רבי חנינא אומר:
באחד באדר הייתה נגמרה מלאכת המשכן.

למה?
שהמלאכה שנעשית בקיץ ביום אחד, נעשית בחורף בשני ימים, וכדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר: שנעשה המשכן בשלשה חדשים.

למה לא עמד מיד?
אלא מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן נולד יצחק. אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה. והיו ליצני הדור מרננין ומהרהרין ואומרין: למה נגמרה מלאכת המשכן ואינו עומד מיד, ולא היו יודעים מחשבתו ועצתו של הקדוש ברוך הוא.
ועל זה אמר דוד המלך: כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן (תהל' צב ה).
כי שמחתני ה' בפעלך, זה אהל מועד.
במעשה ידיך ארנן, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב ו), שהיית חושב לערב שמחה בשמחה, יום שנולד יצחק אבינו.

ואותו היום נטל עשר עטרות, כדאיתא בסדר עולם וגו'. ולפיכך, איש בער לא ידע (שם שם ז), אלו הליצנין והטיפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקדוש ברוך הוא.
וכסיל לא יבין את זאת (שם), שלא היה יכול אחד מהם להקימו, ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים את כל מלאכת הקדש, כדי שיבוא משה וייטול את שלו, לפי שהיה מצטער שלא עשה בו כלום. לפיכך, ויקם משה את המשכן וגו', ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים.
וכתיב: ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדב' ז א).

כיון שהוקם המשכן, מיד ירדה שכינתו לתוכו, שנאמר: ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן.
וכתיב: כי ענן ה' על המשכן וגו'. לקיים מה שנאמר: אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו (תהלי' פה י).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה הייתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר: ומראה כבוד ה' וגו' (שמ' כד יז).
ולעתיד לבא, שכינה אינה זזה מכם לעולם, שנאמר: ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל (מלכים- א ו יג). ברוך ה' לעולם אמן, סלה: