: כך וכך יצא.
והקדוש ברוך הוא מסכים עימהן.

ממי את למד?
ממיכה.
ראה מה כתיב: ויאמר מיכיהו לכן שמעו דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כיסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א כב).
וכי יש שמאל למעלן?!
אלא אלו מימיינים מטין לכף זכות, ואלו משמאילים מטין לכף חובה.
ויאמר ה' מי יפתה את אחאב, ויעל ויפול ברמות גלעד, ויאמר זה בכה וזה בכה.
ללמדך שהכל במשפט, שנושאין ונותנין בדין והקב"ה נושא ונותן עימהן.

ומה הוא והוא באחד ומי ישיבנו?
שמשנגמר הדין, הקדוש ברוך הוא נכנס למקום שאין להם רשות ליכנס וחותם את הדין, שנאמר: והוא באחד ומי ישיבנו, והוא יודע דעת כל בריותיו ואין מי שישיב על דבריו.

דבר אחר:
והוא באחד ומי ישיבנו על שהוא יחידי בעולמו, ראה שאין משיב על דבריו.
תדע לך כמה נתקשה יונה שלא לילך בשליחותו, שנאמר: ויקם יונה לברוח תרשישה (יונה א).
א"ל הקב"ה: נראה של מי עומד?
לא זז עד שהלך, ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה'.
וירמיה אמר: לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה ח).
אמר ליה: אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך, לא זז עד שהלך, הוי, ונפשו איותה ויעש.
משה אמר ליה: ועתה לכה וגו'.
א"ל: שלח נא ביד תשלח, לא זז עד שהלך, וילך משה וישב אל יתר חותנו וגו'.

מה כתיב למעלה מן העניין?
וירא ה' כי סר לראות.

רבי אבא בר כהנא אמר:
כל מי שנכפל שמו הוא בשני עולמות.
נח נח, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, שמואל שמואל, פרץ פרץ.
אמר לו: והרי כתיב אלה תולדות תרח תרח?!
אמר להם: אף הוא יש לו חלק בשני עולמות, ולא נאסף אבינו אברהם, עד שנתבשר שעשה תרח אביו תשובה, שנאמר: (בראשית טו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום.
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, כל מה שסיגלתי מעשים טובים בעולם הזה אני הולך אצל אבותי, בשרו הקב"ה חייך, שעשה אביך תשובה, לפיכך נכפל שמו.


ויאמר יתרו למשה לך לשלום
אתה מוצא כל מי שנאמר בו: לך לשלום הולך וחוזר.
וכל מי שנאמר בו: לך בשלום, הלך ולא חזר.

מנין?
וישלח דוד את אבנר וילך בשלום (שמואל ב ג), הלך ולא חזר.
ויתרו שאמר למשה: לך לשלום, הלך וחזר.


ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם
זה אחד מעשרה דברים ששינו רבותינו לתלמי המלך, בשעה שכתבו לו את התורה יונית, ואלו הן:
אלוהים ברא בראשית (בראשית א).
אעשה אדם בצלם ובדמות (שם ).
זכר ונקבה בראו (שם ב).
ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי.
הבה ארדה ואבלה שם שפתם (שם יא).
ותצחק שרה בקרוביה (שם יח).
כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שם מט).
ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא דם (שמות יב).
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ גושן ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה. וישלח את זאטוטי בני ישראל ואל זאטוטי בנ"י לא שלח ידו (שם כד).
אשר חלק ה' אלוהיך אותם להאיר לכל העמים אשר תחת כל השמים, אשר לא צויתי לאומות לעובדן (דברים ד).
וכתבו לו את צעירת הרגלים, ולא כתבו לו את הארנבת (ויקרא יא), לפי שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה, שלא יאמר שחקו בי היהודים וכתבו לי שם אשתי בתורתם.


ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור
כאדם שאומר: יצאו הבהמין ויקח משה את מטה האלהים.
א"ל הקדוש ברוך הוא: טול מטה זה בידך וכל נסים שאתה מבקש אתה עושה בו הכה בו את היאור, שנאמר: ומטך אשר הכית בו את היאור, פעמים שהוא קורא אותו מטה האלהים, ופעמים שהוא קורא אותו ומטך.

ויאמר ה' אל משה בלכתך
הראה לו הקב"ה את כל הנסים ואת האותות והמופתים.
א"ל: מזה בידך.
א"ל: מטה.
א"ל השליכהו ארצה ויהי לנחש.

