פרק טז, א
סין. בגימטריא הסנה ונקרא סיני ע"ש יו"ד דברות שנתנו בו.

פרק טז, ג
לשבע. ד' במסורה. הכא. ואידך ואכלתם לשבע (ויקרא כה, יט). ואכלתם לחמכם לשבע (שם כו, ה). צידה שלח להם לשבע (תהלים עח, כה). מלמד שגם במצרים זימן להם הקב"ה ספוקיהם, כמו שדרשו רז"ל (ספרי במדבר יא, ה) הדגה אשר נאכל במצרים חנם, וכי תעלה על דעתך שנתנו להם בחנם, השתא אפילו תבן לא נתנו להם וכו' אלא שהקב"ה היה מזמין להם דגים בכדיהם. וזהו צידה שלח להם לשובע.

פרק טז, ד
אנסנו הילך בתורתי. שלא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן.

פרק טז, ה
והיה משנה. כל מעשה השבת כפול, שני כבשים. שתי ככרים. שתי נרות. זכור ושמור.

פרק טז, ז
בשמעו. ג' במסורה. הכא. ואידך וירא בצר להם בשמעו את רנתם (תהלים קו, מד). ואידך בשמעו את דברי האלה הזאת (דברים כט, יח). בשביל שצר להם שלא היה להם לחם לאכול ובדין התלוננו, שמע תלונתם. אבל מי שהוא בשלום ובשמעו את דברי האלה התברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי, לא ישמע לו השם.

פרק טז, י
ויהי כדבר אהרן. ולא משה, כי בזכות אהרן היו העננים לכך סמך והנה כבוד ה' נראה בענן.

פרק טז, יג
השלו. ב' במסורה. הכא. ואידך ויאספו את השלו (במדבר יא, לב). לומר שגם בכאן אספו ממנו הרבה אלא שפסק, ולכך חזרו והתלוננו עליו.

פרק טז, יד
מחספס. בגימטריא עולה רמ"ח שהיה המן נבלע ברמ"ח אברים.

פרק טז, טז
זה הדבר אשר צוה ה'. בזה הפסוק יש כל אלפא ביתא. לומר לך כל המקיים את התורה הקב"ה מזמין לו את פרנסתו בלא טורח כמו לאוכלי המן.

פרק טז, כ
ויותרו. ב' במסורה. הכא. ואידך ויותרו כדבר ה' (מ"ב ד, מד). התם שהותירו כדבר ה' נשתלחה בו ברכה והכא שעברו על דברי ה' והותירו נשתלח בו קללה, וירם תולעים.
וירם. ב' במסורה. הכא. וחד וירם כבוד ה' מעל הכרוב (יחזקאל י, ד). וחד שבעו וירם לבם (הושע יג, ו). וירם לבם זה גסות הרוח ולכן נסתלקה שכינה שנאמר וירם כבוד ה' מעל הכרוב, כדאמרינן פרק קמא דסוטה (ה, א) כל מי שיש בו גסות הרוח כאילו דוחק רגלי השכינה. וחד וירם תולעים, שאם רם לבבו שיש בו גסות הרוח, וירם תולעים. וזה"ש (אבות פ"ד מ"ד) מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה.

פרק טז, כא
וחם השמש ונמס. ד' במסורה. הכא. ואידך וחם הוא אבי כנען (בראשית ט, יח). וחם לאדני המלך (מ"א א, ב). אם ישכבו שנים וחם להם (קהלת ד, יא). כדאיתא ביומא (עה, א) שהמן היה מברר הכל, אם נשאת תוך ג' חדשים וילדה ספק בן ט' לראשון או בן שביעי לאחרון, בבית מי שנמצא העומר שלו היה אביו. וזהו אם ישכבו שנים וחם להם היה מתברר ע"י וחם השמש. וכן אם זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה אם נמצא עומר בביתו היה קרוב לה ואם נמצא בבית אביה היה קרוב לו. וזהו וחם לאדני המלך שדורש בסנהדרין (כב, א) על קדושין. וחם השמש שהיה מתברר על ידו. וכן גבי עבד כנעני זה אומר שלי הוא וזה אומר שלי הוא, בבית שנמצא עומרו, שלו היה. וזהו וחם אבי כנען. אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ונמס. ב' במסורה. הכא. ואידך שיניו יחרוק ונמס (תהלים קיב, י). שהיה המן נימס ושותין ממנו החיות, ואומות העולם צדין אותן ואוכלין וטועמין בהם טעם מן והיו חורקין את שיניהם ונמס על טובתם של ישראל.

פרק טז, כב
לאחד. ב' במסורה. הכא. ואידך ככה תעשו לאחד כמספרם (במדבר טו, יב). כל אחד היתה מנחתו עשרון אחד וכבש הבא עם העומר היתה מנחתו שני עשרונים, ואיתא במדרש:

אחד לכבש האחד היתר להקב"ה שהוא אחד כדאיתא פ' העומר סנטירך אנא, פירוש לית אנת יהיב לי סנטרות. וזהו שני העומר לאחד, השני להקב"ה שהוא אחד וכן נמי ככה תעשו לאחד כמספרם כמו שעשיתם ככה עשרון לכבש כן תעשו עשרון אחד יתר להקב"ה.

פרק טז, כג
שבתון שבת קדש. הקדים שבתון לשבת ואח"כ קדש. ובפ' ויקהל (להלן לה, ב) הקדים קדש לשבת יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'. לומר שמוסיפין מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שצריך שביתה קודם שבא עיקר הקדושה ולאחר שיצאה הקדושה. וכן במקום אחר נאמר את שבתותי תשמרו (ויקרא כו, ב) הקדים שבת לשמירה, ובמקום אחר הקדים שמירה לשבת דכתיב (להלן לא, יד) ושמרתם את השבת שצריך שמירה קודם השבת כההיא דתנן (שבת יא, א) לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה. ושמירה שאחריו, שאסור ליהנות ממעשה שבת כגון לרחוץ במרחץ שנתחמם לצורך ישראל.

פרק טז, כד
ורמה. ב' במסורה. ורמה לא היתה בו. ורמה תכסה עליהם (איוב כא, כו). לומר לך שאין הרימה שולטת במתים בשבת ואין רמה שולטת באוכלי המן כדאיתא בהמוכר את הספינה (בבא בתרא עג, ב).

פרק טז, כז
ללקט. ב' במסורה. הכא. ואידך ללקט בשדה אחר (רות ב, ח). מה התם ילפינן (שבת קיג, ב) ב' לקט ג' אינו לקט, אף הכא שנים לקטו ביום הששי ומצאו, ביום השבת יצאו ללקט השלישי ולא מצאו.

פרק טז, כח
ותורותי. ב' במסורה בפרשת ואלה תולדות (בראשית כו, ה).

פרק טז, כט
אל יצא. ג' במסורה. הכא. ואידך אל יצא פליט מן העיר (מ"ב ט, טו). בואו הכום איש אל יצא (שם י, כה). אל יצא איש ממקומו היינו חוץ לד' אמות לפי שיצא חוץ לתחום, אל יצא פליט מן העיר היינו חוץ לתחום שבת. בואו הכום איש אל יצא רמז לבית דין לוקין על עירובי תחומין דבר תורה.

פרק טז, לב
למען יראו את הלחם. ראשי תיבות אליה לומר שיהא שמור עד שיבא אליהו.

פרק טז, לג
והנח. ב' במסורה. הכא. ואידך והנח אל הסלע דגדעון (שופטים ו, כ). מה התם נתעכל מאליו, גם המן נבלע באיברים ונתעכל מאליו.

פרק טז, לו
והעמר עשירית האיפה. סמך "והעומר" לפרשת המן רמז שיאכלו המן עד שיקריבו העומר.