וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה וגו'
אפילו בהמה חציה של מצרי וחציה של ישראל, לא מתה.

שחין,
מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן להם צונן, לפיכך לקו בשחין, שלא יכלו ליגע בגופן.

אמר רבי יהושע בן לוי:
נס גדול נעשה בשחין. שאם אדם זורק חץ כלפי מעלה, אינו מהלך מאה אמה.
ומשה זרק פיח כבשן מלא חופניו, מה שאי אפשר ליטול מלא חופניו ואין בו ממש, וזרקו משה השמיימה עד כסא הכבוד.

ועוד נס גדול היה בשחין, שהחזיקה מלא ידיו של משה, מלא ידו שלו ושל אהרן.

ועוד נס אחר נעשה בשחין. אדם מפזר עפר קב אחד, אין מפזר אלא ארבע אמות.
אבל משה, נטל מלא ידו ופזרו על כל ארץ מצרים שהייתה ת' פרסה על ת' פרסה.

ברד,
מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים ואילנות וכרמים.
לפיכך הביא עליהן ברד ושבר אילנותיהן, שנאמר: ויהי ברד.

ואש מתלקחת בתוך הברד
נס בתוך נס.

רבי יהודה ורבי נחמיה
חד אמר:
כפרטתא דרומנא דחרצנותה מתחמיא מלגאו.

וחד אמר:
כהדין עששיתא דמיא ומישחא מתערבא כחדא ונורא דליק מגויהון.

משל למה הדבר דומה?
לשני לגיונות קשין ששונאין זה את זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך.

מה עשה המלך?
עשה שלום ביניהם והלכו ועשו שליחות המלך.
כך אש וברד צהובין זה לזה.
כיון שהגיע זמן מלחמה של מצרים, עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים. הוי, ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד.
היה יושב מצרי, נכוה בברד. עומד, נכוה באש, כמשפט רשעים בגיהינום, שנאמר: יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהל' עח מז).

רבי יהודה בר שלום אומר:
מהו ושקמותם בחנמל?
ב"א נ"ח מ"ל.

ורבי פנחס אומר:
יורד בפלכין וקוצץ את האילנות.

ארבה למה?
מפני ששמו את ישראל זורעי חטין ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה, יאכלו כל מה שזרעו להם ישראל.

אמר רבי יוחנן:
כיון שבא ארבה, שמחו המצרים ואמרו: נקבץ ונשלק מהן, נמלא מהן חבית.
אמר הקדוש ברוך הוא: רשעים, במכה שהבאתי עליכם אתם הייתם שמחין?!
מיד ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. אפילו מה שבקדרות ובחביות מלוחין, פרחו והלכו להן.

חשך למה?
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות. לפי שהיו בישראל פושעין שהיה להם פטרונין מן המצרים, והיה להם שם כבוד ועושר ולא היו רוצין לצאת ממצרים.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצרים: כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהן. לפיכך הביא על המצרים את החשך שלושה ימים, ולא ראו איש את אחיו.

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. וכתיב וימש חשך.
אמר רבי אבדימי בר חמא:
אותו חשך כפל ומכופל היה.
היה מצרי עומד, אינו יכול לישב.
יושב, אינו יכול לעמוד.
רבוץ, לא היה יכול לזקוף.

המכות האלו:
שלושה על ידי אהרן.
ושלושה על ידי משה.
ושלשה על ידי הקדוש ברוך הוא,
ואחת על ידי כלן.

דם צפרדע וכנים שהיו בארץ, על ידי אהרן.
ברד ארבה חושך שהן באוויר, על ידי משה, שכך שלט משה בשמים ובארץ.
ערוב דבר מכת בכורות, על ידי הקדוש ברוך הוא.
ושחין, על ידי כולן.

ובשלשת ימי האפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים וישאילום. והיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים, והיו שואלין מהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות.
אם היו אומרים אין לנו להשאיל, היה מאיר הקדוש ברוך הוא את המקום שהיו שם, והיה אומר לו ישראל, הרי הוא במקום פלוני, לקיים מה, שנאמר: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.


ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד
זה שאמר הכתוב: כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ (תהל' קלה ו).
השמים, אמר הקדוש ברוך הוא, השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (שם קטו טז).

משל למה הדבר דומה?
למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי.
כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. כשבקש ליתן את התורה, בטל את הגזרה הראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר: וירד ה' על הר סיני וגו' (שמו' יט כ).
וכתיב, ואל משה אמר עלה אל ה' (שם כד א). הוי, כל אשר חפץ וגו'.
כשבקש אמר יקוו המים מתחת השמים (בראש' א ט).
וכשבקש, עשה את הים יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה (שמו' יד כט). הוי, כל אשר חפץ ה' עשה.
בשמים, נטה ידך על השמים ויהי ברד.
ובארץ, נטה את מטך והך את עפר הארץ.

מה כתיב למעלה מהעניין?
כי עתה שלחתי את ידי, ואולם בעבור זאת העמדתיך, שלא תמות במכות הראשונות, ולמען ספר שמי בכל הארץ.


הנני ממטיר כעת מחר.
זבדי בן לוי אמר:
שרט לו שריטה על הכותל.
אמר לו: כשתגיע השמש לכאן מחר, ירד הברד.

אשר לא היה כמוהו
אבל עתיד להיות.

אימתי?
בימי גוג ומגוג, שנאמר: אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה (איוב לח כג).
וכן הוא אומר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' ( יחז' לח כב).

ועתה שלח העז.
במכת ברד.
אמר אותו רשע: ה' הצדיק וגו'.

ויט משה את מטהו על השמים
כל מקום שהוא אומר וה', הוא ובית דין של מעלה.
וה' פקד את שרה (ברא' כא א), הוא וסנקליטין שלו.
וה' המטיר על סדום ( שם יט כד), הוא וסנקליטין שלו.
וה' נתן קולות, הוא וסנקליטין שלו.

ויהי ברד ואש מתלקחת. מתלקחת
לאחר שהכהו הברד, לוקחתו האש ושורפתו, שנאמר: והחיטה והכוסמת לא נכו.

רבי פנחס ורבי יהודה בר שלום
רבי פנחס אמר:
מהו אפילות?
פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם.

ורבי יהודה אמר:
לקישות היו.

אמר לו רבי פנחס:
והרי כתיב: את כל עשב השדה הכה הברד, ואת אומר על שהיו קטנות לא נוכו?!
אלא פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהן.
באותה שעה אמר פרעה הרשע: ה' הצדיק, העתירו אל ה' ואני משלחן.
אמר לו משה: כך אמרת במכה הראשונה והתפללתי ולא שלחתם.

למתי אעתיר לך ולעבדיך
השיבו פרעה, חטאתי לה' אלהיכם ולכם, עכשיו אני משלחן.
כששמע משה כך, ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה'.

ומטר לא נתך ארצה
תלאן ברפיון.

ואימתי ירד?
בימי יהושע על האמורים, שנאמר: וה' השליך עליהם אבנים גדולות וגו' (יהושע י יא).
והשאר שהיו בשמים, ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח.
והקולות היו תלוין.

ואימתי ירדו?
בימי אלישע על מחנה ארם, שנאמר: וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס וגו' (מלכים ב ז ו).


וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות וגו'
כך הן הרשעים.
כל זמן שהן בצרה, מכניעין עצמן. משהצרה עוברת, חוזרין לקלקולם.
נבוכדנצר כשהיה בצרה אמר: כען אנא נבכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וארחתיה דין ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה (דני' ד לד).

אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן:
אילולי שהקדוש ברוך הוא דן את הלבבות והמחשבות, קלס נבוכדנצר בפסוק זה כשם שקלס דוד בספר תהלים.
נבוכדנצר אמר: משבח.
דוד אמר: שבחי ירושלים את ה' (תהל' קמז יב).

נבוכדנצר אמר: מרומם.
דוד אמר: ארוממך ה' כי דליתני (שם ל ב).

נבוכדנצר אמר: מהדר.
דוד אמר: הוד והדר לבשת (שם קד א).
וכיון שראה עצמו בגדולה, התחיל מתגאה, שנאמר: ענה מלכא.
ואמר: הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה לבית מלכו בתקוף חסני וליקר הדרי (דני' ד כז).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, עוד את מתגאה, שנאמר: עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל, לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך. הוי, כל זמן שהרשעים בצרה, מכניעין עצמן. עברה הצרה, חוזרין לקלקולן.
וכן וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטא.
הנכרים מוסיפין לחטוא. אבל ישראל, תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך, פקד עונך בת אדום וגו' (איכה ד כב). אמן.