למה נחש ולא דבר אחר?
אלא א"ל: כשם שהנחש נושך וממית, כך מצרים נושכין וממיתין את ישראל, ואח"כ נעשה כעץ, כך יהיו המצרים לעץ יבש.
א"ל: הבא נא ידך בחיקך והנה ידו מצורעת
מה הצרעת דבר טמא, כך המצרים טמאין ומטמאין את ישראל.
וישב ידו אל חיקו והנה שבה כבשרו
כך אני מטהר את ישראל מטומאת מצרים.
ולקח ממימי היאור והיו לדם
כך אני מכה מצרים במכת דם.

דבר אחר:
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי.
א"ל: מזה בידך, מזה כתיב, מזה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא לשון הרע על בני, כשם שהנחש הוציא לשון הרע, ואמר: כי יודע אלוהים וגו' (בראשית ג), ובני מיד מאמינים שהם מאמינים בני מאמינים.
מאמינים, דכתיב: ויאמן העם.
בני מאמינים, דכתיב: והאמין בה' (שם יד).

ומה הנחש הלקיתי אותו בצרעת, אף אתה הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו והנה ידו מצורעת כשלג.

והיה אם לא יאמינו ולקחת ממימי היאור והיו לדם
רמז לו רמז שעתיד ליטול את דינו במים, שנאמר: (במדבר כ) המן הסלע הזה.


וילך משה ואהרן ויאספו וגו'
אמר להם כך: אמר הקב"ה: פקדתי אתכם סימן זה היה מסור בידם מימות אברהם ויצחק, ויעקב מסר ליוסף, ואמר להם: כל גואל שיבוא ויאמר לכם פקד פקדתי, הוא הגואל של אמת כיון שבא משה, ואמר: פקד פקדתי מיד ויאמן העם.

אמר להם משה ואהרן: בואו עמנו ונלך אצל פרעה, הלכו עימהם זקני ישראל והיו מגנבין עצמן ונשמטין אחד אחד, שנים שנים, והלכו להם.
כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה הלכו כולם, שלא נמצא מהם אחד, שכך כתיב: ואחר באו משה ואהרן.

והיכן הזקנים?
אלא שהלכו להם.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: וכך עשיתם, חייכם שאני פורע לכם.

אימתי?
בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל את התורה, החזירן הקב"ה, שנאמר: (שמות כד) ואל הזקנים אמר: שבו לנו בזה עד אשר נשוב.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה לא ראיתם כבודה של תורה, אבל לעולם הבא אני מראה לכם אור כבודה של תורה, שנאמר: (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'.


ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה
זה שאמר הכתוב: ירעם אל בקולו נפלאות עושה גדולות לא נדע (איוב לו).

מהו ירעם אל בקולו נפלאות?
כשנתן הקב"ה את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים.

כיצד?
היה הקדוש ברוך הוא מדבר והיה הקול יוצא ומחזיר בכל העולם:
וישראל שומעין את הקול בא להם מן הדרום, והיו רצין לדרום לקבל את הקול,
ומדרום נהפך להם מן הצפון והיו רצין לצפון,
ומצפון נהפך להם למזרח והיו רצין למזרח לקבל את הקול,
וממזרח נהפך להם למערב והיו רצין למערב,
מן המערב נהפך להם מן השמים, ותולין עיניהם לשמים והיה נהפך להם מן הארץ,
היו מביטין לארץ, שנאמר: (דברים ד) מן השמים השמיעך את קולו וגו'.
והיו ישראל אומרים זה לזה: והחכמה מאין תמצא, ואיזה מקום בינה (איוב כח).

תהום אמר לא בי היא.
וים אמר אין עמדי, ונעלמה וגו'.
אבדון ומות אמרו: באזנינו שמענו שמעה (שם ).
והיו ישראל אומרים: מהיכן הקב"ה בא?
מן המזרח, או מן המערב, או מן הצפון, או מן הדרום, שנאמר: (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא. ואומר: אלוה מתימן יבא (חבקוק ג).
וכל העם רואים את הקולות, רואים את הקול אינו אומר, אלא את הקולות.

אמר רבי יוחנן:
היה הקול יוצא ונחלק לשבעה קולות, ומשבעה קולות לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות, וכל אומה ואומה שומעת קולו בלשון האומה ונפשותיהם יוצאות, אבל ישראל היו שומעין ולא היו נזוקין.

כיצד היה הקול יוצא?
אמר ר' תנחומא:
דו פרצופין היה, והיה יוצא והורג לאומות, שלא קבלו את התורה ונותן חיים לישראל שקבלו את התורה, הוא שמשה אומר להם בסוף ארבעים שנה: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים וגו' (דברים ו).
אתה שמעת קולו וחיית, אבל האומות שומעין ומתים.

בא וראה היאך היה הקול יוצא אצל ישראל, כל אחד ואחד לפי כוחו:
הזקנים היו שומעין את הקול לפי כוחן.
והבחורים לפי כוחן.
והנערים לפי כוחן.
והקטנים לפי כוחן.
והיונקים לפי כוחן.
והנשים לפי כוחן.
ואף משה לפי כוחו, שנאמר: (שמות יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה יכול משה לסבול.
וכן הוא אומר: קול ה' בכח (תהילים כט) בוכחו לא נאמר, אלא בכוח שכל אחד ואחד מהן יכול לסבול, ואף הנשים המעוברות כפי כוחן הוי אומר: כל אחד ואחד לפי כוחו.

אמר ר' יוסי בר חנינא:
אם תמיה אתה על הדבר, למד מן המן שלא היה יורד להם לישראל, אלא לפי כוח של כל אחד ואחד מהם:
הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר: (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. הזקנים כצפיחת בדבש, שנאמר: (שם ) וטעמו כצפיחת בדבש.
והיונקים כחלב משדי אמם, שנאמר: (במדבר יא) והיה טעמו כטעם לשד השמן.
והחולים כסולת מעורב בדבש שנאמר: (יחזקאל יז) ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש. והגויים היו טועמין אותו מר כגד, שנאמר: והמן כזרע גד.


אמר ר' יוסי בר חנינא:
ומה אם המן שהיה מין אחד נהפך להן למינין הרבה, בשביל צורך כל אחד ואחד, הקול שהיה יוצא והיה בו כוח עאכ"ו, שהיה משתנה לכל אחד ואחד כפי כוחו כדי שלא יינזקו.

ומנין שהקול נחלק לקולות הרבה?
שנאמר: (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות, הקול אין כתיב כאן, אלא הקולות, הוי, ירעם אל בקולו נפלאות.


דבר אחר:
ירעם אל בקולו נפלאות
אימתי עשה הקדוש ברוך הוא בקולו נפלאות?
בשעה שבקש לשלוח משה אל פרעה לגאול את ישראל ממצרים, והיה משה במדין שהיה מתיירא מפני פרעה, כיון שנגלה הקב"ה עליו במדין, וא"ל: לך שוב מצרים, נחלק הדבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין:
והיה משה שומע במדין לך שוב מצרים.
ואהרן שומע לך לקראת משה.
ומי שהיו באמצע לא היו שומעין כלום, הוי, ירעם אל בקולו נפלאות.


דבר אחר:
לך לקראת משה המדברה
זה שאמר הכתוב: מי יתנך כאח לי (שה"ש ח).
ישראל אומרין לפני הקדוש ברוך הוא: מי יתנך כאח לי.

את מוצא כל האחים שונאים זה לזה:
קין שונא להבל, שנאמר: (בראשית ד) ויקם קין אל הבל אחיו וגו'.
ישמעאל שונא ליצחק, שנאמר: ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' (שם כא) ואין מצחק אלא שבקש להרגו, שנאמר: יקומו נא הנערים ויצחקו (שמואל ב ב).
עשו שונא ליעקב שנאמר: ויאמר עשו בלבו וגו' (בראשית כו).
השבטים שנאו ליוסף, שנאמר: וישנאו אותו (שם לז).

ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה?
כמשה ואהרן, שנאמר: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהילים קלג), שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה.
שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה, אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולת זה.

תדע לך שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שילך בשליחותו אצל פרעה, וא"ל: שלח נא ביד תשלח, את סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך, אינו כן, אלא כמכבד לאהרן.
אמר משה: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה, הוא שכתוב ואודע להם בארץ מצרים (יחזקאל כ').

ומנין שאהרן היה מתנבא להם במצרים?
שכך הוא אומר: ויבא איש אלוהים אל עלי ויאמר אליו כה.
אמר ה': הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו' (שמואל א ב).
אמר משה: כל השנים האלו היה אהרן אחי מתנבא ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר, לכך לא היה רוצה לילך.
אמר ליה הקב"ה למשה: לא אכפת לאהרן בדבר זה, לא די שאינו מיצר, אלא עוד שמח.
תדע לך שאמר ליה וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד אלא ושמח בלבו.

אמר רשב"י:
הלב ששמח בגדולת אחיו, יבא וישמח וילבש אורים ותומים, שנאמר: (שמות כח) ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן, הוי, וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו' כיון שאמר ליה כך קבל עליו לילך, מיד נגלה הקדוש ברוך הוא על אהרן, ואמר לו: לך לקראת משה, הוי מי יתנך כאח לי כמשה וכאהרן.
אמצאך בחוץ אשקך, ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.


לך לקראת משה
זה שאמר הכתוב: חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהילים פח).
חסד זה אהרן, שנאמר: (דברים לג) וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך.
ואמת זה משה, שנאמר: (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, הוי, חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו.
צדק זה משה, שנאמר: (דברים לג) צדקת ה' עשה.
ושלום זה אהרן, שנאמר: (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי, נשקו.

וישק לו
שנו רבותינו:

כל הנשיקות של תיפלות הן, חוץ משלש נשיקות:
נשיקת פרישות,
נשיקת גדולה,
נשיקת פרקים.

נשיקת פרישות מנין?
דכתיב: ותשק ערפה לחמותה (רות א).

נשיקת גדולה מנין?
דכתיב: ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו (שמואל א י).

נשיקת פרקים מנין?
דכתיב: וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.


ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'
התחיל משה אומר לו כל מה שאמר ליה הקב"ה:
היאך ילך, והאיך יעשה האותות?
כיון שהלכו השוו אצל הזקנים, שנאמר: וילך משה ואהרן ויאספו כל זקני ישראל.
לעולם הזקנים מעמידין את ישראל.

וכן הוא אומר: וכל ישראל וזקניו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון.
אימתי ישראל עומדין?
כשיש להם זקנים.

למה?
כשהיה בהמ"ק קיים היו נשאלין בזקנים, שנאמר: (דברים לב) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.

תדע לך כששלח בן הדד אצל מלך ישראל כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הם ונשיך ובניך הטובים לי תתן (מלכים א כ).
שלח לו מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני, וכל אשר לי.
שלח לו פעם שניה: כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישיטו בידם ולקחו כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה.
בקש כסף וזהב והן חמדה, שנאמר: (חגי ב) ובאו חמדת כל הגויים.
בקש נשים והן חמדה שנאמר: (יחזקאל כד) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה. בקש בנים והן חמדה, שנאמר: (הושע ט) והמתי מחמדי בטנם.
הוי, כל מה שתבע בראשונה חמדה.

ומה הוא והיה כל מחמד עיניך?
דבר שהוא חמדה מתוך חמדה.

ואיזו?
זו התורה, שנאמר: (תהילים יט) הנחמדים מזהב ומפז רב.
כיון ששמע מלך ישראל כך, אמר: אין זו שלי, הדבר הזה של זקנים.
מיד ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ ויאמר דעו נא וראו כי רעה זה מבקש, כי שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו.
ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם: אל תשמע ולא תאבה (מלכים א כ).
כיון ששמע לעצת הזקנים, מיד ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב והכה בארם מכה גדולה. הוי, לעולם נמלכים בזקנים.

וכן כתיב: קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקרא ט).
אמר ר' עקיבא:
למה נמשלו ישראל לעוף?
מה עוף אינו פורח בלא כנפיים, אף ישראל אינן יכולין לעמוד בלא זקנים.
גדול כוח הזקנים, אם זקנים הם חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, ואם נערים נטפלה בהן ילדות.

תני רשב"י:
בכמה מקומות שנינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים:
בסנה, דכתיב: לך ואספת את זקני ישראל.
וכתיב: ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים.
בסיני, דכתיב: ואל משה אמר: עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שמות כד).
באהל מועד קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל.
לעתיד לבא, כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד).

רבי אבין אמר:
עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד את זקני ישראל כגורן, והוא יושב בראש כולם כאב ב"ד ודנין את אוה"ע, שנאמר: ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (שם ג).
על זקני עמו ושריו אין כתיב כאן, אלא עם זקני עמו ושריו, יושב עימהן ודנין אומות העולם.

ומה אומר להם?
אתם בערתם הכרם, אלו ישראל, שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל (שם ה).
גזלת העני בבתיכם, שנאמר: כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (שם טו).

וכן דרך המלכים לישב עגולה כגורן, ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כיסאו מלובשים בגדים בגורן (מלכים א כב).
וכי בגורן ישבו?!
אלא כדתנינן סנהדרין:

היו יושבין כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ושני סופרי הדיינין יושבין לפניהן וכותבין דברי המחייבין ודברי המזכין.

אמר שלמה: אני ראיתי יושב עימהן ודן בתוכה, שנאמר: נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ (משלי לא).